שד"ל על בראשית ד׳:ג׳

מהדורה: שד"ל על התורה

מקור בראשית ד׳:ג׳
1 וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃
פירוש שד"ל על בראשית ד׳:ג׳
1 ויבא קין: הנכון שעשו זה בלא מצות ה', אלא מלבם להודות לה', ואעפ"י שידעו שאינו צריך לכך, הנא אי אפשר לבן אדם להתנהג עם בוראו אלא כמו שהוא נוהג עם בשר ודם כמוהו, שהוא מגלה לו אהבתו ע"י מתנות.
2 מנחה: לשון נחת, כמו ניחוח, דבר שהקטון נותן לגדול לפייסו ולהניח דעתו, אם אולי חטא לו; והנה עקר המלה אינו אלא נח לא מנח, ואולי בימי בית שני אמרו מנחות בקמץ תחת הנו"ן ולא מנחות בשוא תחת הנו"ן, כי עשו המ"ם כאילו היא שורשית, כדרך שאמרו תורם מן תרומה.