רש"י על נדה ג׳ א:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה ג׳ ע״א:י״ז רש"י על נדה ג׳ ע״א:כ׳ »

1 נדה פתח ↗

וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר ״בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ כֶּתֶם״, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס.

2 פלתי על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

דהוי ס"ס כ"כ הרא"ש והטור ולפי מ"ש הטור בא"ע סי' ל"ט דאם נמצא בה מומין והיא ארוסה הקדושין בטלים ודאי וא"צ גט כך היח דעת הטור ע"ש בבית שמואל דס"ל חזקה כאן נמצא וכאן הי' הוא ודאי וע"ש שהאריך. וקשה א"כ למה כאן ספק הא הוא משום כאן נמצא וכאן הי' לודאי עד שא"צ גט אפי' בטענת ברי מכ"ש כאן הכל שמא ושמא וצ"ל דבשלמא כאן אף כאן נמצא הוי חזקה אך יש חזקת כשרות דבהמה כנגדה ואמרינן השתא דאתרע ולכך ה"ל ספק משא"כ התם אף דחזקת הגוף ממדתו לעומת זה יש חזקת פנוי' וה"ל תרתי במקום חדא ולכך ודאי הוא אבל כאן איכא חדא כנגד חדא ולפי זה דהעלתי כאן נמצא הוי חזקה א"כ י"ל דלכך אנו מחמירין בגבינות אם אין נוכל לתלות שקרה תיכף ולדעת משמרת הבית אחר שחיטה אף דאיכא חזקת הגוף משום דאיכא כאן נמצא והוי חזקה ולפ"ז ה"מ אם באין לדון על החלב גרידא אבל אם נתערב החלב בשאר חלב המותר א"כ לחלב זו יש חזקת היתר ולבהמה יש חזקת הגוף הרי כאן תרתי חזקות ואלים מחזקה כאן נמצא ואמרינן העמד חלב על חזקתה ובהמה על חזקתה ועכשיו נטרפה והחלב מותר וכן משמע בריש נדה. דדייק התוספת להכשיר גבינות מן ב"ה דאמר כיון דאיכא ריעותא מגופיה לא אמרינן העמד אשה ודייק התוספת טעמא דאיכא ריעותא אבל בלא"ה אוקמינן אחזקת כשרות וקשה לכאורה טפי ה"ל לתוספת להוכיח דהא ב"ה מודה לחולין דיה שעתה היינו דאוקמינן אחזקה אע"ג דחזאי מגופה א"כ מכ"ש גבינות. וצ"ל דבל"ה הקשה מהר"ם לובלין ל"ל קאמרינן דהעמד טהרות על חזקתן ולכך דיו שעתן וצ"ל בקדשים החמירו דלא משגיחין בחזקת טהרות ולכך נתן גמרא טעם חזקת אשה וא"כ א"ש דברי התוס' דמחולין אין ראיה דיש כאן שני חזקות חזקת גוף וחזקת טהרות ולכך מביא תוס' ראי' מקדשי' דלא משגיחין בחזקת טהרות ומ"מ לולי דמגופו חזאי אזלינן בתר חזקת גוף וה"ה לגבינות ולפ"ז שפיר י"ל במקום דאיכא תרי חזקות לא אמרינן לאסור למפרע דתרי חזקות אלים מחזקת כאן נמצא וכו' ואל תשיבנו כתם יבש דמחזקינן למפרע והוי ג"כ תרי חזקות חזקת הגוף וחזקת טהרות דבלא"ה צ"ל דהרא"ש והטור דמכשירין בסרכה מכח ס"ס קשי' לי' כתם דאיכא נמי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מגופא דלמא אח"כ אחר שהתעסק' ראתה והש"ך בס"ק ט' ביקש לחלק בין טריפה לכתם דכאן איכא רוב בהמות וז"א באשה רוב נשים טהורות מדם אלא דבגמ' פ"ק דף ג' דנדה אמרינן דכתמים לא נכנס בכלל ספק אולי מעלמא אתא דבצפור לא נתעסקה ובשוק טבחי' לא עברה וכו' ויש לכוין שם ברש"י דפי' על קו' הגמ' והרי כתמים דתנן מטמאה למפרע ובמה דקאמר הגמ' לימא דלא כב"ש פירש"י דיש לטהר דלמא מעלמא אתא ויש להבין א"כ מה דוחקא לרש"י דפי' הקו' על כתמים למפרע ולא פשוט בגוף כתמים למה יטמאה א"ו דס"ל לרש"י זה אין קו' דחז"ל אסרו כך והחמירו רק הקו' דאין לטמא למפרע דה"ל ס"ס וע"ז משני הגמ' בשוק של טבחים וכו' ואינו נכנס בגדר הספק ועכ"פ אין ראי' מכתם וא"כ י"ל דמהני ולכך כתב הטור דאם נתערב בחלב אחרים אוסר ואפי' ס' בעי לדעת רשב"א ולא אמרינן דעכ"פ יתבטל ברוב והטעם דאפי' נגד תרי חזקות אלים חזקת כאן הי' א"ש ובזה מיושב שכ' הטור דאסור ותמהו וכן פ"ח מה קמ"ל ולפמ"ש טובא קמ"ל דה"א דלא ליתסר דאיכא כאן ב' חזקות ודו"ק:

3 נדה פתח ↗

מַתְנִי' וְתוֹלָה בְּכׇל דָּבָר שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִתְלוֹת. שָׁחֲטָה בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, נִתְעַסְּקָה בִּכְתָמִים, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה בְּצַד הָעֲסוּקִין בָּהֶן, הָרְגָה מַאֲכוֹלֶת — הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.

18 והא איכא כתמים - הרואה כתם דקיימא לן לקמן נדה דף נו. מטמאה למפרע עד שתאמר בדקתי חלוק זה ולא היה בו כתם או עד שעת כבוס ולא אמרינן אי נפיק מגופה הוה מרגשת:

19 לימא תנן כתמים דלא כשמאי - דכיון דאמר אשה מרגשת אמאי טמאה לימא לאו מגופה הוה הואיל ולא ארגשה:

20 בצפור לא נתעסקה - דנימא מדם צפור הוה דאמר התם תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות בפ' הרואה כתם לקמן נדה נח::

1 שו"ת חידושי הרי"מ פתח ↗

אולם הרשב"א גיטין הקשה זה ותי' די"ל אם איתא דמהראשונים נפל הי' מוצאו זה שעבר ע"ש ולענ"ד שזה באמת הטעם דבתר בתרא דהוי ממש כמו שם ב"מ במשכירו לג' בני אדם שכתב רש"י אם אבדו הראשונים היו מוצאים האחרונים. ואף שזה האחרון יצא גם כן וחיפש ולא מצא מ"מ הוי ב' לא שכיח שלא מצא אותו שאבד כשיצא וגם השני האחרון לא מצא כשחיפש כשיצא ותולין יותר בלא שכיח אחד ששל האחרון אבד ורק פ"א לא נמצא בחפוש משנאמר על ב"פ וכן בגט לאלתר שתולין באחרון ולא מצא עד עכשיו משנאמר שהראשון נאבד קודם ונמצא עתה והב' עדיין לא נמצא בחפושו תולין יותר שזה הוא משא"כ אם החשש על אחר אבידת גט זה י"ל שבאמת חפשו ומצאו גט של זה ועתה נמצא גט של האחר. עכ"פ משמע מדבריהם דבלא"ה רק בחד מלתא דלא שכיח שאין חילוק בין נעשה מקודם או אח"כ לא אזלינן בתר בתרא. מ"מ מש"ס אין הכרח די"ל דהוי קורבא דזמן כמו קורבא דמקום או כמו שדנין על דבר מיוחד הוי חזקה מכח רובא שמצא אח"כ מהרוב כן בנעשה מה דלא שכיח אמרינן גם כן שנעשה אח"כ. רק נמצא בהר הבית. או בשוק שאין מתכבד יש רוב הזמן נגדו ותולין בשאר ימות השנה. ועדיף מקורבא וחזקה. רק כשמוכח כנ"ל משא"כ כשאין רוב. י"ל דגם בהנ"ל אזלינן בתר בתרא. ומדברי רש"י ריש נדה ג' משמע קצת ס' בכתמים שפי' פירכא דש"ס על הואיל ומרגשת למה מטמא למפרע. אולם בתוספות מפורש דלא כנ"ל שתמהו כיון דגם עכשיו חזיא בלא הרגשה י"ל מקודם ע"ש וכן בכמה דוכתין משמע דלא אמרינן סברא הנ"ל כשאינו על דבר מיוחד הנ"ל:

« רש"י על נדה ג׳ ע״א:י״ז רש"י על נדה ג׳ ע״א:כ׳ »