רש"י על סוטה ב׳

1 מתני' המקנא לאשתו - לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו במדבר ה׳:י״ד ולקמן בגמ' מפרש מאי לשון קינוי ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני:

2 מקנא לה ע"פ שנים - אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל תסתרי עמו ואם לא קינא לה בפני שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה:

3 ומשקה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו - ואפי' אין עדים שנסתרה אלא עד אחד או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה נאסרת בסתירה עד שתשתה ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק:

4 ר' יהושע אומר - צריך ב' עדים אף לסתירתה:

5 ודברה עמו - שלא במקום סתר:

6 עדיין מותרת לביתה - לשמש עם בעלה:

7 ומותרת בתרומה - אם אשת כהן היא:

8 כדי טומאה - כדי העראה:

9 אסורה לביתה - מספק כדילפינן לקמן סוטה דף כח. שלשה ונטמאה אמורים בפרשה וקנא את אשתו והיא נטמאה ונסתרה והיא נטמאה תחת אישה ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה ואחד שאסורה לתרומה:

10 ואם מת - קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם:

11 חולצת - לינשא לשוק ולא מתייבמת ובגמרא יליף לה:

12 גמ' מכדי תנא מנזיר קא סליק - כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר:

13 מאי תנא דתנא סוטה - מאי תנא בנזירות דדמי לסוטה דתנא סוטה בתרה:

14 בקלקולה - בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדקתני מתני' לקמן סוטה דף ז: קושר חבל למעלה מדדיה:

15 יזיר עצמו מן היין - שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה:

16 וליתני סוטה והדר נזיר - שכך היא סמיכת פרשתייהו:

17 ותנא המדיר - פרק הוא בכתובות המדיר את אשתו ואיידי דאיירי בנדרי' תנא נדרים אחר כתובו' ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר בתרה שאף הנזירות באה על ידי נדר והדר תנא סוטה בתרה:

18 לכתחילה לא - מדלא תני רבי אליעזר אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים:

19 אסור לקנאות - שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה:

20 כי פתח - כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה:

21 מזווגין אשה לפי מעשיו - צנועה לצדיק ופרוצה לרשע:

22 כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק:

23 וקשין - לפני המקום:

24 לזווגם - הנך דלפי מעשיו:

25 כקריעת ים סוף - שנשתנו סדרי בראשית:

26 מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית:

27 מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים:

28 איני - מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה דף טז: מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי שמים:

29 זוג ראשון - לפי המזל:

30 זוג שני - לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:

31 עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה - כלומר עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לר"א ובסתירה לר' יהושע:

32 אבל בטומאה - אם יש עדים בקינוי וסתירה ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה נאמן ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה:

33 שנטמאת - באותה סתירה:

34 מנלן דמהימן עד אחד - בטומאה של סתירה אחר קינוי:

35 ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר - וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו אלא עד א' וקרא בטומאה קמישתעי ושכב איש אותה שכבת זרע ועדים שנים אין בה אלא א' והיא לא נתפשה לא נאנסה וממילא שמעינן דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר עליה בא הכתוב לדונה כמזידה ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן דקאמר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה ולקמן סוטה דף ג. מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו' ודרשינן ליה לקמן שכבר עבר:

36 או אינו אלא אחד - דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה ולקמן פריך אלא במאי מיתסרא דקאמר קרא והיא לא נתפשה אלמא פשיטא דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון:

37 ת"ל לא יקום עד א' וגו' - מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כדמפרש ואזיל:

38 ממשמע שנאמר עד - ולא נאמר עדים איני יודע דאחד קאמר אלא מדאיצטריך למיכתב אחד שמע מינה דעד שנים משמע דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים:

39 ואמר רחמנא תרי לית בה - לעיל קאי לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש ועד אין בה:

40 אלא טעמא כו' - קושיא היא כלומר טעמא דכתיב לא יקום עד אחד דההוא מוכח לך דהאי ועד אין בה בתרי קאמר הא לאו הכי הוה אמינא עד דכתיב הכא בסוטה חד הוא וקאמרינן אפילו אחד אין בה:

41 איצטריך - לא יקום עד אחד לגלויי עליה דהאי ולאשמעינן דחד מהימן דאי לאו הכי הוה אמינא כל סתם עד אחד הוא ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפי' בעד א' וכל שכן בלא עד והכי הוה דרשינן ליה ועד אין בה דקא אמר רחמנא הכי קאמר ועד אחד אין נאמן בה אלא שנים:

42 ופרכינן אין נאמן בה - בתמיה:

43 אלא מאי בעי - קרא עד דאיכא תרי בתמיה אמאי אתא קרא להאי לשתוק קרא מיניה כו':

44 דבר דבר מממון - כתיב בנואפת כי מצא בה ערות דבר דברים כ״ד:א׳ וכתיב בדיני ממונות ע"פ שני עדים יקום דבר שם יט:

45 איצטריך - לא יקום לגלויי עליה דהאי עד דבשנים הכתוב מדבר דאי לא גלי עליה הוה אמינא עד חד משמע ואין נאמן בה קאתא קרא לאשמועינן ודקשיא לך למה לי קרא סלקא דעתך אמינא סוטה שאחר קינוי וסתירה בא עד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה שאני וראוי להאמינו כאן שהרי רגלים לדבר:

46 ומי מצית אמרת - דאי לא גלי רחמנא דכל עד שנים הם דאנא אמינא דהאי עד אין בה אין נאמן בה קאמר א"כ בא הכתוב להקל עליה:

47 והא מדכתיב והיא לא נתפשה מכלל - דפשיטא לך דנטמאה והיכי קאמר והיא לא נתפשה אועד אין בה נהי דרישא דקרא איכא למימר ע"י שנים עדים ושכב איש אותה בעדים ועד אחד אין נאמן בה אלא והיא לא נתפשה היכי קאי אאין נאמן בה הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת:

48 בה - בטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה ודרשינן אין בה תרי אלא חד:

49 בה - עד אחד נאמן ולא בקינוי:

50 סתירה עדיפא - לאחמורי בה:

51 שכן אוסרתה - על הבעל ועל הבועל מספק:

52 כטומאה - ודאית כדדרשינן לקמן מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה בפרק כשם שהמים בודקין דף כח.:

53 שכן עיקר גרם לה - שע"י הקינוי סתירתה אוסרתה:

54 מתני' - דקתני לר"א דקינוי בשנים וסתירה על פי עצמו:

55 דלא כי האי תנא - דקתני לר"א סתירה בשנים וקינוי על פי עצמו:

56 לדברי ר"י בר' יהודה אין לדברי ר' אליעזר סוף - ולקמן מפרש לה:

57 מאי ניהו - אין לדבר סוף דקאמר:

58 ואמר קנאי - כשכועס עליה אומר קנאתי לה מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל שהוא דכיון דלא קינא לה לא נזהרה בו:

59 הא למשנתינו יש סוף - לדברי רבי אליעזר בתמיה:

60 והא זמנין דלא איסתתר - ואומר ראיתיה שנסתרה:

61 ולא מיבעיא למשנתינו - בתמיה:

62 איכא עיקר - שכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס:

63 הכא ליכא עיקר - ולכשיכעוס נקל לומר קנאתי והוא ימצא לה סתירות הרבה:

64 לא לימא איניש - אפילו בינו לבינה:

65 ומסתתרא - ונסתרת ונאסרת עליו:

66 קנאה - כעס כמו הם קנאוני בלא אל דברים ל״ב:כ״א כי קנאה חמת גבר משלי ו׳:ל״ד:

67 מאי דקמא - מה יש לפנינו מה אירע עכשיו שזו בודלת מן האנשים:

68 וכולי עלמא ידעי דקני לה - שהעדים מגלין הדבר ואינן שונאין אותה:

69 ואיהו דאתי למיעבד קנאה בהדה - שזו מקניטתו על שחושדה: