רש"י על סוטה י״א

1 הנני מקים וגו' - הציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת דבריו של הקב"ה כדכתיב לעולם ה' דברך נצב תהילים קי״ט:פ״ט ויקרא למצבת על שמו גרם לאותה רעה שתקרא על שמו ויקרא לה יד אבשלום כך היא נקראת:

2 וישלחהו מעמק חברון - ביוסף משתעי קרא כששלחו יעקב אצל אחיו והוא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים:

3 של אותו צדיק שקבור בחברון - אברהם:

4 אינו כן - דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו:

5 דבאותה מדה - דוגמא מעין אותו ענין ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות:

6 אמור לחכמה - שהיא אצל הקב"ה ומפיו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה משלי ב׳:ו׳:

7 דלא כתיב וימת - מלך מצרים וימלוך תחתיו אחר:

8 ונתחכם למושיען - לבקש לנו חכמה כנגדו:

9 במה נידונם - שלא יוכל לדון אותנו בו שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה לדור המבול ולאנשי סדום:

10 כי באש ה' נשפט - וכן ישיב לנו גמול:

11 שבשלו - לשון ויזד יעקב נזיד בראשית כ״ה:כ״ט:

12 באותה עצה - דנתחכמה לו:

13 יושבי יעבץ - תלמידי יעבץ אדם גדול בתורה היה כדכתיב דברי הימים א ד׳:י׳ ויקרא יעבץ לאלהי ישראל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים וגו' ויבא אלהים את אשר שאל תמורה טז.:

14 תרעתים - מפרש בספרי ששמעו תרועה בהר סיני ל"א תרעתים על שם שהיו יושבים בשערי ירושלים:

15 שמעתים - ששמעו מצות אביהם דבבני יונדב בן רכב משתעי קרא והם היו מבני בניו של יתרו כדמפרש ואזיל המה הקנים:

16 סוכתים - על שם שהיו יושבים בסוכות כדכתיב ירמיהו ל״ה:י׳ ונשב באהלים וקרי להו משפחת סופרים דהיינו סנהדרין וכן תרעתים זקני שער:

17 ועלינו מן הארץ מבעי ליה - יגרשונו מן הארץ מאי ועלה הלואי שיצאו שונאיהם מארצם הואיל ויראים מפניהם:

18 מלבן - כמין דפוס שבו עושין הלבנים שממלאין אותו טיט ומחליקין אותו והיא הלבנה:

19 ותלו לו לפרעה - דעליה קאי קרא ומיניה סליק ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו וגו' וישימו עליו שרי מסים:

20 אסטניס - מפונק ואינו יכול לעשות מלאכה:

21 שרי מסים - דבר שמשים רידוי של שומה שמרגילין ומשימין לעבודה אותו מלבן שתלו לו היה לישראל רידוי של השמה:

22 למען ענותו לפרעה - בשביל סבלותם דישראל שיטו שכם לסבול:

23 שמסכנות את בעליהן - שעל ידי אותן הערים ואותה עבודה נסתכנו מצרים ליטבע בים:

24 שממסכנות - מדלדלות כדכתיב וינצלו את מצרים ובשביל עבודה זו אירע להן ולהאי לישנא לא גרסינן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן ומאן דגריס לה מתרגמינן להך דרב ושמואל נמי אכל בניינים של כל אדם מסכנות פעמים שנופל מהבנין ומת ממסכנות שמביא את האדם לידי עניות דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן:

25 ראשון ראשון מתרוסס - כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל:

26 פי התהום בולעו - נבלע בארץ:

27 רוח הקדש מבשרתן - לישראל ואומר למצרים אין מועיל לכם כן ירבה תמיד וכן יפרוץ:

28 ויקוצו היה דומה להן - כאילו עיניהם וגופם מלאים קוצים בראותם את ישראל פרים ורבים:

29 בפרך בפה רך - משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה:

30 בפריכה - בשברון גוף ומתנים וחזקה:

31 ה"ג בעבודה קשה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שהיו מחליפין וכו' - וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך:

32 ולמאן דאמר - בפרך קמא בפה רך האי בפרך בתרא ודאי פריכה היא דהכתיב וימררו:

33 ושופתות - כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה:

34 אחת של חמין - לרחוץ רגלי בעליהן בשדה:

35 בין שפתים - בין מצרי השדות מקומות צנועין מצר גבול השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן וחריץ באמצע:

36 יונה - ישראל שנאמר יונתי תמתי שיר ו:

37 עוררתיך - לצאת ממעי אמך:

38 חבלתך - לשון חבלי יולדה הושע יג:

39 מנקר - מנקה:

40 משפר - כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן שניתקין מצער הלידה ברש"י שבעין יעקב מופיע כאן הלעז: אינמיילולי"ר, שפירושו: לחתל :

41 לא כרת שרך - לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד:

42 למשעי - להחליק בשר כמו חלקת צואריו בראשית כ״ז:ט״ז שעיעות:

43 עגולין - כעין ככר עגול: נעשה להן נס:

44 רבבה כצמח השדה - גדילים מן הארץ כצמח השדה:

45 ותבאי - לבית אביך:

46 הם הכירוהו - שראו שכינתו כבר:

47 זה אלי - שראיתי כבר:

48 אלישבע - בת עמינדב אשתו של אהרן:

49 שהיתה פועה לולד - משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו:

50 פועה - צועקת כמו כיולדה אפעה ישעיהו מב:

51 ה"ג וראיתן על האבנים אמר רבי יוחנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ד"א על האבנים כדכתיב וארד בית היוצר וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו':

52 סימן גדול - שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו ד"א להכי קרי ליה למשבר של אשה אבנים כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה נמי ליוצר דמיא:

53 סדן - עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו:

54 סימן גדול מסר להם - וראיתן על האבנים אם בן הוא שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה:

55 בן פניו למטה - כדרך תשמישו:

56 בת פניה למעלה - כדרך תשמישתה והכי מפרש במסכת נדה דף לא.:

57 אליהן - משמע על עיסקי ביאה לשון ויבא אליה בראשית כט:

58 ותחיין - הוה ליה למיכתב ולא המיתו הילדים ותחיין משמע שהיו מסייעין להחיותן שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם:

59 אי נימא חיות ממש - מילדות:

60 כחיה נמשלה - וחית השדה אינה צריכה למילדת:

61 דכתיב ביה כתיב ביה - מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו ושאין כתיב בו הרי כתיב בכל כנסייתן יחד מה אמך לביא בין אריות רבצה אמך כנסת ישראל כולה נקראת לביאה:

62 אהרן ומשה - שיצאו מיוכבד:

63 ותמת עזובה אשת כלב - והיא מרים ולקמן מפרש למה נקראת שמה עזובה והאי ותמת שנצטרעה:

64 ויקח לו כלב את אפרת - לאחר שנתרפאת חזר ולקחה לו אלמא אפרת קרי מרים וכתיב בדוד בן איש אפרתי:

65 וכלב בן חצרון - פסוק הוא בדברי הימים:

66 בן יפונה בן שנפנה מעצת מרגלים - תירוצא הוא דקא מתרץ לעולם בן חצרון הוא ולמה נקרא בן יפונה על שם מעשיו:

67 ה"ג ואכתי בן קנז הוא:

68 חורגו דקנז - בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו: