רש"י על סוטה מ״ג

1 שפיטפט - זילזל וכבש אותו ולא חשבו:

2 והלא שבטים מבזים אותו - כדאמרינן באלו הן הנשרפין סנהדרין דף פב: לפיכך הוצרך ליחסו שם פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן:

3 תרי פוטי - מדלא כתיב פוטאל:

4 מתני' בית האוצרות - לאוצר יין שמן ותבואה:

5 ואחד הלוקח - בית בנוי שהרי אצלו הוא חדש ובגמרא מרבינן ליה מקרא:

6 חמשה אילני מאכל - דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב:

7 ואפילו מה' מינין - מצטרפין: כזה

8 חיללו - בשנת הרביעית לנטיעתו שחלל את הפירות במעות כדרך מעשר שני ומעלה את המעות לירושלים ואוכלן כדכתיב ויקרא י״ט:כ״ד קדש הלולים וגמר קדש קדש ממעשר:

9 ה"ג כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין - כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן כלומר שהכהן אומר להן:

10 סרק - כגון ארזים ושקמים שאינן עץ פרי:

11 והמחזיר גרושתו - ואירסה אינו חוזר שאינה חדשה לו וקרא אאשה חדשה קפיד כדכתיב כי יקח איש אשה חדשה דברים כ״ד:ה׳:

12 אלמנה - ואירסה כהן גדול אינו חוזר בשבילה דאימעוט מולא לקחה מדלא כתיב ולא לקח:

13 על מכונו - סתרו ובנאו במדה ראשונה אינו חוזר דלאו חדש הוא הואיל ולא חידש להוסיף עליו ואפילו אצלו אינו חדש וגרע מהלוקח והיורש:

14 אף הבונה בית לבינים בשרון - מקום הוא ששמו שרון ואין הקרקע יפה ללבינים ולא הוי דבר קיימא שפעמיים צריך לחדשה בשבע שנים:

15 ואלו שאין זזין ממקומן - דהנך דלעיל הולכין עד לספר ושם שומעין דברי כהן וחוזרין מן המערכה לארץ ישראל ואינם חוזרין לבתיהם אלא עוסקין בסיפוק מים ומזון להולכי מלחמה ואלו אין זזין ממקומן אפילו ללכת עד הספר ולשוב ע"פ כהן:

16 הבונה בית וחנכו - ולא דר בו עדיין שנה:

17 וכן הנוטע כרם וחיללו - ועדיין לא עברה שנת רביעית עליו שלימה:

18 נקי יהיה לביתו - בשביל ביתו:

19 יהיה - רבויא הוא הוסיף לך הויה אחרת להיות כזו:

20 גמ' יכול דברים של עצמן - יכול שהדברים הללו שהם אומרים מי האיש אשר בנה וגו' של עצמן הן ולא היה כהן אומרן אלא השוטרים:

21 ת"ל ויספו השוטרים - לדבר אל העם ואמרו מי האיש וגו' ויספו משמע שדבר זה הם מוסיפים משלהם:

22 הרי דברים של עצמן אמור - שהדבר זה לבדו הן מוסיפין על של כהן מדעד השתא גבי נטע וגבי אירס אשה לא כתיב ויספו והכא כתיב ויספו ש"מ עד הנה דברי כהן ואת זו הן מוסיפין:

23 הא מה אני מקיים ודברו השוטרים - בבנה ונטע ואירס:

24 בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר - שהכהן אומר והשוטרים משמיעין אותן:

25 מונגש עד ודברו - דהיינו שמע ישראל אתם קרבים וגו' עד להושיע אתכם:

26 מי האיש - ריבויא הוא דמצי למיכתב מי אשר בנה ומדלא כתיב אשר בית בנה דרוש ביה בנה מ"מ והאי דכתיב בית למעוטי בית שער אכסדרה ומרפסת שהם עשוים לדריסת רגל ולא ראוים לדור בהם:

27 בית שער - בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח:

28 ולא חנכו - מדלא כתיב חנך הוי מיעוטא חנכו לזה ולא לאחר פרט לגוזל בית:

29 כרבי יוסי הגלילי - דמתני':

30 מעבירות שבידו - והאי אית ליה למיהדר משום הירא ורך הלבב:

31 תלמוד לומר אשר נטע - מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מכל מקום ואפי' אינו כרם שהרי לא הזכיר כרם עדיין:

32 תלמוד לומר כרם - דדמי לכרם ופחות שבכרמים חמשה גפנים הם:

33 כרם כמשמעו - ולא שאר אילנות:

34 חיללו - משמע מיעוטא לזה ולא לאחר:

35 מבריך - שכופף הזמורה או היחור בארץ:

36 מרכיב - שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וישראל מותר להרכיב משני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה:

37 כאן בהרכבת איסור - ברייתא בהרכבת איסור מין בשאינו מינו ומעטיה קרא כדמעיט ולא חנכו גבי בית פרט לגזלן:

38 האי הרכבת היתר - דאוקמת מתני' בה היכי דמי דחוזר מפני חילול ההרכבה:

39 אי נימא ילדה בילדה - שאף זו שבקרקע שהרכיב את הענף בה נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה רביעית לחללה הא לאו משום הרכבה הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר מן המלחמה משום ילדה ראשונה:

40 בזקינה - שכבר נתחללה:

41 שסיבכה - לשון נאחז בסבך בראשית כ״ב:י״ג שעשאה ענף בזקינה:

42 בטלה לגבי זקינה - ואינה חייבת בערלה ואין בה דין רבעי וכי תנן במסכת ערלה דמרכיב חייב בערלה זקינה בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצו מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו:

43 לעולם ילדה בילדה - ודקשיא לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר ממערכי המלחמה אקמייתא:

44 כגון דנטעה לקמייתא לסייג - כגון שהיתה פרצה בגדר שדהו ונטעה בפרצה לסתום לשון סוגה בשושנים שיר השירים ז׳:ג׳ גדורה בשושנים:

45 ולקורות - לקוץ ממנה קורות לכשתגדל:

46 ומאי שנא ילדה בילדה - כי הך ילדה קמייתא דכזקינה היא לענין ערלה דלא בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה כמותה:

47 התם - גבי זקנה לאו בת אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה על שום מחשבה אבל נטע לסייג אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות חייבת בערלה הילכך ילדה דקא מרכיב בגוה לאכילה חייבת בערלה ואע"ג דלא אימליך אקמייתא הא מיהא לאכילה הוא ומהניא מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה חשיב עלה הוה מהני מחשבה ואע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה:

48 מידי דהוה אעלו מאיליהן - דבשעת נטיעה ליכא כוונה:

49 ולוקמה בכרם של שני שותפין - למה לי לאהדורי אשינויא דחיקא בנוטע לסייג ולקורות לוקמה בנוטע לאכילה ודקשיא לך תיפוק לי משום דבעי למהדר משום ראשונה לישני כגון שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו: ומאי שנא מחמשה אחין. ברייתא היא לקמן בפרקין סוטה דף מד.:

50 כולן חוזרין - מפני שהיא שומרת יבם לכולם:

51 קרינא ביה אשתו - שמא לזה תתייבם:

52 כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו - המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה:

53 רב נחמן אמר - הא דקתני מתני' מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למיהדר משום קמא ואם תאמר מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למבריך ומרכיב האי תנא הוא דאמר מותר:

54 כפר עכו - כן שמה:

55 הא מני - דקתני פרט למבריך ומרכיב לאו סתמא היא אלא סיפא דמילתא דרבי אליעזר בן יעקב היא ואפי' הרכבת היתר לא הדר עלה:

56 פחותה מטפח - שהיא שפל קומה ולא תגבה לעולם עד טפח:

57 כל שנותיה - מדרבנן כל הימים ערלה נוהגת בה דמתחזיא כבת שתא והרואה שאוכלין פירותיה אומר שפירות ערלה מותרין:

58 קלא אית ליה - הכל אומרים כרם יש לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין שהיא זקינה להכי נקט שתים כו' דסבר לה כמאן דאמר במסכת ברכות דף לה. כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם:

59 לקריאת שמע - שאסור לקרות בארבע אמותיו משום לועג לרש שזה קורא וזה אינו יכול לקרות:

60 חורגתא - בת אשתו:

61 שגדלה בין האחין - בני הבעל מאשה אחרת:

62 דמתחזיא כי אחתייהו - מי שאינו מכיר בה ורואה אותה שגדלה אצלו כסבור שהיא אחותו ואומר שנושא אחותו:

63 לקט שכחה ופאה שעשאן - העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה מהן כרי:

64 הוקבעו למעשר - מדרבנן דמאן דחזי סבור שגדל בשדהו:

65 וה"מ בשדה - שלא ידעו הכל שנכנסו מעט מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן המעשר כדתניא בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו בו חלק ונחלה עמך הוא בא ונוטל מעשר ראשון שלו יצא לקט שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך שאף לעניים לוים הם מופקרים כשאר עניי ישראל:

66 אינה מקדשת את הזרעים - משום כלאי הכרם דכתיב בהו תקדש המלאה הזרע ונראה לי דקסבר כדאמרינן במנחות דף טו: קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרם לא גזור רבנן אשאר זרעים:

67 אבל כוליה כרם - גדול שהיא שפלת קומה הואיל וחשיבה גזור עליה: