1ויהי כאשר כלו: לא כלו ממש, אלא שלא נשאר מהשבר רק מעט, שאם אתה אומר כלו ממש א"כ מה אכלו הנשים והטף משעה שהלכו הגדולים עד שובם ממצרים? יוסף ירא.2לא תראו פני: דעו שאם תבואו בלא אחיכם, לא תראו פני, לא יהיה לכם רשות לבא לפני ולא יותן לכם שבר. זה טעם העד העיד בנו האיש, הזהירנו והודיענו: אם תעשו כך וכך יקרה לכם כך וכך, ואולי גם אנקלוס לכך נתכוון להודיע שאינו צווי, אלא הזהרה, ולכך נטה מלשון המקרא עיין רש"י ותרגם אלהן כד אחוכון עמכון.3העוד לכם אח: למה נכנסתם בענין זה להגיד לו אם יש לכם אח אם אין. לא אמר שהיה להם לומר שקר, אך לא היה להם להכנס בענין זה. למה הרעותם לי: אין זו שאלה אלא תרעומת, והנה היה לו להתרעם על זה מיד כשראה שאין עמהם שמעון, אך החריש ולא רצה להכעיס תשעה בנים גדולים בשביל דבר שכבר היה ואין לו תקנה, מלבד כי שמעון לא היה חביב לו כבנימין, ותמיד היה מקוה שישובו לשבור אוכל גם בלי שילך עמהם בנימין, אבל עכשו שראה שלא היו רוצים ללכת בלתי אחיהם אתם, לא יכול עוד לשים לפיו מחסום, והתרעם עמהם.4שאל שאל האיש: הוצרכו לשנות ממה שהיה אמתת הענין, כדי להתנצל מתרעומת אביהם דון יצחק ועיין למטה מ"ד י"ט.5מזמרת הארץ: מן הפירות היותר משובחים ומהוללים.6דבש: דבש דבורים מצוי הוא במצרים הרבה, וכן דבש תמרים, ודעת Shaw ואחריו ראז' כי הוא עשוי מצמוקים Succum ex uvis passis ad mellis propemodum spissitatem decoctum, והוא נקרא בל' ערבי dibs, ועד היום מביאים ממנו מחברון למצרים משא שלש מאות גמל בכל שנה, ומערבים בו מים ושותים אותו במקום יין, והיין מעט במצרים.7וכסף משנה: כסף כפול, כתרגומו, ומה שכתוב אח"כ ואת הכסף המושב איננו כסף שלישי כדעת רש"י, אך הא כדעת רמבמ"ן פירוש הקודם, והטעם תקחו בידכם כסף כפול, כלו' מלבד הכסף הצריך לשבור אוכל עוד תשיבו בידכם הכסף המושב, ודע כי משנה כשהוא נפרד ונקוד סגול ענינו כֶּפֶל, כמו לחם משנֶה, כסף משנֶה, ומשנֶה שִׁבָרוֹן ירמיה י"ז י"ח, ומשנה כסף למטה ט"ו אבל כשהוא סמוך לדבר אחר ונקוד צרי אז ענינו שני לאותו דבר כגון את משנֵה התורה הזאת, העתקה שנית דומה לראשונה, וכן משנה עֲוָנָם ירמיה י"ו י"ח עונש שוה לעון. וכן כשאחריו למ"ד, אעפ"י שהוא נפרד, ענינו שני, כמו משנה למלך, שני למלך, ודרך קצרה אומרים ג"כ משנה במקום משנה למלך מרכבת המשנה, למעלה מ"א מ"ג, וכן ושם משנהו אביה ש"א ח' ב' שני לו, שנולד אחריו.8כאשר שכלתי שכלתי: אפי' אשכל שלא ישוב בנימין, הנה אשכל כאשר שכלתי, לא תהיה זאת לי רעה חדשה כי כבר אני שכול מיוסף ומשמעון, כמו שפירש רש"י כאשר שכלתי מיוסף ומשמעון שכלתי מבנימין, והטעם כי מי שכבר הפסיד הרבה ראוי לו לבקש תקנתו גם בדרכים מסוכנים שאולי יפסיד עוד יותר, מאחר שכבר הפסיד הרבה. ודומה לזה מאמר אסתר ד' י"ו וכאשר אבדתי אבדתי, אם אובד, אובד כאשר אבדתי כבר, כי כבר אני אובדת באבדן מולדתי.9שכלתי שכלת: ונשתנה הנקוד לתפארת הקריאה, שלא תהיינה שתי המלות שוות ממש, כמו אָנֶה ואָנָה.10ואת בנימין: דברי רש"י אינם כאן בתכלית הדיוק כי פעל דבר בארמית משמש ג"כ בהנהגת הבהמות וינהג את הצאן, ודבר ית ענא, וכן למטה י"ח ולמדבר ית חמרנא והנהגתם איננה בדברים ממש, אלא בקול ובמקל, ושרש דבר בארמי הונח על ההנהגה ולא על הדבור.11וירא יוסף אתם את בנימין: כשראה אותו עשה עצמו כאילו לרוב עסקיו עם אנשים אחרים שהיו שם לשבור אכל לא ראה אותו, וכאילו שכח מה שצוה אותם להביא את אחיהם הקטון, ואח"כ כשהיו בביתו והיה מופנה מעסקיו נשא עיניו וראה את בנימין למטה פסוק כ"ט כאילו רק אז ראה אותו. וכל זה להעלים מהם כוונתו, שהיתה לעכב אצלו את בנימין.12וטבח טבח: היה משפטו וּטְבַח, אך יש יוצאים מן הכלל, עיין דקדוקי סימן 386, ורש"י פירש שהוא מקור, אבל אם היה מקור היה לו לומר כי אתו יאכלו, לא כי אתי.13להתגולל עלינו: להתגלגל עלינו, לנפול עלינו כאילו הם דבר עגול המתגלגל והולך ומכה בכל גוף אשר ימצא בדרכו, וכן להתנפל עלינו, לנפול עלינו בתחבולה, כאדם העושה עצמו כאילו דבר אחר דחף אותו על חברו.14ואת חמורינו: אחר שהיו הם עצמם עבדים מה איכפת להם אם יקחו את חמוריהם? אך הכוונה לומר האדון הזה מעליל עלינו איזו עלילה להנאתו, כדי לקחת אותנו ואת חמורינו.15בי אדוני: מלת בי לשון קצרה, והוא בקשה מאדם שיטה אזנו לדברי המדבר ויסב מחשבתו אליו, כאילו יאמר ראה בי, שים בי איוב כ"ג ו' Gussetius, Coccejus. וכן בי אדוני אני והאשה הזאת יושבות בבית אחד מ"א ג' י"ז, בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכם בזה ש"א א' כ"ו אין ענינם בקשה ממש, אלא בקשת המדבר שיעיין השומע בו ובדבריו. ונשארה המלה הזאת בלשון יחיד גם כשהמדברים רבים, כמו שנשארה מלת אדני עיין למעלה כ"ג ו'. וגעז' אומר כי המלה נגזרת מן בעי כמו בָּעוּ, וכמו שתרגם אנקלוס בבעור בוני, שהוא כמו בבקשה. ונראה שכן היא או קרובה לזו דעת רש"י. והראשון נ"ל עיקר, אבל בייא בייא שהביא רש"י הוא פועל סורי, ענינו נִחֵם, מי שהוא בצרה צועק נַחֵם נַחֵם, כאומר הושיעה הושיעה.16לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו: כתב המעמר שהיה מקום המאמר הזה בפסוק הקודם, אבל דברו כך מפני שהיו נבהלים מאד, ואין הדבר כן אבל סיימו במה שפתחו, כי זה היה עיקר דאגתם, כמו שאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחלה אנחנו מובאים. לפיכך תחלה הגידו כי מצאו הכסף בפי אמתחותם ושהחזירוהו בידם וגם כסף אחר לקחו בידם לשבר אכל, ואח"כ סיימו באמרם כי נקיים הם מכל פשע, כי באמת לא ידעו מי שם כספם בשקיהם.17אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמן: תלמידי יהודה לוצאטו אומר כי הם הבינו שהמאמר הזה הוא זר מאד בפי איש מצרי שלא יהיה מכיר אותם ואת משפחתם, ורוצים היו לשאול מי הוא זה האיש אדוני ארץ, אולי היה זמן מה בארץ כנען והכיר את משפחתם, אבל שמרו מחסום לפיהם, כדי שלא ליתן מקום לומר שהם מרגלים.18ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף: כבר נכנסו פ' י"ז אבל נתעכבו בפתח הבית והוא פרוזדור, כמו פתח אהל מועד, ואחר שהשקיט לבבם בדבריו כמו שהעיר רש"י נכנסו אל הבית. וגם הבית נראה שהיה נחלק לחלק חיצון ורש"י קורא לו פרוזדור ובו רחצו רגליהם ונתנו מספוא לחמוריהם והכינו את המנחה, וחלק פנימי ורש"י קוראו טרקלין ושם הביאו את המנחה אל יוסף ושם אכלו עמו.19וישאל להם לשלום: שאל לשלומם, כמו וישאלו איש לרעהו לשלום שמות י"ח ז' ושאלו לך לשלום ש"א י' ד' וכן רבים. השלום אביכם: בלא למ"ד, כמו ואתה שלום וביתך שלום ש"א כ"ה ו', והוא על דרך ואני תפלה תהלים ק"ט ד', כי חמודות אתה דניאל ט' כ"ג, כי מרי המה יחזקאל ב' ז', שענינם איש תפלה, איש חמודות, אנשי מרי, ואין כאן חסרון למ"ד כדעת ראב"ע, גם אין שלום שם התאר כדעת רד"ק.20השלום אביכם וכו': להיותו זקן לא יתכן שיהיה לו שלום ממש, ושלא יהיה סובל איזה חולי וחסרון בריאות, אבל אני שואל העודנו חי והם השיבוהו על פי שאלתו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי, ואין צורך לדיוק ידידי מוהר"ר איגל נ"י.21ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי: השומרונים וכן בתרגום אלכסנדרי הוסיפו ויאמר ברוך האיש ההוא לאלהים, והיא תוספת כדי לעשות את יוסף מכבד את אביו, כי היה נראה להם שלא יתכן שיאמר לבנימין אלהים יחנך בני, ולא יוציא מפיו שום ברכה לאביו. וכל זה הבל, כי לא ברך את בנימין אלא מפני שראה אותו, אך יעקב לא היה שם, ולא היה מן הראוי לאיש אדני הארץ שיברך מי שלא ראה ולא ידע.22יחנך: משפטו יְחָנְךָ, אלא שהוקלה המלה, כמו ונבלה שם שפתם, יזמו לעשות, וכמוהו חנון יחנך לקול זעקך ישעיה ל' י"ט; ולענין חלוף הנקדות יָחְנְך במקום יְחָנְך עיין פראלעגאמעני, עמוד 125.23נכמרו: בערו ונתחממו, כמו עורנו כתנור נכמרו איכה ה' יו"ד, ודעת ראז' ולפניו התרגום האלכסנדרי כי רחמים תחלת הוראת מֵעַיִם, כענין רֶחֶם.24לו לבדו ולהם לבדם: דרך כבוד, כי אין כבוד שר גדול שיאכלו על שלחנו אנשים נכרים ובני בלי שם. ולמצרים לבדם כי לא יוכלון המצרים וגו', וכן נראה דעת בה"ט נתה"ש והכורם.25כי לא יוכלון וגו': גם עם היונים לא היו אוכלים, כעדות הירודוט, מפני חקים הרבה שהיו להם בענינו איסור והיתר באכילה; הן אמת כי גם אם היו למצרים הרבה איסורי אכילה, כאשר לנו, היה ראוי שיוכלו לאכול עם אנשי דת אחרת כשיהיה המאכל מתוקן על פי חקותיהם, כאשר גם אנחנו היום אין אנו נמנעים מלקרוא לביתנו איש נכרי ולאכול עמו על שלחננו. ורחוק הוא לומר שיוסף להיותו עברי לא היה שומר חקי האכילה הנוהגים אצל המצרים, באופן שהמאכל הנעשה בביתו היה בחזקת איסור למצרים; כי הנה ראינו משה אומר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, ואיך יתכן שאיש נבון וחכם כיוסף ישחט בביתו את תועבת מצרים, ובפרט כי אשתו היתה מצרית ובת איש כהן. לפיכך נ"ל ודאי כי האיש אשר על בית יוסף היה מכין כל מאכלי הבית מן המותר לפי המצרים וגם ביום ההוא לא שנה את המאכלים בעבור האנשים הקרואים אל שלחן יוסף, שהיו עברים, ולפי זה הקושיא שהקשיתי במקומה עומדת. ואולם רואה אנכי כי אין בידנו לשפוט על חקות המצרים הקדמונים, ואין ספק שהיתה האכילה עם העברים אסורה להם, אעפ"י שאין טעם האיסור מובן לנו.26ויתמהו האנשים איש אל רעהו: הביטו איש אל רעהו בפנים של תמהון, זה טעם מלת אל.27וישכרו עמו: אצלו רמבמ"ן והתחכם יוסף להשתדל שישתו וישכרו כדי שלא ירגישו בענין הגביע. ברש"י כ"י במקום ומשאת יוסף כתוב ושל יוסף.
