רש"י על סוטה י״ט

1 דכתיב זאת - ומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת:

2 שני אנשים ושני בועלים - לאחר שהשקה זה מת ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר:

3 דכתיב תורת - והא מיהת אתא לרבויי:

4 ור' יהודה - סבירא ליה וכו' דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר:

5 מתני' היה נוטל את מנחתה - הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן כשר בזר:

6 ונותנה על ידה - להניף:

7 וכהן מניח ידו מתחתיה - ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה:

8 והגיש - לקרן מערבית דרומית כדתניא בפרק ג' בסדר מנחות דף יט: וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה והקטרה:

9 והשאר נאכל - שכל הנקמצות שיריהן נאכלין דכתיב תורת בסתם מנחה ויקרא ו׳:ז׳ וזאת תורת המנחה כו' עד והנותרת ממנה וגו':

10 ואח"כ מקריב - בגמרא פריך הא תנא ליה והקטיר ומה יקריב עוד לאחר הקטרה:

11 פלוגתא דרבנן ור' שמעון בגמרא ילפינן לה מקראי:

12 גמ' לר' יאשיה דדריה - אמורא הוא ובדורו של ר"א בן פדת ועוד היה ר' יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דר' יונתן בכוליה גמרא והיינו דקאמר לר' יאשיה דדריה דלא תימא לרבי יאשיה הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה:

13 בבעלים מנא לן - שתהא האשה מניפה עם הכהן דהא קרא בכהן לחודיה כתיב ולקח הכהן מיד האשה וגו':

14 משלמים - מתנופת חזה ושוק ואימורין דשלמים:

15 ידיו תביאנה - בבעלים כתיב וגבי תנופה כתיב:

16 מה כאן כהן - בסוטה כתיב כהן בתנופת מנחתה:

17 הא אקרבה - קודם השקאה דקתני קמץ והקטיר והדר תניא היה משקה:

18 הכי קאמר כו' - הא דתנא רישא הניף והגיש קמץ והקטיר לאו דוקא קודם השקאה נקט ולא איירי בהשקאה כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה והכי קאמר כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך כפיפה כו' והדר איירי מי קודם או השקאה קודם כל אלה או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה רבי שמעון ורבנן:

19 ה"ג ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה שאם נמחקה כו' ולא גרסינן בתרא ברישא וקמא בסיפא - שאין זה לשון ברייתא ופי' משובש הוא וטעה בוהלא כבר נאמר דמשמע שזה נאמר מתחילה והכי פירוש סדר המקראות כך הוא וכתב ומחה והשקה והניף המנחה והקריב דהיינו הגשה וקמץ והקטיר ואחר ישקה את האשה את המים והדר תו כתיב השקאה שלישית והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו' וקא"ר עקיבא והשקה את האשה דכתיב קודם הקטרת המנחה מה ת"ל והלא כבר נאמר אחר הקטרת המנחה והשקה את המים וההוא דוקא הוא ואין הראשון דוקא דמדכתיב ואחר ישקה את האשה ש"מ השקאה אחר הקטרה היא ומה ת"ל והשקה את האשה אחר המחיקה ללמדך שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה ולא הודית לומר טמאה אני מערערין אותה כלומר פותחין פיה שלא בטובתה ושופכין את המים לתוך גרונה ואפי' נמחקה מגילה קודם הקטרה דשלא כדין עשו הכהנים דכיון דאינה שותה עד לאחר הקטרה לא היה להם למחוק דכל מה שיש שהות לאחר את המחיקה מאחרין שמא תודה אפילו הכי הואיל ונמחקה ואפילו שלא כדין אין שומעין לה לאמר איני שותה אלא או תשתה או תודה ולכך נאמר והשקה אחר המחיקה. ולא תשתה מיד עד לאחר הקטרה אלא הא קמשמע לן שהמחיקה גורמת לה לשתות:

20 ר"ש אומר ואחר ישקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה - לא פליג אדרבי עקיבא אלא מר דריש האי קרא ומר דריש האי קרא והכי אמר לקמן בשמעתין דתרוייהו ס"ל מקריב מנחתה ואחר כך משקה:

21 והלא כבר נאמר - פסוק שלישי והשקה את המים לאחר הקטרה מה ת"ל ואחר ישקה:

22 אחר כל המעשים כולן האמורים למעלה - ומה אמור למעלה השבעה וקבלה וכתיבה ומחיקה והקטרת המנחה:

23 מגיד ששלשה דברים - הללו מעכבין ההקטרה והשבעה ומחיקה ולקמיה פריך פשיטא קודם המחיקה מה תשתה:

24 לשרישומו ניכר - שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר:

25 הא מיכתב כתבי לה - כהן למגילה קודם קבלת שבועה בתמיה:

26 לא עשה כלום - דכי כתיב וכתב את האלות אחר קבלת שבועה כתיב:

27 כדי נסבה - שלא לצורך דהא אפילו מיכתב לא כתבינן:

28 במאי קמיפלגי - אמתני' קאי וברייתא נקט ברישא לאשמועינן מהיכא יליף ר"ש טעמיה וקבעי רבנן השתא היכי דרשי להו לקראי ור"ש היכי דריש להו לכולהו:

29 רבנן סברי והשקה קמא - דקודם הקטרה דוקא הוא ואע"ג דכתיב ואחר ישקה דמשמע דוקא על כרחך מקרא האמור ראשון אינו נדרש אלא לגופו ומקראות יתירות האמורים אחריו ניתנו לדרוש הילכך קמא דוקא לומר שמשקה ואח"כ מקריב את מנחתה וע"כ ואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרה אקודם הקטרה קאי ואחר דקאמר אמחיקה קאי הכתובה למעלה וקאמרי רבנן דאם לא נמחקה יפה לא ישקנה והשקה בתרא נמי אקודם הקטרה קאי ולדרשה אתא ע"כ:

30 ור"ש סבר ואחר ישקה - משמע דדוקא הוא ודוקא כתיבה לאחר הקטרה לומר שכולן מעכבין בה הקטרת המנחה ורושם הניכר וכולהו מהכא נפקי דקודמין להשקאה והשקה קמא לאכשורי דאי עביד איפכא:

31 והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה - ודוקא אחר הקטרה דבדין אימחיק משקין אותה בעל כרחה והיינו דאיכא בין לר"ע בין לר"ש דר"ע לית ליה אם השקה ואח"כ הקריב מנחתה כשרה הילכך והשקה קמא דריש לבעל כרחה ואע"ג דשלא כדין אימחיק קודם הקטרה ואחר ישקה לרישומו ניכר והשקה בתרא לגופיה לומר שמקריב מנחתה ואח"כ משקה:

32 בדיעבד לא פתח קרא - אין דרך הכתוב לומר בתחילת דבריו שלא כדרך מצותן אלא בתחילה סדר משפט דבריו ולבסוף מרבה מקראות לדרוש:

33 כלבוס - שני שינים יש לו ונותן לתוך פיה זקוף:

34 אלא לבודקה - אם טהורה אם טמאה:

35 והלא בדוקה ועומדת - דכיון דאמרה איני שותה מודה שהיא טמאה:

36 יכולה לחזור בה - ולומר איני שותה ואין אונסין אותה דהא מודה דטמאה היא:

37 משקרב הקומץ וכו' - ולקמיה פריך היא גופא קשיא אמאי אינה יכולה לחזור והלא בדוקה ועומדת היא:

38 דקא הדרא מחמת בריותא - הא דקתני בדוקה ועומדת דקא הדרא בה מחמת בריותא הוא שאינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ולכך אינה רותתת דסמכא מעיקרא ואמרה כי מטינא למשתי לא שתינא ולא שנא קרב קומץ ולא שנא לא קרב לא שתיא כדמפרש ואזיל כל מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא ואפי' קירב הקומץ והא דמפליג בין קרב ללא קרב דקא הדרא בה מחמת רתיתא שאנו רואין אותה רותתת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים ואפילו היא טהורה ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות ולפיכך היא רותתת וכשמגעת לשתות חוזרת בה הילכך עד שלא קרב כו' וברייתא קמייתא דלעיל דקתני מערערין אותה במחמת ריתותא קאמר: