שד"ל על בראשית ל״א

1 והנה איננו: חוזר ללבן, לא לפניו של לבן, כי הפנים לשון רבים ולא ידעתי מה ראו המתרגמים אנקלוס וירושלמי שתרגמו ליתנון: ורמ"במן תרגם כאן es, חוזר לפנים, ובפסוק ה' תרגם er חוזר ללבן, ומהרש"ד אגב ריהטא לא דק וכתב והנה איננו מרוצה, ומלת מרוצה תצדק על יעקב על דרך מרוצה לקהל, לא על לבן.

2 השדה אל צאנו: עיין למטה י"ט, ברש"י שהיא היתה עקרת הבית, בדפוס בולוניא ברע"ח ושאר דפוסים קדמונים עקר הבית, וכן רש"י כ"י וכן נכון כי עקרת הבית ענינו עקרה.

3 ואלהי אבי היה עמדי: כלו' אעפ"י שלא רימיתיו ולא עשקתיו, רק אלהי אבי היה עמדי רשב"ם ומהרש"ד, או לשון קצר הוא, ושיעורו, וכבר בקש להרע לי, אלא שאלהי אבי היה עמדי, והוא מה שמפרש והולך ואביכן התל בי וכו' ולא נתנו אלהים להרע עמדי דון יצחק.

4 התל: לדעתי הוא הפעיל משרש תלל, וכמוהו ותוללינו שמחה תהלים קל"ז ג', ומזה בתלמוד חוכא ואטלולא, ומזה ואיש ברעהו יהתלו ירמיה ט' ד', אם כהתל באנוש תהתלו בו איוב י"ג ט' בדגש הלמ"ד, ונשארה ה"א הבנין באמצע המלה כמו, אהודנו, יהושיע, יהודוך ע"ד ל' ארמית, וקרובה לזה דעת מהרש"ד, שגם הוא עושה המלות האלה הפעיל, אלא שהוא אומר שהשורש תול. והקדמונים וראז' וגעז' אמרו כי השרש התל, והוא בנין פעל, ובא הכח תמורת הדגש, ומלה אחת מסייעתם וַיְהַתֵּל בהם אליהו מ"א י"ח כ"ז.

5 עשרת מנים: עשרה מספר מיוחד נאמר להורות על מספר מרובה בלתי קצוב, כמו ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד ויקרא כ"ו נו, וכן שבעה.

6 מונים: ענינו לפי מקומו פעמים, והוא מענין מנין, כי המנין הוא מספת אחדים זה על זה, וכן פעמים הוא ל' הנאמר כשאדם חוזר על מעשה מה לעשותו שנית ושלישית, והנה הוא מוסיף אחדים זה על זה כמו המונה, וענין חלוף משכרתו הוא כי תחלה התנו ביניהם שיהיו כל הנולדים עקודים נקודים וטלואים וכל שה חום בכשבים ליעקב, והנה בשנה השניה כבר היו ליעקב עדרים של עקודים נקודים וטלואים שהיו שלו, וכשראה לבן הצלחתו אמר לו מעתה רק הנולדים נקודים יהיו שלך, ואז היה יעקב נותן פני הצאן אל הנקודים לבדם והיה מפריד מהן שאר הזכרים, ובכן ילדו כל הצאן נקודים, ובשנה השלישית אמר לו לבן מעתה רק הנולדים עקודים יהיו שלך, ויעקב עשה מעשהו כבראשונה וילדו כל הצאן עקודים, וכן משנה לשנה היה לבן מחליף התנאי, אך לא היה מועיל כלום, כי לא היה יכול להסיר משם כל שה נקוד וטלוא כאשר עשה בפעם הראשונה, כי כבר נולדו עדרים מהגוונים ההם, והם היו ליעקב לפי התנאי הראשון, ולא היה אומר לו לבנים או שחורים יהיה שכרך, כי הם הרוב, וקל וחומר שיצליח.

7 והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים: הראה לו ה' במילים כאלו כל הזכרים העולים על הצאן היו מהגוונים ההם כלומר כי בהשגחת האל היו שהזכרים היו מולידים עקודים נקודים וברודים כאלו הם עצמם היו עקודים נקודים וברודים רלב"ג.

8 כי ראיתי וגו': ועל כן אמרתי להיות בעזרך.

9 אנכי וגו': כתב רמב"ן כי זה חלום אחר שבא לו עתה סמוך לבריחתו והוא מ"ש למעלה פסוק ג', והחלום הקודם היה באמת מהשנים הראשונות, ולי נראה כי הכל חלום אחד שבא לו עתה מקרוב בזמן יחם הצאן בשנה ההיא, ומה שהראה לו ה' בחלום ענין העתודים העולים על הצאן אעפ"י שהוא דבר שאינו צריך לו עוד בלכתו משם, הכוונה לומר אני האל שהייתי עמך עד כה ועשיתי שילדו הצאן עקודים, אני הוא האומר לך קום צא מן הארץ הזאת ואני אהיה בעזרך.

10 אנכי האל: המלאך מדבר בלשון שולחו.

11 האל בית אל: טעמו האל, אל בית אל ראב"ע ולפיכך בא הפשטא על האל.

12 ויאכל גם אכל את כספנו: את כספנו הוא הכסף שהיה לו לתת לך בשכר פעולתך רש"י, ואם היה נותן לך שכר עבודתך היית מפרנס אותנו בו, והנה הוא כספנו רשב"ם.

13 כי כל העשר: אין כי זה נותן טעם, אלא לחזוק, כמו שאמרת ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי, כן הוא, וכל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ואין לנו להמתין עד שיקחהו אבינו מידנו בתחבולותיו, או ביד חזקה, על כן כל אשר אמר אלהים אליך עשה.

14 וינהג את כל מקנהו: ואת צאן לבן הניח ביד עבדי לבן, כי אין ספק שאם היה לבן מוצא צאנו ביד יעקב לא היה מחריש, גם יעקב לא היה אומר לו הכר לך מה עמדי וקח לך.

15 לגזוז אלת צאנו: שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יקב רש"י ויעקב בחר לברוח בזמן שלא היה לבן בביתו, כי היו יעקב ולבן שכנים, ולפיכך קרא לרחל וללאה השדה אל צאנו כשרצה לדבר עמהן בסתר.

16 לגזוז את צאנו: היו עושים משתה ושמחה בשעת הגזיזה עיין שמואל א כ״ה:ב׳ שהיא אל הרועים כמו הקציר לעובדי האדמה, ובעל המקנה היה עומד על המלאכה שלא יגנבו הפועלים מן הצמר. אמנם התרפים נ"ל שהם כלים שהיו קוסמים בהם לדעת העתידות והנסתרות, והיו נקראים אלהים, לא שהיו עובדים אותם ממש, אלא שהיו חושבים שהאל או האלילים משפיעים על הכלים ההם ומודיעים הנסתרות על ידם קרוב לענין העגל שעשו ישראל, והעגלים שעשה ירבעם, ופסל מיכה, ורחל גנבתם כי האמינה בהם אעפ"י שלא היתה עובדת ע"ז, כי סוף סוף לא היו אלא כעין גורל, והיה אותו כלי מורכב מחלקים רבים, והיו השואלים מנענעים אותם בדרכים ידועים, לפי מה שהיה יוצא במקרה ע"י הנענוע ההוא היו שופטים כי האל השיב כך וכך, ואין זו ע"ז כי אם לפי מחשבת השואל אם הוא מאמין שהתשובה באה לו מהאלילים ולא מאל יחיד.

17 על בלי הגיד לו כי בורח הוא: לא הגיד לו מקודם שיש בדעתו לילך לו מביתו מהרה, כי הולך הוא היל"ל, אלא לפי שבאמת בורח היה מיראת הנזק, תפש הכתוב לשון בורח נתה"ש.

18 את הנהר: פרת.

19 דרך שבעת ימים: דרך שהולכים אותו לפי המהלך הבינוני בשבעה ימים, ואין אנו יודעים בכמה ימים הלך יעקב אותו הדרך ובכמה ימים הלך לבן, רק ידענו שיעקב היה מתנהל לאטו לרגל המלאכה אשר לפניו, ולבן רדף אחריו עם אנשי חיל במרוצה והשיגו אעפ"י שנסע ימים מה אחרי נסיעתו.

20 בהר: הוא עצמו הר הגלעד, והנה יעקב שהיה הולך עם ילדיו ומקנהו היה צריך לתקוע אהליו ולעמוד בדרך כל יום ויום, ואירע שיעקב כבר תקע אתל אהלו בהר הגלעד, ולפיכך גם לבן תקע והעמיד שם את אחיו.

21 ותגנוב אותי: גנבת את דעתי רש"י וראז' וגעז', ולדעת רמ"במן הכוונה על גניבת התרפים, אך לא מצאנו פעל גנב נקשר ביחס הפעול עם מי שגונבים את אשר לו, אלא עם הדבר הנגנב או האיש הנגנב כמו וגונב איש ומכרו. ולהיות כי לב האיש ודעתו הוא עקר האדם יֵאָמֵר ותגנוב אותי במקום ותגנוב את לבבי.

22 יש לאל ידי: אל לשון כח, והמליצה דוגמא כל ראש לחלי ישעיה א' ו'. הן אמת כי מלת יש רוב שמושה להורות על מציאות הדבר כמו יש ה' במקום הזה, יש לי תקוה, ולא על מקריו, כי לא יאמר פלוני יש גדול לומר פלוני הוא גדול, וא"כ לא נוכל לומר ידי יש לאל לו' ידי היא בכח, היא בעלת כח: אך נראה כי מלת יש באה לפעמים קודם שם דבר, אעפ"י שאיננה צריכה, כמו לו יש נפשכם תחת נפשי, שהיה די שיאמר לו נפשכם, וכן כאן יש לאל ידי במקום לאל ידי.

23 פן תגזול את בנותיך מעמי: את צאני היל"ל, כי לכך ברח יעקב ולא הגיד ללבן שהוא רוצה לשוב לבית אביו, כי אחר ששמע את דברי בני לבן שהיו אומרים לקח יעקב את כל אשר לאבינו, חשש שמא אם יראה שהוא הולך לא יניחהו ליקח עמו את ממונו, אך יגזול ממנו הכל או מקצת, ודרך כבוד אמר פן תגזול את בנותיך מעמי שלא לעשותו גזלן, וכאילו לא היה ירא שיקח את ממונו, אלא שיקח את בנותיו מרוב אהבתו אותן.

24 עם אשר תמצא: שיעורו: האיש אשר תמצא עמו, וכן בשבט יכה ישעיה ל' ל"א וכן לאשר רחצת כחלת עיניך יחזקאל כ"ג מ' שיעורו אשר להם.

25 לא יחיה: כי אני אהרגהו רשב"ם וראב"ע.

26 באהל יעקב: כמשמעו, אהל המיוחד לו רשב"ם ראב"ע ורמב"ן.

27 ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות: קודם בדיקת אהל האמהות בדק אהל רחל בצאתו מאהל לאה, אלא שלא הזכיר אהל רחל בתחלה, מפני שהיה צריך להאריך בספור בדיקת האהל ההוא והניחו לבסוף רשב"ם ורמב"ן.

28 ורחל לקחה: קודם לכן על דרך והאדם ידע.

29 בכר הגמל: בל' ערבי נקרא כור כלי מושב שנותנים על הגמל, והוא מכוסה ויושבות בו הנשים כמו בבית ראז'

30 כי דרך נשים לי: וראשי כבד עלי, וע"י התחבולה הזאת הרחיקתו מעליה שלא יגש אליה לחפש, שלא לקרב אל אשה נדה, כי גם מושבה טמא.

31 ויחר ליעקב: חרה לו על שאמר לו למה גנבת את להי ועצר ברוחו עד שהשלים החפוש, וְּכְּשֶׁחִפֵּשׂ ולא מצא אז רב עמו על שחשד אותו שגנב לו.

32 מה פשעי מה חטאתי: מה גנבתי לשעבר שבעבורו חשדת אותי ורדפת אחרי כעל גנב.

33 דלקת: רדיפה על ההרים, כמו על ההרים דלקונו איכה ד' י"ט וקרוב לו שרש דלג מדלג על ההרים כלם ענין עלייה, ומזה הדלקת הנר כטעם והעלה את נרותיה.

34 שים כה: מה שמצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך דון יצחק, קלער' וראז', וכן דעת בה"ט.

35 ויוכיחו בין שנינו: ישפטו הם מי משנינו הוא הפושע והגנב, אם אני שדלקת אחרי כאלו הייתי מוחזק לגנב, או אתה שהחלפת את משכרתי עשרת מונים.

36 אחטנה: כמו אַחַטְאֶנָה לשון חטוי וכפרת פשע, אני הייתי נושא העון, אם נטרפה.

37 לא הבאתי אליך: כטעם יביאהו עד שמות כ"ב י"ב, וכמו ששומרי הצאן עושים, שמביאים לבעל העדר שתי כרעים או בדל אזן לראיה שנטרפה, ואז פטורים מלשלם ואני לא הייתי יכול לעשות כן, כי על כל פנים מידי תבקשנה בין שנגנבה ביום, בין שנגנבה בלילה.

38 גנובתי: כמו גנובַת, והיו"ד יתרה, כמו מלאתי משפט ישעיה א' כ"ד, רבתי עם איכה א' א'. ואנקלוס לא תרגם אנכי אחטנה כמשמעו, רק פירש: מה שהיה חסר מן המנין מידי תבקשהו, ובמקום גנובתי יום וגו' אמר שמרתי ביום ושמרתי בלילה, ונ"ל כי שמע את ההמון מקשים בי"ד שנים הרשונות מהיכן היה לו לשלם, והלא לא היה לו כלום, ואעפ"י שפשר להשיב שהיה ממעט במאכלו ובמלבושו, מ"מ אנקלוס השמיט עצמו מן הקושיא ופירש שמתוך שהיה לבן מבקש הטרפה מיעקב והיה גוער בו בחמה, ויעקב לא היה לו לשלם היה מוכרח לשמור ביום ובלילה, וענין זה אמנם הוא נכלל בדברי הפסוק הבא אחריו. גם נ"ל כי להיות מלת גנובתי כתובה בלא וי"ו, יתכן שהיה אנקלוס קורא ואולי כך היא הקריאה הנכונה גָנַבְתִּי יום וְגָנַבְתִּי לילה, והכוונה אני הייתי משלם הטרפה ומידי תבקשנה, והיה הענין כאילו אני הוא הגונב בין אם נאבדה ביום בין אם נאבדה בלילה. ואנקלוס לא רצה להשמיע אל העם המליצה הזאת שלא היו מבינים אותה, ותרגם לפי הענין שמרתי ביום ושמרתי בלילה, כי מאחר שהיה מעלה עליו לבן כאילו הוא גנב, הוצרך יעקב לשמור יפה בין ביום בין בלילה, ואיננו רחוק שקריאת גְנֻבְתִי אינה אלא תקנת סופרים, שהחכמים הראשונים התקינו שתהיה הקריאה כך, כדי להרחיק המליצה התמוהה גָנַבתי יום וגנבתי לילה. ומה שכתוב ברש"י נפרדת צ"ל נפקדת.

39 הייתי ביום וגו': הכוונה שמרתי ביום ושמרתי בלילה והזכיר זה מן הצד שהשמירה כבדה יותר, לפיכך הזכיר שמירת היום בקיץ שאז היום ארוך והחום קשה, והזכיר שמירת הלילה בסתו שאז הלילה ארוך והקור קשה יא"א.

40 ותדד: קל מן נדד, כמו נדדה שנת המלך, וענינו נסיעה, כמו הנה ארחיק נדוד, כלו' כל כך הייתי דואג לשמירת הצאן שלא הייתי יכול לישון.

41 זה לי עשרים שנה בביתך: ולמעלה אמר בלא מלת לי, זה עשרים שנה אנכי עמך. הזכיר הענין בשתי בחינות בבחינת לבן ובבחינת יעקב. בבחינת לבן אמר זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו וכו' וכו'. כלו' אתה לא הגיעך מִצִדִי שום נזק אלא כל הטוב. ואח"כ הפך הדברים וספרם בבחינת עצמו, זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך י"ד שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מונים, ולולא אלהי אבי שעזרני עתה ריקם שלחתני, והנה אני לא הגיעני מצדך רק רע כל היום.

42 לולי וגו', היה לי כי עתה ריקם שלחתני: ע"י שהיית מחליף את משכרתי, אך אלהי אבי היה עמדי, ואם כה יאמר נקדים יהיה שכרך, וילדו כל הצאן נקדים, ואמנם ריקם שלחתני דרך גוזמה הוא, והכוונה במעט ממון, או לולי אלהי אבי היה לי שהצליח בידי לברוח בלי ידעתיך, הנה אז אם הייתי אומר לך לשוב אל ארצי היית משלחני ריקם, כי היית מעכב אצלך כל אשר לי, והואיל וראה אלהים את עניי ואת יגיע כפי שכל מה שקניתי לא קניתיו אלא ברוב עמל ועבודת פרק, חמל עלי, ויוכח אמש, גם אחר שרדפת אחרי מנעך מהרע לי.

43 ויוכח אמש: החליט המשפט באמרו לך השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.

44 הבנות בנותי וגו': אתה אומר כי יראת מן אגזול את בנותי מעמך, ואני אומר לך כי לא לבד הנשים האלה הן בנותי ושלי הן כי גם הבנים שלי הם, וגם הצאן לי הם, וכל אשר לך לי הוא, ויכול הייתי לקחת מכל מידך, אבל איך אעשה רעה לאלה שהן בנותי או לבניהן להפרידן מבעלן ומאביהן? לכן לכה ונכרתה ברית אני ואתה. והנה תשובה זו איננה אלא טענת שוא כי הכל יודעים שאעפ"י שהבנות היו בנותיו הנה אחר שנישאו לאיש לא היה בידו לקחתם ממנו, וכן הצאן אעפ"י שמתחלה היה הכל שלו, הנה מה שקנה יעקב בשכר עבודתו על פי התנאי שהתנו ביניהם שלו היה, ולא היה ללבן שום זכות בהן.

45 והיה לעד: לדעת רש"י והיה האל לעד, ולדעת אחרים והיה הברית, אלא שברית הוא ל' נקבה, ויש לתרץ והיה אות הברית, האות אשר נעמיד לבריתנו, כמו שיה דרכם לעשות אות וסימן קיים לברית שהיו כורתים מוהר"ר אח"ם, והכוונה כמו שכתב רמב"ן נכרות ברית בדבר קיים שיהיה לעד בינותינו, על כן הרים יעקב אבן, והנה האל לבדו הוא העד באמת, והוא הרואה והוא הדיין אשר יענוש העובר על הברית, וכמו שאומר אח"כ יצף ה' ביני וביניך, אלהים עד ביני וביניך אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, ואמנם האבן והגל שהקימו היה לסימן להם שיזכיר להם את בריתם, וכך היה מנהגם להעמיד להם סימנים העומדים לדורות, כמו ביהושע הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה יהושע כ"ד כ"ז.

46 ויאמר יעקב לאחיו: לאחיו של לבן, כמו ויאמר פרעה אל אחיו, אחיו של יוסף רמב"ן ועיין למטה נ"א ונ"ד. ואולי היה מדרך העברים להקים מצבה כמו שראינו למעלה כ"ח י"ח, וכמו שמצינו ביהושע כ"ד, והיה דרך הארמיים להקים גל, ולפי' יעקב הקים המצבה ואמר לאחי לבן שיעשו גל, ולבן אעפ"י שהזכיר כמה פעמם הגל והמצבה הנה כשהגיע לעקר שבועתו לא הזכיר אלא גל אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה אח"מ. ואולי הארמיים היו נוהגים להקים גל של אבנים הרבה, סימן לאלהות הרבה שהיו עובדים, והעברים התרחקו ממנהגם והקימו מצבה שהיא אבן אחת, סימן לאל יחיד שהיו עובדים.

47 ויאכלו שם על הגל: אצל הגל.

48 על כן קרא שמו גלעד: הגל עצמו נקרא גַלְעֵד, ולדעת דון יצחק ואחרים הכוונה שלכך נקרא שם המקום גִלְעָד, ונ"ל כי זה נרמז כאן, אבל איננו משמעות המקרא, ולכך נקדו גַלְעֵד ולא גִלְעָד.

49 והמצפה: הגל עצמו נקרא ג"כ בשם המצפה, על שם שאמר לבן יצף ה' וגו' ר' יוסף בכור שור, וכן מתורגם בתרגום ירושלמי.

50 יצף: הרואה ואינו נראה נקרא צופה. והנה כאן נרמז למה נקרא ההר ההוא הר הגלעד, ובו עיר שנקראת מִצְפָה או מצפֵה גלעד שופטים י"א כ"ט ומה שכתוב למעלה וידבק אותו בהר הגלעד, משה כתב כן על שם מה שהיה שמו בימיו.

51 אין איש עמנו: אין איש זר עתה עמנו שלא יהיה משועבד תחת ידנו שישמע שבועתנו, ויוכל להיות ביניו עד להזכירנו שבועתנו ולהזהירנו מעבור עליה, אמנם ראה אלהים עד, מן יצף ה' עד על בנותי הוא לשון שבועה, כלו' ירא ה' וישפוט אם תעשה כך וכך. ומלת עד נגזרת משרש עהד שענינו בל' סורי זכר, והעיד כמו הזכיר, ולפיכך ענינו הזהרה עיין בה"ע תקפ"ז עמוד 194, וכן moneo מן memini, ואולי עד ושהד מגזרה אחת, כי השרש הדד ואלה הוסיפו עי"ן, ואלה הוסיפו שי"ן.

52 אשר יריתי: ענין תקיעה בארץ או בגוף אחר, כמו או מי יָרָה אבן פנתה איוב ל"ח ו', וכן יורה החצים הוא מתכוון לקבעם בגוף אחר, וכן יָרָה בים טִבע ותקע אבל לשון הורָה נגזר מן הֶרְאָה כדברי ר' שלמה לעוויזאהן בבית האוסף. והנה מלת יריתי לפי מה שפיר היא מתישבת יותר על המצבה מעל הגל אלא שהזכיר הפועל השייך אל השם הנזכר באחרונה, ואעפ"י שיעקב הוא שהקים המצבה ולא לבן, וגם הגל הקימוהו אחי לבן ולא הוא עצמו, אמר לבן אשר יריתי, כי הוא שאמר לכרות הברית, ורק מדבריו התעורר יעקב להרים המצבה ולומר לאחיו לקטו אבנים אח"ם, או אשר יריתי עבר במקום בינוני, וטעמו הנה הגל הזה והנה המצבה שאני מציב ומעמיד לעד ביני וביניך, ואין הכוונה על פעולה מעשית כלל, אלא על המחשבה והרצון, אני רוצה שיעמוד הגל הזה והמצבה הזאת לעדים ביננו. והנה אחר זמן נקרא ההר ההוא גִלְעָד על שם גַלְעֵד ונבנתה שם עיר ונקראה מצפה יהושע י"א ג' וי"ח, וי"ג כ"ו ומצפה אחרת היתה לבנימין שופטים כ' א', כ"א א'.

53 עד הגל הזה: הגל והמצבה יהיו עדים ומזכירים אותנו שבועתנו, שאם נעבור דרך כאן להרע איש לאחיו, כשנראה אותם נזכור שבועתנו.

54 אם אני לא אעבור: אם אני אעבור היל"ל, ואמר לא אעבור, כמו שאומרים על כל צרה שלא תבא. ובעלי הנקוד שנקדו אָנִי ולא אֲנִי, נראה שרצו ליישב מלת לא באופן אחר, ותהיה הכוונה in quanto a me, כלומר אם במה שנוגע לי, יהיה עד שלא אעבור, ואם במה שנוגע לך, יהיה עד שלא תעבור.

55 אלהי אביהם: דברי משה כל אחד נשבע באלהי אביו רמבמ"ן.

56 ויזבח וגו': שחט בהמות לסעודה, והיה דרכם לאכול יחד כשהיו כורתים ברית. עיין למעלה כ"ו ל'.

57 ויקרא לאחיו: של לבן, כי לא יתכן לומר על בניו נשיו ועבדיו שקרא אותם אל המשתה, כי כל אדם אוכל עם בני ביתו, והקריאה invito אינה אלא לזרים, ולפיכך ג"כ לא הזכיר שקרא ללבן, כי גם הוא כאחד מבני ביתו.