רש"י על נדה ג׳ א

1 מסוטה - דכתיב במדבר ה והיא נטמאה איתקש טומאה לסוטה:

2 ועשאוה כודאי - שאסורה לבעלה עד שתשתה:

3 סוטה ברשות הרבים טהורה - אין רשות הרבים מקום סתירה:

4 רגלים לדבר - סימן טומאה איכא:

5 שהרי קינא לה ונסתרה - התרה בה אל תסתרי עמו ונסתרה:

6 מאי רגלים לדבר איכא - דליהוי חסר מקודם לכן דילמא השתא הוא דחסר וש"מ דקסבר ר' שמעון בשאר ספק טומאה דעלמא נמי ברה"י תולין דהא אין רגלים לדבר:

7 ואיבעית אימא - אי מסוטה גמרי רבנן הוה להו למימר ברה"ר טהור אלא לאו מסוטה מצינן למגמר דתחלת טומאה איתקש לסוטה סוף טומאה לא איתקש ואם כן מאי טעמא דרבי שמעון דמטהר ברה"ר:

8 גמר סוף טומאה - דהיינו טבילה מתחלת מגע הטומאה:

9 ומאי שנא ממבוי - לשמאי פריך:

10 מטמא למפרע - כל טהרות שנעשו במבוי:

11 עד שיאמר - עליו אדם באותו היום בדקתי ושוב אינו מטמא מאותו היום ולמפרע אבל עד אותו יום הוא מטמא:

12 או עד שעת הכיבוד - אבל טהרות דקודם כיבוד טהורין דחזקת ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כיבודיהן ואי הוה בההיא שעתא הוה מישתכח אבל טהרות דלאחר כיבוד טמאות מספק שמא לאחר כיבוד מיד נפל:

13 מרגשת - שנט"ר בלע"ז. כלומר יודעת בעצמה כשיוצא דם ממנה והא מדלא ארגשה מאתמול ודאי השתא בבדיקת עד נפק:

14 והא איכא שוטה - שאינה מבינה להרגיש:

15 לאפוקי מדר' אליעזר - במתני' היא לקמן נדה דף ז.:

16 והא איכא כתמים - הרואה כתם דקיימא לן לקמן נדה דף נו. מטמאה למפרע עד שתאמר בדקתי חלוק זה ולא היה בו כתם או עד שעת כבוס ולא אמרינן אי נפיק מגופה הוה מרגשת:

17 לימא תנן כתמים דלא כשמאי - דכיון דאמר אשה מרגשת אמאי טמאה לימא לאו מגופה הוה הואיל ולא ארגשה:

18 בצפור לא נתעסקה - דנימא מדם צפור הוה דאמר התם תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות בפ' הרואה כתם לקמן נדה נח::

19 משמשת במוך - ממלאה אשה אותו מקום מוכין לשאוב את הזרע שלא תתעבר ואינה נוטלתו משם אלא בשעת הצורך ושמא מוך העמיד את הדם. ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה:

20 מכויץ כויץ - ויש מקומות לדם לצאת:

21 כויץ - דשריי"ט בלע"ז:

22 בין הני לישני - אשה מרגשת ומעיקרא הוה אתי:

23 להאיך לישנא - העמד אשה על חזקתה: