רש"י על סוטה מ״ז

1 ליהוו דובים ולא ליהוו יער - מאי עבד ליה יער דקרית ליה נס:

2 דבעיתי - הדובים להתגרות בהם כשאין מקום קרוב להם לנוס ולהתחבאות וכשהן קרובים ליער יוצאין בהבטחה:

3 זכה ויצתה ממנו רות - שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות אלמא זה היה שכרו:

4 לקללה הוה - למעט את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה:

5 ואלא מאי טיבותיה - דמקום הואיל והמים רעים והארץ משכלת:

6 חן מקום על יושביו - ואפילו הוא רע נראה להם טוב:

7 חן האשה - תמיד על בעלה ואפי' היא מכוערת נושאת חן בעיניו:

8 אחד שגירה דובים - בעון שגירה דובים בתינוקות:

9 חלה - חד את חליו תרי וחד אשר ימות בו:

10 מי שקיל כולי האי - בהאי קרא כתיב שמנה דברים כסף ובגדים וצאן ובקר ועבדים ושפחות וזיתים וכרמים:

11 כסף ובגדים הוא שקל - דכתיב ויצר ככרים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים:

12 בשמנה שרצים - בפרק שמנה שרצים שבת קז.:

13 הגיע עת ליטול שכר - תורתך בעולם הזה:

14 אבן שואבת - שמגבהת את המתכת מן הארץ ומעמידתו באויר וע"י אותו אבן העמיד העגלים של ירבעם באויר:

15 רבנן דחה - דוחה היה את התלמידים מפני אלישע כשהיה משמש לפניו דכתיב לאחר שפירש ממנו המקום אשר אנחנו יושבין בית המדרש של רבנן צר ממנו שנתוספו התלמידים שהיה גחזי דוחה:

16 ינאי מלכא קטליה לרבנן - כדאמרינן בקידושין בהאומר לשלוחו דף סו.:

17 בעלי שרוי בתוכך - נשיא היה כדאמרינן בחגיגה דף טז::

18 קם קמייהו שפיר - כיבדתו:

19 אכסניה זו יפה - במעשיה:

20 טרוטות - עגולות:

21 בכך אתה עוסק - מסתכל באשת איש:

22 אחוי ליה בידיה - שיקבלנו:

23 יצר - של תשמיש תקרבנו בימין שלא יקוץ בפריה ורביה וכן תינוק פן יברח ויאבד את עצמו ואשה אף היא דעתה קלה ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה:

24 מתני' תצא ותרעה בעדר - כשאר חולין והאי תנא לית ליה הא דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן אוסרתה ובמסכת כריתות מוקמינן לה למילתא בפלוגתא דתנאי בפרק בתרא דף כה.:

25 כיפרה ספיקה - היא עשתה את שלה ואם לא נמצא ההורג נתכפר הספק ולכשנמצא נעשה ודאי ויהרג ומיהו היא באיסור הנאה דידה קיימא דכפרה כתיב בה כקדשים:

26 שנים אומרים ראינו לא היו עורפין - דהא נודע מי הכהו ואע"פ שאינו עכשיו בפנינו לדונו:

27 בטלה עגלה ערופה - שהרי מכירין הן בהן מי הרגיל בהן להרוג:

28 לא אפקוד - על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה ועוד כי הם עם הזונות יפרדו הם עצמן נואפין כפרדים הללו:

29 האשכולות - מפרש בגמרא שהכל בהן עד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות ביום טוב כדאמרינן בחגיגה דף טז. והוא היה מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה:

30 העביר הודיית המעשר - שלא יהיו מתוודין בערתי הקדש כו' ובגמרא מפרש טעמא:

31 עוררין ונוקפין - בגמרא מפרש טעמא:

32 עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים - בבית הנפחים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האבד והכי אמרינן לה במועד קטן יא.:

33 כל ימיו לא הוצרך אדם לשאל לחבירו על הדמאי - אם מעושר אם לאו שהוא התקין שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין:

34 גמ' אפילו אחד בסוף העולם - הכיר בו:

35 והא אמר עולא כו' - סוגיא זו כולה פירשתיה בפרק מי שקינא לעיל סוטה לא: ואינה חלוקה כאן כלום:

36 אלא על הספק - ועכשיו יודעים את ההורגים מי הם:

37 מנוקה מעון - ניאוף באשה האסורה לו בין מזו שנסתרה בין מאחרת:

38 עון דבניה ודבנתיה - שהם נואפין:

39 לא - אינו מונע את אשתו מליבדק:

40 תא שמע לא אפקוד - לבדוק את הנשים ומה טעם על בנותיכם כי תזנינה:

41 נתעוותו הדינין - דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמן לעיין בדין ובאיסור והיתר להורות לציבור ומתוך כך נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין להקב"ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו נוח לו:

42 לוחשי לחישות - עורכי הדיינין ומתלחשים עם הדיינין לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה:

43 רבה חרון אף - שעל הטיית המשפט חרון אף בא שנאמר שמות כ״ב:כ״ב אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי:

44 נצב בעדת אל - בזמן שבקרב אלהים ישפוט:

45 הולכי אחר בצעם - להנאתם:

46 האומרים לרע טוב - שמשבחין את הרשעים:

47 רבו הוי הוי - דכתיב הוי הוי בההיא פרשתא טובא:

48 מושכי הרוק - מאריכין הרוק ומדת גאוה הוא:

49 ונתמעטו התלמידים - כדקי"ל קידושין דף מט: סימן לגסות הרוח עניות של תורה:

50 חוזרת על לומדיה - מחזרת אולי תמצא לומדיה:

51 ולבסוף מתזיל עלייהו - נמאס בעיניהם:

52 מטיל מלאי - הדיינים מטילין מלאי פרקמטיא שלהם על בעלי בתים היודעים בטיב סחורה שישתכרו הדיינין על ידו:

53 רבו איש הישר בעיניו יעשה - שהרואה שהדיינין מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה לו ואינו מתיירא מהם:

54 שפלים הוגבהו - שאין אימת הגדולים על הקטנים ואין ניכר בין גבוה לשפל:

55 ומלכותא - מלכותם של ישראל אזלא ונולא הולכת ומתנוולת:

56 צרי עין - מלהנות אחרים בממונם:

57 טורפי טרף - גזלנים ומאמצי הלב מן העניים לרחם:

58 רבו מים המרים - רבו המקנאים לנשותיהם והיה למים המרים להרבות:

59 אלא שפסקו מלהשקותם - כדאמרינן שאין המים בודקין משרבו המנאפים:

60 זחוחי הלב - שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם:

61 ישראל לפנים - כינוי הוא:

62 שהכל בו - תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת: