רש"י על סוטה מ״ו א:כ״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוטה מ״ו ×¢×´×:כ׳ רש"י על סוטה מ״ו ×¢×´×‘:א׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

381 יסוד מוסד בספרי המהר"ל. וכגון, בנתיב התורה פט"ו תקפח. כתב: "לכך נקרא בשם 'אדם', על שם אדמה ב"ר יז, ד, כי האדמה היא בכח ויוצא אל הפעל. ולפי הסברא יותר ראוי שהיה נקראת הבהמה בשם הזה, שהיא אדמה גמורה, אבל הוא הפך זה, שהאדם שיש בו השכל נקרא 'אדם' על שם אדמה. וזה כי דומה אל האדמה שנזרע בו החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציא הזרע אל הפעל, עד שהיא בפעל. וכך נזרע בגוף האדם, שהוא נברא מן האדמה, הנשמה שהיא זכה ונקיה בלא פסולת, וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו, ולכך נקרא 'אדם'... ואשר אינו מוציא הנשמה אל הפעל בתורה ובמצות נקרא 'בור' אבות פ"ב מ"ה, שהוא כמו שדה בור" הובא למעלה פ"ב הערה 65. ואמרו חכמים סוטה מו. "מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה, יבא דבר שלא עשה פירות "עגלה בת שנתה לא ילדה" רש"י שם, ויערף במקום שאין עושה פירות "נחל איתן קשה" רש"י שם, ויכפר על מי שלא הניחו "שהרגוהו" רש"י שם לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות". ובח"א לסוטה מו. ב, פג. כתב: "יש אדם שהוציא כח שלו אל הפעל בתורה ובמצות. והאדם שנהרג, לא הוציא עדיין כח שלו אל הפעל מה שראוי אליו, שהרי נהרג. וזה שאמר הכתוב דברים כא, א 'כי ימצא חלל באדמה וגו", לא אמר 'בארץ', רק 'באדמה', כלומר כי נעשה בחלל הזה דין אדמה, שלא הוציאה כח שלו אל הפועל. ולפיכך יש להביא עגלה שלא הוציאה כח תולדתה לפעל, לכפר על זה שלא הוציא כח שלו אל הפעל מה שראוי. ודברים אלו ידועים ומובנים לחכמים, וכבר הארכנו גם בזה בחבור תפארת ישראל". ובתפארת ישראל פ"ג נח: כתב: "ובפרק עגלה ערופה סוטה מו.... יבא דבר שלא עשה פירות, ויערף במקום שאינו עושה פירות, בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות. מאי פירות... אלא מצות, עד כאן. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות, ולא הוציאה דבר אל הפעל, ונשאר בכח. ולפיכך שמו שנקרא בשם 'אדמה', נאה לו והוא נאה לשמו". ובתחילת דרוש על התורה ט: כתב: "נקרא 'אדם' על שם שנברא מן האדמה. אשר יש להסתפק בזה, למה נתייסד הוא בפרטית להקרא 'אדם' על שם האדמה, יותר מכל הנבראים שכלם מן האדמה נבראו... אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו, מפני התייחסו ודמיונו אליה לגמרי, מה שאין כן בבהמה וכל שאר הנבראים. כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפעל צמחים ואילנות ופירות וכל הדברים. הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפעל. כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח, ומוציא שלימותו אל הפעל... לא כן מסודרים בבריאתם של ענין זה כל שאר נבראים, שאינם בכח ויוצאים לפעל. כי כל מה שראוי שיהיה בהם, נמצא בהם מיד כשנבראו. ולכך נקראת היותר עצמות שבהם 'בהמה'. כלומר 'בה מה'. כי מה שראוי שימצא בה, הרי הוא מתחלה בה. שאם נברא השור לחרוש, והחמור לישא משא, הרי נמצא בהם בהבראם, ואין דבר בה בכח שיצא אחר כך אל הפעל. אבל האדם לא נקרא רק שיהיה הוא מוציא שלימותו אל הפעל, בבחינת האדמה הזאת, אשר ממנה נוצר, וכל זמן שלא הוציא שלימותו אל הפעל נחשב אדמה בכח בלבד. והעברי"ם הביטו, כי דמיון גמור יש לאדם אל האדמה". ואם תאמר, מדוע רק בהמה נקראת על שם "בה מה", ואילו שאר חיות עופות דגים ושקצים אינם נקראים כך, הרי רק האדם הוא המוציא עצמו מהכח אל הפעל, ולא שום נמצא אחר, ומדוע רק הבהמה תיקרא על שם אי יציאה זו. ויש לומר, ששם "בה מה" בא ללמעט את הבהמה ממעלת האדם; האדם מוציא עצמו מן הכח אל הפועל, ואילו הבהמה אינה עושה כן, אלא "בה מה", ו"שור בן יומו קרוי שור" ב"ק סה:. והנה מכל הנבראים שישנם, הבהמה היא הכי קרובה לאדם, שנבראה כמוהו ביום ששי בראשית א, כה, והיא נמצאת בישוב עם בני אדם שנות אליהו להגר"א כלאים פ"ח מ"ו, ראב"ע בראשית א, כד. והואיל והכלל הוא ש"דומיא דכוותיה קא ממעט" כתובות מו:, קידושין ד., לכך יש צורך לומר רק על דבר שהוא קרוב ביותר לאדם שאין הוא כאדם, לפי שאינו מוציא עצמו מהכח אל הפעל. אך שאר נבראים שאינם שייכים כלל לאדם, פשיטא שאין הם דומים לאדם, ואין צורך למעטם על ידי שיקראו "בה מה". דוגמה לדבר; אמרו חכמים ב"ק נג: "אמר קרא שמות כא, לג 'ונפל שמה שור או חמור', 'שור' ולא אדם, 'חמור' ולא כלים". ולמה לא אמרו להיפך "'שור' ולא כלים, 'חמור' ולא אדם". אלא הם הם הדברים; אין שום שייכות בין חמור לאדם, ולכך "חמור" לא ימעט אדם, אלא כלים חומריים כמוהו. מה שאין כן שור, שעליו נאמר ישעיה א, ג "ידע שור קונהו", שהוא "מכיר מי שהוא תחתיו ותחת רשותו" לשונו בנצח ישראל פ"ב כא., לכך הוא ממעט אדם, דומיא דכוותיה. וכשם שלא אמרינן "חמור ולא אדם", אלא רק "שור ולא אדם", כך לא אמרינן שכל הנבראים יקראו "בה מה", אלא רק הנברא שהכי דומה לאדם, דדומיא דכוותיה קא ממעט".

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

34 לשונו בתפארת ישראל פ"ג נח.: "ולכך שלימות האדם נקרא גם כן בשם 'פרי', וכדכתיב בקרא ישעיה ג, י 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו'. הרי שהזכות והשלימות יקרא 'פרי'... ובפרק עגלה ערופה סוטה מו., 'והורידו את העגלה אל נחל איתן' דברים כא, ד, אמר רבי יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל. אמר הקב"ה, יבא דבר שלא עשה פירות "עגלה בת שנתה לא ילדה" רש"י שם, ויערף במקום שאינו עושה פירות "נחל איתן קשה" רש"י שם, בשביל מי שלא הניחו אותו "שהרגוהו" רש"י שם לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות, עד כאן. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל, הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות, ולא הוציאה דבר אל הפעל ונשאר בכח. ולפיכך שמו שנקרא בשם אדמה, נאה לו, והוא נאה לשמו". ובביאור משנת "כל ישראל" הקדמה שניה לדר"ח עז: כתב: "כאשר עושה פרי במצות ובמעשים טובים, שנקראו 'פירות', כדכתיב 'אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', נקרא האדם 'עץ פרי', כמו שהתבאר". ובנתיב התורה פט"ו תקפט: כתב: "התורה והמעשים הם 'פרי', כמו שאמר הכתוב 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו'... ולכך באה מצות עגלה ערופה בנחל אשר לא נזרע ולא נעבד דברים כא, ד, מפני שנהרג קודם זמנו, ולא הניח לו להוציא האדמה הזאת אל הפעל. ולכך תבא עגלה ערופה בנחל, אשר לא נזרע, ויכפר על זה". ובח"א לסוטה מו. ב, פב: כתב: "האדם שנהרג לא הוציא עדיין כח שלו אל הפעל מה שראוי אליו, שהרי נהרג. וזה שאמר הכתוב דברים כא, א 'כי ימצא חלל באדמה וגו'', לא אמר 'בארץ', רק 'באדמה', כלומר כי נעשה בחלל הזה דין אדמה שלא הוציאה כח שלו אל הפועל ראה להלן הערה 45. ולפיכך יש להביא עגלה שלא הוציאה כח תולדתה לפעל, לכפר על זה שלא הוציא כח שלו אל הפעל מה שראוי. ודברים אלו ידועים ומובנים לחכמים". ובח"א לב"ב עט. ג, קטז. כתב: "כמו שיוצא האילן אל הפעל ואל השלימות, כך יוצא הצדיק אל הפעל ואל השלימות על ידי המעשים, שנקראו 'פירות'".

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

94 אמרו חכמים סוטה מו. "מפני מה אמרה תורה הביא עגלה ערופה בנחל דברים כא, ד. אמר הקב"ה, יבוא דבר שלא עשה פירות עגלה בת שנתה לא ילדה"" רש"י שם, ויערף במקום שאין עושה פירות "נחל איתן קשה" רש"י שם, ויכפר על מי שלא הניחו "שהרגוהו" רש"י שם לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות". ומדוע דוקא כאן נקראו מצות בשם "פירות". אלא הם הם הדברים; העגלה הערופה באה לכפר על גדיעת חיי אדם בטרם עת. והואיל וחיות מתבטאת בהוצאת פירות לחוץ, לכך כשבאים להורות על האסון של סילוק החיים, מורים זאת על ידי מניעת הפירות שהיו אמורים להיות בעולם. ובמאמרי פחד יצחק סוכות, מאמר נז, נכתב: "מעשה בשני תלמידים של חידושי הרי"ם, ושניהם תלמידי חכמים שהיו מרקדים בשמחת תורה. ואמר על אחד מהם שהוא יתייעף לפני חברו, וכך היה. כששאלוהו לפשר דבר, ענה; האחד שהתעייף רקד מכוח שמחת התורה שלמד בעבר עד עכשו. ואילו השני רקד מכוח שמחת קבלת התורה על כל אותה תורה שילמד בעתיד מתוך קבלה זו". ולפי דברי המהר"ל כאן הדבר מחוור מאוד; התורה שילמד בעתיד מורה על חיות שתתממש בעתיד, ורקידתו בשמחת תורה היא הליכה לקראת חיים חדשים. לעומת זאת התורה שכבר למד בעבר, הרי זו חיות שכבר נתממשה, ורקידתו בשמחת תורה היא על חיים שכבר באו לעולם. וכבר השריש כמה פעמים שבהליכה לקראת הדבר יש יותר עוצמה מאשר כשיש כבר את הדבר, וכמו שכתב בדר"ח פ"ד מי"ח שעט.: "אשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע, כאילו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה. וכבר רמזו חכמי אמת דברים אלו בפרק כל כתבי שבת קיח:, אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם המתים בדרך מצוה, עד כאן. ולמה אמר 'עם המתים בדרך מצוה', ולא 'עם עושי מצוה'. אבל המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל השם יתברך, וכאשר הוא מתנועע אל השם יתברך נחשב שהוא עם השם יתברך לגמרי. כי התנועה אל הדבר כאילו הוא אחד עמו. מה שאין כך מי שעשה כבר המצוה וקנה אותה, הרי קנה המדריגה שיש לעושי מצות, אבל לא יאמר בזה שהוא מתעלה להתדבק בו יתברך לגמרי. אבל כאשר הוא מת בדרך מצוה, והיה מתעלה להתדבק בו, ומתוך זה הוא מת, הרי מתדבק עם השם יתברך" ראה למעלה הקדמה שניה הערה 283, פל"ה הערה 25, פל"ח הערה 25, פנ"ט הערה 36, ופס"ו הערה 58. נמצא שהיחס שבין שני התלמידים הללו הוא כיחס בין מי שכבר חי, למי שבדרך לחיות, וברי הוא שעוצמת החיים של השני גדולה הרבה יותר מזו של הראשון.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

53 סוטה מו. "מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה, יבא דבר שלא עשה פירות "עגלה בת שנתה לא ילדה" רש"י שם, ויערף במקום שאין עושה פירות "נחל איתן קשה" רש"י שם, ויכפר על מי שלא הניחו "שהרגוהו" רש"י שם לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות". ובח"א לסוטה מו. ב, פג. כתב: "יש אדם שהוציא כח שלו אל הפעל בתורה ובמצות. והאדם שנהרג, לא הוציא עדיין כח שלו אל הפעל מה שראוי אליו, שהרי נהרג. וזה שאמר הכתוב דברים כא, א 'כי ימצא חלל באדמה וגו", לא אמר 'בארץ', רק 'באדמה', כלומר כי נעשה בחלל הזה דין אדמה, שלא הוציאה כח שלו אל הפועל. ולפיכך יש להביא עגלה שלא הוציאה כח תולדתה לפעל, לכפר על זה שלא הוציא כח שלו אל הפעל מה שראוי. ודברים אלו ידועים ומובנים לחכמים, וכבר הארכנו גם בזה בחבור תפארת ישראל". ובתפארת ישראל פ"ג נח: כתב: "ובפרק עגלה ערופה סוטה מו.... יבא דבר שלא עשה פירות, ויערף במקום שאינו עושה פירות, בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות. מאי פירות... אלא מצות, עד כאן. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות, ולא הוציאה דבר אל הפעל, ונשאר בכח. ולפיכך שמו שנקרא בשם 'אדמה', נאה לו והוא נאה לשמו".

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

22 שאינו עושה פירות - עגלה בת שנתה לא ילדה:

23 במקום שאין עושה פירות - נחל איתן קשה:

24 שלא הניחוהו - שהרגוהו:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

488 פירוש - מעשי האדם שוים לבנים, כי מעשי האדם נקראים גם כן "תולדות", כפי שבנים נקראים "תולדות". לכך כמו שיש לאדם שלשה סוגי מעשים, כך לאדה"ר היו שלשה סוגי בנים, וכמו שמבאר והולך. ורמז לדבר הפתגם הידוע "מעשי אבות סימן לבנים" עיין רמב"ן בראשית יב, ו, שהואיל והמעשים הם כבנים, לכך מעשי אבות משמשים סימן לבנים מפי ידידי עוז רבי קלמן וסינג שליט"א. וכן אמרו סוטה מו. "אמר רבי יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל דברים כא, ד. אמר הקב"ה, יבוא דבר שלא עשה פירות "עגלה בת שנתה לא ילדה" רש"י שם, ויערף במקום שאין עושה פירות "נחל איתן קשה" רש"י שם, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות "שהרגוהו" רש"י שם. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות". הרי המצות נקראות פירות, ובדומה לפריה ורביה. וזהו יסוד נפוץ בספריו. וכגון, נאמר בראשית ו, ט-י "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח, ויולד נח שלשה בנים וגו'", ופירש רש"י שם "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". ובגו"א שם אות טז קלב: כתב: "מה שהמעשים טובים נקראו 'תולדות' דכתיב ישעיה ג, י 'אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', שהמעשים הם פרי שמוליד האדם. ומה שאמר ש'עיקר תולדותיהם' היינו מפני שהקדים תולדות המעשים לפני תולדות הבנים, שמע מינה שאלו עיקר. ויראה לי הטעם מפני שבתולדות משותף האדם עם הקב"ה יתברך שמו, והקב"ה הוא העיקר, והמעשים טובים הם מצד האדם בלבד, לכך אמרו שעיקר תולדות שלהם הם המעשים טובים. ועוד, כי עיקר תולדות האדם מעשים טובים, כי התולדות לאו בגופו, ואילו מעשים טובים הם בגופו, ואין לך תולדות יותר מזה, שהרי הוא כאילו מוליד עצמו, וזהו יותר תולדה". ובדר"ח פ"א מי"ח תסה: כתב: "כי ראוי שיהיה האדם מוציא מעשים אל הפועל, והמעשים נקראים תולדות האדם, כמו שביארו חכמים קידושין מ. כי מעשה הצדיק נקראים פירות אצל הצדיקים, וכדכתיב 'אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', הרי לך כי המעשים פרי האדם ותולדות שלו. ודבר זה מופלג בפי החכמים, וכמו שפירש רש"י בראשית ו, ט שעיקר תולדות של אדם מעשים טובים". ובתפארת ישראל פ"ג נח. כתב: "האדם יוצא כחו אל הפעל. ולכך שלימות האדם נקרא גם כן בשם 'פרי', וכדכתיב בקרא ישעיה ג, י 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו', הרי שהזכות והשלימות יקרא 'פרי'... ומי שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל, הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות, ולא הוציאה דבר אל הפעל, ונשאר בכחו". ובתחילת דרוש על התורה ט: כתב: "נקרא 'אדם' על שם שנברא מן האדמה ב"ר יז, ד. אשר יש להסתפק בזה, למה נתייסד הוא בפרטית להקרא 'אדם' על שם האדמה, יותר מכל הנבראים שכלם מן האדמה נבראו... אבל לכך נקרא הוא על שם האדמה יותר מכל נבראים זולתו, מפני התייחסו ודמיונו אליה לגמרי, מה שאין כן בבהמה וכל שאר הנבראים. כי האדמה היא מגדלת ומוציאה אל הפעל צמחים ואילנות ופירות וכל הדברים. הנה היא בכח ויוצא ממנה הכל לפעל. כמו כן האדם בסגולתו הוא בכח, ומוציא שלימותו אל הפעל. ולכך נקראים מעשי האדם הטובות 'פרי', כדכתיב ישעיה ג, ו 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו'. וכן המעשים הרעים נקראים 'פרי', משלי א, לא 'ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו', כדאיתא בקדושין מ.. כל זה מפני שהאדם נקרא על שם האדמה, ופירות האדמה הזאת הם המעשים; אם טובים, הרי הוציאה פירות טובות. אם רעים, הרי קוץ ודרדר הצמיחה. ודבר זה מבואר בכמה מקומות, עד שאמרו ב"ר ל, ו שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. לא כן מסודרים בבריאתם של ענין זה כל שאר נבראים, שאינם בכח ויוצאים לפעל. כי כל מה שראוי שיהיה בהם, נמצא בהם מיד כשנבראו. ולכך נקראת היותר עצמות שבהם 'בהמה'. כלומר 'בה מה'. כי מה שראוי שימצא בה, הרי הוא מתחלה בה. שאם נברא השור לחרוש, והחמור לישא משא, הרי נמצא בהם בהבראם, ואין דבר בה בכח שיצא אחר כך אל הפעל "שור בן יומו קרוי שור, איל בן יומו קרוי איל" ב"ק סה:. אבל האדם לא נקרא רק שיהיה הוא מוציא שלימותו אל הפעל, בבחינת האדמה הזאת, אשר ממנה נוצר, וכל זמן שלא הוציא שלימותו אל הפעל נחשב אדמה בכח בלבד. והעברי"ם הביטו, כי דמיון גמור יש לאדם אל האדמה. כי כמו אשר האדמה נזרע בתוכה חטים וכל מיני זרע נקי וטוב, ונשרשים בה תוך העפר, ומוציאה צמחיהם, כן נתן השם יתברך הנשמה הטהורה והזכה, חלק אלקי ממעל בגוף האדם, ונשרשת שם ומוטבעת בגוף כאשר מוטבע החטה באדמה. ואם אין האדם מוציא צמחיו ופירותיו הטובות, אזי ידמה אל אדמה בורה ושדה בלתי נזרעת. ולכך החליטו חכמים לאשר איננו בעל תורה כנוי 'בּוּר' אבות פ"ב מ"ה, כשהוא כמו אדמה בורה שהובירה, ואינה מוציאה דבר". וכן חזר וכתב שם בהמשך סוף יא:, הקדמה שניה לדר"ח עז:, דר"ח פ"ד מכ"ב תנח., נתיב התורה פט"ו תקפז., ח"א לסוטה מו. ב, פג., ח"א לב"ב עט. ג, קטז., ח"א לסנהדרין צז. ג, רה:, ועוד. וראה הערה הבאה, ולהלן הערות 558, 1186, 1652.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

« רש"י על סוטה מ״ו ×¢×´×:כ׳ רש"י על סוטה מ״ו ×¢×´×‘:א׳ »