שד"ל על בראשית מ״א

1 שנתים ימים: שתי שנים שלמות מיום יציאת שר המשקים מבית הסהר, והנה היה חלום פרעה ביום לידתו, ולפיכך היה חושש לו הרבה, והאמין כי מן השמים בא לו לתועלת כל עמו.

2 היאור: Jaro בלשון מצרי נהר, והוא נילוס.

3 שנה: נקרא כן הזמן הכולל כל תקופות השנה, זרע וקציר וקור ומס וקיץ וחרף, כי משנה לשנה הקור והחם והימים הארוכים והקצרים חוזרים ובאים פעם שנית.

4 באחו: מלה מצרית, ענינה העשב הגדל באגם.

5 ושדופות קדים: שהכתה אותם רוח מזרחית הבאה מֵעַרָב וכוש, והיא שודפת ומשחתת התבואות במצרים ובא"י, ככתוב ורוח הקדים הוביש פריה יחזק' י"ט י"ב הלא כגעת בה רוח הקדים תִּיבַש שם י"ז י', והעיד עובר ארחות ימים Thevenot שהיה בשנת 1660 כי במצרים אצל Cairo מתחלת חדש Aprile עד משך חמשים יום בקירוב נושבות רוחות רעות ומזיקות, והימים ההם נקראים חַמְשִׂין.

6 וייקץ פרעה והנה חלום: עכשו הקיץ ונשלם החלום, ולא חלם עוד באותו הלילה רד"ק.

7 ותפעם רוחו: לשון קשקוש ונדנוד, ומזה פעמון, גם פעם שהוא לדעת קצת הסדן שמכים עליו.ח

8 חרטומי מצרים: לדעת קלער' מן חור שענינו בארמי וסורי ראה, וטום כמו אטם, רואה הנעלמות והצפונות. ולדעת בושאר מן רטן שענינו לחישה ודבור בלחש. ולדעת אחרים ואחריהם רמבמ"ן מן חרט, שבו היו חורטים ורושמים על האבנים הציורים העומדים להם במקום כתיבה, והכהנים והחכמים לבדם היו מבינים הכתיבה היא הנקראת hieroglyphica כלו' חקיקה קדושה, וכן געז' תרגם Zeichendetner, Bilderschrift Kenner והוא מוסיף כי נון הדבר שיהיה עיקר המלה מלשון מצרים, ושהיהודים שנו אותה מעט ועשו אותה מלה עברית משרש חרט. ולענין תכונת המלה והוראתה בל' מצרים Jablonski אומר שעיקרה Erson או Erthom שענינו עושה פלא, ודעת Ignatius Rossi שעיקרה Karethorm שהוראתו שומר הסודות. וברוך היודע.

9 ואין פותר אותם לפרעה: לא היה מי שידע לפתור אותם לפרעה להנאתו ולהנאת עמו, כי זה הוא מה שהיה פרעה מבקש, שיבינו מתוך חלומו דבר העתיד לבא על עמו ושיועיל למצרים היותו נודע בטרם יבוא, כי היה מאמין כי לא לחנם שלח לו האלהים את החלומות ההם, ובפרט ביום לידתו, אלא להזהירו על דבר שיועיל לו ולעמו אם ידעוהו ויזהרו ממנו. שאם אין אתה אומר כן, מי מנע אותם מאמור לו פתרון ככל העולה על רוחם? ולפי זה יובן למה נכנס יוסף לתת עצה למלך, כי זה אמנם היה המבוקש, לא לידע העתיד, אלא לידע אותו כדי להשמר ממנו וכמו שכתבתי בבה"ע תקפ"ז עמוד 200, והנה הכתוב אומר ויספר פרעה להם את חלומו בל' יחיד, כי באמת חלום אחד הוא, אבל החרטומים היו חושבים שהם שני חלומו, ולא היו יודעים לפתור אותם, לכך כתוב ואין פותר אותם בל' רבים. ברש"י כ"י שבידי כתוב: "כתרגומו ומטרפא רוחיה כמו ביצים טרופות מקשקשת וכו'."

10 איש כפתרון חלומו חלמנו: עיין למעלה מ' ה'.

11 ויגלח: המצרים לא היו מגדלים זקן אלא לאבל ראז' בשם הירודוט לפיכך כשיצא יוסף מבית האסורים הוצרך לגלח. וגם אפשר לפרש ויגלח על גלוח השער.

12 ויגלח: יוסף הוא הפועל והפעול הוא השער או הזקן, ע"ד ואלו מגלחין במועד מ"ק פרק ג', ומסייע לזה האתנח שתחת הבור, כי הפעלים וישלח ויקרא ויריצוהו, הנושא בהם זולת יוסף, והפעלים ויגלח ויחלף ויבא, הנושא בהם יוסף. ואף אם לא גלח עצמו בידיו, רק אחרים גלמוהו, יאמר עליו שגלח או שהתגלח.

13 לפתור אותו: ותפתור אותו כתרגום אנקלוס והוא על דרך אשר ברא אלהים לעשות.

14 בלעדי: המפרשים פירשו היו"ד לכנוי sine me ונ"ל שאין היו"ד כנוי, אלא בלעדי הוא הנפרד, וכמוהו בלעדי רק אשר אכלו הנערי ברא' י"ד כ"ד. וענין המלה בל-עד, בל-עוד עד כמו עוד, כמו עד זה מדבר, איוב א' י"ח, כלומר לא עוד, אל תדבר עוד, אל תשבחני עוד. וכן בלעדי רק אשר אכלו הנערים, לא עוד, לא אקח דבר אחד מכל אשר לך רק אשר אכלו וגו'.

15 אלהים יענה את שלום פרעה: ההודעה הבאה מן האל נקראת ענייה, כמו מה ענך ה' ירמיה כ"ג ל"ו, וראז' וגעז' אומרים כי באמרו יענה את שלום פרעה קודם שישמע החלום, וכבר היה אפשר שיהיה פתרונו לרעה, החליק אליו בדבורו. ול"נ כי באמת דִבֶר, כי גם אם יהיה ענין החלום לרעה הנה לכך בא החלם כדי שיוכל להשמר מן הרע העתיד לבא עליו, וזה לשלום פרעה.

16 רקות: יבשות, ומזה רקיק. דברי רש"י ז"ל כאן קשין, כי לא נמצא רקות חוץ מכאן, וברש"י כ"י שבידי כך הוא הלשון: ורקות בשר, לשון חסר, כל רקין שבתורה חסרין בשר. ונ"ל מלת בשר ט"ס, וכוונת רש"י על מלת רק שהיא תמיד למעֵט ולהורות חסרון.

17 קרבנה: מן קִרְבְהֶן, כמו לְבַדְהֶן, והוא ע"ד לשון ארמית.

18 צנומות: רש"י פירש ואחריו ראז' מן צונמא בארמי סלע, ואולי שרש צנם כמו צמם, ענין צמצום, וקרוב לשרש צמם ג"כ צמק, אשר ממנו שָדַיִם צומקים, מצטמק ויפה לו, כלן לשון התכווצות ויוֹבֶש.

19 מגיד: מלשון מגידי החידה שופטים י"ד כ"ט.

20 חלום פרעה אחד הוא: הדבר הנרמז בשני החלומות אינו אלא אחד רמבמ"ן, ואינו אלא חלום אחד שנכפל להורות על מהירות קיומו, כמפורש למטה פסוק ל"ב יוסף ירא.

21 יהיו שבע שני רעב: ולא אמר כן בפרות הטובות יהיו שבע שני שבע, כי הרעב הוא העיקר, כי לכך בא החלום למען יוכל פרעה להציל עמו מן הרעב. אבל אם היה יוסף מתחיל בזכרון שבע שני שבע, היה פרעה אומר מה לי בכך? יבוא השבע ונראהו.

22 ועתה ירא פרעה וגו': לפי מה שאמרתי מבואר הוא שהוצרך יוסף להכנס למחיצה שאינה שלו ולעוץ את המלך עצה, כי המבוקש מן החלום הוא לקבל ממנו תועלת למלך ולארצו.

23 יעשה פרעה: תחלה אמר לו מה שלדעתו היה יותר טוב שיעשה, והוא שיבחר איש נבון וחכם ויעזוב הענין כלו בידו והוא יפקיד פקידים בכל מדינות המלך, שישלח להם כסף למען יקנו התבואות בשני השבע, ואח"כ ימכרו אותם בשני הרעב וישלחו לידו את הכסף המקובץ. אך ראה יוסף כי אולי לא ייטב בעיני פרעה שיהיה אדם אחר המוציא והמביא בענין גדול כזה באופן שיהיה שליט בכל ארץ מצרים, כמעט כמו המלך, ובפרט כי אולי כדברי דח"א יוכל החושב לחשוב שהיתה כוונתו בזה לכבוד עצמו, ולכך חזר ותקן הענין, ואמר יעשה זאת פרעה, ובלי שימנה אדם אחד על כל ממלכות, יפקיד פקידים רבים, שיהיו כלם תחת ידו ולא תחת איש אחר.

24 יעשה: יעש היה ראוי לומר, ורבים כן.

25 וחמש: רשב"ם רד"ק רמבמ"ן קלער' וגעז' פירשו יקח החומש תחת העשירית שאולי היה לוקח בכל שנה. וזה לא יתכן, כי אחר שקנה פרעה את אדמת מצרים אז היתה לחומש ברא' מ"ז כ"ד-כ"ו ואיך תהיה לחומש עתה בטרם תהיה שלו? וראב"ע וראז' אומרים שקנה החומש בדמים. והנכון לדעתי כתרגומו וכפירוש רש"י, והנה וחמושים עלו בני ישראל שמות י"ג י"ח, ענינו מזויינים, ולהיות כלי זיין דבר צריך מאד לבני אדם בימים הקדמונים, הושאלה מלת armato להורות על מי שיש לו דבר שצריך לו, יהיה זה מה שיהיה, וכן כאן יזיין את ארץ מצרים ויכין לה מה שצריך לה לבלתי תכרת ברעב וזה על ידי הפקידים שיקנו כל התבואה העודפת שאינה צריכה לבעליה.

26 ויקבצו: היא הגבייה מבעלי השדות, ויצברו היא האסיפה על ידי שומרי החוצרות, וכן למטה ויקבוץ וכו' ויצבור רשב"ם אלא שלדעת רשב"ם היו גובים בלא כסף ובלא מחיר, ולדעת ראב"ע ולדעתי היו קונים בכסף ולא דבר יוסף על מה שיקבצו למכור לאנשי שאר ארצות כמו שחשבתי ביי נעורי בה"ע הנ"ל עמוד 198 כי העיקר אינו אלא שלא תכרת הארץ ברעה.

27 תחת יד פרעה: באוצרותיו בכל עיר ועיר.

28 אכל בערים: הוא פירוש הקודם, יצברו בר תחת יד פרעה, כלו' יצברו אכל בכל עיר ועיר, ושמרו דבר עם ויצברו, וכן דעת בה"ט, אע"פ שיש הבדל בין בר לאכל, כי בר הוא הדגן המנוקה מן התבן, ואכל כולל כל מין מאכל, בפרשה הזאת אין חילוק ביניהם, ומה שדקדקתי בבה"ע איננו צודק, שהרי אחי יוסף אמרו נרדה ונשברה לך אכל, וכבר באו למצרים, וראו שאין מוכרים שם רק בר. ונראה כי יוסף לא צבר רק בר, ומשה הזכיר לפעמים השם הפרטי בר, ולפעמים השם הכולל אכל.

29 איש אשר רוח אלהים בו: שהבין מן החלום דבר רב התועלת כזה, ומצא כל התקנות הראויות בענין.

30 רוח אלהים: רוח ושכל שהוא למעלה ממדרגת רוב בני אדם

31 אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת: הכוונה: אחרי שידעת והבנת כל זה, ואין הכוונה ממש שידע כל זה בנבואה, שא"כ אין מכאן ראיה שאין נבון וחכם כמהו, כי נבואה לחוד וחכמה לחוד.

32 על ביתי: בעל השררה הראשונה אחרי המלך היה נקרא אשר על הבית עיין מ"ב י"ח י"ח, וישעיה כ"ב ט"ו-כ"ב, וכן אצל מלכי צרפת הראשונים. ...

33 ישק: יתנהג, כמו בן משק ביתי, ובערבי נסק ענינו סדור הדברים עיל סדר הגון. ...

34 רק הכסא אגדל ממך: עיין למעלה א' כ'.

35 ויסר פרעה את טבעתו וגו': כן המנהג גם עתה אצל מלכי אוטומאן במנוי הויזיר הגדול, וכן אלכסנדר במותו נתן טבעתו אל Perdicca.

36 שש: בספרים המאוחרים נקרא בוץ, ובלשון מצרי היה נקרא שנש, ופליניוס 19.1 כתב על הבוץ שהוא צומח במצרים, ועל הבגדים הנעשים ממנו כת nec ulla sunt eis candor mollitieve praeferenda.

37 רביד הזהב: בה"א הידיעה, אותו רביד שהיו נותנים בצואר המשנה למלך.

38 במרכבת המשנה אשר לו: פירשו המרכבה המיוחדת למי שהוא משנה למלך רשב"ם, רד"ק ורמב"ן, וטעם אשר לו, כי לא היתה ביד המשנה, כי המשנה היתה לו מרכבה אחרת, אבל כשהיה הולך עם המלך היה הולך במרכבה שהיתה למלך מיוחדת למשנה. ודע כי רשב"ם פירש מרכבת לא הרכב אלא הסוס או הפרדה שהיה יושב עליה המשנה למלך, ואמת כי מרכבה נאמר על הרכב ונאמר גם על הבהמה שרוכבים עליה, אך נ"ל שאם היה הכוונה כאן על הבהמה על מרכבת היל"ל, לא במרכבת אע"פ שמצאנו רוכבים ברכב ובסוסים.

39 אברך: אם הוא לשון הקדש הנכון כפירוש ר' יונה וגעז' שיהיה הפעיל משרש ברך מענין כריעה, והאל"ף במקום ה"א, כמו אשכים ירמיה כ"ה ג', אלא שאין ההפעיל מתישב יפה. והנכון שהוא ל' מצרי, ומלת rek ענינה הטיה, ומלת abe או ape שנינה ראש, והנה אברך ענינו הטו ראשכם געז' בשם Ignatius Rossi. ודע כי במקום שכתוב ברש"י ריך בלשון ארמי מלך, מצאתי ברש"י כ"י ישן על קלף שבידי, בלשון רומי, וכן נכון.

40 אני פרעה: אני אהיה מלך.

41 ובלעדיך וגו': והוא דוגמת רק הכסא אגדל ממך רש"י בדבר אחר ורשב"ם.

42 לא ירים איש וגו': מליצה היא דרך משל, כי רוב מה שיעשה האדם בהרמת ידיו או רגליו יעשה.

43 ויקרא: כך היה דרכם לשנות שם ההדיוט כשהיה עולה לגדולה, וכן עשה משה ליהושע, ועיין למעלה א' ה'.

44 צפנת פענח: נראה שהיא מלה מצרית, ופירש היירונימוס מושיע העולם, והאחרונים נדחקו למצוא מקור לפירוש זה, ואומרים שראוי להפך האותיות ולקרוא פצנת, וכן כתוב בתרגום אלכסנדרי. והנה צפנת אפשר לפרשה ע"ד לה"ק, ולפיכך אנקלוס והמתרגם הערבי והסורי פירשו מְגַלֶה הנעלמות, אמנם פענח אעפ"י שֶׁבָנוּ ממנו הספרדים המפענח נעלמים איננו לשון הקדש ולא באחת מאחיותיה.

45 פוטי פרע: איננו פוטיפר רשב"ם, כי זה שר הטבחים, וזה כהן און.

46 און: Heliopolis, עיר השמש שהיו עובדים בה השמש, והיה שם בכל שנה חג לשמש, ואומרים כי גם און במצרי שמש.

47 ויצא יוסף וגו': יצא מלפני פרעה לעבור בכל ארץ מצרים, והוא מה שמפורש מיד במקרא שאחר זה.

48 ויעבור בכל ארץ מצרים: לתקן התקנות הצריכות לענין קבוץ התבואה.

49 לקמצים: יש אומרים בקנה אחד מלא קומץ שבלים רשב"ם רד"ק רע"ס ורמבמ"ן, והוא רחוק, כי אין מדרך החטה שיהיה בקנה יותר משבלת אחת, ואם צמחו שתים ואין צ"ל עשר או יותר לא יהיה זה שבע גדול, אלא נס גלוי. והנכון שהיא מליצה ממליצות הלשון. ותלמידי יוסף חי הלוי אומר שכל שבולת היתה ממלאה את הקומץ, שהיו הגרעינים גסות מאד ומרובות מאד.

50 כי אין מספר: דרך גוזמא, כמו שאומרים בלעז innumerabile, immense.

51 בטרם תבא שנת הרעב: להודיע שאלו נולדו קודם בוא יעקב מצרימה, כי הוא בא בתחלת ימי הרעב, והודיע זה מפני שיעקב אמר ליוסף שני בניך הנולדים לך עד בואי אליך מצרימה לי הם ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו רשב"ם.

52 כי נשני: חסרה מלת לאמר, כדרכה פעמים רבות....

53 נשני: פִעֵל משרש נשה, והיה משפטו נשני בחירק, ובא בפתח, כן דעת ר' משה הכהן וגעז', והוא ע"ד לשון ארמית, ולדעת ר' יהודה חיוג ורשב"ם הוא מן הכפולים אעפ"י שלא נמצא שרש נשש. וזה רחוק מאד, שא"כ תהיה המלה מבנין הקל, ותהיה הכוונה שכחני, לא השכיחני.

54 ואת כל בית אבי: מה שעשו לי בית אבי הם אחיו ואין הכוונה ששכח ממש, כי הנושא על שפתיו זכרון דבר מה, הנה לא שכח אותו. אך הטעם נתנני אלהים במצב שלא ארגיש עוד ברעה אשר מצאתני בית אבי, כי במה נחשבת היא נגד הצלחתי וגדולתי?

55 ותחלינה: הפעיל מן הכפולים, והחירק או הצירי סימן הבנין, כמו יפקיד תַפְקֵדְנָה, ולא מצאנו לשון התחלה בקל אלא בהפעיל, הֵחֵל, הַחִלוֹתִי, וַיָחֶל נח, והתימה על ראב"ע ומהרש"ד שאמרו שהוא מן הקל, ואם היה מן הקל היתה החי"ת בשלש נקודות, כמו תְּסֻבֶּינָה. אחרי כן מצאתי כי בשני ראב"ע כ"י שבידי ובדפוס נאפולי מלות ותחלינה מבנין הקל פועל הכפל, אינן.

56 את כל אשר בהם: הנני מבטל מה שפירשתי בבה"ע האוצרות אשר היו בין המצרים ובעריהם, כלו' בכל עיר ועיר, כי רחוק הוא שתהיה מלת בהם כמו ביניהם או עמם כפירוש ראב"ע אבל נ"ל כי את כל אשר בהם הוא כנוי לאוצרות ואיננו מקרא קצר כדברי המבאר, אבל את כל אשר בהם הוא כאילו אמר את כל האוצרות, כי מה הוא אוצר? מה שנותנים בו ענינים מה. ואולי לכך לא אמר האוצרות, כי לרבוי התבואות שאסף הוצרך לתת אותן בכל מיני מקומות, בכל מקום שהיה מחזיק תבואה, אע"פ שקודם לכן היה משמש לתשמישים אחרים.

57 וישבור: קנין הדגן נקרא כן מטעם ששובר הרעב, ע"ד ישברו פראים צמאם, וכן מצאנו לשון שבר אצל מאכלים ומשקים אחרים, ולכו שברו וכו' יין וחלב ישעיה נ"ה א', וכן כתוב שבר רעבון בתיכם למטה מ"ב י"ט רד"ק ונתה"ש, ולא כראז' וגעז' שפירשו ע"ש שהדגן נשבר ונטחן בריחים, וכאן הכוונה על המכירה ועיין למטה מ"ב ו'.

58 וכל הארץ: שאר ארצות הקרובות אליה.

59 לשבור אל יוסף: אין לסרס המקרא נגד הנגינות כי הבאים לא היתה כוונתם ללכת אל יוסף, אלא לילך למצרים אא"א, ושיעור הכתוב לפי זה ולפי הטעמים כך הוא: וכל הארץ באו מצרימה, ואח"כ הכתוב מוסיף שתי הודעות שהיתה כוונת ביאתם כדי לשבור, ושהיתה ביאתם אל יוסף דוקא.