רש"י על סוטה י״ב

1 דיקא נמי דכתיב - קרא אחרינא כי משתעי בכלב לא קריה בן קנז כדכתיב בעתניאל אלא הקניזי מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז:

2 עזובה שהכל עזבוה - שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות ולקמן קרי לה נמי חלאה ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה:

3 והא מיסב נסבה - כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו וגו' אלמא איתתיה הואי:

4 לשם שמים - כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים שבדק באחיה אהרן ומשה וראה אותם צדיקים ורוב בנים דומין לאחי האם בב"ב ביש נוחלין ב"ב דף קי.:

5 ליריעות - בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת:

6 בוניה - אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים ישר ושובב וארדון:

7 שיישר את עצמו - מלטעות את טעות המרגלים:

8 ששיבב את עצמו - מעצתן לשון הבת השובבה יוצאנית ומורדת והכי נמי קרי ליה מרד בקרא אחרינא על שם שמרד בעצת מרגלים:

9 שרדה ביצרו - שהיה מסיתו לטעות עמהן:

10 שהושחרו פניו - שקבל עליו תעניות הרבה שינצל מעצת מרגלים:

11 שנעשה לה כאב - להתעסק בה ברפואות ומזונות הצריכין לחולה:

12 שתקע את לבו לאביו שבשמים - שלא להיות בעצת מרגלים:

13 חלאה - חולי:

14 ולבסוף נערה - שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים כנערה:

15 ובני חלאה - ובנייני חלאה שנבנית ונתרפאת משובחין היו להיות צרת וצהר ואתנן:

16 צרה לחברותיה - מתקנאות ביופיה:

17 מוליך אתנן לאשתו - שהיה מתאוה למשכב נשים:

18 אף על עמו גזר דרש רבי - תנחומא יום שנולד משה אמרו איצטגניניו היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי הוא או יהודי ועמד וקיבץ כל עמו ובקש מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו:

19 בתחילה והמתן אותו - לא הושיב שומרים אלא סמך על המילדות:

20 תשליכוהו - שהושיב שומרין וקסדורין לדבר:

21 ולבסוף על עמו - כדפרישית וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה העמיד הגזירה עד יום שהושלך ליאור:

22 גדול הדור היה - והיו הכל נשמעין לדבריו:

23 על הזכרים ועל הנקיבות - שלא יולידו לא זכר ולא נקיבה:

24 אלא בעולם הזה - שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה"ב אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא:

25 בת מאה ושלשים - כדמפרש ואזיל שנולדה בירידתן למצרים וישראל עמדו שם ר"י שנה ומשנולד משה לא נתעכבו אלא פ' שנים כדכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה שמות ז ואותה שנה יצאו נמצא שעברו מירידתם עד שנולד משה ק"ל שנה וכשהחזיר עמרם את יוכבד היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן בשמעתין:

26 דאמר רבי חמא - ביש נוחלין:

27 זו יוכבד - בפרטן של יורדי מצרים אתה מוצא שבעים חסר אחת ובכללן אתה אומר הבאה מצרימה שבעים זו יוכבד שהשלימה מנינן בכניסתן לעיר:

28 סימני נערות - חזרה לימי עלומיה באורח כנשים ובתואר פנים ופשטו הקמטים:

29 והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא - מקמי דאהדרה כדלקמן:

30 מקיש לידתה וכו' לא נכתב הריון זה - אלא לדרוש כך:

31 בפיתקה של חוה - בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון:

32 הגון לנביאות - ראתה ברוח הקודש שעתיד להיות הגון לנבואה:

33 ותצפנהו שלשה ירחים - שלשה חדשים יכלה להצפינו שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים משהחזירה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ומהכא נפקא לן:

34 אמאי תצפניה ותיזיל - מאחר שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג:

35 ומעוי התם - וצועק שם ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו:

36 אחזו לנו שועלים - בת קול אומר למי הים אחזו לנו שועלים הקטנים המחבלים את הכרמים בהיותם סמדר בעוד הפרי קטן:

37 שחביב עליהן ממונן - שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים:

38 דבר רך - בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר הקשה כשהמים מוליכין אותו בחזקה הוא נתקל והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל נתקל ונזדקר באבן לאחוריו:

39 ריח רע - של זפת:

40 אגם - של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה:

41 לרחוץ - לטבול שם לשם גירות:

42 וכן הוא אומר וכו' - שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ:

43 לשון מיתה - כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק:

44 דאמר מר - גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה:

45 בשיני רשעים - דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה:

46 שריבבתה - לשון דאישתרבובי:

47 שראתה עמו שכינה - והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב את אחיו בראשית מ״ב:ד׳:

48 נער - גדול משמע:

49 בעל מום - והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר:

50 ואין אחר נופל - ליאור שאותו היום בטלו גזירתם:

51 וכי יאמרו אליכם - העובדי כוכבים דרשו כמותינו אל האובות:

52 המצפצפים והמהגים - נביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפין כעגורים ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם ואין יודעין מה אומרים כך דרך איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל לא פירושו של כל דבר:

53 ראו - אצטגניני פרעה:

54 שמושיען של ישראל כו' - והך מילתא לאו ר' אלעזר קאמר לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו המצרים ולא ידעו מה ראו:

55 כיון דשדיוה למשה במים - כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה:

56 רגלי - בשבילי כמו ויברך ה' אותך לרגלי בראשית ל׳:ל׳:

57 בשבילי נצלתם - שביטלו מצרים את גזירתם:

58 שירה על הים - בכ"א בניסן נאמרה כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות הרי ג' ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו מצרים אור שביעי ירדו לים שנאמר ויאר את הלילה לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה ויו"ט אחרון של פסח היה:

59 דאמר מר בשבעה באדר מת משה - בפ"ק דקידושין דף לח. ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וגו' וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן ל"ג למפרע תמצא שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' מה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי:

60 שלשה ירחי - היו והן ג' חדשים שהצפינתו:

61 רובו של ראשון - לא חסר אלא ז' ימים ורובו של ג' דהיינו ניסן ואמצעי שלם אדר השני שלם:

62 מאי שנא מן העבריות - דקאמרה לה מכלל דמצריות לא ניחא לה:

63 דבר טמא - זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי' ביומא דף עה: גבי לשד השמן:

64 את מי יורה דעה - למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם בראשית יב:

65 שהלכה בזריזות כעלמה - שכל כחה עליה כמו חזק ואמץ דברים לא תקיף ועלם:

66 שהעלימה את דבריה - שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמו:

67 היליכי את הילד - הרי ליך שליך:

68 שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן - עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן: