רש"י על נדה נ״ט ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה נ״ט ע״ב:ב׳ רש"י על נדה נ״ט ע״ב:ו׳ »

מקור: נדה נ״ט ב:ד׳

1 נדה פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּמְזַנֶּקֶת. מְזַנֶּקֶת נָמֵי, דִּלְמָא בָּתַר דְּתַמּוּ מַיָּא אֲתָא דָּם?

2 נדה פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּמְזַנֶּקֶת. מְזַנֶּקֶת נָמֵי, דִּלְמָא בָּתַר דְּתַמּוּ מַיָּא אֲתָא דָּם?

3 נדה פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּמְזַנֶּקֶת. מְזַנֶּקֶת נָמֵי, דִּלְמָא בָּתַר דְּתַמּוּ מַיָּא אֲתָא דָּם?

4 גמ' במזנקת - מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמה אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק:

5 מזנקת - נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה:

6 דלמא בתר דתמו מיא אתא דם - ממקור ולא מחמת מי רגלים:

2 נשמת הבית פתח ↗

הרחבההמוצאת דם על האסלה או במי האסלהכאשר אישה רואה דם בשעת מתן שתן, קיים חשש שמא מדובר בדם רחמי אשר התערבב בשתן.1בנדה נז ע״ב מדובר בחשש שמא מי רגלים חזרו למקור והביאו דם. לפי הבנתנו היום את דרכי היציאה של דם בדרכי השתן ודם מהמקור, כנראה שמדובר בערבוב הדמים. חכמים נחלקו באילו מצבים יש לחשוש למצב זה: אם עומדת ומטילה מי רגלים טמאה אם לאו, וכן אם השתן מקלח או שותת מגופה.2נדה יד ע״ב, נז ע״ב, נט ע״ב. הראשונים3נדה נח ע״ב. בגמרא מפורש שפוסקים כרבי יוסי. לפי רש״י שם נט ע״ב ד״ה מזנקת ורמב״ם הל׳ איסורי ביאה פ״ה הל׳ יז רבי יוסי מטהר בכל המצבים האפשריים, בין עומדת בין יושבת ובין מקלחת בין שותתת. לשיטתם, אין מציאות של אישה העומדת ומזנקת. לפי רבינו חננאל מובא בתוספות שם יד ע״ב ד״ה ורבי יוסי מטהר, רבי יוסי לא טיהר לגמרי, אלא שהאישה טהורה משום נידה ולטהרות; אבל הוא מודה לרבי מאיר שטמאה משום כתם לבעלה; וטהורה כשיושבת ומקלחת ונמצא דם בתוך הספל. לפי הרא״ש נדה פרק ט סי׳ א, רבי יוסי סובר שהיושבת היא טהורה בכל מצב, אבל העומדת טהורה רק אם מזנקת בתוך הספל. ואם עומדת ושותתת על שפת הספל טמאה, שהואיל והמקום צר חוזרים מי הרגלים למקור ומביאים דם, וכך מובאת דעת הרא״ש ברמ״א יו״ד סי׳ קצא. נחלקו בדעת ר׳ יוסי שהאישה טהורה בין ביושבת בין בעומדת. השלחן ערוך4יו״ד סי׳ קצא סע׳ א. פסק כדעת הרמב״ם ורש״י, שבכל מקרה אפשר לתלות את מקור הדם במי הרגלים ולא ברחם, וממילא האישה טהורה. ואילו הרמ״א פסק כדעת רבינו חננאל5רבינו חננאל בתוספות נדה יד ע״ב ד״ה ורבי יוסי מטהר. שהאישה טהורה רק אם הטילה מי רגליה בקילוח בהיותה יושבת, והדם נמצא בתוך הספל ולא על דפנותיו, ובשאר המקרים היא טמאה בכפוף לדיני כתמים.6כיום איננו בקיאים להבחין בין שותתת ומקלחת, ויש להקל רק במקרה שקיימים עוד צדדים להתיר, כגון כאשר נמצא הדם על האסלה או במי האסלה, שהם דברים שאינם מקבלים טומאה. ראו שו״ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סי׳ סב ובעקבותיו בדי השלחן סי׳ קצא ס״ק יט. הרמ״א מטהר את האישה רק אם היא מוצאת דם בתוך הספל, שאז מוכח שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם. אולם גם כשמוצאת כתם דם הגדול מכגריס על מושב האסלה, שהיא קבועה בקרקע, או על דפנותיה של האסלה, ניתן לטהר את האישה כדין המוצאת כתם על דבר שאינו מקבל טומאה,7הספל שנזכר בראשונים הוא כלי שמקבל טומאה. עיינו להלן הערה 9 וכדברי רבי נחמיה שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים.8נדה נט, וכך פוסקים בשו״ע יו״ד סי׳ קצ סע׳ י. לכן אם האישה רואה כתם על האסלה, כל עוד אין חשש שמא הייתה הרגשה בשעת יציאת הדם בנושא חשש הרגשה בזמן הטלת מי רגלים, ראו להלן היא טהורה כי בית הכיסא אינו מקבל טומאה,9דרכי משה סי׳ קצ אות ד מזכיר הגהות מיימוניות, הל׳ איסורי ביאה פ״ט ה״ז ס״ק ה, בשם ספר המצוות. בגמרא מוזכרת מציאת שתן בתוך הספל. כנראה שהספל היה כמו סיר לילה, כלומר כלי לא מחובר לקרקע שנעשה מחרס ויכול להיטמא. בית הכיסא שמוזכר במקורות והאסלה של ימינו מחוברות לקרקע ולכן לא מקבלות טומאה. וכן נפסק להלכה.10רמ״א יו״ד סי׳ קצ סע׳ י. גם כשנמצא הדם במים, יש לדון האם מי האסלה ומי רגלים מקבלים טומאה ודין הדם הנמצא במים כדין דם שנמצא על מצע שאינו מקבל טומאה.

« רש"י על נדה נ״ט ע״ב:ב׳ רש"י על נדה נ״ט ע״ב:ו׳ »