רש"י על סוטה ג׳

1 אלמא קסברי דאסור לקנאות - כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא אלמא אסור:

2 ולמ"ד מותר לקנאות מאי לשון קינוי:

3 ויקנא ה' לארצו - התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל לארצו על ארצו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו בראשית כ״ו:ז׳ על אשתו האתם תריבון לבעל שופטים ו׳:ל״א:

4 אדם עובר עבירה - כגון אשה פרוצה עוברת בסתר:

5 והקב"ה מכריז בגלוי - שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי:

6 ואין עבירה גרסינן:

7 לשון הכרזה - הקב"ה מתכוין להעביר קול:

8 רגלים לדבר - שנטמאת:

9 והא כי כתיב קינוי בתר סתירה וטומאה - דאיתהימן בה עד אחד כתיב ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה וגו' וסמיך ליה ועבר עליו וגו' אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה:

10 ועבר לכם כל חלוץ - בבני גד ובבני ראובן כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן:

11 תשובו - מוכיח דלהבא הוא:

12 נכנסה בו רוח - ממרום ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה ע"י שטן הבא להחטיאו להקניט את אשתו:

13 רבנן - דבי רב אשי אמרי רוח טומאה:

14 רוח טהרה - ששונא את הפריצות:

15 ומסתברא כמ"ד - דרוח דקאמר רבי ישמעאל טהרה היא:

16 דתניא - דקאמר רבי ישמעאל רשות פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לקמן מפרש טעמייהו:

17 שפיר - אי רשות אי חובה:

18 ר' עקיבא אומר חובה - שאסור לשחרר עבדו:

19 בכל התורה - בכל עשה שבתורה א"כ אין לך מצות עשה לרבי ישמעאל חובה:

20 דתניא - לא גרסינן אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה:

21 כלפי - כמו אחרי שאמרה תורה שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר:

22 יכול אף זה כן - שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכיניה לא יקנא לה. כלפי לשון כנגד:

23 תלמוד לומר וקנא - אם רצה לקנא הרשות בידו ומשום דאי לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור הוא דא"ר ישמעאל הכא רשות אבל בכל מצות עשה שבתורה לא אמר הכי:

24 קינוי אחרינא כתיב - ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה חד לרשות וחד לחובה:

25 ורבי ישמעאל - אמר לך איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה שספק הוא בידינו ואעפ"כ אסרה הכתוב מספק כתב נמי וקנא אחרינא ואף ע"ג דמצי למיכתב הכי ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו:

26 איצטריך למיכתב לה יטמא - לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו:

27 מכי אם לשארו נפקא - לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו' ולאחותו הבתולה וממילא שמעינן דמיטמא לאלו:

28 לה יטמא - אם מתה ואינו מטמא לאיבריה אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן בהעור והרוטב חולין דף קכח: אבר מן החי מטמא כאבר מן המת ואיצטריך לה למעוטי איבריה:

29 אם כן - דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא:

30 לכתוב רחמנא לה ולשתוק - דמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה לה כלומר לגופה שלם ולא לאיבריה:

31 לא תחיה כל נשמה - בשבעה אומות כתיב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי:

32 למשרי אחד מן האומות - משאר שבעים אומות:

33 שבא על הכנענית - כל ז' אומות נקראו על שם כנען:

34 והוליד בן - דהלך אחר האב ומותר להחיותו לך לעבד:

35 דתניא - דלהכי אתא קרא:

36 בעבד - גרסי' בבי"ת:

37 וגם מבני התושבים וגו' - לעיל מיניה כתיב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה אשר סביבות ארצכם ולא מבני ארצכם דשבעה אומות וגם מבני התושבים כל תושב היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו להם מבנות ארצך:

38 מן הנולדים בארצכם - בנים הנולדים בארצכם והם בני התושבים דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים אתה רשאי לקנות:

39 ולא מן הגרים בארצכם - ולא מן הבנים הנולדים לבני ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם:

40 ולא באחיכם - עבודת עבד:

41 ה"ג ורבי ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב נמי בהם כדתניא כו':

42 קריא - תולעת של שומשמין האוכלתן כך הזנות מחרבת את הבית:

43 תוקפא - כעס:

44 אידי ואידי - תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית:

45 באיתתא - כשהאשה מזנה או כעסנית לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה ואינה עושה מלאכתה ולא משמרת ביתה ומפקרת את של בעלה למנאפים:

46 קודם שחטאו ישראל - בעריות:

47 עם כל אחד ואחד - בביתו:

48 נסתלקה מהם - מלבא לביתם דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו:

49 מקדמתו - לפני מיתתו מכרזת לפניו:

50 מלפפתו - כורכתו:

51 תנן התם - בפ' מי שקינא לקמן סוטה לא. אמאי דקתני אמר עד אחד ראיתיה שנטמאה לא היתה שותה:

52 שהיה בדין - שלא להאמינו אי לאו דכתיב קרא:

53 הראשונה - סתירה:

54 אין אוסרתה איסור עולם - שאם תשתה ותמצא טהורה מותרת לבעלה ולתרומה:

55 אין מתקיימת בפחות משנים - כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון:

56 האחרונה - טומאה שהיא אחר הסתירה:

57 כל שיש בה - כל עדות שיש בה נאמן כדדרשינן לעיל ועד אין בה תרי אלא חד וקא אמר אסורה ואטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה:

58 קל וחומר - שתתקיים בעד אחד:

59 תלמוד לומר - באשה מקלקלת כי מצא בה ערות דבר ולהלן כו':

60 ופרכינן למה לי למיכתב למילפה בגזירה שוה:

61 בה ולא בקינוי כו' מיבעי ליה - דכיון דכתיב בה מיעוטא הוא ולא גמרי' שאר עדיות דאשה מינה וקמו להו במלתייהו ככל עדיות שבתורה:

62 הכי נמי קאמר - וגזירה שוה למילתא אחריתי נקט ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה ת"ל בה ולא בקינוי וסתירה וגזירה שוה לטומאת אשה דעלמא שלא קינא לה בעלה ובא עד אחד ואמר אני ראיתיה שנטמאה דלא מהימן והכא הוא דמהימן משום דרגלים לדבר: