רש"י על סוטה מ״ד

1 מת תופס ארבע אמות לטומאה - חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה:

2 ותנא תונא - וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בבית המדרש בסדר טהרות אהלות פט"ו מ"ח:

3 חצר הקבר - שלפני המערה כדאמר סדר בנין הקברות בבבא בתרא דף ק: שעושין מערות גדולות של שש על שש וחופר בכותליה סביב כוכין ארוכות כמדת המת ותוחבו לתוכן והמערה מקורה בתקרה וכיסוי ועושה גומא רחבה בצד המערה ופותח פי המערה לתוך הגומא בכותל המערה כמין פתח ואותה גומא היא חצר הקבר:

4 העומד בתוכו טהור - כל מקום שהוא עומד בה טהור דכיון דמערה חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ד' אמות סביבותיה לצד המערה דכי גזור רבנן ארבע אמות במת המוטל באויר וכגון למעלה אצל גג המערה כדי להרחיק את האדם מלהאהיל על הטומאה אבל כאן יש היכר:

5 והוא שיש בה ארבע אמות - הוא דחשיבא מקום לעצמה אבל פחות מכאן בטלה אצל המערה ולא חשיבא למיהוי מקום לעצמה:

6 וב"ה אומרים ארבעה טפחים - הוי מקום חשוב בכל דוכתא:

7 במה דברים אמורים - ב"ה אמרו ליה:

8 כשפתחה של חצר למעלה - שאין לה כניסת מדרון במעלות מן הצד אלא כשיורדין לה קופצין לה וכשעולין מתוכה מטפס ועולה ולקמן פריך איפכא מיסתברא:

9 כלפי לייא - כנגד איפוא הפכת דבריך לייא איפוא כדאמר בברכות דף נח. כגני לייא כדים שבורים להיכן הולכים איפכא מסתברא מן הצד כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע אמות במחיצות ניכרות סגי להאי חצר בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה טהור שאין לנו במה לטמאו דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמשך לו מן הפתח של מערה לצד פתח של חצר ויוצא לו:

10 מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל - כיון דאינו אלא ארבעה טפחים אי אפשר לו לפרוש כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כן מאהיל על חלל הפתח:

11 והני מילי כו' - השתא מהדר לפרושי סייעתיה מהכא מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור ש"מ הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא דמערה לחודיה ודחצר לחודיה ויש היכר בדבר אבל מת בעלמא המוטל באויר מודו בית הלל דתפיס ארבע אמות מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור דאי בעלמא לא גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור:

12 ואפי' היא לו שומרת יבם - שלא קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו:

13 לקחה - מדלא כתיב לקח מיעוטא הוא למעוטי לקיחת איסור:

14 ונתינה - מן הגבעונים דכתיב בהו ויתנם יהושע לחוטבי עצים יהושע ט׳:כ״ז והן משבעה אומות:

15 כדרבה - דאמר אין עבירה בקידושין עד שיבעול שיביא זרעו או את האשה לידי חילול וממזרת ונתינה אין עבירה בקידושין דלא כתיב ביה לא יקח אלא לא יבא ולא תתחתן אבל אלמנה כתיב בה לא יקח וקיחה היינו קידושין ואיצטריך דרבה דלא תימא מקידושין עבד ליה איסור:

16 ועתדה בשדה לך - ונצבה בשדה מלאכתך לך:

17 גמרא - לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי:

18 אם הוסיף בו דימוס אחד - שורה של אבנים או בגובה או בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש:

19 שמחדשין אותו - שאינו מתקיים:

20 בשבוע - בשמיטה:

21 אין לי אלא חדשה - בתולה:

22 אלמנה וגרושה - מאחר ונשאה זה:

23 יכול אף בנה בית - חדש ולא חנכו יהא כזה שיהא נקי מן הכל:

24 מתני' ויספו השוטרים - על דברי כהן:

25 בקשרי - כשמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים:

26 לפיכך - שהירא זהו הירא מעבירות תלה התורה בנה ונטע ואירס לחזור בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר:

27 ר' יוסי אומר כו' - בגמרא מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי:

28 ובעקבו של עם - בסופו של עם שעומדים שלא יחזרו אחרונים לאחריהם לנוס:

29 מעמידין זקיפין מלפניהם - בראשה של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:

30 ואחרים - ואנשים אחרים מאחריהם:

31 וכשילין של ברזל בידיהם - לשמור שלא ינוסו וכשילין כעין חצין שקורין ווריי"ש:

32 שתחילת ניסה נפילה - בגמ' פריך איפכא מבעי ליה שהניסה היא תחילת הנפילה:

33 בד"א - דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות:

34 אבל במלחמות מצוה - כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין:

35 רבי יהודה אומר כו' - מפרש בגמ':

36 גמ' עבירה דרבנן - לר"י הגלילי אפי' עבר על דברי סופרים חוזר ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה דומיא דאלמנה לכהן גדול וכגון שנשאה דאיכא איסור:

37 סח בין תפילה לתפילה - בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש:

38 סח - סיפר:

39 עבירה היא בידו - אם לא חזר ובירך דהכי אמרי' במנחות דף לו. סח מברך שתים לא סח מברך אחת:

40 ומים שותתין על ברכיו - מי רגלים מחמת יראה:

41 מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה - תחילת משמע הגרמת הדבר והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחילת הגרמת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחילה דהא ממש קא ערקי:

42 רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה - ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שרבי יהודה קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש רבא ואזיל:

43 מצוה דרבנן - דאמרו בה הכל יוצאין אמר נמי ר' יהודה הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו אלא משום דקרו רבנן להא רשות די להם אם קראו את זו מצוה ואפילו היא חובה שהרי אין הדבר אלא להעלותם מעלה אחת ולומר אבל בזו הכל יוצאין וגבי רשות דיים לקרות את שלמעלה ממנה מצוה ורבי יהודה דקרי לקמייתא מצוה לאשמועי' דהעוסק בה פטור מן המצוה והוצרך להעלות את זו מעלה אחת לומר אבל בזו הכל יוצאין הילכך קרייה חובה כדאיתא:

44 אמר רבא כו' - מילתיה דרבי יוחנן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר רבי יוחנן דאיפליגו רבנן ורבי יהודה באחת המלחמות בקריאת השם נפקא לן מיניה לענין עוסק במצוה דלמר חובה ולמר רשות ופריש לן נמי רבא בהי מינייהו איפליגו:

45 מלחמות יהושע דלכבש - בהא ליכא למאן דקרי רשות דאפילו חובה נמי איתא והעוסק בה פטור מן המצוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה חובה דדיים לקרותה מצוה אצל הרשות שהרי אין אנו צריכין אלא למצוא בה מעלה אחת ומצוה לגבי רשות מעלה היא:

46 ומלחמת בית דוד - שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד:

47 דברי הכל רשות - ואפילו רבי יהודה להא לאו מצוה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה:

48 כי פליגי - ר' יהודה ורבנן במצוה ורשות דלמר פטור מן המצוה ולמר חייב במלחמה שהיא למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתו עלייהו:

49 מתני' עגלה ערופה בלשון הקודש - נאמרת מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל בלשון הקודש הוזקקו מן התורה לאמרה:

50 שנאמר כי ימצא חלל - ובגמרא פריך היכי יליף מהכא:

51 היו יוצאין - ובאין שם ומודדין מן החלל לצד העיירות שסביבותיו לידע איזו קרובה:

52 בגל - גל של אבנים:

53 נמצא סמוך לספר כו' - מפרש טעמא בגמ':

54 גמ' מאי קאמר - היכי יליף לשון הקודש מהכא:

55 ואין ב"ד שקול - אין עושין ב"ד שיהא יכול ליחלק שוה בשוה אלא שיהא הרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות שמות כ״ג:ב׳:

56 למיוחדין - הנך דלשכת הגזית:

57 מזקני זקניך - מדמצי למיכתב זקני וכתב זקניך מיוחדין שבזקניך:

58 זקני השוק - אע"פ שאינן סנהדרין:

59 שופטיך - זקנים שהם שופטים את ישראל:

60 מזקני העדה - דסמיכת פר העלם דבר ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שנים:

61 לגמרה לכולה מילתא מהתם - דהא רבי יהודה התם נמי חמשה קאמר ויליף לה מקראי בפ"ק דסנהדרין:

62 אלא וי"ו ושופטיך למניינא - כלומר לא גמיר גז"ש ואיצטרי' שופטיך לסנהדרי גדולה כר"ש וי"ו דושופטיך דריש ר' יהודה למניינא להביא עוד שנים: