1שפה אחת ודברים אחדים: דעת Vitringa וקלעריקוס שאין הכוונה אלא הסכמה ועצה אחת, כענין פה אחד דברי הימים ב' י"ח י"ב וקול אחד שמות כ"ד ג'. אך מה שכתוב למטה אשר לא ישמעו איש שפת רעהו מוכיח שהענין כפשוטו שהיו כולם מדברים לשון אתת.2דברים: אין ענינו מלות, Wörter, כי לא נמצא בשום מקום דבר ודברים על חמריות המלות, אלא להוראת דיבור ומאמר, ונ"ל כי "שפה" כולל השורשים וחיבורם עם הכנויים, ובנין הפעלים בבניניהם וזמניהם, ו"דברים" כולל שימושי השרשים להוראות מושאלות, והם דרכי הדיבור המתחדשים בכל מדינה ובכל דור, בלי שישתנה הלשון, ואינם תלויים בחומר המלות, אבל במכוון בהן. "חרה אפו" לפי הלשון והשפה ענינו נתחמם חוטמו, ואח"כ הושאל להורות על הקצף והחמה. וזה וכיוצא בו אעפ"י שאיננו מאמר שלם, הוא מה שנקרא כאן דברים, והנה מה שתירגם רמבמ"ן " רעדענסארטען " הוא מסכים עם מה שפירשתי, אבל המבאר ביאר כוונתו באופן אחר. ויוסף ירא אומר כי ב"שפה אחת" הכוונה על שווי הלשון, וב"דברים אחדים" הכוונה על שווי הדיבורים כלומר שווי ההסכמה והעצה; ונ"ל שאם היה הכתוב הזה כולל שני ענינים נבדלים כל כך זה מזה, היה לו לפרש יותר, ולפחות היל"ל ויהיו דבריהם אחדים, אבל ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, בלי פועל אחר שמפסיק ביניהם, מורה שהכוונה שני דברים קרובים זה לזה וכעין שמות נרדפים.
