רש"י על נדה ל״ב א

1 איש כתוב בפרשה - דברים כ״ה:ז׳ ואם לא יחפוץ האיש איש פוטרה בחליצה ולא קטן. אלא מה טעם אין מיבמין ויגדלו יחד:

2 סריס - לאו בר הקמת שם הוא ואינו מצווה ליבם וכן אילונית וכיון דמייבם בלא מצוה נושא אשת אחיו בחנם וערוה היא ובכרת:

3 בעין בול - מקום:

4 קודם לאמה - יולדת נקבה טובלת לי"ד ובתה ראתה ליום או ליומים שנולדה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה: עין בול ובית שערים מא"י פומבדיתא חוץ לארץ:

5 משום תרומת א"י - דמיפסלא בנגיעה:

6 יוצאה מגופו - כגון זב וזבה ונדה:

7 והני מילי באכילה - כולה שמואל אמרה בבכורות בפ' הלוקח בהמה דף כז. ואפי' זב ונדה לא פסלי לה בנגיעה:

8 לסוכה שמן של תרומה - דסיכה כאכילה ובאכילה קאמרינן דתרומת חו"ל אסורה לנדה:

9 דתניא - דסיכה כאכילה:

10 ולא יחללו - בפרשת אזהרת טמאים בתרומה כתיב:

11 לרבות את הסך - בכלל בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. שתיה בכלל אכילה דכתיב דברים י״ד:כ״ג ואכלת מעשר דגנך וגו' תירוש חמרא הוא וקרי ליה אכילה:

12 ותבא כמים וגו' - בקללה גבי רשע קאי:

13 א"ה - דחייש למיעוטא:

14 דידן נמי - ליטמו כולהו מעריסתן:

15 אשה ואשה - לרבות קטנה כדמפרש:

16 מפרשי להו - ממגע קדשים:

17 ואשה כי תהיה זבה וגו' - בנדה משתעי קרא דכתיב ויקרא ט״ו:י״ט שבעת ימים תהיה בנדתה:

18 ורמינהו אשה - ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע:

19 לביאה - שמטמאה בביאת אדם מגזרת הכתוב דכתיב וטמאו ולא משום נוגעת בשכבת זרע הוא שהרי מגע בית הסתרים הוא ואינו מטמא:

20 הלכתא נינהו - לענין נדה בת יום אחד ולענין ביאה בת ג' דברים הללו הלכה למשה מסיני הם כדמפרש ואזיל דחדא מינייהו הלכתא:

21 הי קרא והי הלכתא - כלומר מכדי קרא חדא מינייהו משתמע הי מינייהו משתמע מקרא בלא הלכתא והי מינייהו אצטריך הלכתא:

22 קרא סתמא כתיב - כיון דוי"ו לרבויי אתא כל שהוא אשה משמע בת יום אחד אבל בת ג' לא משמע מיניה טפי מבת ב' או בת ד':

23 אלא בת ג' - לענין ביאה הלכתא דמקרא לא משתמע ורבנן אסמכתא בעלמא אסמכוה ובת יום א' לנדה משתמעא מקרא:

24 ומאחר - דביאה בת ג' הלכה למשה מסיני היא ומקרא לא משתמע עיקר קרא דוי"ו יתירא למאי אתא: