רש"י על נדה כ״ב ב

1 אם נמוחו טמאין - דדם הוא. אלמא אע"ג דכי חזיתיה יבש היה כעפר:

2 בריה בפני עצמה - ולא דם:

3 כי האי גוונא - מפלת כמין שערות וקליפות:

4 מטבעין - שם העיר:

5 קליפות - גלדי המכה:

6 דרך שומא להיות בה שער:

7 ובפושרין - דאי בדק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן לה בהכי דדילמא אי היה בפושרין הוה נימוח:

8 מאי בינייהו - מאי פלוגתייהו:

9 ע"י הדחק - לת"ק אי נימוח מאליו הוא דהוי דם אבל נימוח על ידי מיעוך לאו דם הוא ולרבן שמעון אפילו נימוח ע"י מיעוך נמי דם הוא:

10 כמה היא שרייתן - בפ' דם הנדה השרץ והנבלה מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהוא טמאין וכמה היא שרייתן כו':

11 דאקושי - קשים:

12 לא - בעינן מעת לעת אלא או יום או לילה ואם לא נמוחו טהורים:

13 וליפלוג נמי ר' יהודה בהא - ונימא בין כך ובין כך טמאה דהא טעמא דר' יהודה אוקמינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

14 במחלוקת שנויה - משנה זו שנויה במחלוקת דלאו סתמא ודברי הכל היא אלא ר' יהודה פליג:

15 והוי חתיכה - דטעמא לאו משום פתיחת הקבר בלא דם הוא אלא בחתיכה עצמה סבירא ליה דהויא דם וכגון שהיא מארבעה מיני דמים:

16 ולהך לישנא כו' - כדאמרן לעיל בשמעתין:

17 יצירה - ויצר ה' אלהים את חית השדה ואת עוף וגו' וכתיב באדם וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ורבנן לית להו גזירה שוה:

18 תנין - דג גדול. ואמאי תנן המפלת מין דגים טהורה:

19 זו היא שיבה זו היא ביאה - כלומר ילפינן גזרה שוה משיבה לביאה כמו דהוו תרוייהו שיבה או תרוייהו ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח כו':

20 ועוד - גבי אדם נמי כתיב בריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו ונילף בריאת דגים מבריאת אדם:

21 ויברא - דאדם לגופיה:

22 וייצר לאפנויי - לגזירה שוה ודנין ג"ש לחיה ולעוף דכתיב בהו יצירה דדמי מדדמי:

23 מופנה - גבי אדם דהא כתיב ויברא:

24 ומופנה גבי בהמה - כדמפרש דהא כתיב ויעש אלהים את חית השדה וגו':

25 גבי אדם מופנה - דהא כתיב וייצר:

26 גבי תנין לאו מופנה - דלא כתיב קרא אחרינא:

27 ופרכינן גבי תנין נמי מופנה הוא - דכתיב בקרא דויעש ואת כל רמש האדמה:

28 ומאי נפקא מינה - דניחא לך למילף משני צדדין טפי:

29 כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה - ואפילו אין להשיב:

30 אין משיבין - ואפי' יש להשיב:

31 לרבנן למדין - הימנה אם אין להשיב ואם יש להשיב משיבין. והך פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן שמואל גמרא גמיר ליה מרביה וכאן הוא מקומה ואינה לא במשנה ולא בברייתא: