חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״ב

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

מפרשים:
1 פיל שבלע כפיפה מצרי' וכו'. י"ל דשאל לו הא משום דהקשו תוס' במנחו' דה"ל למפשט מחטי שבגללי בקר ותי' תוס' התם בטומאות אוכלין בעי נבלה הראוי הראוי לגר אבל כפיפה הוא כלו ותלי אי חשוב כמעוכל ע"ש והנה הא דרצה למינקט לי' לת"ח שוקא ולהפסיד גרוגרת דאחריני כ' רמ"א בתשובה סי' יוד יסוד ג' דנפקא לן מדאיצטריך קרא להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי ופשיטא אע"כ אפי' איכא פסידא וה"ה ת"ח לשאר אינשא ע"ש והיינו כמו שתי' ש"ס באיזהו נשך לענין קדימת הלואת ישראל לדנכרי' וע"ש ע"א. והוה ס"ל לרב אדא בר אבא מדלא פשיט לי' רב דימי מחטים שבגללי בקר ש"מ ס"ל איצטריך קרא לנבלה שאינה ראוי לגר. וממילא שוב אין קרא מיותר להקדים אפי' אי משמעותי' להקדים מ"מ אין מיותר דנימא מדאיצטריך קרא ש"מ אפי' להפסיד אחריני ליכא למימר הכי וע"כ לא נקיט לי' שוקא וטעי בהכי דמשום נבלה שאינה ראוי לגר לחוד לא הוה צריך למיכתב לא גר ולא נכרי אלא תאכלנה לאחרי' ונדע שבעי' ראוי לאכילה. ומשו"ה נענש:
2 והנה הא דלא מייתי לי' מתניתי' דזאבי' שבלעו תינוקו' כדכת' תוס' היינו משום דדחי ש"ס שאני בשר דרכיך וממהר להתעכל ושאני עצמות דאקושי ולא מתעכלי. והך דחוי זיל קרי בי רב הוא דהרי משו"ה כתי' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד ולא הקפד רק על עצמות ולא על כל גופו משום דבשר מתעכל מהרה ונסרח דרכו של מלכים לאבד בשרם שלא יתנוולו ולקיים עצמותם כמו עצמו' יוסף במצרי'. ע"כ לא הקפיד אלא על שורפו עצמות מלך אדום ולא על בשרו א"כ זיל קרי בי רב הוא ולא הי' צריך להשיבו ולמשקיל ומטרי אהך מתני' ע"כ אמר רב יוסף מאן דלא שהי' לאוניתא דמלכא דאדום וכו':
3 ואמר מר ניהו רבא פי' שהי' סבור שהוא רבא עצמו שהוא גדול ומהולל מאוד ואם אינינו כמוך אכתי צורבא מרבנן אנא וא"ל בין דידי לדרבא איכא טובא. ואפ"ה לא עמדתי לפני א"כ אפי' צורבא מרבנן אינך. והנה ר"א בר אבא אמר רבא עדיף מאביי אדמגרימתא גרמי בי' אביי וכו'. ועל עצמו אמר שהוא חשוב מרבא ושקיל בישרא מקמי רבא נמצא יש אחרי' עוד מדרגת רבא ואח"כ אביי. ואם יהי' רב דימי אחר אביי עדיין ראוי למנקיט לי' שוקא אך אמר בין דידי לדרבא איכא טובא וכו'. ועי"ז הפסיד גרוגתיו וסתר א"ע ע"כ מבין שלשתן רבא ואביי ורב דימי ראוי להעניש. ומ"מ שום א' מהם לא קללו ולא ענשוהו ואפי' רב יוסף לא אמר מידי אלא מסר דין לשמים. אך רנב"י ענשי' להדי' אך בטעות כי ר"א ב"א לא נתכוון להרע לרנב"י כי ר"ה ברי' דר"י עיכבוהו ולא הי' ראוי שתחול הקללה וגם לא הי' כוונת רנב"י שיתקלל כלל אם יהי' אנוס ומ"מ עשה קללתו רושם הואיל שהי' חייב בלא"ה מחמת ג' חטאים הנ"ל אבל אין א' מהם שיתחייב במדתו. ולא יתקיים על הצדיקי' הללו מ"ש תוס' גם עונש לצדיק וגו' כי כולם כאחד טובים ונכנסי' במחיצתו של הקב"ה לפנים ממלאכי השרת. אמרו לצדיק כי טוב:
4 וקמא היכא סמוך מ"ש תוס' לשיטת ר"ת מ"ט לא פריך מהכא לעיל י"ח ע"א ע"ש דלכאורה דבתר דפריך ממתני' דחנות של נחתמון ומסיק עלה דיקא נמי וכו' ופי' בשיטה מקובצת דיקא דכולי' מתני' לאו דוקא אלא קמ"ל דהאי מזיק להאי תו לא פריך משום מתני' דידע לשנויי כנ"ל רק ממתניתין דאילן ודמשרה משום דסמוך אק' שני' ותנו עלה וכבר כתבתי בזה לעיל שם ע"ש א"כ ה"נ ידע לשנויי ה"ה אע"ג דליכא כותל לא סמוך אלא הא קמ"ל דכותל קשה לכותל הסמוכה פי' מונע טוב דדוושא דמעלי לכותל:
5 אלא אמר רבא וכו' ברחוק ד"א ונפל וכו' עיי' תוס' וברא"ש תי' ק' תוס' וצריך קצת ביאור והכי קאמר לא מיבעי' בונה כותל חדש צריך להרחיק דמונע דוושא דבלי שום סמיכות כותל נמי איכא דוושא כדמוכח בעיר ישנה דשמעתין. וא"כ זה שבונה כותל מונע טוב וצריך להרחיק ד"א זהו פשיטא. אלא אפי' כשכבר הי' לו כותל ברחוק ד"א מצומצמות. וע"י צימצום הקרקע בין ב' כותלים מעלי הדוושא יותר ויותר ובזמן מועט נדוש הקרקע ומעלי לכותל טובא טפי וה"א שוב כשנפלו הכותל תו לא צריך להרחיק שכבר נדוש הקרקע והוה כמו עיר ישנה קמ"ל אפ"ה בגינה או בעיר שעדיין לא נתיישנה צריך להרחיק הארכתי בזה מפני שראיתי בהג"ה הטור החדשי' סי' קנ"ה דס"ל דבלי כותל סמיכא ליכא דוושא כלל ע"ש מ"ש ביישב ק' כה"ג על הב"י וליתא כדמוכח מעיר ישנה וכדמוכח נמי מדברי הרא"ש הללו וק"ל:
6 הא בעיר ישנה וכו' עיי' מרדכי דיליף שיעור ישנה מתלולי' פ"ב דכתובו' דלר"מ זמנה ס' שנה ועש"ך סי' קנ"ה סק"ט והנה למעיי"ש בש"ס יובן פלוגתת ר"מ ור"י לפע"ד דעד ס' שנה עדיין קיימי' רוב בני הדור דימי שנותינו בהם שבעי' שנה וכיון דרובם קיימי' ואין א' מהם זוכר שנקבר נפל בתלוליו' או כפי' ר"ח שבתוס' שם וכיון שרוב הדור קיימי' שוב הוה לא ראינו ולא שמענו ראיה. אבל אם רק אחד או אנשים מועטים קיימי' ואינם זוכרים אין מהם ראיה דלא שמענו ולא ראינו אין ראי' וכמו שכ' ש"ך י"ד סי' א' וח"מ סס"י ל"ז ובשעומ"ע ב"ש סי' מ"ז. ואמנם ר' יהודה מיקל התם משום טהרתה של א"י כל שאין אדם זוכרה נהי דבגוף הסברא מודה לר"מ דהא קיי"ל בעלמא לא ראינו אין ראי וע"כ הכא משום טהרתה של א"י מקיל אבל בעלמא כה"ג מודה לר"מ. מ"מ בין כך ובין כך אין ענין פלוגתת ר"מ ור"י לכאן כלל. ולא בא המרדכי ללמד הענין מהתם דמה ענין זכירה לדוושא. אלא בשיווי השם בלבד דכיון דסתם ואמר עיר ישנה ולא פי' שיעור ישנה ע"כ שיעורו חכמי' דסגי לדושא דעיר בינוני' בשישי' שנה וסמוך עצמו דילמוד סתום מן המפורש במקום אחר עיר ישנה והיא ס' שנה אע"ג דאין הטעמי' שווים. דכה"ג איתא להדי' בירושלמי פ"ג דשקלי' הלכה ב' לענין שיעור קופות. ולענין שיעור כוס ע"ש ילמוד סתום מן המפורש אע"ג דאין הענין וטעמי' שווים:
7 כאן מרוח א' כאן משתי רוחות יש לעיין תיפוק לי' משום דושא דבין ב' הכותלי' דמה לי כותל כנגד האורך או ברוחב ואמנם להרא"ש דס"ל דהכא בעי' ד"א מלבד רוחב החלון א"ש דמשום דושא בד"א סגי והכא בעי עוד שיעור רוחב החלון אך להרמב"ם דפליג וכמ"ש והאריך במע"מ בזה ע"ש קשה. ומצאתי למוז"ה במהרשש"ך שמזה ראי' לרמב"ם דבשיעור קטן ד' אמות ליכא למיחש לדושא דוקא בכותל ארוך שייך דוקא ולא בדבר מועט ע"ש ונכון הוא:
8 מרחיקין את הסולם מן השובך יש לעיין כיון דיונה שובך ויונה עלי' אין בהם גזל גמור אלא מפני דרכי שלום כמבואר שלהי חולין ובב"מ ק"ב ע"א ועיי' תשו' חו"י. ובשיטה מקובצת לקמן כ"ג ע"א משני ש"ס ואב"א דנכרי כ' דכיון דלית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום לא גזרו בשל נכרי ע"ש וא"כ קשה הא בישראל נמי אינו יוצא בדייני' אי גזל הני יוני שובך ומ"ט מרחיקין וקיי"ל אי עבר ועביד ב"ד כופי' להרחיק אמאי יהא תחלתו חמיר מסופו. וי"ל בזה ולומר אפ"ה כשם שלכתחילה אסור לגזול ה"נ לא שבקינין לכתחילה להעמיד דבר המזיק. והכא בנמיי' בלא"ה י"ל דנהי דיוני' מפריחי' נתיאשו בעלי' מהם ולית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום. מ"מ בקטני' המדדי' חצרו ועליתו קנאום לו ויש בהם גזל גמור ויש לחוש להפסדן ע"י נמיי'. אך לקמן גבי אין פורסו' נישבי' לא שייך הא דהכל משום מפריחי'. ואמנם אי נימא משנתינו כר' יוסי דשלהי פ' הניזיקין דס"ל בכל הני הוה גזל גמור מדבריהם ויוצאה בדייני' א"ש טפי והיינו דפריך ש"ס לימא מתני' דלא כר' יוסי ופריך נמי והא גרמא וכו' טפי ובשארי משניות וכמ"ש תוס' ד"ה לימא ובד"ה והא גרמא וכו' ולהנ"ל ניחא דמשמע לי' דמתני' כר' יוסי דס"ל יוני שובך גזל גמור ואיהו ס"ל זה חופר בתוך שלו וכו' ולית לי' נמי דינא דגרמי בשום מקום אלא ר"מ משו"ה פריך הכא והא גרמא הוא וק"ל: