רש"י על סוטה כ״ה א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סוטה כ״ה ע״א:א׳ רש"י על סוטה כ״ה ע״א:ג׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

ובאמת הא דאמרינן בכתובות דף מ"ז ע"ב שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה ע"ש בתוס' מ"ש מלוקח פרה אך כך דהא גבי קנין נעשה הדבר שלו וממילא אם היא שלו שלו מתה ומה שייך בזה גדר ביטל וכה"ג מקשה בירוש' פ"ד דב"מ גבי הך דנשרפו חיטיך בעלי' דאם באמת מעות קונות אם נשרפו שלו נשרפו ומה איכפת לן רק היכא דיש בו עוד דבר כמו נתינת הכתובה לאשה וכמו שהבעל יזכה במה שכתב לה האב דבאמת עדיין לא זכה כיון שלא נשאה רק בגדר חיוב ועי' ב"ב דף קמ"ה ע"א תנו לי בעלי כו' וב"מ דף ע"ט גבי ספינה שם שייך שפיר לומר אדעתא דהכי כו' ועי' ב"ק דף ק"י גבי חטאות המתות כו' משום דהקדש לכתחילה כה"ג לא חל דאין מפרישין לאיבוד כמבואר במנחות דף ע"ד וכ"מ ובהך דתמורה דף י"ז גבי מקדיש את הטרפה ובירוש' רפ"ו דיומא וע"כ הוא מחמת שעבר ולא מחמת עכשיו ותירץ דזה בגדר דין ועי' סוטה דף ו' ע"ב וכ"מ ועי' בנדרים דף ג' ע"ב גבי לא אפטר מן העולם כו' ובדברי רבינו בהל' נזירות פ"א ה"ד ובהל' ערכין פ"ז ה' ל"ג ע"ש בהשגת דמבואר שם דהיכא דמחייב עצמו להתחייב בדבר כלל הדבר חל עליו תיכף ולא הפרטים וגבי נזירות חל עליו העשה של קדוש יהי' וכן ס"ל לרבינו בהל' מכירה פ' כ"ב ה' ט"ז גבי הקדש וצדקה רק דזה הוה דין ואיסור ולא ממון ונ"מ דדי לכתחילה בפרוטה וא"צ להוסיף חומש ועי' סנהדרין דף ט"ו גבי מתפיס מטלטלין לערכין אף דבאמת עדיין לא קדשי כלל כמבואר בחולין דף קל"ט מ"מ חל עליהם קדושת פה וכמ"ש ונ"מ ג"כ דשוב לא יעבור על ב"ת:ובזה א"ש הך דמבואר ביומא דף ס"ו וכ"מ אין מעריכין כו' ולכאורה הא כיון דלא נתן לגזבר אין עליהם קדושה כלל רק דר"ל כה"ג דמתפיס מטלטלין שלא יעבור על ב"ת וזה א"צ גזבר וכ"כ בזה בהל' ערכין ובמה דס"ל לרבינו בהל' תרומות פ"ג ה"ז וספ"א דהל' מעשר דאף דלא חל שם תרומה ומעשר עליהם מ"מ הוה חיוב עליו שיקרא תרומה מכאן דוקא ולא ממקום אחר ובירוש' מע"ש פ"ג דאם עבר טבל של מע"ש בירושלים מחוייב להפריש מע"ש רק מהני ולא ממקום אחר ועי' תוספ' תרומות פ"ב גבי מי שבא בדרך וכלכלה בידו דרק לעשותו תו"מ על מקום אחר יכול קודם שיגיע לעיר אבל להפריש ממקום אחר עליו לא. ובאמת נראה דהך דגיטין דף כ"ח ע"א גבי הרי זה גיטך שעה אחת כו' דאסורה לאכול בתרומה וכן פסק רבינו בהל' תרומות פ"ט ה"א אף דלא חייש למיתה רק משום דס"ל דחל עליו תכף גדר גירושין וריח הגט עי' גיטין דף כ"ה ע"ב ודף ע"ג ע"ב בשיטת רש"י:וא"כ לפי מ"ש במעות אם הקדיש אין עליהם קדושת דין רק קדושת פה. והנה שלמים כיון דלא מיקרי קדשי ד' ליכא בהם רק גזיה"כ אך כיון דמחוייב לקנות שלמים ממילא חל עליהם קדושה אך זה רק בשפירש אבל לא פירש לא. וא"ש לשון רש"י במנחות דף ד' ע"ב הנ"ל. וכ"כ במ"א דגם גבי מכירה י"ל דעדיין לא נפסק כחו ונ"מ דאם חזר ולקחה אם זה מיקרי דבר חדש או לא עי' ב"ב דף ס"ג דמבואר משם דהוה קנין חדש ויש לו זכות של לוקח שני ובירוש' פ"ו דדמאי פלוגתא דאמוראי בזה ע"ש בהל' ג' וכ"כ בזה ועי' ריטב"א נדרים פ"ה על הך דדף מ"ח דדברים של אותה העיר לא הוה עולמית רק נמשך דור אחר דור:עכ"פ כל שהדבר אינו וכבר זכה בו שמיא לא שייך בו גדר חזרה ועי' רש"י גיטין דף ט' גבי אינו חוזר בעבד ונ"מ למה שכתבתי לעיל גבי אתנן אם בא עלי' בין שחיטה לזריקה ובירוש' תרומות פ"ח אם נודע בין קבלה לזריקה שהוא בן גרושה וחלוצה ובהך דמעילה דף ז'. וכ"כ במ"א דלמה לא מוקי בזבחים דף קי"ד ע"א גבי אתנן כגון שהקדישה ואח"כ בא עלי' ועי' נדרים דף ע"ב ע"ב במ"ש הר"ן שם דלגבי אב לא מהני לכי שמענא משום דאז יצאה מרשותו לגמרי ועי' ערובין דף ע"א ע"א שמבואר שם דמהני אף לזמן דאז א"י לעשות:ובזה א"ש הך דב"ב דף נ' גבי המוכר עבדו ופסק עמו כו' דהא מ"מ אין העבד שלו ולגירסת הירוש' פ"ג דקדושין א"ש דקנין השני לא חל לאחר ל' אך לגירסת דילן קשה וצ"ל כיון דמ"מ לא נתקיים הדבר שלא בא ליד השני נשאר של ראשון וכמו שכ' התוס' חגיגה דף ד' ע"א גבי מחוסר גט שחרור כיון דבסוף לא נתקיים והך דגיטין דף מ"ב הוא לס"ד דטרפה יש לו כופר. אך זה תליא במ"ש במ"א אם כופר נוטלין היורשין בשביל ירושה או בתחילה פסקה התורה דהכופר שייך להיורשים. ובזה פליגי רש"י ותוס' ערכין דף כ' גבי אין דמים למתים ולכך אם אין לו יורשים א"צ ליתן כלל כמבואר בגיטין דף מ"ג ולא הוה כמו הך דב"ק דף ק"ט דצריך להחזיר לארנקי של צדקה דכאן לא נתחייב כלל. והנה גבי גזל יש בו ג' דברים בחזרה אחד שלא יהי' חייב להנגזל והב' נתינה להנגזל ולקיים מצות השבה והג' להוציא גזלה מתחת ידו ועי' ב"ק דף ק"ו מצות השבה לא קיים וע"כ בבעה"מ ובמלחמות ובהך דב"ק דף ק"ג ע"ב ודף ק"ט ע"א במחלוקת דר"ע ור"ט. וכ"כ במ"א במה דפליגי בזה רבינו והר"א ז"ל בהל' גזלה פ"ח ה"ה אם עיקר הטעם משום דצריך להביא מתחילה הגזל ואח"כ הקרבן אי משום שצריך להוציא הגזל מתחת ידו ולכך אף לרב דס"ל ב"ק דף ק"ו שבועה קונה מ"מ היכא שכבר נתחייב קודם שנשבע וכמבואר בירוש' שבועות פ"ז ופ"ח אם שלח יד קודם אף לרב לא קנה השבועה דכבר נתחייב תחילה ומה דלא מוקי בב"ק דף ק"ו הך משנה כן משום דס"ל כמ"ד שם דף ק"ז ע"ב דשוב לית בו דין כפל. וזה תליא אם בשעת כפירה דנעשה עליו גזלן לר"ש כמבואר ב"ק דף ק"ה ע"ב אם גם לזה צריך קנין חדש או מה שמונח ברשותו זה גופה הוה קנין. וזה ר"ל הך דב"ק שם דף ק"ז ע"ב בעומד באבוסו ר"ל ברשות השומר. וכ"כ בזה במ"א דזה ר"ל הגמ' דדף ק"ה ע"ב דקיימא באגם ר"ל דאינה ברשותו ואף דהרשות שייך להמפקיד כ"כ משום דכיון דכפר פקע גדר שומר וכלתה שמירתו עי' ב"ק דף קי"ח ע"ב וגיטין דף י"ד וכ"כ בזה מהך דירוש' רפ"ח דשבועות וכן מבואר בדברי השאלתות דר"א פ' ויקרא פסקא ע'. וזה ג"כ הטעם דב"מ דף מ"ח דצריך יחוד לכלי גבי הלואה וש"ש משום דאז צריך קנין חדש ולכך צריך דבר בעין או הקנין שעשה מתחילה הוא נמשך לכל הפעולות שיעשה אח"כ. וזה ר"ל הך דב"ק דף ק"ז ע"ב וצריך לשלוח בו יד ר"ל קנין חדש עי' רש"י ב"מ דף מ"א ע"א ובירוש' רפ"ח דשבועות ע"ש. אך זה לכ"ע צריך שיהא ברשותו וכ"כ בזה:עכ"פ גבי הני יש ג"כ חיוב שלא יהא הגזל תחת ידו ועי' מ"ש ה"ה ז"ל פ"ח מהל' גזלה בשם הר"א ז"ל גבי גזל הגר משא"כ בהלואה די רק כשיעשה פעולה שלא יהי' חייב לו וזה ר"ל הגמ' בכתובות דף פ"ו ע"א פריעת בע"ח מצוה ר"ל דהחיוב הוא רק שלא יהא חייב לו ולא לפרוע והיכא שמפקיע החוב והשיעבוד מהנכסים אין עליו חיוב. ונ"מ במה דפליגי בירוש' חגיגה פ"א ובנדרים פ"ט ובגיטין פ"ג דאף למ"ד דאין גובין ממטלטלין מ"מ אומרים לו שיפרע ועי' תוס' ב"ק דף מ' ע"ב דמותר להבריח את השור שלא ישלם לו ושם דף פ"ט ע"ב בתוס' אם צריכה לעשות שיעבודים להניזק ע"ש ובערכין דף כ"ג ע"ב דמוטל על הלוה ללוות דינר ולפדות את ההקדש שיהא בע"ח יכול לפרוע ממנו עי' ברא"ש כתובות על דף פ"ו ע"ב וסנהדרין דף מ"ג ע"א גבי סייף שהורגין בו שזה מוטל על הציבור. ועי' במה דפליגי רבינו ורש"י בהך דב"ק דף קי"ב ע"ב גבי שטר פתיחא דהלוה נותן שכר אם בזמן שמתירין אותו או בזמן שמשמתין אותו כמבואר בדברי רבינו בפכ"ה מהל' סנהדרין. ועי' במ"ש ה"ה בהל' מלוה פכ"ה במה דאמרינן דהבעל נותן שכר השובר עי' ברשב"ם ב"ב דף קס"ז וקס"ח ובהך דשבת דף ע"ט ע"ש ברש"י ותוס'. ונ"מ גבי סוטה היכא דשוברת כתובתה כמבואר בסוטה דף ז' ע"ב דאז אינה נוטלת כלום מי נותן השכר. אך זה תליא אם זה נקרא פשיעה עי' כתובות דף נ"ד יצרה אנסה ודף נ"ג ע"א וב"ק דף מ"א גבי כופר ודף נ"ח ע"א ברש"י ד"ה אלא ובתוס' כתובות דף ל' ע"ב גבי כשתחב לו חבירו ותוס' סנהדרין דף ח' ע"ב ומעילה דף י"ח ע"ב דמה שמזנה לא הוה מרידה בבעל. ועי' ירוש' פ"ח דנזיר ה"א דנאנסתי ע"י כשפים אף דאין קושי אלא לדעת ולכך אם לאו משום דנאסרה על בעלה ע"י זנות אין עלי' רק שם עוברת על דת יהודית עי' רש"י סוטה דף כ"ה ועי' בהך דיבמות דף פ"ה ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' בהך דר' מתיא בן חרש. ולשיטת רש"י ע"כ צ"ל כגון שקינא לה מהני שמותר להתייחד עמה ולרבנן היכא דא"א להשקותה נתבטל האיסור ולרמב"ח תכף חל עלי' שם זונה ועי' מ"ש התוס' סוטה ד' כ"ח ע"א ד"ה מה תלמוד לומר:עכ"פ גזל יש בו ג' גדרים אחד לשלם הדבר והשני לקיים מצות השבה והג' להוציא גזלה מתחת ידו וא"כ כך אחד בשביל להבא ואז אם נימא דשינוי קונה לא שייך זה ואחד בשביל ההווה ואחד בשביל העבר. וזה תליא במה דמבואר בחולין דף קמ"א דגנב וגזלן הוה לאו הניתק לעשה ורבינו לא ס"ל כן בהל' סנהדרין פי"ח דרק משום שניתן לתשלומין וזה אם הוא בשביל לעבר או בשביל להבא. וכ"כ במ"א במה דס"ל לרבינו דמלקות דבן סורר הוא משום לאו דלא תגנוב ועי' מ"ש רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד ה"ט דלגבי חבלה לא אמרינן אין לוקה ומשלם וגבי גנבה לא ס"ל כן חזינין דס"ל דלא משכחינן כלל דילקה על לאו דגנבה. אך יהי' נ"מ אם הכה את העבד יום אחרון של הל' ומת ברשות האדון השני נתקיים הקנין של האדון השני וכ"כ בזה בח"ד ועי' גיטין דף מ"ג ותוס' ערכין דף ב' דעבד טרפה יש עליו שם עבד ושפיר חל עליו קנין רק אם הרגו אז הוה כגברא קטילא למפרע ועי' סנהדרין דף ע"ח ובדברי רבינו בהל' נזקי ממון פ"י ה"ז נראה דס"ל דלכך טרפה שהרג אין הורגין אותו רק בפני ב"ד משום דהוא כמת וא"כ לא שייך בו גדר אחד מארבע מיתות וכן מוכח מהך דב"ק דף פ"ד ע"א דטעם דטרפה הוא דא"א לקיים בו המיתה שציותה התורה אך זה רק למצוה של מיתה דהפעולה הוא המצוה אבל הך דובערת הרע זה רק על הנפעל וזה אין לנו נ"מ באיזה מיתה שיהי' ולכך גם טרפה כן. וזה כונת רש"י בסנהדרין שם בד"ה שלא ועי' במ"ש רבינו בהל' סנהדרין פי"א ה"ח ופי"ג ה"ז ובמ"א אבאר זה. ובמ"ש רבינו בפה"מ פ"א דערכין גבי מי שנגמר דינו דגברא קטילא לא מיקרי רק בדין ב"ד ולא בדין מלך וכ"כ בזה:והנה באמת מ"ש התוס' בחגיגה דף ד' הנ"ל לא קשה דעיקר הדין מה שכופין האדון לשחרר הוא רק בחצי בן חורין דיש בו חיוב מצד חירות שבו רק שצד עבדות מעכב אמרינן דלמשנה אחרונה לא הוה עיכוב אבל החיוב על צד החירות ולא דמי למה דמבואר בירוש' פ"ד דגיטין בשעה שאין עובד את רבו שם קאי אפסח דגם עבד חייב רק דרבו מעכב עליו שלא יאכל רק משלו וזה רק בזמן שעובד את רבו ולא בזמן שאינו עובדו משא"כ גבי ראי' דעבד פטור לא שייך זה ולא כמ"ש התוס' ערכין דף ב' ע"ב. ונראה ג"כ דגבי שאר מחוסר גט שחרור לבד מראשי אברים דשם חיוב התורה לשחרר לא כפינין כלל ולא כמ"ש התוס' גיטין דף מ' ע"א ד"ה אותו ועי' בדברי רבינו בהל' עבדים פ"ו ה"ד דנקט שם רק על שפחה די"ל משום קושיית התוס' הנ"ל ולגבי שפחה לא שייך זה. אך באמת כה"ג לא כפינין כלל דעיקר הטעם דכופין משום הך דלשבת ר"ל דהמצוה זו לא בהפועל רק בהנפעל וא"כ שוב אין נ"מ בין הוא עצמו לאחר דזה מוטל על כל אדם שלא יתבטל זה ע"י וכמו שיטת רש"י בחולין דף פ"ג ע"ב גבי או"ב וכשיטת רבינו בסוף הל' כלאים גבי לבישת כלאים ובהל' אבל גבי טומאת כהן וכן מה דמבואר בגיטין שם דף ל"ח ודף מ"ג דגם בשביל מילתא דאיסורא והפקר כייפינן וע"ש בתוס' דף מ"א ע"ב וכ"מ. אך באמת כ"כ במ"א דמהך דשבועות דף מ"ז ע"ב גבי עוקב כו' מבואר דגרם לזה הוה בגדר עצמיות ועי' בדברי רבינו בהל' נערה פ"ב הי"ז ותו"כ פ' קדושים:ובאמת נראה דגם הך סיכת שמן המשחה דכריתות דף ז' ובדברי רבינו פ"א מהל' כלי המקדש ע"ש דמחלק בין סיכה לנתינה וס"ל דסיכה הוה שפשוף ונתינה הוה בלא שפשוף וזה ר"ל התוספ' מכות פ"ג ועי' תוס' מנחות דף ס' ע"א ובתו"י יומא דף נ"ט ע"ב דנראה דס"ל דהא דאמרינן כה"ג שנטל משמן המשחה ונתן על מיעיו חייב אתיא כמ"ד דהסך למלכים ולכהנים חייב ולא כשיטת רבינו דמחלק בין סיכה לנתינה גם יש לחלק דהא דלמלכים ולכהנים פטור זה רק במקום שדרך ליתן עליהם ולא על מיעין וכעין מ"ש התוס' מנחות דף מ"א גבי כלאים בבגדי כהונה ועי' בדברי רבינו בס' המצות ל"ת פ"ד דעיקר הכרת הוא על הניסך. אך באמת נראה דזה הוה חיוב אחד וכמו גבי מגלח נזיר דר"ל דהדין שהנזיר לא יגולח. אך מלשון התוספ' מכות פ"ג לא משמע כן רק דהוה ב' חיובים וא"כ אם סך לעצמו חייב שתים. אך נראה דהא דקי"ל דהסך למלכים ולכהנים פטור זה רק סך אבל ניסך חייב ולכך נקט כה"ג גבי כה"ג שחייב ולא נקט שחייב שנים וגם באמת למה דייק הגמ' כה"ג ולא נקט מלך ודוחק לומר משום דגבי כה"ג יוצקין הרבה על ראשו ולא גבי מלך. אך באמת י"ל כך דהא דקי"ל דגם לאחר סיכה עדיין נקרא שמן משחת קודש זה רק גבי כה"ג משום דיליף זה מקרא בכריתות דף ז' דשמן משחת קודש ולכך מבואר בהוריות דף י"ב ע"ב דמשוח שנצטרע נשאר עליו שם כה"ג לכל דבר וע"ש בפה"מ דדייק כן ועי' בתוס' יומא דף מ"ד ע"א. משא"כ גבי מלך ע"ש דף י' ע"א ועי' בתוספ' פ"א דשבועות ובהך דמעילה דף י"ט ע"א ועי' ירוש' סנהדרין פ"ב דאמר שם דיש נ"מ דכה"ג אין מעבירין אותו לעולם אף אם חטא ונשיא מעבירין אותו. גם יהי' נ"מ גבי משוח מלחמה כה"ג דלענין הני דברים הוה דינו ככה"ג כמבואר בהוריות שם ובדברי רבינו בהל' אס"ב פי"ז ועי' בתו"י יומא דף ע"ג ודף ל"ט ובירוש' פ"א דיומא מבואר שם דמשוח מלחמה נתמנה להיות כה"ג ועי' זבחים ד' ק"ב גבי פנחס וסוטה ד' מ"ג ע"א:והנה רבינו פסק בהל' כלי המקדש פ"ד דכהן משוח מלחמה משמש בד' בגדים והוא להיפך מגמ' דילן ביומא ד' ע"ג ועי' בירוש' הטעם משום דס"ל דנשאל בשמונה ר"ל דהמשוח מלחמה לובש שמונה בגדים במלחמה א"כ יהיו אומרים ראינו כה"ג משמש בד'. אך רבינו לא ס"ל כן כמבואר בסוף הל' כלי המקדש וס"ל דזה תליא בהך מחלוקת דתוספ' דסוטה הובא בתוס' ד' מ"ב ע"ב גבי כלי הקודש דחד ס"ל דקאי אבגדי כהונה וזה משום דשם הוא לובשם וחד ס"ל וכן גמ' דילן שם ד' מ"ג ס"ל דקאי אארון וא"כ לא הי' לובשם כלל וא"כ יכול לשמש בד'. ועי' במה דפליגי גמ' דילן וירוש' בסוף תענית דגמ' דילן חשיב סגן קודם במעלה. וזה תליא בהגירסות דהוריות ד' י"ב ונזיר ד' מ"ז ע"ב ובדברי רבינו פ"ד מהל' כלי המקדש הי"ט דחשיב שם המעלות להיפך. וא"כ לפי"ז בזמן שכהן משוח מלחמה נתמנה להיות כה"ג צריך משיחה אחרת דהמשיחה הראשונה אינה אלא לשעה וכמו של מלך ולכך אין בנו מתמנה תחתיו כמבואר בגמ' ביומא שם:ובאמת רבינו בפ"י מהל' כלי המקדש הי"ט מפרש דבזמן שהוא נשאל באו"ת צריך שיהי' ארון וזה תליא במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' בית הבחירה פ"ד ה"א ופ"י ה"י אם או"ת הי' כמו חלק מבגדי כהונה מלבד השאלה ואף בזמן שאין משיבין או רק לזה ועי' ברש"י יומא ד' ה' ע"ב בד"ה דלא דמבואר שם דצריך לזה קרא דמעכב. ועי' שבועות ד' ט"ז דבבית שני אף דהיו נביאים לא הי' או"ת משיבין ועי' סוטה ד' מ"ח ע"ב וביומא ד' כ"א ע"ש בתוס' ורשב"ם ב"ב ד' קל"ג ע"ב אך הם מפרשים דאו"ת הי' עצם החושן אך באמת אינו כן ועי' ירוש' סנהדרין פ"א דמקשה כיון דיש נביא למה צריך או"ת ועי' עירובין ד' מ"ה דמידי דאיסור והיתר לא שייך או"ת וביבמות ד' ע"ט פני ד' ועי' תוס' גיטין ד' ס"ח וברכות ד' י"ב ע"ב ועי' שבועות ד' ל"ה בהך דר"א ור"י וביומא שם ובמה דפליגי רבינו והר"א ז"ל אם הך דבולטות ומצטרפות הי' זה ניכר לעיני הכהן או רק במראה הנבואה. ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דיומא שם ר"י ורבנן אם צריך לומר כה אמר ד' או לא ר"ל אם האמירה הי' ג"כ נבואה או הי' אומר רק מה שהוא רואה:עכ"פ היכא דהדבר הוא רק שעי"ז יהי' איזה פעולה אז גם גרם חייב. אך זה רק אם העושה הוא בר חיובי ולכך רק אז כופין בחצי בן חורין ועי' בהך דיבמות ד' צ"ט ע"ב בתוס' ד"ה אינם מטמאין דלכאורה דברי' תמוהים דשם מיירי בקטן. אך י"ל דס"ל להתוס' דכיון דמבואר בקדושין ד' ל' וכן פסק רבינו בהל' אישות פט"ו דרק מבן כ' אז עובר. א"כ י"ל דכשהעבד הוא פחות מבן כ' אין כופין לשחררו ועי' בהך דסוטה ד' כ"ד וד' כ"ו דשם נקט לשון והרובא כו' ועי' בהך דתמיד ד' כ"ז ע"א דמשמע שם מרש"י דהם קטנים ועי' בהך דחולין ד' כ"ד ע"ב בהך דר' ורבנן ובתוספ' פי"א דקרבנות דצריך שיתמלא זקנו לכ"ע לגבי עבודה ועי' תוספ' פ"א דחגיגה. גם י"ל דס"ל דפחות מבן כ' או מבן י"ח א"י לשחרר עבדו שהניח לו אביו דהוה כמו קרקע עי' ב"ב ד' קנ"ה וגיטין ד' מ' ע"ב ע"ש בתוס' דלכאורה לא משמע כן. אך י"ל דשם ג"כ לא הוה קנין גמור בהעבד ע"ש ד' מ"ב בתוס'. אבל מחוסר גט שחרור אין עליו עדיין שום חיוב כלל ולא כפינין לאדון ויהי' נ"מ ג"כ היכא דקודם שהי' עבד הי' לו בנים בהיותו נכרי ואח"כ נמכר לעבד ונעשה חצי בן חורין לדידן דקי"ל כר"י ביבמות ד' ס"ב דעכו"ם ונתגייר קיים פ"ו הכא מאי מי כפינין לי' דעי' רש"י סנהדרין ד' נ"ח ע"ב דגבי עבד מותר כו' אם ר"ל במה שנולד לו קודם שנעשה עבד או אח"כ. גם י"ל כיון דבזמן שנעשה עבד נתבטל זה אצלו והוה כמו דיחוי ואינו יוצא בהנך בנים ועי' בה"ג הל' מיאון גבי קטן ובירוש' יבמות פ"ח אם חשבינין לעבד מצרי בגדר ג' דורות:ובזה יש ליישב מ"ש התוס' גיטין ד' מ"א ע"ב אמאי לא אמרינין כן גבי חצי' שפחה משום גדר שבת. אך באמת שם משכחת לה כה"ג דהיתה לה בנים קודם וגדר דיחוי לא שייך בזה דאינו מצוה דהיא אינה מצווה ועי' תוס' ב"מ ד' קי"ב אך באמת בחצי' שפחה יכולה להנשא לעבד עברי וא"ש. וגם נ"מ במה דס"ל לרבינו בהל' מלכים פ"ו דנ"מ בין ז' אומות ועמלק לשאר אומות. א' דבשאר אומות אם לא השלימו או לא קיבלו ז' מצות אין הורגין לא את הנשים ולא הקטנים משום דנשים לאו בנות כיבוש נינהו עי' יבמות ד' ס"ה ע"ב וקדושין ד' ב' ע"ב והא דפסק רבינו בהל' מלכים פ"ח ה"ט דאם לא רצתה להניח ע"ז הורגין אותה הטעם כך דכ"כ על מ"ש התוס' קדושין ד' כ"ב ויבמות ד' מ"ח ע"ב דזה אינו דרק פליגי אם צריכה לקבל בגדר גר תושב קודם ביאה ראשונה ומ"מ הבנים אין מתייחסין אחריו דרק אז ליכא הדין דקנאין פוגעין בו כמ"ש רבינו בהל' אס"ב פי"ב וע"ש בפה"מ ספ"ט דסנהדרין ואנן פסקינין דחידוש הוא וא"צ לקבל. אך זה רק אם אח"כ תקבל על עצמה זה ומשלחה לביתה אבל אם אינה רוצה א"כ נמצא שבא על עכו"ם ופסק רבינו בהל' אס"ב פי"ב ה"י דצריך להורגה בכל זמן וא"ש. אבל גבי ז' אומות ועמלק אינו כן רק אם אינם משלימין ואינם מקבלין ז' מצות צריך להרוג כולם. גם נ"מ דבשאר אומות א"צ לעשות מלחמה ומותר לכרות עמהם ברית ועי' תוס' יבמות ד' כ"ג וע"ז ד' כ' משא"כ בהני דמחוייב לעשות מלחמה ומה שחלקו בין קודם שעברו הירדן לאחר משום דמבואר בערכין ד' כ"ט וכן פסק רבינו בהל' ע"ז ובהל' שבת ובהל' אס"ב דאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג ולאחר שעברו קודם ירושה לא נהג היובל וא"א אז לקבל אבל להתגייר גירות גמורה מקבלין לעולם. וכן מבואר מדברי רש"י בסוטה ד' ל"ה ע"ב רק בחתנות אסור כמבואר ביבמות ד' ע"ו ועי' תוס' מגילה ד' י"ד ע"ב וכ"מ רק לחזור בתשובה דהיינו לשמור ז' מצות אז לר"ש דסוטה שם מקבלין הני חוץ לא"י ואף דאז אין מקבלין ג"ת כמ"ש כ"כ בח"ב ובח"ג דרבינו ס"ל דיש ג' דינים עכו"ם היינו אינו משמר וב"נ משמר רק בלא קבלה בב"ד או בזמן שאין מקבלין וג"ת היינו בקבלה:ובזה א"ש מ"ש התוס' סוטה דף ל"ו ד"ה כמאן דילמא ר"י ג"כ מודה ביפ"ת ע"ש. אך כך דהא דיפ"ת לא נהגא בכנענים שבתוכה זה משום דבמלחמו' חובה צריך להרוג גם הנשים אם אין מקבלין עליהם גירות ואף דרבינו פסק דדי בז' מצות זה רק אם רוב העיר מסכמת לשלום וכמבואר בספרי פ' שופטים פסקא ר' רק בחוצה לה אמרינן דגם כנענית יש בה דין יפ"ת ושם מבואר דאם אין רצונה להתגייר לגמרי משלחה לנפשה ולר"י לא. וגם נ"מ ביפ"ת של כנענים אם מתגיירת לגמרי נהי דמותר להחיותה אם מותר לקיימה תליא בפלוגתא דרו"ש קדושין דף כ"א ע"ב גבי כהן משום דאז הוה גיורת וחל עלי' איסור זונה ועי' יבמות דף ס"א בתוס' וסנהדרין דף פ"ב וע"ז דף ל"ו ע"ב ותמורה דף כ"ט דפליגי אביי ורבא אם יש גבי כותית לאו דזונה. ובזה פליגי רו"ש בקדושין דאם נימא דשייך שוב י"ל הואיל ואשתרי כו' ואם הוה איסור חדש לא וכן הדין לגבי כנענים כה"ג תליא בהך דיבמות דף ע"ו ותוס' שם דף ע"ט וכ"מ ועי' תוס' סוטה שם ובגיטין דף מ"ו ומגילה דף י"ד ע"ב מ"ש שם ברחב ועי' בה"ג שכתב דרחב היתה רוסתקא ר"ל דהיתה רק ממגרש ירחו עי' ערכין דף ל"ב גבי בית שבחומה ומביא שם ראי' מרחב. וכ"כ במ"א מה שקיבלו בני המן להתגייר וגם משום דהי' עבד כמבואר במגילה דף י"ד עי' במ"ש רבינו בהל' אס"ב פט"ו ה"ו ובהל' עבדים פ"ט ה"ג אם גבי' אזלינן בתר הזכר ואכמ"ל:עכ"פ גבי ע"ז הביטל והאיסור רק בתואר ולכך מבואר שם ברש"י דף מ"ב דאפשר לזכות בו ר"ל דהישראל זוכה בהגוף וממילא הוה ע"ז של ישראל וגבי חמץ תליא במחלוקת דר"י ור"ש אם חמץ לאחה"פ אסור בהנאה דמאן דס"ל אסור ס"ל דהאיסור חל על העצם ומאן דס"ל מותר ס"ל דלא הוה רק תואר וכשהלך הזמן בטל התואר וכ"כ בזה במה דמבואר בחולין דף קכ"א אם יכול לבטל את הבשר להעור שיתבטל ממנו גם איסור נבלה וע"ש דף ק"ב ע"ב זה לפי מחשבתו כו' ובירוש' שביעית פ"ט בתבן של שביעית אם נתנם בכר או בטיט ובזבחים דף פ"ו גבי עצמות קדשים ע"ש בתוס' ומנחות דף מ' ע"ב גבי הטיל למוטלת ע"ש בדברי רבינו ותוס' שם דף ס"ט ופסחים דף נ"ה ע"ב וכ"מ. אך זה רק קודם שחל עליהם מצות שרפה דשוב אין בידו לבטל החיוב של תורה כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ו וכ"מ. וכ"כ בזה בהל' ערכין דגבי עצם לא מהני ביטל ולכך גבי כלי חרס בטומאה אין לה טהרה עולמית כמבואר בדברי רבינו בפ"א מהל' מקואות והך דפסחים דף ל"ד ע"ב דאין זריעה להקדש תליא בהך דחולין דף קל"ט אם שייך בהקדש גדר יאוש ומרידה וכ"כ בח"ג דכונת הגמ' פסחים דף ו' וב"ק דף כ"ט שני דברים ר"ל אם קנה חמץ לאחר זמן איסורו כמו בור ברה"ר דר"ל דע"י שהתורה אמרה שזה חייב על חמץ וזה חייב על נזקי בור נמצא דהויא ברשותם ועי' ב"ק ד' ס"ט ע"ב גבי מע"ש דאף דממון גבוה הוא כו' ומ"מ לא דמי דשם אדרבא ע"י הבעלים נעשה מע"ש דכ"ז שהבעלים לא הפרישו מעשר לא חל עליו ועי' קדושין ד' נ"ד ע"ב ובשיטת רבינו דס"ל דאף לדידן דקי"ל ממון גבוה הוא מ"מ כ"ז שלא הפרישה אין עליו זה השם וכן טבל ס"ל לר"ל לחד גירסא דלא מהני מירוח שלא מדעת בעלים עי' פ"ד דמעשרות וכ"מ:ובזה א"ש שינוי הלשון דב"ק שם בין מע"ש ובין כרם רבעי דשם גם בעולה מאליו יש רבעי וכ"כ בזה בהל' מא"ס. וגם יש נ"מ בין פדיון לחילול ולכן גבי רבעי בעי החילול דרך ב"ד ולא שומא בעלמא עי' בר"ש רפ"ה דמע"ש:ובזה מדוייק מה דרבינו בהל' נזקי ממון פי"ב ה"ג השמיט גבי בור יורש ובירוש' פ"ה דב"ק נקט לה משום דבור ברה"ר א"א רק ע"י קנין וחזקה ועי' ירוש' ב"ק פ"א ה"ב וזה לא שייך גבי יורש ועי' גיטין דף מ' ע"א גבי איסורא לא מוריש:עכ"פ תליא אם התיקון הוא על להבא או בהווה. וכ"כ דזה כונת הגמ' במכות דף ט"ו ותמור' דף ה' גבי הך דלו תהי' לאשה אם ר"ל הפעולה דהיינו מה שכונסה או המציאות מה שהיא אשתו ונ"מ אם כהן שעבר וכנס מוציא ש"ר שלו אחר שגירשה אם קיים עי"ז העשה ועי' יבמות דף ס' ע"א כו'. ובאמת בירוש' ספ"ג דכתובות מבואר דס"ל דגם מפותה הקנס שלה כתובה שלה אם נשאה ולא דאין לה קנס ואף דהכתובה שייך לה לדידן בכתובות דף מ"ג ע"ב ולכך ס"ל שם בירוש' דמפותה לית לה כתובת בנין דכרין דהכתובה לא מחמת הכתובה רק מחמת הקנס ואם מתה אין לה כלום. וכ"כ במ"א בלשון רבינו בהל' ציצית פ"ג ה"ו בדין שיהא מותר כו' ולכאורה מאי נ"מ הא מ"מ אסור. אך כך דהנה רבינו בהל' שחיטה פי"ג הי"ט כתב דעשה ול"ת דוחין עשה ר"ל דלא נימא כשיטת התוס' חולין דף קמ"ה דעכ"פ הלאו נדחה רק דגם הלאו נשאר. אך באמת יש נ"מ בין היכא דזה רק סיבה ובין היכא דנשאר העשה. וכ"כ בזה בדיוק לשון רבינו ספי"ד מהל' גזלה הי"ח וי"ט דבהל' י"ח נקט לשון נסתר מבטל ועובר ובהל' י"ט נקט לשון נוכח ביטל ועבר וזה משום דבהל' י"ח אם עבר ונטמא מ"מ קיים העשה של השבת אבדה אבל בהל' י"ט לא חל כלל כאן העשה דכבוד וא"כ ביטל בידים העשה והל"ת ועי' בירוש' ספ"ג דשבועות גבי נשבע שלא יאכל ככר זה ואח"כ נשבע שיאכל סתם אם אכל ככר זה אם עכ"פ קיים השבועה השני'. וכן נ"מ בהך דיבמות דף כ' ע"ב גבי אפשר בחליצה היכא דהיבם אין לו רגל. וכ"כ בזה במ"א בהך דפסחים דף צ"ב ע"ב גבי דרך רחוקה דלמ"ד רחמנא פטרי' דאם עשה פסח יצא אם חל בשבת אם מותר לשחוט את הפסח. וזה תליא אם חיוב עשיית הפסח דוחה שבת או שיהא הפסח נעשה דוחה שבת דהרי חזינן לשיטת רבינו בפ"ה מהל' ק"פ ה"ז דקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני דחייב לעשות פסח שני מ"מ אם שחטו עליו בראשון נפטר ועי' בדברי רבינו שם בהל' ו' דמילת זכריו ועבדיו של קטן ואשה אין מעכבים ובמכילתא גרסינן דמעכבים. וזה תליא אם העיכוב הוא מה שעי"ז אינם יכולים לאכול בפסח דאז גם בנשים כן או מה שאינם נימולים ואין זה מוטל על האשה. וזה ר"ל הגמ' בע"ז ד' כ"ז אשה לאו בת שמירת ברית היא ר"ל דאין עלי' מוטל חיוב למול אחרים. וא"ש מ"ש התוס' שם דל"ל קרא בקדושין למעט מן חיוב למול בניהם ע"ש. אך באמת זה רק אחר דכתיב המיעוט דקדושין הנ"ל אז נקראת לאו בת שמירת ברית ועי' זבחים דף כ"ט ע"ב תוס' ד"ה אלא ור"ל דהא זה בעייא בגמ' אם אשה עוברת על ב"ת וא"א שהיא תענש עי"ז ע"י הבעל ועי' תוס' ב"ב דף קס"ו וספרי פ' מטות ובדברי הרמב"ן בס' המצות מ"ע צ"ד. ובאמת זה ג"כ נ"מ גבי חיובי דמילה אם החיוב למול רק הני שיהיו חייבים בזה המצוה. וכ"כ במ"א דבאמת י"ל דעבד אין מוטל עליו כלל דין מילה רק זה מוטל על האדון למול אותו ובאמת זה הגדר דפלוגתא דשבת דף קל"ה ע"ב גבי הך דכל שאמו טמאה לידה כו' ר"ל אם חיוב המילה לצורך הנימול או לצורך המל וכ"כ די"ל דמ"ד אין מקיימין עבדים שאינם מלין ר"ל אף שיהי' עבד תושב ועי' כריתות דף ט' ובאמת הא דממעטינן שבת קל"ה וקל"ו נפל ממילה י"ל אף למ"ד יבמות דף פ' לשיטת רש"י שם דחי עד כ' שנה מ"מ אין עליו שם איש ופטור מן המצות ואין עליו חיוב למולו ועי' סנהדרין דף פ"ד ע"ב גבי מכה איש ובתוס' שם ד"ה הא דעדיפא מעוברים ועי' נדה דף מ"ג ע"ב ודף מ"ד ע"ב ומה דאמר בשבת שם דהוה מחתך בשר ר"ל כיון דא"צ למולו הוה רק מקלקל. וגם י"ל דאין עליו שם זכר כלל ולכך אינו נטמא כמבואר ב"ב דף כ' דאין עליו שם איש כמ"ש התוס' נדה דף מ"ג ע"ב ועי' נדה דף נ"ז דאינו בר נחלה ומ"ש רבינו בהל' אבלות פ"א דאף אם חי ל' יום אין מתאבלים עליו. וזה ר"ל ג"כ הך דנדה דף כ"ד ע"ב דאינו ראוי לברית שמונה ר"ל דאין עליו שם זכר כלל ועי' בספרי פ' חקת פלוגתא דתנאי אם דמו מטמא ואף דרבינו בספ"א דהל' נחלות פסק דנוחל כ"כ דמ"מ שם ולד יש עליו אבל היכא דצריך לשם פרטי אין עליו וכמ"ש התוס' חולין דף פ"ט ע"ב וע"ש דף ע"ה ע"א גבי חלב וכ"מ ועי' ב"ב דף קמ"א ע"ב ונזיר דף י"ג. וכ"כ בזה בח"ד דיש ג' מיני נפל וגבי יבום נ"מ בין אם נולד קודם מיתת האב או לאחר מיתת האב ומדברי רבינו בהל' יבום פ"ה מוכח דבן ח' ודאי לא פטר אף אם חי ל' יום דלא עדיף מעובר בן קיימא ואף דבהל' רוצח פסק בפ"ב דחייבים עליו מיתה אם הרגו רק לענין יבום צריך שיהא בן בשעת לידה עי' ירוש' רפט"ז דיבמות ובגמ' דילן שם דף קי"א ע"ב ורש"י סנהדרין דף פ"ד ע"ב ממעט רק הני נפלים דהוו בגדר גוף אטום וע"ש דף נ"ז ע"ב ד"ה אף ודף ע"ח ע"ב דכ' שם רש"י הטעם דהוה כגברא קטילא ועי' בדברי רבינו בפ"ט מהל' מלכים דפסק שם דב"נ חייב אף על הטרפה ובירוש' נזיר פ"ו מבואר דנפל הוה כמו מת שחסר ולכך ממעט בתו"כ פ' אמור הובא בתוס' פסחים דף ט' גבי נפל דאסור לטמא לו דזה הוה בגדר מת שחסר או כמו שאין לו אב וכ"כ בזה בח"ד. ומה דאמר רשב"ג בשבת שם כל ששהה וראי' מפדיון ר"ל להיפך דמדחזינן דהתורה חייבה לפדות לאחר ל' ש"מ דשוב אין עליו חשש נפל דאם יש עליו עדיין חשש אין עליו גדר אב וגם אין עליו שם פרטי שזה זכר או נקבה כמ"ש. וכן ר"ל גבי בהמה דע"כ כשהוא בן שמונה ימים הוה ודאי יצא מכלל נפל דאל"כ איך יכול להקריבו ובאמת איסור מחוסר זמן לא שייך רק על כלו לו חדשיו דנפל הוה כמו דקלא בעלמא ובשרא בדקולא ועי' בכורות דף ג' גבי פטר שגר ותוס' חולין דף ע"ז ע"ב וכ"מ. וזה ר"ל הגמ' בשבת שם גבי כתנאי אם שחיטה מטהרת בן ח' ר"ל אם יש עליו שם בהמה שתהא שחיטה מטהרתו ועי' תוס' נדה דף כ"ג גבי בהמה במעי אשה ע"ש בתוס' לענין רביעה ואף דטרפה חיי' עי' סנהדרין דף ע"ח וחולין דף ע"ד ע"ב ודף קכ"א ע"ב ומה דבתו"כ שם יליף מאביו מה אביו בן קיימא י"ל כמ"ש בעהמ"א ז"ל בהך דיבמות דף פ' דאף למ"ד דנפל חי כ' שנה מ"מ הוה סריס ואינו מוליד ורק על נפל זה חייב ב"נ:ובאמת נראה דהא דב"נ חייב על העוברים זה רק היכא דיושבת על המשבר עי' תוס' נדה ד' מ"ד ותוס' ע"ז דף כ"ו דשוב לא מיקרי עוקר דבר מגידולו ועי' תוספ' ערכין פ"א דמבואר שם דהוצאת יד הוה התחלת הלידה ועי' נדה דף כ"ח ע"א וכ"כ בזה בהל' אס"ב פ"י ה"ז מהך דנדה ד' ל' ע"ב דידיו על צדעיו ושם ד' כ"ט ע"א משיראה קרני ראשו:ובזה י"ל שיטת רש"י ערכין דף ז' דנקט קודם גמר דין ע"ש בתוס'. אך נ"מ דאז גם לאחר גמר דין צריך דוקא ראשו וקודם ג"ד די ביד:עכ"פ ב"נ ג"כ לא מחייב רק אם הוא גוף אחר ועי' חולין דף ע"ב ובר"ש פ"ז דאהלות דהך מחלוקת אם עובר מת במעי אמו טמא זה רק אם הוציא ידו ובל"ז לא. ובאמת נראה דהא דפסקינן דבהוציא עובר ידו טמאה אמו לידה מדרבנן זה רק שהוציא לחוץ אבל בפרוזדור דהוא בין השיניים עי' רש"י שבת דף פ"ו ע"ב ובמ"ש רבינו בס"ה טומאת מת ובהל' אה"ט פ"ה הי"א דגם לבין השיניים טמא בפולטת ואף דבין השיניים כלפנים כמבואר בנדה דף מ"א ע"ב וכ"כ בזה בהל' אס"ב דיש נ"מ בין דבר דהמציאות כבר חל עליו רק צריך שלא יהא בפנים או דבר דכ"ז שלא יצא לחוץ אין עליו זה השם כלל. וכבר הארכתי בזה אם גבי דם נדה דכ"ז שלא יצא לבית החיצון לא אי משום דלא הויא רואה או משום דאין עלי' שם דם ועי' נדה דף מ"ב ע"א גבי יולדת שירדה לטבול ונעקר הדם דהתוס' שם ס"ל דאף אם עדיין לא הגיע לבין השיניים חל טומאה על הדם ולא מהניא טבילה לדם ורבינו בהל' מו"מ פ"ה כ' דרק חוץ לבין השיניים ובל"ז מועלת הטבילה גם לדם. וכן נ"מ במה דמבואר בבכורות דף מ"ו ע"ב גבי יצא פדחת וולדה ואח"כ נתגיירה דאין לה ימי טומאה לפי שיטת הירוש' דס"ל בפ"א דנדה דז' של זכר וי"ד של נקבה הלידה הוא שגרמה שהדם יהי' טמא אך גמ' דילן בדף ל"ו לא ס"ל כן וע"ש בתוס' ד"ה הלכתא וכן לדידן דם לידה עצמה לא מחמת פתיחת הקבר זה ודאי לידה גרמה עי' ד' ח' ע"ב ושם נקט ג"כ דם מחמת נשואין ור"ל או מחמת חימוד והוה בגדר אונס ע"ש ד' כ' ע"ב או מחמת בתולים וע"ש ד' מ"ה וכמ"ש בח"א דבאמת דם בתולים לדידן ג"כ הוה מן המקור רק דהתורה טהרתו ומה דמבואר בירוש' ספ"ב דברכות שמא יצא דם נדה כו' שם י"ל דע"י חימוד ובא ע"י סיבה וכמו לר"א גבי דם קושי בימי טוהר עי' נדה דף ל"ח ע"ב וע"ש ד' י' ע"ב אם נתגיירה אח"כ אם אז טמאה נדה כיון דהלידה של קודם גירות גרמה לזה. וכן נ"מ להיפך גבי נבעלה קודם שנתגיירה וראתה דם בתולים אחר שנתגיירה לפי מ"ש ועי' נדה דף מ"ג גבי הרהור וד' כ"ב גבי ראה בקיסם ושם דף מ"א ע"ב לדברי המטמא כו' ובתוס' ד' מ"ב ע"ב מה דמחלקי בין נדה ללידה ולכך אצלינו בטל דין דם טוהר דהוא דבר אחד עם הדין דדם בתולים ואכמ"ל:עכ"פ י"ל דאם נימא כמ"ד אין לידה לאברים חולין ד' ס"ח ע"ב הך דנדה ד' כ"ח רק אם יצא חוץ ממש אבל אם נימא יש לידה לאברים רק דמה"ת אין האשה טמאה עד שיהי' לידה גמורה י"ל דדי ג"כ אם יצא לבית החיצון וזהו מקום חתך דחולין. אך גבי כהנת שילדה מזר בן ח' חי י"ל דשפיר פוסל דשם א"צ להדבר הפועל רק שיהא ועי' יבמות ד' ס"ט ופ"ז ומה דמבואר בתוספ' שבת דאינו פוסל כ"כ בהשמטה לח"ד דר"ל לעבדים מחמת דאין לו נחלה:ובאמת מ"ש התוס' שבת ד' קל"ה להוציא את הספק י"ל דנ"מ בפסח כה"ג דאינו מעכבו מלאכול ולכך צריך קרא. אך י"ל דלא גרע מחבושים בבית האסורים ביבמות דף ע"א ע"ב:עכ"פ למ"ד פסחי' דף צ"ב ע"ב דאם זרק הורצה י"ל דגם שבת דוחה ועי' ירוש' פסחים פ"ח וקדושין פ"א פסחן של נשים רשות ודוחה שבת אך גמ' דילן לא ס"ל כן וכ"כ בזה. אך נ"מ לשיטת רבינו דס"ל דהיכא דרחמנא דחיי' כמו טמא מת שהנזיר מגלח וכן בדרך רחוקה למ"ד לא הורצה דאז אף אם לא עשה פסח שני במזיד ג"כ פטור כמבואר בפ"ה. וכן מפרש בפה"מ לרבינו פסחים רפ"ט פטורים מן הכרת ר"ל אפסח שני וע"ש בתוס' ד' צ"ג בד"ה אלא וד"ה לר"י וד' צ"ד שם גבי סוסים ופרדים אך זה אינו דאז רק בגדר אנוס וא"כ חייב אפסח שני אם לא עשה במזיד אף אם לא הי' מעיין לטבול ע"ש בירוש' פ"ז גבי צבור מגעי נבלות ואין להם מים לטבול ורבינו פוסק דאין עושין בטומאה רק אם רוב הצבור טמאים טומאת מת אז גם שאר טמאים לבד מזב ומצורע דהוה טומאת הגוף עושין דג' דינים יש דזב אין עושה לעולם בטומאה וטמאי מתים אם הוה רוב צבור עושים ושאר טומאות וכן מח"כ למ"ד לאו כזב כריתות ד' י' אם הציבור טמאי מתים עושים הם עמהם וגבי פ"ש אם לא עשו במזיד לבד מטמא מת חייבים כרת ועי' פסחים ד' ס"ט ע"ב אך שם קאי למ"ד אם שחט על דרך רחוקה הורצה. וא"כ י"ל דקרא קאי גם אטמא שרץ ונבלה ע"ש דף צ"ג:ובאמת לפי"ז י"ל למה דמקשה בפסחים דף צ"ג למה נאמר טמא ע"ש בגמ' רק די"ל למה נאמר טמא נפש ע"ש דף ס"ו ע"ב וד' ס"ז ואמר דנ"מ לכרת ר"ל כרת דפ"ש אם לא עשה במזיד דטמא נפש היינו טומאה מן המת שנזיר מגלח כמ"ש רבינו בפה"מ באהלות אז פטור מכרת וכמ"ש וכן דרך רחוקה לדידן ומשום דרחמנא דחיי' אף בז' שלו כמ"ש רבינו אבל בשאר טומאות חייב כרת על פ"ש:ועי' במה דפליגי בירוש' רפ"ט דפסחים ותוספ' פ"ח וספרי פ' בהעלותך פסקא ע' ר"י ורבנן אם כל הציבור זבים ולא עשו פ"ר כלל אין עושין פ"ש דאין ציבור עושין פ"ש עי' זבחים ד' קי"ח ע"א ורש"י פסחים דף ס"ז ע"א ודף ס"ט ע"ב וד' פ' דלא משמע כן אך כה"ג אם היו טמאי נבלה ושרץ ולא הי' להם מים אז עושין פ"ש רק בגדר תשלומין לכ"ע. ונ"מ דאז לד"ה אינו דוחה שבת ועי' בהך דיומא ד' נ"א ע"ש בתוס'. משא"כ בזב וזבה שם אין הציבור צריכים כלל לעשות פ"ש. וכעין דמבואר בירוש' ובתוספ' שם היכא דישראל בנו ביהמ"ק בין פ"ר לשני אין צריכין לעשות פסח ועי' שם דף צ"ד ע"ב מה דאמר ר"א מאסקופת העזרה ולחוץ ומקשה שם מערל ר"ל ג"כ שהי' אנוס שלא מצא מי שימול או כגון שחל בשבת ומ"מ חייב כרת אפ"ש וגבי דרך רחוקה כה"ג כגון שלא ידע היכן הוא העזרה פטור ועי' ירוש' פ"ו ופ"ט דאמר דזה רק לפוטרו מכרת ור"ל דאם שחטו עליו הורצה לכ"ע וע"ש דף פ' דלא משמע כן וגם נ"מ אם עליו יש דין שלא למנוייו וגם דהא לפי המבואר שבת דף פ"ו ע"ב הי' בפסח מדבר ע"פ בשבת. וזה כונת הספרי פ' בהעלותך פסקא ס"ה ויעשו למה נאמר כו' ת"ל ויעשו ר"ל דלפי החשבון ע"כ הי' אז ע"פ בשבת אך שמא עיברו איזה חודש ואמר דנצטוו לקבוע במועדו וכן אמר שם בפסקא ס"ו אמר להם שמרו את הפסח בזמנו נמצא כו' ולכך אז אף אם נימא כמ"ד הורצה בד"ר מ"מ אז לא הקריבו מחמת שבת ועי' פסחים ד' צ"ה ע"ב אם פ"ש דוחה טומאה וביומא דף נ"א וכ"כ במ"א דשמא שם ר"ל אכהן דמקריב בטומאה ומטעם דקבוע לו זמן וכמו שבת. ועי' הוריות דף י"ב ע"ב גבי משוח שנצטרע ושם ד' ט' אך ר"ל אם בע"מ פסול הגוף ומבטלו מדין כה"ג או פסול חסרון ומיקרי כה"ג פסול וכמו ארי' דרביע עלי' וזה ג"כ פליגי ר"ט ור"ע גבי מקוה שנמצא חסר רק דשם אמר דבע"מ לכ"ע פסול הגוף נראה דזה רק בהני דמחללי עבודה ולא בשאר מומין. ועי' מכות דף י"א דרק גבי בן גרושה אמרינן דמתה כהונה ולא גבי בע"מ ומה דמבואר שם במשנה דכה"ג שעבר מחזיר רוצח ע"ש ברש"י ובהוריות ד' י"ב ע"ב דלא קאי על בע"מ אך בפה"מ לא ס"ל כן אך זה לכ"ע מה דנעשה בע"מ לא אמרינן מתה כהונה משום דהבנים נשארו כהנים ונ"מ לגבי חביתין כמ"ש. וכן נ"מ למ"ש אם יהי' באנוסה די באירוסין דיש על זה שם אשה והוי' עי' נדרים ד' ס"ז וביבמות דף ס' וכתובות דף נ"ג ע"ב וסנהדרין דף נ"ג ע"א ברש"י וא"כ יקשה מהך דכתובות דף מ' אם נימא כמ"ד דאין איסור של תורה בקדושין וגם משום דמוציא ש"ר ע"כ אחר נשואין עי' בירוש' פ"ד דכתובות דאף אם בא עלי' עודה ארוסה ליכא מש"ר וגם משום דכ"כ דקנין אירוסין הוה גזיה"כ ולא מיקרי קיימו. וכ"כ כה"ג בח"א ס"ה שחיטה ולכך כ' רש"י גיטין דף י' דאירוסין לא מיקרי זכות דאינו מתחייב במזונות. ולכאורה קשה הא מ"מ מה"ת עי"ז מותרת לאכול בתרומה וע"כ דזה ממילא וגזיה"כ ועי' מ"ש רבינו בפה"מ שם דף י"א ע"ב על הך מפני שהוא קנינו דזה לא בגדר זכות ומעלה רק סיבה ע"י קנין וכ"כ בזה: ע"כ מקונטרס ההשלמה

2 בית שמואל פתח ↗

שהתרה בה. בש"ג כתב דא"צ להתרות אותה שתפסיד הכתובה אלא מתר' בה סת' שאל תעשה עוד וכ"נ לכאורה דהא התראה זו נלמד מקינוי ושם תנן במתני' שמתר' בה אל תסתרי עם פלו' ולא תנא בשום מקום שמתרה בה שמפסיד הכתובה אלא בד"מ כתב דנ"ל מתשובת מהר"מ שהבי' בתשובת רשב"א סי' תת"ס ובתשובת הרא"ש כלל ל"ב דצריך להתרות אותה שתפסדה הכתובה וע"ש דיש לדחות ומשמע מכל הפוסקים עוברת על דת הן ד"מ הן ד"י צריכה התראה אלא רש"י בסוטה דף כ"ה פי' בבעי' זו אם צריכה התראה להפסיד הכתובה דאיירי דעוברת על ד"י משמע דס"ל אם היא עוברת על ד"מ א"צ התראה כיון דכבר הכשילו וא"צ התראה בשעת מעשה וע' במ' ובהג"א:

1 עוברת על דת - יהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר כתובות דף עב. דיוצאה שלא בכתובה:

2 צריכה התראה - שמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא:

« רש"י על סוטה כ״ה ע״א:א׳ רש"י על סוטה כ״ה ע״א:ג׳ »