רש"י על נדה נ׳ ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה נ׳ ע״ב:ח׳ רש"י על נדה נ׳ ע״ב:י׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

עכ"פ גבי אשם תלוי פליגי רבינו והר"א ז"ל אם הוה בגדר קרבן ודאי ונ"מ ג"כ אם מועלין בו בודאי וכ"כ בזה בח"ג מה דמבואר בירוש' פ"ג דהוריות דלא דאשם תלוי בא על אדם שיש עליו ספק חטאת רק על הדבר דכ"כ שם דאף למ"ד דא"צ איקבע ומצות מ"מ זה ודאי צריך שיעשה דבר רק אינו יודע אם הוה היתר או איסור דהחיוב רק בהדבר ועי' מ"ש התוס' יבמות דף פ"ב ע"ב גבי שאני אומר ומ"ש הר"ן ז"ל ע"ז פ"ב על הך דד' ל"ח ע"ב גבי מורייס מהך דטהרות פ"ו גבי רוקין והך דכריתות דף י"א ע"ב גבי עד אחד אומר אכל חלב וע"א אומר לא אכל דמביא אשם תלוי ועי' תוס' סוטה דף ל"א ע"ב מ"ש למ"ד כל מקום שהאמינו. אך באמת כאן ר"ל כך שאחד אומר שהחתיכה היתה חלב והשני אומר שומן ועל החתיכה לא שייך כל מקום שהאמינו כו' משום דכעת בשעה שהם מעידים אינה לפנינו וגם צריך הוחזק כמבואר בירוש' בכ"מ הובא בדברי רבינו בהל' שגגות פ"ג ה"ב ובהל' סנהדרין פט"ז משא"כ היכא דליתא קמן לא ולכך מוכח מהך דכריתות דף י"ח ע"א דאף אם אינו שב מידיעתו גבי אשם תלוי חייב דהרי אם אכל הראשונה במזיד והשני' בשוגג או להיפוך חייב באשם תלוי אף דלא הוה שב מידיעתו ועי' תוס' שבועות דף י"ז ע"א וע"ב ודף כ"ח ושבת דף צ"ד וכ"מ רק בעייא שיהא שוגג כמבואר שם במשנה וע"ש במה דאמר שתיהן במזיד פטור ונ"מ אם קודם שאכל את השני' שכח שאכל את הראשונה אם אח"כ חייב חטאת ועי' בירוש' רפ"ו דתרומות דמזיד בספיקא ושוגג בודאי חייב חטאת ע"ש אך לגבי אשם תלוי לא בעי רק שגגה כיון דלא הוה כפרה רק הגנה כמבואר בכריתות דף כ"ו ע"ב וגם לא מצינו באשם תלוי דמתודה בשעת סמיכה עי' יומא דף ל"ו ע"א ובדברי רבינו ספ"ג מהל' מעה"ק ועי' בתוספ' פ"א דכריתו' במה דאמר שם חמשה אשמות הם כו' ר"א אומר אשם תלוי. ולכאורה ר"ל כהך דכריתות דף כ"ה ע"ב אם מכפר כפרה גמורה דר"א ס"ל דמכפר משום דס"ל דבא על נבלה. וגם י"ל דנ"מ על וידוי דברים כיון דאינו מכפר כפר' גמורה לדידן ועי' בהוריות דף ט' ע"ב במה דס"ל שם לר"א גבי טומאת מקדש וקדשיו אם מביא אשם תלוי. אך באמת שם קאי על נשיא לדידי' דס"ל דמביא חטאת קבועה על טומאת מקדש וקדשיו עי' שבועות דף י"ט ע"א בתוס' ודף כ"ד ע"ב ויהי' נ"מ להך דערכין דף כ"א גבי חטאת ואשם דצריך דעת ע"ש ברש"י ותוס' משום הוידוי וא"כ אשם תלוי לא בעי דעת:גם נראה דאם המיר אח"כ יכול להקריב אשם תלוי כיון דאינו מכפר ואף דחטאת לא מצי מייתי כמבואר בסנהדרין דף מ"ז וכ"מ. אך י"ל דא"א להקריב משום זבח רשעים וכו' ועי' כריתות דף ז' ע"א דמבואר שם גבי מבעט ביוהכ"פ דכ"ז דלא חזר בו לא מקבלין ממנו אשם תלוי. ומזה ראי' לשיטת רבינו דס"ל בהל' גירושין ספ"ג דמומר ליוהכ"פ מומר לכל התורה כולה ע"ש דאל"כ למה נקט לשם הדר בי' ועי' תוס' חולין דף ק"א ע"ב גבי הזיד בשבת כו' דיוהכ"פ חמיר לי' ושבועות דף י"ג ע"א וכ"כ בזה בח"ג דאם לאחר שאכל חלב בשוגג נעשה מומר לחלב שפיר מקבלין ממנו קרבן על העבר. אך נ"מ גבי מומר להכעיס דאף דרבינו ס"ל כמ"ד דלא הוה מין לענין קרבן ואף דבפ"ד מהל' רוצח ופי"א מהל' גזלה הי"ב ס"ל שם דהוה כמין. ועי' מ"ש בזה בח"א בהל' תשובה ובהל' שחיטה ובסוף הל' רוצח ס"ל לרבינו דהיכא דמאמין בעיקר הדת התורה חסה עליו. אך כך דעי' במה דפליגי רש"י ותוס' חולין דף ג' גבי מומר להכעיס דשחיטתו נבלה אם משום שהתורה אמרה שמנבל בידים ולא פלוג אף היכא דידעינן היכא ששחט כראוי וכעין דס"ל לרש"י יבמות דף מ"ב דאין אב לעכו"ם משום דזונה היא וכן גבי גיורת הוה זונה וע"ש בתוס' דף מ"ד ע"ב ודף ס"א ורש"י דף ע"ו ודף צ"ח ועי' תמורה דף כ"ט ע"ב וצ"ל דהתורה אמרה מטעם זה ולא פלוג. ועי' סנהדרין דף פ"ב וע"ז דף ל"ו וחולין דף י"ג גבי מין וכה"ג כ' גבי פסול קרובים עי' ב"ב דף קנ"ט ובדברי רבינו בהל' עדות ספי"ג דהוה גזיה"כ ולא ר"ל דגזיה"כ דהוא פסול בעצם רק דגזיה"כ שמשקר עי' מ"ש בזה בח"ב. אך התוס' ס"ל דגבי שחיטה משום דאינו בר זביחה ונ"מ אם שחיטת מומר להכעיס יש עליו טומאת נבלה עי' בדברי רבינו בהל' אה"ט פ"ב ה"י דלא חשיב מומר ועי' חולין דף פ"א ע"ב דלס"ד שם מיירי אף בשחט לע"ז בהתראה ואין לך מומר גדול מזה כמבואר דף מ"א ומ"מ השחיטה מטהרת אך מתוספ' רפ"א דחולין לא משמע כן אך נראה דנ"מ לנבלת עוף טהור כיון דבאמת אין הטומאה חל עליו רק בשעת שהיא בבית הבליעה וכ"כ בזה במ"א עי' חולין דף ל"ד ונדה דף מ"ב ובירוש' ספ"ו דיומא דהצואר היא מחיצתה. ובאמת נראה דהנה מדברי רבינו בפה"מ פ"ה דזבים ובהל' אה"ט פ"ג משמע דהטומאה הוה מחמת הבליעה ולא מחמת שהוא שם. אך הר"ש ז"ל וכן מוכח בת"כ פ' אחרי מות דאף בזמן שהוא מונח בבית הבליעה יש ג"כ עליו זה הדין ועי' ביצה דף ז' ומנחות דף ע' וחולין דף ק"כ מוכח דצריך שיאכל אותם בדרך אכילה מצד האוכל ולא מצד הנאכל ועי' רש"י נדה דף נ' ע"ב דכ' שם דא"צ מחשבה שלא ידע שזה הוא ור"ל דאף דגבי שאר איסורים ג"כ חייב כה"ג ועי' תוס' מנחות ד' ס"ט ע"א ע"ש שם הפעולה מצד הנאכל וכאן מצד האוכל ויהי' נ"מ ג"כ למה דמבואר שם בפ"ג ה"ה גבי כרכו בסיב טהור ובחזרת טמא אם הטעם משום דהוה הפסק בין הגרון להנבלה וחזרת הוה גדר אכשורי אוכלין עי' חולין דף ק"כ וביצה דף ל"ח ופסחים דף קי"ד וכ"מ ועי' חולין דף ע' גבי בכור ותוס' סוכה דף ל"ז וביומא דף נ"ח ובנדה דף כ"א וכ"מ ותוס' סוטה דף י"ח כה"ג. ומ"ש רבינו בהל' חמץ פ"ו ה"ב על הך דפסחים דף קט"ו ע"ב גבי בלע מצה ומרור שהמרור כפילה או משום דאינו דרך אכילה וזה תליא במ"ש. ובאמת נראה דהא דמרבינין בשבועות דף ז' דחייב על ביאת מקדש בטומאת נע"ט זה רק בזמן שהוא בולע לא אח"כ דאז לא הוה רק ראשון ועי' בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ג. ועי' ברפ"א דטהרות ותוס' כריתות דף י"ג ע"ב לא משמע כן וכיון דהטומאה רק גזיה"כ מחמת הפועל י"ל דשחיטת מומר לא משוה לי' ועי' בתוספ' פ"א דשבועות במה דממעט טומאת קדושות בביאת מקדש. וכן גבי אב לעכו"ם יהי' נ"מ היכא דאין נ"מ לנו לדין רק לסברא כמו להך דכתובות דף י"א ע"א דניחא לי' במה דעביד אבוה ובהך ירוש' סוף שביעית אם שייך גבי מחזיר לבני הגר בן קודם לבת ע"ש ובמ"ש רבינו בהל' ממרים פ"ה הי"א אם גר אסור לבזות אביו העכו"ם:עכ"פ אף דמומר להכעיס הוה כמין זה רק גזיה"כ אבל לענין קרבן פסק רבינו דמקבלין ממנו וכעין מ"ש רבינו ס' ה' רוצח הנ"ל שהתורה הקפידה. ובדרוש הארכתי במה שסיים רבינו שם לשון הפסוק בשובו מדרכו וחי' ר"ל רק בהני שאחר התשובה הם חיים ולא במינים כמבואר בע"ז דף י"ז. וזה הגדר מה דנ"מ בין מוסגר למוחלט דגבי נגע מבואר בזבחים דף צ"ד דזה דבר נולד מגופו רק דמוחלט כולו נעשה כן ולכך לא בטל כמבואר בדברי רבינו בהל' טו"צ פי"ג הי"ב דגם אפרו אסור כמבואר בתוספ' ערלה ובירוש' משא"כ במוסגר דיש לו תקנה וכמבואר בדברי רבינו דאם צבעו או מכרו לעכו"ם פקע ממנו הטומאה וזה ר"ל הפסוק עי' ספרי פ' האזינו כי צורם מכרם וד' הסגירם ר"ל דלכך מכרם לעכו"ם משום דהם מוסגרים ועי"ז מפקע מהם הטומאה:עכ"פ אשם תלוי אין עליו דין קרבן כפרה וכן הדין גבי אוכל תרומה בשוגג שם ג"כ לא בעי שב מידיעתו. וכן מוכח מדברי רבינו בפה"מ תרומות פ"ח מ"ב מ"ש יבלעו דמצטרף למה שאכל קודם ועי' תוס' כתובות דף ל' ע"ב ושבת דף ס"ט ע"א וע"ש דף ק"ב ע"א ותוס' שבועות דף י"ח ע"ב דמקשה שם על רש"י מהך דשבת דף ק"ב. אך זה רק בקרבן ולא בתשלום קו"ח. וכן נ"מ למ"ש רבינו בהל' סנהדרין פט"ז דאם ע"א אמר על אשה שהיא זונה דכהן שבא עלי' לוקה היכא דהיא אכלה תרומה אם היתה בת כהן אם לוקה אם שייך הוחזק לעצמה ולא דמיא למ"ש רבינו בהל' אס"ב פ"כ הי"ג במחזיק עצמו שהוא כהן שאם נשא גרושה לוקה שם הוחזק במעלה וכאן הוחזק באיסור. עכ"פ אשם תלוי הוא מחמת הדבר:ובזה א"ש מה דמבואר בירוש' פ"ג דהוריות דאם אכל בה"ש דמוצאי יוה"כ פטור מא"ת ממ"נ דלכאורה אינו מובן דאם הוא יוהכ"פ חייב ודאי ואיך מצי לכפר. אך אם נימא דכיון דזה במקום א"ת לא אזלינן בתר הפועל רק אחר הנפעל והוא ספק:ובזה א"ש מה דאמרינן בכריתות דף ז' חטאת שאין מכפר על המזיד ואינו מובן שם י"ל הטעם דאינו יכול להפריש חטאת כלל וליכא חטאת ומי יכפר משא"כ יוהכ"פ ואין לומר כגון מזיד בלאו ושוגג בכרת דמביא חטאת ומ"מ לוקה לשיטת הירוש' רפ"ו דתרומות אך על זה לא שייך כלל גדר כפרה דחטאת כמבואר בכריתות דף כ"ה ועי' רש"י שבת דף ע"א ע"ב ד"ה קמ"ל. אך אם נימא דכפרת יוהכ"פ לא חיילא על האדם רק על הפעולה א"ש דהפעולה לא שייך לומר שהדבר יש רק אם מכפר ועי' כריתות דף ז' אם יוהכ"פ מכפר על מומר ע"ש ברש"י ד"ה אלא וכן נ"מ היכא דאכל ספק חלב קודם יוהכ"פ ואח"כ הורו ב"ד שחלב זה מותר ועבר עליו יוהכ"פ ואח"כ חזרו ב"ד אם צריך להביא א"ת דאף דקמי' שמיא גליא דחייבים. אך זה תליא אם הך דא"ת דבא להגן הוא משום דכיון דחייבה התורה עליו נמצא דיש עליו חיוב להביא ולכך צריך הגנה ובמקום זה הוא יוהכ"פ וא"כ כיון שהורו ב"ד שחלב זה מותר שוב ליכא חיוב קרבן עי' זבחים דף י"ב ע"ב וירוש' הוריות פ"א דאם הי' החוטא כהן וידע שטעו והקריב חטאתו אם יצא. אך כ"כ דבאמת יש בחטאת ב' פעולות חיוב החטאת וכפרת החטאת. ועי' מ"ש רבינו בהל' שגגות פ"ג ה"ג במ"ש שם יתר על זה אמרו כו' ואם הביא לא כיפר ר"ל החלב שאכל אמש דחלב שאכל היום ודאי לא כיפר דבעינן שיקדים חטאו לקרבנו רק דר"ל דגם חלב שאכל אמש לא כיפר ועי' תוס' נזיר דף כ"ח ע"א ומ"מ הקרבן כשר ועלה רק שלא כיפר וכמו אם אמר לא יתכפר לי חטאתי וכ"כ בזה הרי יש חטאת דכשר ועלה רק שלא כיפר וה"נ גבי הורו ב"ד אם הקריב קודם שחזרו דעלה כמ"ש. מה שאין כן בא"ת. אך י"ל לפי מה דמבואר בכריתות דף כ"ו דעיקר הטעם דיוהכ"פ אינו מכפר על חייבי חטאות משום דהוה כחיוב ממון דאין יוהכ"פ מכפר כמו בהך דשם דף י"ח ע"ב גבי הקדש וא"כ גבי אכל ביה"ש דליכא חיוב מכפר:עכ"פ הספיקות אין עליהם שם דבר בפ"ע רק סיבה הן לחיוב הן לפטור משא"כ גבי ד"נ הוה ספק פטור ודאי וכמ"ש רשב"ם ב"ב ד' נ' ע"ב ורש"י חולין ד' י"א ע"ב ושם ד' כ"ב ע"ב ודף פ' ע"א ברש"י ודף פ"ו ודף קכ"א ע"ב לחומרא ע"ש ברש"י ותוס'. וא"כ אם הי' י"ב מחייבין וי"א מזכין ונפטר הוה זה פסק גמור לזכות ואין מחזירין אותו זה ר"ל בסנהדרין ד' מ"ב ע"א איפכא מבעי' לי' וגם עדים זוממין כה"ג אם הוה כמו שיצא לזכות אף דעי"ז נתחייבו העדים זוממין מיתה עי' תוס' סנהדרין ד' ג' ע"ב ד"ה מוקי לה. וזה ר"ל מכות ד' ב' ע"א תוס' ד"ה כל שאין להם נס והמלטה ר"ל כה"ג ולרב דס"ל בדף ל"ד דבשעת גמר דין יכול לחזור בו עי"ז נפחת מן המזכין א"כ גבי זכות א"צ גברא רק הסברא. ולפי"ז אם אמר אינו יודע ואמר טעם לכאן ולכאן אז נחשב לזכות ולא לחוב. אך זה רק אם חוץ ממנו ליכא שנים המכריעין לחובה אבל אם יש אז ע"י סברא לבד א"א לומר דאין מכריעין עפ"י אחד אבל כשאומר אינו יודע סתם אז לא חשיב כלל. וא"ש דברי רבינו בפ"ט מהל' סנהדרין הנ"ל:עכ"פ חזינין דזה בעייא בגמ' אם דבר הנמשך הוה עצם אחד או מצורף מפרטים וכ"כ בזה אם זמן אכילת הפסח הוה נמשך או לא ובמה דפליגי רבינו עם רש"י בהל' ק"פ פ"ט ה"ח גבי איך משכחת שיהי' הבן מעכב בק"פ בשעת אכילה דרש"י כ' ביבמות ד' ע"א ע"ב ד"ה מעל"ע אחר חצות היום ורבינו ז"ל מוכח אף אם הגמיר בלילה ג"כ מעכב ואף דאז א"י למולו מטעם יו"ט ומטעם לילה ולשחוט הפסח איך אפשר י"ל דמיירי כגון שיגמור המעל"ע בשעה אחת או שתים בלילה וא"כ שפיר ראוי לקיים מצות אכילה וזה תליא אם איסור משווה לו כמו אינו יכול עי' תוס' יבמות דף ע"ב ד"ה משום. וזה ר"ל התוספ' שבת פי"ט גבי מילה שלא בזמנה בשבת דהוא בקום מהול. ונ"מ דאם חל ע"פ בשבת ויש לו בנים או עבדים ערלים אף דאז א"י למולם אם הוה שלא בזמנו מ"מ מעכב את הפסח ועי' פסחים ד' ס"ט ע"ב בתוס' ד"ה האי מחזי מ"ש מערל ולכאורה קשה מי גרע זה ממילת זכריו וי"ל דר"א לשיטתי' במכילתא הובא בתוס' יבמות דף ע' ע"ב דס"ל דאינו מעכב והך קרא קאי אעבד עצמו וקמ"ל דאף אם קנה עבד אחר שחיטה ומל אותו יכול לאכול מן הפסח דהוא אינו בגדר מינוי רק בטל אצל אדון. גם י"ל דיש נ"מ בין מילת זכריו למילת עצמו דעל זה מוטל המילה ועל זה מוטל שיהא מהול וכ"כ בזה במה דס"ל לרבינו בפ"ז מהל' תרומות הי"א דנולד מהול אף דצריך להטיף ממנו דם ברית אוכל בתרומה הרי חזינין דלא דבעי מהול רק שלא יהא ערל אך בירוש' יבמות פ"ח מבואר שם דלא יאכל בתרומה חזינין דס"ל דגבי תרומה בעייא מהול ובתוספ' יבמות מבואר דיאכל ועי' קדושין ד' כ"ט גבי זה מצותו על אביו ונ"מ ג"כ במ"ש בזה היכא דלא מל בנו ועי"ז לא עשה פסח אם חייב כרת כמו גבי ערל עצמו דפסחים ד' ס"ט ע"ב הנ"ל וזה ר"ל בפסחים ד' ס"ב דבר כרת הוא וא"כ הוה בגדר מינוי ושייך בו אינו מנויין וכן גבי מומר אם שייך בו גדר אינו מנוי עי' תוס' יבמות ד' ע"א ופסחים ד' ק"כ ברש"י ד"ה כתי' ובתוס' ד"ה כל. אך באמת נראה דרבינו ס"ל דהא דמבואר במנחות ד' ק"ט דהרי הן כבעלי מומין דאוכלין בקדשים זה רק הכהני במות לגבוה אבל הני דעבדי ע"ז אסורים לאכול בקדשים לעולם וכן מוכח בתוספ' סוף מנחות. א"כ לפי"ז בן נכר אינו בגדר פסח כלל ולכך צריך קרא דאוכל במצה ומרור וגם לשיטת רבינו דס"ל בהל' ק"פ ספ"ד דשייך גדר חבורה גם במצה ומרור ונ"מ שיש לו חלק בעורות הפסח ועי' תוספ' דפסחים פ"ה אפי' עני שהמנה מן הצדקה כו' ונראה דה"ה דמומר לחלל שבתות כיון דקי"ל דהוא מומר לכל התורה כולה הוה ג"כ בגדר בן נכר ועי' תו"כ פ' אמור גבי פירשו אבותיו מדרכי ציבור וסנהדרין ד' מ"ז וזה ר"ל רבינו בספ"א מהל' ק"פ השוחט כו' דידחה לשני מפני שהוא אונס ר"ל דלא נימא דהוה כמומר לשבת וא"א להביא ק"פ דלאו בר אכילה הוא קמ"ל דאנוס הוא:והנה רבינו לא הביא הך דין דמבוא' בפסחים וביבמות שם דאוכל הוא בתרומה והטעם דהנה עי' במ"ש רבינו בהל' בכורים פ"א ה"א דכל כהן שאינו מודה אין לו חלק בכהנים ושינה מלשון הגמ' בחולין ובמנחות והטעם משום דזה מחלוקת דתנאי בתוספ' פ"ב דדמאי אם רק בקדשי מקדש או גם בקדשי הגבול וס"ל דגם בקדשי הגבול כן דהך קרא דיליף מהמקריב מבעי לי' להך דזבחים ד' ק"ב לאבא שאול ע"ש ברש"י ורבינו ס"ל כן ולכך ס"ל דגם בתרומה אינו אוכל מומר. עכ"פ גבי ערל מוטל עליו חיוב כרת אם לא עשה פסח וגבי מילת בניו עי' רש"י ברכות דף י"ט ע"ב וכ"מ מבואר ג"כ כן וא"כ מיקרי שהוא בגדר פסח וא"כ אם הוא אנוס כגון שהי' שבת וכדומה י"ל דשפיר יכול להקריב ק"פ וכמו היו חבושים בבית האסורים עי' יבמות ד' ע"א ע"ב ותוס' שבת דף ד' ועי' נדרים ד' כ"ז דאמר שם אונס רחמנא פטרי' וכבר הארכתי בזה. ועי' בהך דפסחים ד' ק"ו ע"א דאמר שם מ"ט טעמו פגמו משום דכוס צריך שיעור ר"ל כך דדבר שצריך שיעור הוא מצורף ועי' מנחות ד' מ"ב ע"ב דאמר שם טעימה פסולה ופוסלת ורבינו בהל' ציצית מפרש דהתכלת פסול והצבע עצמו נפסל ולכך שדינין לביעתא ולא טעמנין מיורה והטעם דכל היכא דבעי לשמה ובכונה כל היכא דמסתפקא לי' לא הוה כונה גמורה וכהך דב"ב דף קמ"ב ע"א רפויי מרפיא ועי' מ"ש הר"א ז"ל בהשגת בהל' פרה בפ"ג ה"ז וכללו של דבר דמחשבה א"א לשני דברים:ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' זבחים דף פ' בד"ה בשלמא דלכאורה קשה לדבריהם מ"ט דרבנן דאמרי פסול יזה עליו יותר ממים שנפלו כיון דס"ל דא"צ שיעור. אך י"ל כיון דס"ל לרבינו בפ"י ה"ז דבעי כונה לטהרה בהזי' לא הוה כונה דלמא מיא הוא מזה ורפיא בידי' מה שאין כן אם יש בילה או שנפל כ"ש אז ליכא חשש. אך כל זה אם רק משום חשש דמים אבל אם נימא דעי"ז נפסל לגמרי וכמו הך דפגמו שוב אין נ"מ ולכך רבינו פוסק דפסול לגמרי ורבינו לשיטתי' דס"ל בפ"י ה"ב דגם לאחר שנתקדשה פוסל היסח הדעת ע"ש וה"נ הוה כמו היסח הדעת וטעם דר"א מפרש רבינו בפה"מ בפרה פ"ט מ"א דהך יזה שתי הזאות ר"ל לחוץ וכמו הך דזבחים דד' ע"ד גבי טבעות וד' ע"ז גבי אברים דפי' שם רבינו כן וכמו דר"א ס"ל שם דליכא דיחוי גם בשחוטין והוא ג"כ גדר היסח הדעת כמ"ש בח"ג ה"נ כאן ומה דבעי שתים כדי שלא נקלקל האי דנפל דנימא האי הוא דאיסורא וכמבו' בנדה ד' ס' וכן גבי הזי' ג"כ כן דעי"ז נימא דזה דנפל הוא מים ונ"מ לענין טומאה וכמה דברים משא"כ כשהם שניים אז נשאר כמו שהי' קודם:ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף פ"א ע"ב ד"ה כולם דאמאי לא נימא נכבשינהו כו' והוא תמוה דהרי כ' התוס' בכ"מ דזה רק בבע"ח. אך כך דבכל הני א"א לומר דזה הוא האיסור דמאי חזית משא"כ כאן כיון שצריך לשורפן ואם שרפן אפרן מותר וכיון דשרף אחת מהם אפשר לומר דזהו האיסור ולא מקלקל אותו כיון דאפר מותר משא"כ בהני דזבחים ודע"ז דשם גם אפרן אסור ומקלקלו ולכך לא תלינן:ובאמת הך דין דהיסח הדעת פוסל אחר קידוש תליא בהך מחלוקת דזבחים דף צ"ג גבי מי חטאת שנטמאו אם מטהרין ועי' פסחים דף ל"ד גבי היסח הדעת אם פסול הגוף או פסול טומאה ועי' ירוש' תרומות פ"ג דאמר שם ונחשב מה מחשבה במסויים ור"ל כמ"ש הר"א הנ"ל דדבר הבא במחשבה צריך שיהי' דבר פרטי מבורר:ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' פרה ספ"ו גבי אמת המים הבא ממקום רחוק דצריך שנדע שלא נפסק וכ' שם ונמצא ממלא מים פסולים ור"ל כיון דבעי כונה במילוי מים לשם פרה עי' יומא דף מ"ב ע"ב ופסחים דף ל"ד ע"ב חיותן בכלי וכיון שאינו דבר ברור שהמים הם כשרין לא הוה כונה ולא מהני ועי' ירוש' יבמות פ"ד ה"א גבי הך דהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דלכך צרתה אסורה משום שצריך שתדע במה נפטרת אם בביאה אם בולד. וכ"כ בזה בהשמטה בח"א דלפי הנראה מהך דיבמות ד' פ"ז דבעצם גם עובר מפקיע היבום רק דאינו מתירה להנשא והטעם כך דעי' בתוס' יבמות דף ס"ז ע"א ד"ה למאי נ"מ שכ' שם דגבי בת ישראל לכהן לא שייך הך דעובר במי זרה זר וברשב"ם ב"ב ד' קמ"א ע"ב ד"ה דתנן כ' שם זה הטעם גם על מה שאינו מאכיל אמו. אך ר"ל כך דהנה בירוש' יבמות פ"ז ה"ג מבואר דבת ישראל המעוברת מכהן ואכלה תרומה משלמת הקרן ואינה משלמת את החומש חזינין דיש בה צד כהונה ור"ל כך דכ"כ בח"ג דיש שני טעמים בירושה אחד משום קורבה וכמו דאמרינן ב"ב דף ק"י אטו בר קשא דמתא והב' דהוא כמו עצם המוריש ולכך קי"ל דגבי יורש ליכא שינוי רשות. וזה בגדר מה דאמרינין בר"ה דף י"ב ע"ב ותוס' שבועות דף ט"ז דנחלה אין לה הפסק וכ"מ וזהו החילוק בין ב"נ לישראל דב"נ אינו יורש רק מטעם קורבה ונראה דעובר אף דיורש אף בזמן שהוא עובר מ"מ לא הוה בגדר עצם ולכך אין עליו דין בכור ואינו ממעט ועי' תוס' נדה דף מ"ג ע"ב ד"ה ומטמא ור"ל כמ"ש בח"א ולעיל דלא חל עליו עדיין שם בן ובת של אב ויש עליו הגדר דירך אמו ועי' יבמות דף ע"ח ובמה דס"ל לרבינו בהל' אס"ב פי"ג דצריך שיהא שלישי מצד שניהם ובירוש' גיטין פ"ד וב"ק פ"ה אם עובר יוצא בשן ועין של אמו ובתמורה דף כ"ה וזה הגדר דעובר במעי אמו זר ר"ל דלא הוה של אב לבד רק עליו ג"כ שם האם והיא זרה וזה ר"ל הרשב"ם הנ"ל דעדיין אינו בנו לגמרי כיון דהאם פעלה בו שיהי' עליו שם זר ולכך אינו מאכילה וגם אינו מתירה להנשא דעדיין אין עליו שם בן לגמרי וזה נ"מ בין הך דרבה ור"י דיבמות דף ס"ז ע"א דאם הטעם דאינו ילוד אינו מאכיל הוה כמאן דליתא כלל וא"כ חייבת גם חומש ואם נימא דיש בו גדר שאינו של אב לגמרי נמצא דיש עליה שם כהנת רק דמעורב בה צד זרות ואינה משלמת חומש ולגבי עבדים ר"ל שם כיון דבאמת נכסי צאן ברזל שלה הם של בעל אף שהיא כהנת לכהן אם אין לה בנים אחרים אינם אוכלים. וזהו מה דר"ל בגמ' שם. ובאמת הירוש' ס"ל דבת ישראל לכהן ומת והניח בנים והניחה מעוברת אז גם היא לא תאכל דאזיל לשיטתי' דס"ל דבת ישראל המעוברת מכהן אינה משלמת חומש אם אכלה תרומה חזינן דיש בה גדר פסול וכהנת וא"כ גם כאן פוסל והוה כמו אם נתעברה מזר וכ"כ בזה במ"א גבי בת כהן המעוברת מישראל בלא נשואין הא דאינה אוכלת בתרומה אם משום פסול הגוף או שיש בה דבר המעכב לה מלאכול ונ"מ אם מת העובר אם מותרת בחזה ושוק והך ברייתא דדף ס"ז דאמר שם דהיא אוכלת ס"ל להירוש' דקאי אבת כהן לכהן ומה דרבינו בהל' תרומות פ"ח ה"ד נקט בת ישראל שנשאת לכהן משמע דבת כהן לכהן ומעוברת אוכלין אף אם אין בנים אחרים שם קאי על עבדי' דבאמת הם שלה בגדר קנין פירות כיון דקי"ל דהדין עמה רק הגוף של היורשין. והנה עובר לפי מ"ש דאין עליו גדר יורש כמו עצם רק כמו קרוב ואין לו רק קנין לא עצם ולכך אינו פוסל דלענין תרומה אזלינן בתר קנין העצם כמ"ש התוס' יבמות דף ס"ו אך זה רק אם יש מי שיש לו קנין הגוף אבל היכא דאין בו רק קנין פירות שפיר אזלינין בתר קנין פירות וכבר כ' בזה דמוכח בירוש' פ"ח דיבמות דאם כהן קנה עכו"ם עצמו דיש בו קנין הגוף אף בלא מילה וטבילה כמבואר ביבמות דף מ"ו ואח"כ טבלו ומלו אין אוכל בתרומה כיון דמתחילה לא הי' קנינו מחמת דין עבדות רק מחמת גוף ומה דאמר ביבמ' דף מ"ח ע"ב אם מותר לקיים עבדים שאינם מלין או דמיירי שכבר טבלו לשם עבדות דקנה לו קנין הגוף או שהוא בן שפחתו שטבלה או בלוקח עכו"ם עצמו ועי' בכריתות דף ט' גבי עבד תושב דע"כ כה"ג. וגם באמת י"ל דאם קנה עכו"ם עצמו אף אם מלו י"ל דעי"ז לא הוה מחוייב במצות כאשה דרק כדי שיכול לקיימו והוי רק תושב וזה ר"ל הך דוינוח עבדך כו' דאי בעבד ממש במילה וטבילה י"ל דהאדון לא עבר כלל עי' במ"ש בהל' שבת וכן גבי ק"פ אינו אוכל כיון דהוה רק תושב. וזה ר"ל שם התו' ד"ה אין מקיימין בשם ריב"ן שלא ינסך יינו ועי' ע"ז דף ס"ד ע"ב גבי גר תושב ברש"י שכ' כיון שהוא ערל לא ר"ל מחמת הערלות דהא קי"ל חולין דף ד' ע"ב דאינו מומר לכה"ת כולה רק ר"ל היכא דאין בו דין מילה וזה ג"כ מה דאמרינין בע"ז דף נ"ז גבי עבדים שמלו ולא טבלו וע"ש בירוש' וט"ס שם וצ"ל לוקח עבדים מן העכו"ם והוה כגר תושב:עכ"פ עבדי דצ"ב כיון דהעובר אין לו זכי' בעצם והיא יכולה לסלק וליטלם אם היא כהנת אוכלים בתרומה מכוחה אבל עבדי אביו ממש אף בת כהן לכהן והניחה מעוברת ואין לאב בנים אינם אוכלים. ועי' בדברי רבינו בהל' תרומות פ"ז ה"כ נשא שני' היא אוכלת ועבדי מלוג שלה לא יאכלו והוא מירוש' יבמות פ"ט ה"ה והך דשם בהכ"ג דכתב נתארסה וכן בכהנת נקט משום חלוצה דאם נשאת נפסלה דהויא חללה דרבנן וע"כ בארוסה ובת כהן דהא דמשתמרת לביאה פסולה הוא רק היכא דהביאה פוסלתה ולא מחמת איסור. והא דאמר שם נתן לה גט דהוה משתמרת לביאה פסולה דרבנן לא ר"ל מחמת הפקעת היבום דזה לא מיקרי ביאה פסולה דהרי קי"ל ביבמות דף מ"ד ע"ב ובירוש' פ"ה דיבמות ה"ד. וכן פסק רבינו בהל' אס"ב פי"ח ה"ד דהבא על חלוצתו לא פסלה לא מן הכהונה ולא מן התרומה רק דר"ל דהוה גדר גרושה לכהן ונ"מ ג"כ גבי ריח הגט אם כהן כתב ריח הגט לאשתו אם מיקרי משתמרת לביאה פסולה אך זה תליא במ"ש דריח הגט פועל במה שהיא קנינו רק נשארה אסורה לעלמא וא"כ תליא אם אוכלת בתרומה מחמת קנינו לא אכלה ואם מחמת ובת כהן אכלה ואף אם נימא דריח הגט פוסל מה"ת וכמו אם נעשה פ"ד ועי' ביבמות דף פ"ו. אך יש לחלק דכאן נעשה שינוי בגופה עי' תוס' יבמות דף פ"ד ע"ב. ובאמת גם כהנת אם נשואה לכהן דאף דנתגרשה לגמרי אוכלת אם נתגרשה בריח הגט י"ל דלא אכלה דעדיין לא פקעה מרשות הבעל ואינה לגמרי. וכן יהי' נ"מ להך דיבמות דף נ"ב ע"ב גבי כתב גט לזיקתו ולא למאמרו אם כה"ג בגט בע"כ דהנה מבואר בירוש' שם דגבי גט לזיקה דהטעם משום גדר חליצה לא מהני בע"כ ע"ש אך משום גדר מאמר ודאי מהני בע"כ כמו בכל גט כאן מאי דמ"מ לקנין המאמר יהא עכ"פ גדר ריח הגט דשייך גם ביבמה כמבואר שם:ואפשר דזהו כוונת המשנה בגיטין דף ע"ט ע"ב ונפסלה מן הכהונה ובת כהן מן תרומה ע"ש בתוס'. וי"ל דלא קאי אאם נשאת בגט כזה רק אם גירשה בעלה כהן והיא ג"כ בת כהן בגט כזה אינה אוכלת בתרומה וכמ"ש וע"ש דף פ"ה ע"א חוץ מתרומתה. ועי' ירוש' פי"ד דיבמות ובתוספ' פ"י דפקחת שהיתה נשואה לחרש ומת בלא בנים ויבמה אחיו פקח דלא אכלה בתרומה רק אם בא עלי' לשם נשואין. ואף דביבמות דף נ"ב ע"ב מבואר שם דאין נ"מ לרבנן צ"ל דנ"מ בין דין הנשואין לקנין הנשואין וזה בעצם ר"ל הך דכתובות דף נ"ח וקדושין ד' י' ע"ב טעם דסמפון דאף דהאישות הוה אישות גמורה מ"מ לקנינים לא ובאמת מדברי רבינו בהל' יבום פ"ה הי"ג נראה דס"ל דגבי חלוצה או בבעל צרתה אחר שבא עלי' אף בביאת שוגג ג"כ בעייא גט דעדיין גדר יבום עלי' ולכך נקט צריכה גט שהרי נעשית א"א בבעילה ולמה לא נקט בקדושין כמו בגמ' דף נ"ב ע"ב רק דר"ל כמ"ש. ומה דמבואר בכתובות דף ע"ב ע"ב ע"ש בתוס' ובירוש' שם לחד שיטה דיש לה כתובה כתובה הויא ממילא ועי' בדברי רבינו בהל' תרומות פ"ז הט"ו דחש"ו אם הם עצמן קנו עבדים אין אוכלים בתרומה ואם ע"י אפוטרופוס או ע"י ב"ד אכלו ועי' יבמו' דף קי"ג ע"א גבי הך דר"מ וא"כ צ"ל דזה הוה קנין מה"ת מחמת דעת אחרת מקנה רק מ"מ בלא ב"ד ובלא אפוטרו' יש חשש סמפון עי' יבמות דף נ"ו ע"א בתוס' דחרש לא בדק. עכ"פ קנין אישות שפיר מאכיל אף באיסור והנה ביבמות דף ס"ו הוה מחלוקת במה דעבדי מלוג של בת ישראל הנשאת לכהן אכלי בתרומה אם מחמתה אם מחמתו שיש לו קנין בה וכמו קנינו שקנה קנין וע"ש בירוש' מחלוקת דר"י ור"א. והנה אם נימא אם אוכלין בשבילו זה רק משום דחייב במזונותן וגבי עבדי מלוג של שני' ודאי דאינו חייב במזונותן ואף דהפירות הם שלו עי' יבמות ד' פ"ה בתוס' ובדברי רבינו בפה"מ ובירוש' הוה מחלוקת דאמוראי ע"ש וט"ס שם אך מ"מ מזונות א"צ ליתן להם ואף דרבינו בהל' עבדים פ"ט ה"ז פסק דאין הרב יכול לומר לעבדי נכסי מלוג עשה עמי ואיני זנך דזה בגדר חיוב תנאי מחמתה אך גבי שני' כיון דהיא לית לה עבדי' ג"כ לא ועי' יבמות דף ס"ו ובהך דכתובות דף פ' גבי ההיא אתתא כו' תרתי אמהתא כו':עכ"פ חזינן דהיכא דלא הוה דבר ברור לו שזה טוב הוה כמו שאינו בשלמות והוה כמו לשמה ושלא לשמה כמ"ש התוס' במנחות שם ויליף מקרא דכליל תכלת וה"נ גבי כוס של ברכה כיון דחזינין דבעייא שיעור נמצא דאין הכונה בעצם של דבר רק צריך עוד מציאות ובזה פוסל טעימא וכ"כ בזה דכל היכא דשיעור הוא דבר נתוסף שייך לומר פסול ושינוי דכל השינויים אינם באים מעצם הדבר רק מדבר חוציי כמ"ש רבינו בס' המורה ח"ג פ"ח ובח"ב ועי' מ"ש בזה בהל' סוכה אם האדם הנעשה דופן ומכשיר הסוכה אם הוא יוצא ובירוש' רפ"א דפאה דהשבולת הראשונה אין עלי' חיוב פאה מחמת שהיא מחייבה שיתחייב בפאה ועי' מנחות דף ט"ו וכ"כ בזה בח"ג. ועי' מ"ש התוס' יומא דף ס"ד דגבי ניסוך המים ליכא בהם דין מום ועי' סוטה דף ט"ו ע"ב וע"ז דף ל"ז. אך רבינו בספ"ז מהל' מעה"ק פסק מהא דזבחים דף ס"ד דגם מים אם נתעשנו פסולים. ועי' בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ה הי"ב גבי מי כיור דצריך שלא ישתנו ובהל' פרה פ"ט הי"ג גבי מי חטאת. אך כך דעי' רש"י פסחים דף כ"ב ע"א ד"ה כמים המתנסכים דכתב שם דאסורים בהנאה מטעם דנתקדשו בכלי שרת. ובאמת הא מבואר במשנה דמעילה ד' י"ג ע"ב דמועלין בהם ובדברי רבינו בהל' מעילה פ"ב ה"ט מדייק שם שהרי הם מכלל הנסכים משמע דהמעילה הוא מחמת הדין ולא מחמת עצם ועי' ע"ז ד' מ"ז ע"א גבי המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים ומבואר שם ובדברי רבינו בפ"ד מהל' אסורי מזבח ה"ז דרק שלו ובשאר דברים פסק שם רבינו דמאיס אף אם אינו שלו וכן גבי הר לא כתב שלו ומ"ש ועי' יומא ד' כ"ו ע"ב אין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר ע"ש בתו"י מהך דתענית דף ב' ע"ב ובירוש' סוכה פ"ד אם הקדימן לזבח ונסכן בלילה כשרין. ובת"כ פ' אמור פי"ב מבואר דגבי נסכים אם קדמו נסכים לזבח פסולים והטעם כהך דמנחות ד' ע"ט דאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ע"ש וא"כ לאחר שחיטה קודם זריקה שפיר יכול להקריבם ועי' מנחות ד' מ"ד ע"ב דאמר שם הביא זבח ואח"כ הביא נסכים:אך באמת כ"כ בזה דיש ב' מיני ניסוך יין עי' מ"ש רבינו פ"ב מהל' מעה"ק ה"ב דנסכים על קרבן של כל השנה היו נשפכין על היסוד דהוה כמו שיריים של דם והוא בגדר כפרה ושמחה דמנחות דף כ'. ובהני י"ל מה דמשמע מרש"י נדה ד' ח' וכ"מ וע' מנחות דף פ"ז דרק בן ארבעים יום כשר ולא מגיתו ואף דמבואר בכ"מ להיפך רק זה קאי אהני נסכים ומשום שמחה ועי' סנהדרין דף ע' ע"א ועי' תוספ' סוכה פ"ג. ובהך דזבחים דף ס"א ע"ב דמתחילה סבר אטום ואח"כ סבר שתי' כאכילה ע"ש בר"ש ור"ל כשיטת רש"י זבחים דף נ"ד ע"ב דהקרנות היו נקיבים וזה ר"ל שיתין ר"ל דהמזבח לא הי' צמות רק נקוב ועי' רש"י פסחים דף פ"ז ע"א ופסקי תוס' סוף חגיגה דממלאין אותו באדמה ועי' בדברי רבינו בהל' ביהב"ח. אבל אם התנדב יין וכן בזמן החג אז הי' נשפכין בספלין ובגדר אכילה ושתי' עי' רש"י סוכה דף מ"ט ע"ב דשכר ר"ל שתי' ורש"י זבחים דף צ"א ע"ב ואז הי' נותנים בו מלח כמו הקטרה עי' מ"ש רבינו בהל' מעה"ק פט"ז הי"ד ובהל' תמידין ומוספין פ"י ולכך מבואר בזבחים דף ס"ג ובסוכה דרק בזמן ניסוך המים אז צריכין להוליך על הכבש גם יין דאז מנסכין ע"ג המזבח ועי' רש"י עירובין דף י"ט ותענית דף כ"ה ע"ב קול שני רעים ר"ל דאז הוה רעים שוים וגם בהמים צריך ליתן מלח כדרך כל הנקטרים ולכך בירוש' סוכה ספ"ד יליף שם דיין המגולה פסול לא מטעם משקה ישראל רק מקרא דהמשמח כו' משום דס"ל דקאי גם על יין של כל השנה דאז הוה גדר דם ואין עליו גדר לחם כמ"ש התוס' זבחים דף מ"ג ע"א וכ"כ בזה ולא שייך בו הך ממשקה ישראל ועי' תענית דף ז' ע"ב ג' משקים הללו נפסלים בהיסח הדעת ע"ש ברש"י ר"ל דכ"כ בהל' שחיטה דיש נ"מ בין הני ג' משקים דתרומות פ"ח וחולין דף י' גבי מגולין ובין שאר משקים דחולין דף מ"ט ע"ב דזה פסול עצמיי וזה רק גזרה ואכמ"ל. וגם בהני נסכים. ר"ל במעילה דף י"א ראב"צ שריפתו בקדושה דסד"א דאם נימא כהך דזבחים דף כ"ד דלא קדש דוד רצפה עד תהום הוה כמו שנפסל בחוץ דאין שורפין בפנים קמ"ל. וזה ר"ל בתענית דף ב' ע"ב גבי הסך נסך ואימא תרוייהו דחמרא ור"ל דיהי' אז ב' מיני נסכים אחד על היסוד וא"צ מלח וא' בספלים וצריך מלח. והנה גם ניסוך המים כן דעי' רש"י סוכה דף מ"ח ע"ב ובתוס' שם דס"ל דמהספלים היו יורדים על גגו של מזבח ואח"כ היו נבלעים במזבח ויורדים לשיתין וע"ש דף מ"ט ע"א בגירסת רש"י ותוס' מה נקרא יקב אם המזבח או השיתין ובתוספ' שם דהמים היו בוקעין את השיתין:והנה בזבחים דף קי"א ע"א מבואר דניסוך המים לא הוה בבמה לכ"ע מחמת דאין בו כלי שרת ע"ש ברש"י ועי' ירוש' סנהדרין פ"ב דדוד עשה ניסוך המים בבמה. אך כך דהנה בתוספ' סוכה פ"ג מבואר דיש גבי מים פגול והוא תמוה דמה שייך גדר מתיר בזה אף לר"מ בזבחים דף מ"ג. אך כך דבזמן שמנסך המים מתחילה הי' גדר דם והספלים מקדשין אותו כמו קבלה בכלי בדם מלבד סכין כמבואר בסוטה דף י"ד ע"ב וכ"כ ואח"כ כשירד על המזבח אז הוה גדר אימורים ושתי' ולכך אז פוקקין את השיתין כמבואר בסוכה דף מ"ט ע"ב וא"כ משכחת פיגול כה"ג אם ניסך בספלין שיבא בשיתין למחר עי' תוס' זבחים דף מ"ג וכ"מ וזה צריך לעשות בזמן תמיד של שחר כמבואר ביומא הנ"ל דאז הוא בטל לקרבן וכמו גבי ניסוך היין דשאר ימות השנה והקדימן לזבח ג"כ פסול וכמ"ש ויש ניסוך המים דהוא רק לא קרבן רק דין עי' זבחים דף ק"י ע"ב והוא שמלאן לשם חג והנה לכאורה זה שייך רק בחג אבל בשאר ימות השנה א"צ למלאותן לשם חג וחייב עליהם בחוץ ועי' תוספ' זבחים פי"ב דמבואר להיפך ובדברי רבינו פי"ט מהל' מעה"ק ה"ג ד' וע"ש דף ק"ט ע"ב ודף ק"ט ע"א אך לפמ"ש דיש שני מיני נסוכים דהני דהוה גדר קרבן זה נעשה ע"ג המזבח בהספלים והני לא שייך בחוץ רק בזמן החג ולא בעי קידוש בכלי דהוה גדר קרבן וכמו במנחה עי' זבחים דף ס"ט למ"ד יש מנחה בבמה אין קידוש כ"ש כו' ובתוס' דף ק"י ע"ב ויש דהוה רק גדר דין וזה רק אם קידש בכ"ש ואז חייב אף בשאר ימות השנה ובזה צריך ג' לוגין עי' זבחים דף ק"ט ע"ב. אך מלשון רבינו לא משמע כן וי"ל דמיירי דקבעינהו במנא ע"ש בגמ' ועל הני נסכים ר"ל רבינו בהל' מעילה פ"ב ה"ט שהוא בכלל נסכים כיון דבאמת אינו קרבן גמור וכן נ"מ אם נסכים כהני חייב עליהם זר עי' יומא דף כ"ד ע"ב דשם י"ל דמיירי בניסוך המים של קרבן. וגם נ"מ דלכאורה קשה כיון דרבינו פוסק בפ"י מהל' תו"מ ה"ז דבעי מים חיים ע"ש ובתוס' ב"ב דף ס' ע"ב ודף ע"ט ע"א ועי' זבחים דף כ"ב ע"ב ובדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ה דמי כיור לא הוה מעיין וברש"י פסחים דף ל"ד ע"ב דאמת המים שבעזרה פסול לנסכים. וגם באמת הא מבואר בזבחים דף כ"ב דהיכא דבעי מים פסול מי כיור מחמת שם לוי. ובזה א"ש דניסוך המים כזה לא הוה דין קרבן פרטי רק הוא מכלל נסכים וא"צ מים חיים וגם לא שייך בו דין פסול של שם לוי ועי' תוס' סוכה דף י"ג ע"א גבי עיזא דבאלא ותוס' נזיר דף ל"ה ע"א גבי שור הבר לקרבן. ולכך רש"י בפסחים דף כ"ב כתב רק משום שנתקדש בכלי ר"ל כה"ג. וזהו ג"כ כוונת הגמ' דפסחים דף ל"ד ע"ב במה דאמר שם מעלה והביא שם ראי' ר"ל כך דהנה באמת לכאורה קשה לשיטת רבינו בהל' טוא"ו פ"י הט"ז דמשקה בי' מטבחיא דהיינו דם ומים הם טהורים בקודש איך שייך כלל הך דין דמי החג שנטמאו. אך כך דכ"כ בזה בח"ד דפסול טומאה יש בה שני גדרים אחד מצד טומאה והב' דבקדשים הוה פסול וכמו בעצים ולבונה זה בגדר פסול וכן כ"ש טמאים הפסול לא מחמת טומאה רק מחמת דיש חילול בהקדושה שלהם עי' מנחות דף ק"א גבי פדיון ועי' בע"ז דף נ"ב ע"ב דאטבילנהו ומשחינהו בשמן המשחה ועי' עירובין ד' ק"ד ע"ב דאסור לטמא כלי שרת ע"ש אך זה רק גבי דבר הנקרב דמבואר בת"כ בכ"מ דאף אם עלו למזבח ומרצה מ"מ יש בו איסור הקרבה אבל גבי דם לא שייך זה ותיכף שיגיע הדם למזבח שוב אינו פועל כלום והוה כמי שאינו ולכך אף בפסולי דאם עלה יורד מ"מ גבי דם אם נזרק לא יקנח כמ"ש התוס' זבחים דף פ"ז ע"ב ודף פ"ח ע"א ועי' תוס' מנחות דף ו' ע"ב והוה כמאן דליתא ולכך שייך בו שפיר הך דמשקה בי' מטבחיא דכן ומותר לזורקו. משא"כ גבי ניסוך המים דהיכא דיש עליו שם קרבן כמ"ש אז הוה רק בגדר פסול ואסור להקריבו ולא מהני זריעה דלפסול לא מהני זריעה וכמ"ש וא"ש:וגם באמת לפי מה דמבואר בתוספ' דמנחות פ"י ותו"כ פ' אמור וב"מ דף קי"ח ותמורה דף ל"א ע"ב דכל ק"צ וכ"ש צריך שיעשה משל ציבור ואיך שייך לומר גבי ניסוך המים שיהא חל עליו גדר קרבן כיון שהוא ממעיין של רבים עי' ב"ק דף פ"א וע"ז דף מ"ז ובדברי רבינו בהל' פ"ה ה"ו גבי מעיין שהוא יוצא וגם איך חל עליו דין הקדש שימעלו בו מי קנאו דאקדשי' ולפי שיטת רבינו דס"ל בהל' נזקי ממון פ"ה דתנאי יהושע הי' שיהא המעיין שייך רק לבני העיר ועי' נדרים דף פ' ע"ב ובירוש' שביעית פ"ח מ"ה ע"ש בפה"מ ובתוספ' ב"מ פי"א אך הא קי"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים ועי' ב"ב דף ע"ט ע"ב ובהך דביצה דף ל"ט גבי כרגלי הממלא ולכך מבואר בתוספ' סוכה פ"ג ומעילה פ"א דאף דהחבית לא הי' כ"ש מ"מ הי' קודש והטעם כדי שלא יזכה בו הממלא ויהי' צריך למוסרו לציבור וגם י"ל דלא מהני בזה מסירה לציבור היכא דהוא גוף הקרבן אך מ"מ הקדושה איך חל עליו וצ"ל כהך דביצה דף ל"ט בירא דשותפי. ועי' בשאלתות דר"א פ' ראה דאינו יכול ליקח מעות בשביל המים אף אם הם חפרו את הנהר ובזה יש ליישב דלכך לא נטלו ניסוך המים מאמת המים שבעזרה דאז לא חייל עליהם שם קרבן וקדושה כיון דאינו מן מעות הקדש משא"כ משילוח י"ל כעין דמבואר בתוספ' דמנחות פ"י דבשביעית דהוה הכל הפקר וא"כ לא חסרי' ממונו ואינו בא משל ציבור רק מ"מ בשכר שהי' נותנים להשומרים זה הי' משל ציבור וחסרי' ממונו וזהו כוונת הגמ' ב"מ דף קי"ח לדבריך אינם באים משל ציבור ואכמ"ל. וה"נ שכר הבאה ומילוי מן שלוח משא"כ מאמת המים שבעזרה ולכך ס"ל לרבינו בהל' אסמ"ז דרק אם נובע מארצו אז אסור בניסוך המים אם השתחוה משום דס"ל דקאי על ניסוך המים שהוא רק בגדר מצוה וכמ"ש. גם י"ל דאף דדבר שאין שייך בו קנין לא שייך בו קדושה זה רק קדושת פה אבל קדושת כלי שרת שפיר קדוש וזהו הגדר מה דס"ל בסוכה דף נ' וכ"מ דכ"ש מקדשין שלא מדעת ועי' תוס' חגיגה דף כ"ג ע"ב גבי גחלים של מזבח:

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

ואם שהה כו'. מוכח מדברי רבינו דלא כפרש"י שם דר"ל דאנו רואין את השרץ שהוא חי וע"כ בתלוש התליע ע"ש רק משום דאחר י"ב חודש אינו מתקיים ומותר ועיין לקמן בהל' כ"א דאפילו סרחה ונשתנית צורתה אם אכלה כולה לוקה והוא מהך דנדה ד' נ"ו ע"א גבי יבש דאם כולה טמא ואף דרבינו ז"ל בהל' אבות הטומאות פ"ד הי"ב כתב דזה רק מדבריהם ועיין שם ד' כ"ח ע"א גבי מת שנשרף ומש"כ רבינו פ"ג מהל' טומאת מת ה"ט ומוכח שם דמה"ת טמא ועיין בהך דזבחים ד' ק"ו ע"א גבי א"ב דשויא חרוכא, ובהך דשבועות ד' כ"ד ע"א ע"ש וצ"ל כמש"כ התוס' חולין ד' קכ"ו ע"ב גבי ביצת השרץ דנהי דשרץ איקרי צב ועכבר לא איקרי וה"נ ס"ל לרבינו גבי שרץ שיבש ונשתנית צורתו דאף דלענין טומאה בטל ממנה שם צב ועכבר אבל מ"מ שם שרץ נשאר עליו מה"ת, וזהו ג"כ י"ל כעין מה שחלקו התוס' מנחות דף ס"ט ע"ב גבי עיכול בין שלמים לאינם שלמים וזהו כה"ג ועיין בהך דנדה ד' נ"ה ע"א גבי בשר המת שהופרך וכ"מ בזה. אך י"ל כעין מש"כ התוס' מנחות ד' ס"ט ע"א גבי חלב דאין לך מחשבה גדולה מזו מה שאוכלו ועיין בהך דחולין ד' ק"כ ע"א גבי דם שהקפה משום דאקפיה אחשביה ר"ל כך דס"ל דדם שבישלו באור בטל ממנו איסור דם ואם קרש בחמה נהי דשם האיסור עליו כמבואר במנחות ד' כ"א מ"מ אין עליו שם אוכל כמבואר בתוספתא דטהרות הובא בירושלמי שבועות פ"ג ע"ש בתוס' ד' כ"ג ע"א, אך כיון דאקפיה בידים שפיר יש שם אוכל עליו, ועיין בתוס' נזיר ד' נ' ע"א ד"ה בחמה ג"כ זה החילוק ועיין בחולין ד' קכ"א ע"א גבי אלל ע"ש ברש"י ותוס' אם גבי איסור שייך ג"כ זה מחשבה וביטול וע"ש ד' ק"ב ע"ב גבי זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו ע"ש ועיין מש"כ בזה לקמן פ"ד ה"כ דרבינו פסק כמ"ד בירושלמי שבת פ' שמונה שרצים דעורות הרכים חייבים עליהם משום נבילה הובא בתוס' חולין ד' ע"ז ע"א, ולכך ס"ל לרש"י שם ד' קכ"א דגבי איסור לא מהני שמבטל הבשר להעור משום דלא גרע מעורות הרכים ועיין תוס' זבחים ד' פ"ו דגבי עצמות קדשים מהני ועיין בהך דנדה ד' נ' ע"ב לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן כו', ומתמיה שם על זה ולכאורה מאי קושיא הא כיון דאוכלה אין לך מחשבה גדולה מזו אך עיין שם ברש"י שכתב דמיירי כגון שלא ידע שזה הוא וזה רק שייך גבי טומאת דעוף טהור דהטומאה לא בא מחמת האכילה וההנאה רק מחמת הבליעה משא"כ גבי איסורים דהאיסור הוא מחמת אכילה והנאה ולא שייך בזה מתעסק ולכך א"צ מחשבה וא"כ כאן דרוצה לאכול הפרי ולא התולעת וגם אין בו הנאה וכמש"כ ולכך אם יבש הוה עפרא בעלמא ושרי, ועיין בשבת ד' קי"ג ע"ב והא ודאי איתמחויי איתמחי וע"ש ברש"י, ועיין מש"כ רבינו בפה"מ פ"ט דפרה ה"ב גבי כנים והדירה שבתבואה דאין בהם לחלוחית ע"ש וא"ש:

2 נדה פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: קַל וָחוֹמֶר, אִם מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה — לֹא יְטַמֵּא טוּמְאָה קַלָּה שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה?!

9 טומאה חמורה - כגון האוכלה מטמא בגדים בבית הבליעה ואפילו לא חשב עליו כגון שלא ידע שזה הוא:

10 טומאה קלה - אוכלין ומשקין:

« רש"י על נדה נ׳ ע״ב:ח׳ רש"י על נדה נ׳ ע״ב:י׳ »