רש"י על נדה י״ח ב:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה י״ח ע״ב:י״ב רש"י על נדה י״ח ע״ב:י״ד »

1 בינת אדם פתח ↗

ובזה יש לי ליישב עוד בנדה י"ד דפריך הש"ס וליחוש שמא דם מאכולת הוא ופירש"י ואמאי טמאין וודאי להוי ס' להביא א"ת ולא חטאת ותוס' שם כתבו אבל על כל בדיקות דמטמאינן ל"ק דדלמא חומרא הוא אבל הכא פריך אמאי חייבין בקרבן ע"כ מלשונם משמע דאף א"ת לא לייתי ובזה א"ש דע"כ דס"ל למק' דדם מאכולת עכ"פ שכיח נמי באותו מקום דדבר שאינו מצוי אינו נכנס כלל בס' אע"כ דעכ"פ הוי ס' השקול ואף דהגמרא מוקי למתני' במרגשת צ"ל כיון דיש לומר דדם מאכולת הוא ויש לומר גם כן הרגשת שמש הוא וכמו שכתבנו כ"ז בכללי נדה אי"ה ומחמ' סתמא קתני דמשמע בין עגול ובין משוך ואם כן הוי ס' השקול ולא מוקמינן אחזקה לשיטת רשב"א ורש"י ולכן כתב רש"י דהקו' הוא דלא לייתי חטאת אבל א"ת לייתי כדין כל ספק ועל שאר בדיקות דמטמאין בלא"ה ל"ק והוי מטעם ס' השקול רק דהקו' דלא לייתי חטאת אבל התוס' לשיטתם דבס' השקול אזלינן בתר חזקה ואם כן לדעת המק' ק' מכל בדיקות למה טמא וניחוש שמא דם מאכולת וכיון דהוי ס' אם כן לוקמי לאשה אחזקת טהרה ולכן כתבו התוספות דהמקשן סבר דבאמת כל הבדיקות דמחמרינן הוא רק חומרא בעלמא אבל הק' היאך יביא חולין לעזרה ואפילו א"ת לא לייתי דהא מוקמינן אחזקה ומתרץ הש"ס א"מ בדוק וא"כ אינו נכנס בגדר הס' כלל. הן אמת בנדה י"ח ע"ב ברש"י ד"ה אלא למעוטי משמע דרבנן מטהרי לגמרי וע"כ משום דמוקמינן לאשה על חזקתה ואם כן אדרבה משמע דדעת רש"י כשיטת התוס' ואמנם עיין בחי' רשב"א שם וגריס המפלת ותראה שנוסח אחר היה לרשב"א בדברי רש"י דלרש"י לרבנן מטהרים מלשרוף אלא תולין וכן משמע ברש"י דף כ"א ד"ה ל"א דקסברי אין רוב כו' דלא אתחזק כו' משמע דס"ל שהוא ס':

2 נדה פתח ↗

אֶלָּא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה — אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.

3 נדה פתח ↗

1 אלא למעוטי רובא דרבי יהודה - דאע"ג דאמר זיל בתר רובא הכי גמר לה ר' יוחנן דטמא דקאמר רבי יהודה לתלות קאמר ולא לשרוף:

2 חתיכה - בלא צורה:

3 אם יש עמה דם טמאה - האשה טמאה כשאר נדה ולא משום לידה דלאו ולד הוא:

« רש"י על נדה י״ח ע״ב:י״ב רש"י על נדה י״ח ע״ב:י״ד »