רש"י על סוטה כ״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 דומה - נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דומה לשון קלסה ודיבור כדאמרי' בנדה דף סו. דומת עירך עלתה ביך וההוא לאו חשד הוא אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה ואף קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי כדאמר שמקלסין אותו:
2 וזו באה מביאה פסולה - שמא מעובד כוכבים או ממזר:
3 שזו - הבת עומדת בחזקת כשרות ומותרת לבעלה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה:
4 וזו אינה עומדת בחזקת כשרות - שמזנה תחתיו ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו מגרשה ובא עליה באיסור:
5 ותסברא נושא לכתחילה - הא ודאי מקלקלה ליה אלא על כרחך משבשתא היא ובעית לתרוצה ולמתני אם נשא אדם דומה מותר וכיון דבעית לתרוצה אלמא תנא לאו דוקא ולא מותבינן מינה דאיכא למימר בהא נמי טעה ותני נמי בת דומה ואנן נמי כי אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו לכתחילה אם ימצא אחרת אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא זו ואל ישא זו:
6 דתני רב תחליפא כו' - הלכך בת דומה כיון דכשרה היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו:
7 היתה פרוצה ביותר - דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים:
8 מהו - שיהו בניה כשרים:
9 אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה - לפני ווסת נדותה יום אחד דלא ידע הבעל את ווסת נדתה דלנטרה אותו היום מלזנות שלא תתעבר בזנות:
10 כי תיבעי לך כו' - פלוגתא במס' נדה דף לא::
11 סמוך לטבילתה - לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר:
12 או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר - לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו פתאום:
13 וקינא והביא - המקנא לה ישקנה ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב את אשתו דמשמע דבעלה מקנא לה ולא אחר הא מתרבי מאיש איש:
14 אשר תשטה אשה תחת אישה - קרא יתירא הוא לדרשה בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו':
15 להקיש איש לאשה - כדמפרש ואזיל למאי הלכתא:
16 רב אשי אמר כו' - מר מפרש היקישא דאיש לאשה ומר מפרש היקישא דאשה לאיש ולא פליגי:
17 והעמיד - ולא חגרת:
18 ונתן על כפיה - ולא גידמת קטועת ידים:
19 מתני' כשם. כך בודקין אותו - בגמ' מפרש לה:
20 שנאמר ובאו ובאו - בגמ' מפרש אי וי"ו יתירא דריש או ובאו ובאו יתירי דכתיבי בעניינא:
21 נטמאה ונטמאה - וי"ו יתירא דריש אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה:
22 וכך היה ר' זכריה דורש - וי"ו יתירא:
23 שתי פעמים - ונסתרה והיא נטמאה לא ממניינא הוא דאוקימנא לטומאה ודאית בעד אחד בפ"ק לעיל סוטה ב: אלא וקנא את אשתו והיא נטמאה והיתה אם נטמאה ועוד כתיב אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה. ובגמרא דריש לה ר"ע לתרומה ורבי נמי מודי והאי דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא משום דשמעינן לר"ע דדריש בעל ובועל מריבויא דוי"ו יתירא וקא"ל רבי בעל ובועל מנטמאה ונטמאה נפקי ולא דרשי וו"י:
24 בו ביום דרש - במס' ברכות דף כח. אמרינן דכל היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו את ר"א בן עזריה לנשיאות שנתרבו תלמידים שנתנו רשות ליכנס לכל שהיה רבן גמליאל אומר כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד ורבתה תורה בו ביום ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה והא דקתני לה הכא נראה בעיני דהך דרשה דנטמאה ונטמאה דלעיל נמי בו ביום הואי:
25 כלי חרש הוא ראשון שנטמא מן השרץ והאוכל שבתוכו שני שנטמא בכלי:
26 אינו אומר טמא - כל אשר בתוכו טמא אלא יטמא למדרש נמי יטמא שמטמא אחרים:
27 לימד על ככר שני - להכי נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור שהוא כלי חרש:
28 שמטמא את השלישי - בתרומה ואפי' בחולין דקרא סתמא כתיב:
29 עתיד דור אחר - מן העתידין לבא שיטהר את השלישי אף בתרומה שאין לו מקרא מן התורה ואנן הוא דמטמאינן ליה בתרומה מק"ו כדמפרש בגמרא ודור אחר פריך ליה לק"ו כדלקמן בגמרא:
30 ור"ע תלמידך מביא מקרא שהוא טמא - אף בחולין:
31 מגרש - רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר ואלפים לא הוזכרו לתתן ללוים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:
32 שדות וכרמים - ואלפים סביב נתנו ללוים מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש והשאר שדות וכרמים:
33 שאין ת"ל לאמר - שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדבר הדבור למשה לחזור הוא ולאמרו לישראל אבל כאן אין לומר כן:
34 כקורא את ההלל - בגמ' מפרש:
35 כקורין את שמע - בגמרא מפרש:
36 מאהבה - שאוהב את המקום:
37 שקול - משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן:
38 לו אני מייחל או איני מייחל - וה"ק הן יקטלני הלא הוא הורגני לא אייחל לו עוד דיש לא שהוא נדרש כמו לו בלמ"ד וי"ו כדמפרש בגמרא:
39 מיראה - מדאגת הפורענות שלא תבא עליו:
40 ירא אלהים - ולא אוהב אלהים:
41 תלמיד תלמידך - תלמידו של ר"ע היה: