חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״ב

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״א ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״ג ×¢×´× »

1 תוספות על מנחות פתח ↗

פיל שבלע כפיפה מצרית כו'. האי דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא בפ' לא יחפור ב"ב כב. פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו לאו בכפיפה ממש בעא מיניה דאם כן אמאי לא הוה בידיה מתני' היא דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אלא בהוצין ועבד להו כפיפה בעא מיניה והא דטפח ליה התם בסנדליה אע"ג דההיא נמי קיימא בתיקו מ"מ ה"ל למידק עלה כדדייקי' הכא מההיא דעולא:

3 בבא בתרא פתח ↗

נְפַק אֲזַל בְּעָא מִינֵּיהּ: פִּיל שֶׁבְּלַע כְּפִיפָה מִצְרִית, וֶהֱקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי, מַהוּ? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מָר נִיהוּ רָבָא? טְפַח לֵיהּ בְּסַנְדָּלֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: בֵּין דִּידִי לְרָבָא אִיכָּא טוּבָא, מִיהוּ עַל כׇּרְחָךְ אֲנָא רַבָּךְ, וְרָבָא רַבָּה דְרַבָּךְ.

4 בבא בתרא פתח ↗

גְּמָ׳ וְקַמָּא הֵיכִי סָמֵיךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר:

5 בבא בתרא פתח ↗

אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנָפַל, לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר – אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּדַוְושָׁא דְּהָכָא מְעַלֵּי לְהָתָם.

6 תלמוד ירושלמי שקלים פתח ↗

משנה: בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹֹש שָׁלֹֹש סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְכָתוּב בָּהֶן אל״ף בי״ת גימ״ל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אלפ״א בית״א גמל״א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרַגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִילָּה וְלֹא בְּקָמִיעַ שֶׁמָּא יַעֲנִי וִיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: הלכה: רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל רִבִּי אוֹשַׁעְיָּא. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלּ שָׁלֹשׁ קוּפוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. תַּנֵּי.. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין שֶׁהֵן תִּשְׁעָה סְאִין שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִֹּשְכָּה וְכָתוּב עֲלֵיהֶן אֲלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ״ל. מִפְּנֵי מַה כָתוּב עֲלֵיהֶן אֲלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ״ל. לוֹמַר. אֵין מִסְתַּפֵּק מִן הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶם לַשְּׁנִיָיה וְלֹא מִשְּׁנִיָיה קוֹדֶם לַשְּׁלִישִׁית. תַּמָּן תַּנִּינָן הַמּוֹצִיא יִַין כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רִבִּי זְעירָא שְׁאִיל אֶת רִבִּי יֹאשִׁיָּהוּ. כַּמָּה הָא שִׁעוּרָן שֶׁל כּוֹס. אָמַר לֵיהּ. נִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיא. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָמְרוּ יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי. הַכּוּס מָזוּג בְּכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוּסֵי בַּר בֵּיבִין מִשּׁוּם רִבִּי יוֹחָנָן. נִישְׁמְעִינָן מִן הָדָא. מַּיִם כְּדֵי גְמִיעָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יִַין כְּדֵי גְמִיעָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. הָדָא אָמְרָה. מָזוּג כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. כַּמָּה שִׁיעוּרָן שֶׁל כּוֹסוֹת. רִבִּי אָבוּן אָמַר. טֶוטְרַטין וּרְבִיעַ. מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. מִדְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַלֵּל אִם שָׁמָעָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָדָא אָמְרָה. אִם שְׁתָאָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד יָצָא. מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּפִיסָקִין. כְּלוּם אָמְרוּ שֶׁיִּשְׁתּוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה וְלֹא יִשְׁתַּכֵּר. אִם שָׁתָה בְפִיסָקִין אַף הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן שֶׁל שְׁבִיעִית. תָּאנָּא רַב אוֹשַׁעְיָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן שֶׁלּ שְׁבִיעִית. מָהוּ לָצֵאת בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מִדְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹנְדִּיטוֹן כְּיַיִן. הָדָא אָמְרָה. יוֹצְאִין בְּיֵין קוֹנְדִּיטוֹן. מָהוּ לְצֵאת בְּיַיִן מְזוּגִין. מִדְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיא. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָמְרוּ יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין חַיִין וּבֵין מְזוּגִין וּבִלְּבַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִצְוָה לָצֵאת בְּיַיִן אָדוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹסֵינוּ וגו׳. תַּאנֵּי. מְבוּשָּׁל כִּמְטוּבֵּל. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה לְטַעֲמֵיהּ. דְּרִבִּי יוֹנָה כַּד הֲוָה שָׁתִי אַרְבַּע כַסֵּי דְּפִסְחָא הֲוָה חַזּוּק רֵישֵׁיהּ עַד חַגָּא. חַמִיתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנִיתָא אַפּוֹי נְהוֹרִין. אָמְרָה. סַבָּא סַבָּא. חָדָא מֵהֲנֵי תְלַת מִלָּה אִית בָּךְ. אוֹ דִּשְׁתוּיֵי חֲמְרָא אַתְּ אוֹ דְמַלְוֵי בְרִבִּית אַתְּ אוֹ דִמְגַדֵּל חֲזִרֵי אַתְּ. אֲמַר לָהּ. תִּיפַּח רוּחָא דְּהַהִיא אִיתָּתָא. דְּחָדָא מֵהָלֵין תְּלַת מִלַּיָיא לֵית בָּן. אֶלָּא אוּלְפָּן דִּשְׁכִיחָא לֵיהּ. דְּהָכֵין כְּתִיב חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו. רִבִּי אַבָּהוּ אֲתִי לְטִבֵּירְיָּא. חְמוֹנֵַאי תַּלְמִידֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָמְרוּן תַּלְמִודֹיי לְרִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימוֹן. אֲתָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקָא. קְרָא עֲלֵיהּ. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו. אָמַר רִבִּי חָנָן. לוֹגָא דְאוֹרַיְתָא תֹמַנְיָא עַתִּיקָא דְּמּוּרִיֵסָא דְצִיפּוֹרִי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וַחֲכִמְנָא לֵיהּ. דְּבֵית שַׁמַּאי הֲוָה מְכִילִין בָהּ דְּבַשׁ. תַּנֵּי. חֲצִי שְׁמִינִית תִּבֶּרְנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חָדָא דִידָן הֲוָה. וְלָמָּה קָרִי לָהּ עַתִּיקָה. מִן בְּגִין דַּהֲוָה בְיוֹמָא. אִית דְּאָמְרֵי. דַּהֲוָה זְעִירָא וְרָבַת. וְאִית דְּאָמְרֵי. דְאַזְעִירָא אַזְעָרַת קוֹמֵי דַהֲוָה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלּ כּוֹס. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן פָּזִי וְרִבִּי יוּסֵי בַּר בֵּיבִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים עַל רוּם אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִן וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר בֵּיבִין בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אַתְיָא דְּרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמוֹ דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. בָּרְבִיעָא. כֵּן אָמַר רִבִּי נָתָן. בָּרְבִיעָא. לִכְשֶׁיּקְרַשׁ וִיהֵא בוּ כְזַיִת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִירְדַת רִבִּי שֶׁמֵּתָה. וְטִהֲרוּ אֶת דָּמָהּ מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְשָׁאַל רִבִּי אֶלְעָזָר אֶת רִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמַּה. וְלֹא אַשְׁגַּח בֵּיהּ. וְשָׁאַל לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְאָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכֵּן טָמֵא. וּבְעַט רִבִּי אֶלְעָזָר עַד דְּלָא אַחְזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמַעְתָּא. רַב בֵּיבָא הֲוָה יְתִיב מַתְנוּ הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכֵּן טָמֵא. וּבְעִט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָא. בְּגִין דִּשְׁאַל לָךְ אַתְּ בְּעַט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דְלָא הֲוָת דַּעְתִּי בִּי בָּעִיטְנָא בֵיהּ. דְּאָמַר רִבִּי חָנָן. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגדֶ. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ חִיטִּים לַשָּׁנָה. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ מִן הַצִּידָקִי. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמִיכְנָא אֲפַּלְטָר. וּמָהוּ כְדִי. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתוֹרָא עַל דַּם נְבֵלָה שֶׁהוּא טָהוֹר. מַה לְטָהוֹר. לְטָהֵר מִן הַבָּשָׂר. הָא לְטַמֵּא אַתָּה מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָא. דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵין מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ. וְשִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ שֶׁדָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵי פְּלִיגִין בָּהּ תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר. טָמֵא. וְחַד אָמַר. טָהוֹר. מָאן דְּאָמַר טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. וּמָאן טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתוֹרָא. רַב אֲבוּהָ דְּאִימָן אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּנָשִׂיא הֲוָה. שֶׁמָּא יַעֲנִי וְיֹאמְרוּ וכו׳. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. קִיוֵוץ לֹא יִתְרוֹם מִפְּנֵי הַחֲשַׁד. תַּנֵּי. הַגִּיזְבְּרִין הָיוּ מְפַסְפְּסִין בְּקִילִּקִין. תַּנֵּי מְדַבְּרִין הָיוּ עִמּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִכְנַס עַד שָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא. וִימַלֵּא פּוּמֵיהּ מוֹי. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאים וּבַכְּתובִים מָצָאנוּ שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. בַּתּוֹרָה מְנַיִין. דִּכְתִיב וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל. בַּנְּבִיאים מְנַיִין. דִּכְתִיב אֵל אֱלֹהִים יְי אֵל אֱלֹהִים יְי הוּא יֹוֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע. בַּכְּתובִים מְנַיִין. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. גַּמְלִיאֵל זֵוּגָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אֵי זֶהוּ הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל.

6 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: וְלָא פְּלִיגִי – הָא בְּעִיר יְשָׁנָה, הָא בְּעִיר חֲדָשָׁה.

7 בבא בתרא פתח ↗

וְהָא אֲנַן תְּנַן: אַרְבַּע אַמּוֹת! לָא קַשְׁיָא: כָּאן מֵרוּחַ אַחַת, כָּאן מִשְׁתֵּי רוּחוֹת.

8 שיטה מקובצת על בבא בתרא פתח ↗

ואי בעית אימא דעכו"ם. ואפילו למאן דאמר גזלו של עכו"ם אסור יוני שובך שאני דאפילו בישראל ליכא גזל גמור אלא משום דרכי שלום.

1 פיל שבלע כפיפה מצרי' וכו'. י"ל דשאל לו הא משום דהקשו תוס' במנחו' דה"ל למפשט מחטי שבגללי בקר ותי' תוס' התם בטומאות אוכלין בעי נבלה הראוי הראוי לגר אבל כפיפה הוא כלו ותלי אי חשוב כמעוכל ע"ש והנה הא דרצה למינקט לי' לת"ח שוקא ולהפסיד גרוגרת דאחריני כ' רמ"א בתשובה סי' יוד יסוד ג' דנפקא לן מדאיצטריך קרא להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי ופשיטא אע"כ אפי' איכא פסידא וה"ה ת"ח לשאר אינשא ע"ש והיינו כמו שתי' ש"ס באיזהו נשך לענין קדימת הלואת ישראל לדנכרי' וע"ש ע"א. והוה ס"ל לרב אדא בר אבא מדלא פשיט לי' רב דימי מחטים שבגללי בקר ש"מ ס"ל איצטריך קרא לנבלה שאינה ראוי לגר. וממילא שוב אין קרא מיותר להקדים אפי' אי משמעותי' להקדים מ"מ אין מיותר דנימא מדאיצטריך קרא ש"מ אפי' להפסיד אחריני ליכא למימר הכי וע"כ לא נקיט לי' שוקא וטעי בהכי דמשום נבלה שאינה ראוי לגר לחוד לא הוה צריך למיכתב לא גר ולא נכרי אלא תאכלנה לאחרי' ונדע שבעי' ראוי לאכילה. ומשו"ה נענש:

2 והנה הא דלא מייתי לי' מתניתי' דזאבי' שבלעו תינוקו' כדכת' תוס' היינו משום דדחי ש"ס שאני בשר דרכיך וממהר להתעכל ושאני עצמות דאקושי ולא מתעכלי. והך דחוי זיל קרי בי רב הוא דהרי משו"ה כתי' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד ולא הקפד רק על עצמות ולא על כל גופו משום דבשר מתעכל מהרה ונסרח דרכו של מלכים לאבד בשרם שלא יתנוולו ולקיים עצמותם כמו עצמו' יוסף במצרי'. ע"כ לא הקפיד אלא על שורפו עצמות מלך אדום ולא על בשרו א"כ זיל קרי בי רב הוא ולא הי' צריך להשיבו ולמשקיל ומטרי אהך מתני' ע"כ אמר רב יוסף מאן דלא שהי' לאוניתא דמלכא דאדום וכו':

3 ואמר מר ניהו רבא פי' שהי' סבור שהוא רבא עצמו שהוא גדול ומהולל מאוד ואם אינינו כמוך אכתי צורבא מרבנן אנא וא"ל בין דידי לדרבא איכא טובא. ואפ"ה לא עמדתי לפני א"כ אפי' צורבא מרבנן אינך. והנה ר"א בר אבא אמר רבא עדיף מאביי אדמגרימתא גרמי בי' אביי וכו'. ועל עצמו אמר שהוא חשוב מרבא ושקיל בישרא מקמי רבא נמצא יש אחרי' עוד מדרגת רבא ואח"כ אביי. ואם יהי' רב דימי אחר אביי עדיין ראוי למנקיט לי' שוקא אך אמר בין דידי לדרבא איכא טובא וכו'. ועי"ז הפסיד גרוגתיו וסתר א"ע ע"כ מבין שלשתן רבא ואביי ורב דימי ראוי להעניש. ומ"מ שום א' מהם לא קללו ולא ענשוהו ואפי' רב יוסף לא אמר מידי אלא מסר דין לשמים. אך רנב"י ענשי' להדי' אך בטעות כי ר"א ב"א לא נתכוון להרע לרנב"י כי ר"ה ברי' דר"י עיכבוהו ולא הי' ראוי שתחול הקללה וגם לא הי' כוונת רנב"י שיתקלל כלל אם יהי' אנוס ומ"מ עשה קללתו רושם הואיל שהי' חייב בלא"ה מחמת ג' חטאים הנ"ל אבל אין א' מהם שיתחייב במדתו. ולא יתקיים על הצדיקי' הללו מ"ש תוס' גם עונש לצדיק וגו' כי כולם כאחד טובים ונכנסי' במחיצתו של הקב"ה לפנים ממלאכי השרת. אמרו לצדיק כי טוב:

4 וקמא היכא סמוך מ"ש תוס' לשיטת ר"ת מ"ט לא פריך מהכא לעיל י"ח ע"א ע"ש דלכאורה דבתר דפריך ממתני' דחנות של נחתמון ומסיק עלה דיקא נמי וכו' ופי' בשיטה מקובצת דיקא דכולי' מתני' לאו דוקא אלא קמ"ל דהאי מזיק להאי תו לא פריך משום מתני' דידע לשנויי כנ"ל רק ממתניתין דאילן ודמשרה משום דסמוך אק' שני' ותנו עלה וכבר כתבתי בזה לעיל שם ע"ש א"כ ה"נ ידע לשנויי ה"ה אע"ג דליכא כותל לא סמוך אלא הא קמ"ל דכותל קשה לכותל הסמוכה פי' מונע טוב דדוושא דמעלי לכותל:

5 אלא אמר רבא וכו' ברחוק ד"א ונפל וכו' עיי' תוס' וברא"ש תי' ק' תוס' וצריך קצת ביאור והכי קאמר לא מיבעי' בונה כותל חדש צריך להרחיק דמונע דוושא דבלי שום סמיכות כותל נמי איכא דוושא כדמוכח בעיר ישנה דשמעתין. וא"כ זה שבונה כותל מונע טוב וצריך להרחיק ד"א זהו פשיטא. אלא אפי' כשכבר הי' לו כותל ברחוק ד"א מצומצמות. וע"י צימצום הקרקע בין ב' כותלים מעלי הדוושא יותר ויותר ובזמן מועט נדוש הקרקע ומעלי לכותל טובא טפי וה"א שוב כשנפלו הכותל תו לא צריך להרחיק שכבר נדוש הקרקע והוה כמו עיר ישנה קמ"ל אפ"ה בגינה או בעיר שעדיין לא נתיישנה צריך להרחיק הארכתי בזה מפני שראיתי בהג"ה הטור החדשי' סי' קנ"ה דס"ל דבלי כותל סמיכא ליכא דוושא כלל ע"ש מ"ש ביישב ק' כה"ג על הב"י וליתא כדמוכח מעיר ישנה וכדמוכח נמי מדברי הרא"ש הללו וק"ל:

6 הא בעיר ישנה וכו' עיי' מרדכי דיליף שיעור ישנה מתלולי' פ"ב דכתובו' דלר"מ זמנה ס' שנה ועש"ך סי' קנ"ה סק"ט והנה למעיי"ש בש"ס יובן פלוגתת ר"מ ור"י לפע"ד דעד ס' שנה עדיין קיימי' רוב בני הדור דימי שנותינו בהם שבעי' שנה וכיון דרובם קיימי' ואין א' מהם זוכר שנקבר נפל בתלוליו' או כפי' ר"ח שבתוס' שם וכיון שרוב הדור קיימי' שוב הוה לא ראינו ולא שמענו ראיה. אבל אם רק אחד או אנשים מועטים קיימי' ואינם זוכרים אין מהם ראיה דלא שמענו ולא ראינו אין ראי' וכמו שכ' ש"ך י"ד סי' א' וח"מ סס"י ל"ז ובשעומ"ע ב"ש סי' מ"ז. ואמנם ר' יהודה מיקל התם משום טהרתה של א"י כל שאין אדם זוכרה נהי דבגוף הסברא מודה לר"מ דהא קיי"ל בעלמא לא ראינו אין ראי וע"כ הכא משום טהרתה של א"י מקיל אבל בעלמא כה"ג מודה לר"מ. מ"מ בין כך ובין כך אין ענין פלוגתת ר"מ ור"י לכאן כלל. ולא בא המרדכי ללמד הענין מהתם דמה ענין זכירה לדוושא. אלא בשיווי השם בלבד דכיון דסתם ואמר עיר ישנה ולא פי' שיעור ישנה ע"כ שיעורו חכמי' דסגי לדושא דעיר בינוני' בשישי' שנה וסמוך עצמו דילמוד סתום מן המפורש במקום אחר עיר ישנה והיא ס' שנה אע"ג דאין הטעמי' שווים. דכה"ג איתא להדי' בירושלמי פ"ג דשקלי' הלכה ב' לענין שיעור קופות. ולענין שיעור כוס ע"ש ילמוד סתום מן המפורש אע"ג דאין הענין וטעמי' שווים:

7 כאן מרוח א' כאן משתי רוחות יש לעיין תיפוק לי' משום דושא דבין ב' הכותלי' דמה לי כותל כנגד האורך או ברוחב ואמנם להרא"ש דס"ל דהכא בעי' ד"א מלבד רוחב החלון א"ש דמשום דושא בד"א סגי והכא בעי עוד שיעור רוחב החלון אך להרמב"ם דפליג וכמ"ש והאריך במע"מ בזה ע"ש קשה. ומצאתי למוז"ה במהרשש"ך שמזה ראי' לרמב"ם דבשיעור קטן ד' אמות ליכא למיחש לדושא דוקא בכותל ארוך שייך דוקא ולא בדבר מועט ע"ש ונכון הוא:

8 מרחיקין את הסולם מן השובך יש לעיין כיון דיונה שובך ויונה עלי' אין בהם גזל גמור אלא מפני דרכי שלום כמבואר שלהי חולין ובב"מ ק"ב ע"א ועיי' תשו' חו"י. ובשיטה מקובצת לקמן כ"ג ע"א משני ש"ס ואב"א דנכרי כ' דכיון דלית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום לא גזרו בשל נכרי ע"ש וא"כ קשה הא בישראל נמי אינו יוצא בדייני' אי גזל הני יוני שובך ומ"ט מרחיקין וקיי"ל אי עבר ועביד ב"ד כופי' להרחיק אמאי יהא תחלתו חמיר מסופו. וי"ל בזה ולומר אפ"ה כשם שלכתחילה אסור לגזול ה"נ לא שבקינין לכתחילה להעמיד דבר המזיק. והכא בנמיי' בלא"ה י"ל דנהי דיוני' מפריחי' נתיאשו בעלי' מהם ולית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום. מ"מ בקטני' המדדי' חצרו ועליתו קנאום לו ויש בהם גזל גמור ויש לחוש להפסדן ע"י נמיי'. אך לקמן גבי אין פורסו' נישבי' לא שייך הא דהכל משום מפריחי'. ואמנם אי נימא משנתינו כר' יוסי דשלהי פ' הניזיקין דס"ל בכל הני הוה גזל גמור מדבריהם ויוצאה בדייני' א"ש טפי והיינו דפריך ש"ס לימא מתני' דלא כר' יוסי ופריך נמי והא גרמא וכו' טפי ובשארי משניות וכמ"ש תוס' ד"ה לימא ובד"ה והא גרמא וכו' ולהנ"ל ניחא דמשמע לי' דמתני' כר' יוסי דס"ל יוני שובך גזל גמור ואיהו ס"ל זה חופר בתוך שלו וכו' ולית לי' נמי דינא דגרמי בשום מקום אלא ר"מ משו"ה פריך הכא והא גרמא הוא וק"ל:

6 כתובות פתח ↗

תְּנַן הָתָם: הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר וּבֵין לַדֶּרֶךְ, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת — טְמֵאוֹת. הָרְחוֹקוֹת, חֲדָשׁוֹת — טְהוֹרוֹת, יְשָׁנוֹת — טְמֵאוֹת. אֵיזוֹהִי קְרוֹבָה — חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְאֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה — שִׁשִּׁים שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוֹבָה — שֶׁאֵין קְרוֹבָה הֵימֶנָּה, יְשָׁנָה — שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ.

8 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

לימא תנן סתמא דלא כרבי יוסי. פר"ח מדקאמר הכא טפי לימא דלא כרבי יוסי ולא קאמר אמשניות דלעיל משמע דכולהו אתי כר"י והוי כולהו גירי דיליה דמההיא שעתא משתכחא היזיקא ולא פליג רבי יוסי אלא באילן וצ"ל לפי' דמתניתין דלעיל הוי נמי גירי דיליה דמיד כשסומך הכותל מונע הדוושא:

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״א ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ״ג ×¢×´× »