רש"י על סוטה ה׳

1 אפילו עושה צדקה בסתר - שנותן מידו לידו של העני והכי משמע יד הנותנת ליד אף הוא לא ינקה:

2 דכתיב ביה מתן בסתר כו' - לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל אלא רבותא היא שאע"פ שמכפה אף וחימה אינו מכפר על גסות הרוח:

3 אזהרה - שלא יהא גס רוח:

4 ורם לבבך ושכחת - אלמא מגובה לב בא לידי שכחה ששוכח את בוראו ובשכחה הוא מוזהר השמר לך פן תשכח:

5 מתמעט - מחשיבותו:

6 רומו מעט - כיון שרומו מתמעט:

7 ישנו בעולם - מתקיים:

8 והומכו - ואם חזר ונעשה עניו שממיך את עצמו:

9 ככל - כאותן שנאמר בהן כל:

10 יקפצון - מן העולם ימותו מות ישרים אברהם כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל יצחק כתיב ביה ואוכל מכל יעקב כתיב ביה כי חנני אלהים וכי יש לי כל והכי מפרש בהדיא בבראשית רבה דבשלמא בכל מכל רבותא הוא שנתברכו בכל אבל וכל אשר תתן לי מילתא בעלמא הוא דקאמר:

11 כסאסא דשיבלתא - גבהו של שבולת שקורין זקן השבולת והוא נשבר ונופל מאליו:

12 גבוהה גבוהה הוא מלקט - והיינו וכראש שבולת שראשה נראית למעלה מחברותיה:

13 אתי דכא - אני מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו אשכון את דכא:

14 אני את דכא - אני מרכין שכינתי אצלו:

15 ילמד אדם מדעת קונו - לאהוב את הנמיכות:

16 כל הרים וגבעות - כגון תבור וכרמל שבאו שם כדכתיב למה תרצדון הרים גבנונים תהלים סח:

17 כאשירה - יגדע וישרש אחריה כאשירה שצריך גידוע אחריה כדכתיב ואבדתם את שמם דברים יב:

18 ננער - מקיץ בתחיית המתים:

19 שכבי בעפר לא נאמר - דלישתמע על כל המתים:

20 שכן לעפר - משפיל עצמו לעפר:

21 מיללת - מקוננת:

22 וגבוה ממרחק יידע - רישיה דקרא כי רם ה' ושפל יראה וגבוה והגבוה ממרחק מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים יידע שכינה מתאוננת ומשתברת עליו כמו וידע אלמנותיו יחזקאל יט ויודע בהם אנשי סכות שופטים ח יודע כמביא למעלה תהלים עד לשון שבר:

23 רואה את הגבוה - לקרבו ולהשתדל עמו וחשוב בעיניו כמו הושע ט כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם נתתי עיני לקרבם ולחבבם:

24 ואיכא דמתני לה אמספרי לשון הרע - משום רישא דקרא מלשני בסתר רעהו וגו':

25 רוח קימעא עוכרתו - פורענות קלה טורפתו ומאבדתו:

26 והרשעים - גסי הרוח דקראי דלעיל משתעי בשפלים ונדכאים להחיות רוח שפלים וגו' כי לא לעולם אריב עם אותן שפלים בעון בצעו וגו' דרכיו ראיתי וגו' בורא ניב שפתים וגו' אבל הרשעים שאינן שפלים ונדכאים כים נגרש כים המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו סביביו:

27 כמה רביעיות - לוגי מים אנו רואים שרוח קימעא עוכרתו עוכרת את מימיו:

28 אדם שאין בו אלא רביעית אחת - שברביעית דם הוא מתקיים שיעור זה הלכה למשה מסיני שרביעית דם מת מטמא באהל מפני שהיא נפש וקרינא ביה על כל נפשות מת לא יבא:

29 אחד משמונה בשמינית - משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם:

30 ומעטרא ליה כי סאסא לשיבלתא - גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם ומעטרתו כסאסא המעטרת את השבולת:

31 בשמתא דאית ביה - גסות הרוח:

32 ובשמתא דלית ביה - גסות פורתא לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו כח להוכיחם:

33 לא ממנה ולא ממקצתה - לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה דמי זוטר מאי דקרי ליה קרא תועבת ה':

34 כבשר - שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה:

35 להשתחוות - להתפלל אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני אבל גסי הרוח לא יבואו:

36 בשר כתיב ביה ונרפא - ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כי תהיה באדם לא כתיב בחד מינייהו ונרפא לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו אבל מי שהוא קשה כאדמה אין רפואה למכותיו:

37 אדם - למה נקרא שמו אדם שהוא אפר דם מרה. כלומר כולו הבל לכך אל יתגאה מרה היא ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד ומתגברת באדם הכל לפי החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל ועל ידיה באין חליים ונגעים ומכאובות יש שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין מרירה אדומה:

38 שאול - מקום שאול ביתו:

39 נפחת - מתמעט מחשיבותו ונעשה פחות באנשים:

40 ולשאת ולספחת - על ידי שמנשא עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל:

41 טפילה - דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים:

42 ספחני נא - אספני נא בנבואת בית עלי משתעי קרא אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם:

43 אל אחת הכהונו' - באח' מן המשמרות:

44 שכר עולה בידו - ולא שכר קרבן אחר:

45 זבחי - כל הזבחים במשמע:

46 השם אורחותיו - מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

47 הא גופא קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' - קס"ד אמר לה כו' היינו פירושא דכיצד מקנא לה אמר לה בפני שנים כו' ואשמועינן דזהו הקינוי:

48 אלמא דיבור סתירה היא - אפי' מדברת עמו בשוק סתירה חשיב לה מדקאמר זה הקינוי דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה מאי קינוי איכא ולמה לי דמתרה בה:

49 והדר תני - דכי עברה על התראתו ודברה עמו מותרת לביתה:

50 עדיין מותרת לביתה - לשמש ביתה לשון תשמיש הוא:

51 אמר אביי הכי קאמר - אמר לה לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה"ק אמר לה אל תדברי ונסתרה או דברה אע"פ שעברה על קינוייו אצל דיבור או אם דברה עמו אחר קינוי גמור דאל תסתרי עדיין באחת משתי אלו מותרת לבעלה אבל עברה על קינוייו אצל סתירה כגון שאמר לה אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר כו':

52 אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה - עד שתשתה ולקמן בפ' כשם שהמים בודקין סוטה דף כח. יליף מונטמאה ונטמאה שלש פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

53 ואם מת בלא בנים - עד שלא השקה:

54 חולצת ולא מתייבמת - בגמרא מפרש טעמא:

55 ויצאה מביתו - לעיל מיניה כתיב כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה מביתו וגו' לאיש אחר למה לי למכתב אי למשרייה לאנסובא על ידי גט כריתות לכתוב ויצאה מביתו והיתה לאיש למה לי למכתב לאחר אלא למעוטי יבמה היכא דלא גרשה בעל אחר שמצא בה ערות דבר והכי משתמעי קראי כי מצא בה ערות דבר יגרשנה בספר כריתות ויצאה מביתו כלומר ובכל צד שתצא מביתו בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה אם באת לינשא לאיש אחר תנשא ולא ליבם שאינו אחר אצל נשואין של זו שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו:

56 אי הכי חליצה נמי לא תיבעי - דהא פטרה רחמנא ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו אחר שנמצא בה ערות דבר:

57 אילו איתיה לבעל - מי משתריא בלא גט הא כתיב וכתב לה ספר כריתות אפי' מצא בה ערות דבר כריתות בעיא השתא נמי בעי' חליצה דיבם במקום בעל קאי:

58 אית דאמרי - דהכי שני רב יוסף לעיל רחמנא אמר כו' צוה לבעלה לגרש' מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתרי' לביתיה כדאמר לעיל זנותא בביתא כי קריא לשומשמא: