רש"י על סוטה ט׳

1 פניה מוריקות - הכי תני לקמן. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות:

2 הראתה לו באצבעותיה - רמזה לו לבא אצלה:

3 מאכל בהמה - שעורים:

4 במקידה של חרש - פחותה ומגונה שבכוסות:

5 שם בה פנים - פנאי ליפרע ממנה ושמתי אני את פני ויקרא כ׳:ה׳ ונתתי את פני שם יז כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן:

6 תכסה שנאה במשאון שנאמר במשאון המכסה דבר השנוי למקום במשאון בחשך כמו שואה איוב ל שעושה מעשיו בחושך:

7 כי כל סאון - שבא ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו:

8 למה לי - מאחת לאחת נפקא:

9 לכמדה - שבמדה שמודד מודדין לו הפרעון מעין החטא:

10 שילוחה - איבודה מן העולם:

11 ג' כוסות - בחלומו של שר המשקים:

12 בימי פרעה נכה - לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים:

13 עם חברותיה - לימות המשיח אלמא לא נטרדה במכה ראשונה:

14 וכי תימא הנך אזדו - הראשונים כלו כולן ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים:

15 מצרי ראשון - הוא עצמו נתגייר:

16 אשיא לבני מצרית שניה - בת מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות כדי שיהא בן בני שלישי וראוי לישא בת ישראל דכתיב דברים כ״ג:ט׳ בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה היה בן בני שני מצד האם דאמר ביבמות דף עח. ובקידושין דף סז. בנים אשר יולדו להם הלך אחר פסולן אלמא עדיין מצרים הם דאילו שאר אומות מותרין לבא בקהל מיד מנימין לית ליה הא דאמר בברכות דף כח. שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין אמר לו ר"ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו':

17 אהא - מן המקרא הזה:

18 חצי כלים - מכותי כלות:

19 במלאות ספקו - כל רצונו:

20 יצר לו - תבואנו צרה:

21 אלא נוה תהלה - על עסקי נוה בתים שבנו יהללוהו:

22 שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם - להיות נהנים מהם:

23 דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה - לעיל מיניה כתיב חשב ה' להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו כדכתיב בספר שמואל בה וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו השערים דלתות השערים שהיו של נחושת או של זהב כדי שלא ישאום אויבים ועצים לא נשאו אתם:

24 מה שבקשה לא ניתן לה - שאסורה לבועל:

25 ומה שבידה נטלו הימנה - אם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה:

26 נחש הקדמוני - נתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב בראשית ג׳:י״ג הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא:

27 נטלו הימנו - קומה זקופה:

28 יהא מלך - שלכך עשאו ערום מכל:

29 אני אמרתי יהלך בקומה זקופה - מקללתו אתה למד וכן כל אלה אתה למד מקללתן:

30 קין - נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב בראשית ד׳:ב׳ את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים:

31 קרח - על הכהונה ונבלע:

32 בלעם - בממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו:

33 דואג - אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה כדכתיב שמואל א ט״ז:י״ח הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה דחלק דף צג: דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע:

34 ואחיתופל - נתן עיניו במלוכה כדאמר בחלק דף קא: ראה אש יוצא מאמתו וכסבור שעתיד למלוך. ומה שבידו נטלו הימנו לא יחצו ימיהם:

35 גחזי - בממונו של נעמן ונצטרע:

36 ואדוניה - באבישג ונהרג:

37 ועוזיה - בכהונה והצרעת זרחה על מצחו דברי הימים ב כ״ו:י״ט:

38 כי לייט כו' - וקללה היא תחלת הפורענות:

39 מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי - שבמעיים נכנסו תחילה ומקלקלות אותן ואח"כ נופלות לירך:

40 שלא להוציא לעז - שיאמרו לא עשו כסדר האלה ואין פורענות זו על ידן:

41 מתני' שמשון הלך אחר עיניו - כדיליף לקמן:

42 על עשר פלגשי אביו - כדכתיב בספר שמואל ב טו ויעזוב עשר נשים פלגשים לשמור הבית:

43 לונביות - חניתות:

44 לב אביו ולב ב"ד - דכתיב שם אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו' וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב ב"ד ולב אנשי ישראל דכתיב בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב מי ישימני שופט בארץ וכתיב ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

45 ואין באחיו גדול ממנו - שהיה מלך הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים:

46 מי לנו - לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה:

47 גמ' בעיניו מרד - ע"י עיניו מרד בבוראו:

48 כי מה' הוא - שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים:

49 והכתיב וירד שמשון תמנתה - וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה:

50 תחילת קלקולו מיהא בעזה הוה - דההיא דתמנת לאו קילקול הוא כולי האי שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות:

51 שדילדלה - עקרה כמו אבני הר שנדלדלו:

52 מנא ידעה - הלא כמה כזבים אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן:

53 נכרין דברי אמת - מתקבלין ומיושבין ודבורים על אופניהם ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:

54 ותאלצהו - לשון דוחק ומצוקה:

55 בשעת גמר ביאה - תאות האדם מרובה:

56 דברים האסורים לנזיר - משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין במדבר ו׳:ד׳:

57 מכתש - מקום קביעות השן:

58 איוה לדבר טמא - לישא בת אל נכר:

59 בדבר טמא - לחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא:

60 רוח ה' - רוח נבואה ששרתה על יעקב:

61 מקשקשת לפניו - ללוותו באשר הולך: