שד"ל על בראשית ל״ג

מהדורה: שד"ל, דפוס ראשון

מקור בראשית ל״ג
1 וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃
2 וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃
3 וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו׃
4 וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃
5 וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃
6 וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃
7 וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃
8 וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כׇּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
9 וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
10 וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃
11 קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃
12 וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃
13 וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כׇּל־הַצֹּֽאן׃
14 יַעֲבׇר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃
15 וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
16 וַיָּ֩שׇׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה׃
17 וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃ ס
18 וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃
19 וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אׇהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃
20 וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ס
פירוש שד"ל על בראשית ל״ג
1 וישם את השפחות וגו': ולא חלקם לשתי מחנות, כי לא חלק רק הצאן והבקר והמטלטלין דון יצחק, ולענין הסדר שסדרן אחרון אחרון חביב רש"י שאם יהרגו הראשונים אולי האחרונים ימלטו נתה"ש.
2 וישקהו: אומר ראז' ואחרים לפניו כי הנקודות שעל המלה הזאת, להורות שבקצת ספרים לא היתה כתובה, ושכן Origenes לא מצא אותה בספריו. ואמת הוא כי על הרוב אין נפילה על הצואר בין האוהבים אלא לנשק, וא"כ היה אפשר שיאמר הכתוב ויפל על צואריו ויבכו בלא מלת וישקהו, והיתה הנשיקה מובנת מאליה, כמו ביוסף עם יעקב למטה מ"ו כ"ט ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד. שנשק אותו אעפ"י שלא נכתב. ואפשר ג"כ כי בחוזק ההתפעלות ישאר האוהב על צוארי האוהבו משתאה ומשתומם, ולא ישקהו, ויתכן שכן היה הענין ביוסף עם יעקב, אבל יעקב ועשו אין ספק כי לא היתה ביניהם חבה יתרה, ולא היה שם חוזק התפעלות שיגרום לאחד מהם שישאר משתאה ומשתומם.
3 מי אלה לך: מה יחס יש להם עמך, בנים הם או עבדיך.
4 מי לך וגו': מי הוא לך. מה כוונתך לעשות בו, ששלחת אותו לפניך, ואמר מי ולא מה כי המחנה כולל העדרים והאנשים ההולכים עמם. ומלת מי תבא לפעמים גם על זולת בן אדם. ודעת הרמב"ן כי עשו לא שאל אותם למי אתה ואנה תלך, והם לא אמרו לו דבר, ועשו הבין מעצמו שאינם אלא ליעקב שהיה אחיהם. ויתכן ג"כ ששאל אותם ואמרו לו, אך עשו עשה עצמו כבלתי יודע שהם שלוחים אליו, כי חשב שהעבדים הגידו לו זה נגד רצון יעקב עיין פרושי למעלה ל"ב י"ז ועשה עצמו כאלו לא אמרו אלא שהם ליעקב אח"ם.
5 כי על כן ראיתי פניך: ומאחר שראיתי עיין למעלה י"ח ה' פניך כמו שרואים פני אלהים, בהביאי לך מנחה על דרך ולא יראו פני ריקם מובטח אני שתקבל מנחתי ותרצה אותי. מלת ותרצני היה אפשר שתהיה נקודה שוא, ועכשו שהיא בפתח התיבה לשון עבר להורות על הבטחון שכן יהיה.
6 ברכתי: מנחה קטנה שיתן איש אל רעהו לאות על אהבתו אותו, כמו ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדוני ש"א כ"ה כ"ז, הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' שם שם ל' כ"ו, ועתה קח נא ברכה מאת עבדך מ"ב ה' ט"ו. אשר הובאת לך: כטעם ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה למטה מ"ג כ"ו ענין הקרבת הדורון, ואעפ"י שבאמת העבדים לא הקריבו המנחה לעשו, הנה מאחר שהוא ראה אותה והם אמרו לו שהיא שלוחה לעשו, ואחר שעכשו פירש לו יעקב שהיא למצוא חן בעיניו, יתכן לומר למפרע שכבר הובאת לו. ויפצר: שרש פצר נגזר מן צר, וענינו הֵצָר ודחק את חברו עד שיעשה רצונו מוהר"ר דוד חנניה וויטערבי, וקרוב לזה וַתְּאַלְצֵהוּ שופטים י"ו י"ו שהוא ענין לחץ ודוחק. ויקח: המנחה עברה לאט לפני יעקב, ולא היתה רחוקה מן המקום שהיו שם יעקב ועשו, וכשהסכים עשו לקבלה צוה יעקב לאנשיו שימסרוה ביד אני עשו. המבאר לנתה"ש הפריד בקו בין ראיית פנים ולפרקים נראה שפי' ולפרקים כמו ולפעמים, וזה שבוש, והנני מפרש כוונת רש"י ז"ל: תחלה פי' הענין ואמר: ברכתי מנחתי, כלו' שהוא קורא למנחתו בשם ברכה, ואח"כ מפרש למה ואימתי המנחה נקראת ברכה, והוא אומר כי מנחה כמו זו של יעקב, שהיא מובאת על ראיית פנים לפרקים, שאדם מביא לחברו כשהוא רואה פניו אחר כמה זמן שלא ראהו כמו שהיה הענין ביעקב עם עשו, אינה באה אלא לשאלת שלום, לפי' היא נקראת ברכה, וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב א5 פרעה וכו' כלם אין ענינם ברכה ממש אלא ברכת שלום, לפיכך אף זו ברכתי צריך לתרגם mon salut, ואעפ"י שלפי הענין הכוונה מנחתי. ועיין רש"י למטה מ"ז ז' ויברך יעקב היא שאלת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, ונ"ל כי גם כאן צ"ל ראיית פנים לפרקים בלא וי"ו ואחר כמה שנים מצאתי כך בלא וי"ו ברש"י כ"י שבידי, וגם ברע"ח איננה.
7 נסעה: ל' רבים, עיין אוהב גר עמוד 42. לנגדך: אצלך ובצדך, וכן ובני גד לנגדם של בני ראובן ישבו בארץ הבשן ד"ה א' ה' י"א.
8 ודפקום: ואם אחרים ידפקו אותם. שרש דפק לא נמצא אלא בשני מקומות אחרים, קול דודי דופק ש"ה ה' ב' מתדפקים על הדלת שופטים י"ט כ"ב, ונ"ל שאין ענינו הכאת הדלת picchiare בלעז אלא דחייה בכח כדי לפתוח, וכן מתדפקים על הדלת, דוחים זה את זה אצל הדלת. ותלמידי מוהר"ר אברהם גריגו זצ"ל אומר כי השרש הוא דף, וממנו הדָף ודחָף ונדָף. ומתו כל הצאן: כי הבקר לא ימות אבל יזיק להם רמב"ן.
9 לרגל: לפי הליכתם, לפי מה שהם יכולים להלך רש"י. המלאכה: המקנה נקרא כן, כמו וכל המלאכה נְמִבְזָה וְנָמֵס אותָה הֶחֶרִימוּ ש"א ט"ו ט', מפני שהוא מלאכת הרועים העוסקים בו והוא עבודתם. עד אשר אבא וגו': נראה שלא הלך שם מעולם, וגם לא היה בלבו ללכת שם, כי לא בטח בו.
10 למה זה אמצא חן וגו': נ"ל הכל דבור אחד, וכפירוש רד"ק הביאו בעל מכלל יופי למה זה אמצא חן בעיני אדוני לעשות לי כל הכבוד הזה? וכן מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני רות ב' י', וכן למטה ל"ד י"א אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן, ענינו עשו לי החסד הזה, אף כאן למה זה תעשה לי חסד כזה. ולדעת בה"ט ואחריו רש"י ואחרים הם שני דבורים, למה זה תציג עמי מן העם אשר אתך? עשה עמי חסד שלא לעשות זה.
11 סכת: הוא המקום הנזכר ביהושע י"ג כ"ג ושופטים ח' ט"ו, ואיננו הנזכר בשמות י"ב ל"ז ובמדבר ל"ג ה' ראז'.
12 שלם: בשלום ובלא נזק אנקלוס רש"י ראב"ע רע"ס רמבמ"ן וראז', והגיד זה לומר כי השלים חזרתו בשלום. עיר שכם: עיר הנקראת שכם, ע"ד נהר פרת, נחל יבק, הר חרמון, וכן מצאנו עיר מבצר צר יהושע י"ט כ"ט עיר סְפַרְוָיִם ישעיה ל"ז י"ב, וכן לדעתי ערי ערוער שם י"ז ב', עיין שם פירושי.
13 אשר נטה שם אהלו: תחלה נטה אהלו ואח"כ קנה המקום דון יצחק שאל"כ היל"ל ויט שם אהלו. קשיטה: לא נמצא אלא באיוב מ"ב י"א. מלבד יהושע כ"ד ל"ב בספור הזה עצמו. והמתרגם האלכסנדרי ואנקלוס תרגומו כבשות, ובושארט דחה זה בראיות ואמר כדעת רש"י ורשב"ם שהוא מין מטבע בלתי ידוע לנו, ואמר שהוא אולי מלשון קֹשֶט, מטבע או משקל שלם ובלתי חסר וקלער' מוסיף כי קוסטרא בסורי numularius, וכן בערבי קַסְטַרַ ענינו תֵקֵן המטבעות ועשאן שלמות וטובות.
14 אל אלהי ישראל: אל הוא נשוא המאמר, ואלהי ישראל הוא הנושא, אלהי ישראל הוא אל, הוא תקיף וחזק רשב"ם וראב"ע, ודוגמתו מצאנו שמות שענינם מאמר שלם, כמו ה' נסי שמות י"ז ט"ו, ה' צדקנו ירמיה כ"ג ו', עמנו אל ישעיה ז' י"ו, ה' שמה סוף יחזקאל חפצי בה ישעיה ס"ב ו', פלא יועץ אל גבור וגו' ישעיה ט' ה'.