רש"י על נדה י׳ ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדה י׳ ע״ב:ט׳ רש"י על נדה י׳ ע״ב:י״א »

1 צפנת פענח על התורה פתח ↗

והקריבו לפני ה׳ וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה.שם שם, ו: ממקור; מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור.עיין נדה דף מ״א ע״ב גבי מקור שהזיע ע״ש ברש״י דפי׳ דם לבן, אך באמת רבינו בהל׳ מטמאי משכב ומושב פ״ב פ״א הל׳ י׳ אינו מפרש כן, רק דר״ל כך, דהוי דם גמור רק דטומאה דאשה ליכא רק שנפתח המקור והעורקים, אבל כאן המקור הזיע ולא הוה ראיה כלל. ובאמת כן הדין גבי אם חתך במקור ועי״ז נשפך הדם דשם לא הוה ראיה כלל. ועיין בלשון הגמרא נדה דף ט״ז ע״א דנקט שם הרואה דם מחמת מכה, ודף ס״ו ע״א נקט דם המכה ע״ש, ור״ל הנ״מ אם דם שיצא ע״י הכאה או שהדם הוא מהחבורה, ואף דבנדה דף ל״ו ע״ב מבואר דגם באונס טמאה, זה רק שע״י האונס נפתח המקור וראתה דם אז טמאה בוודאי. ועיין בלשון התוספתא נדה פ״א הכתה בעלה וראתה, ור״ל דע״י זה נפתח המקור וראתה, אבל אם ע״י מכה בהמקור יצא דם זה לא נקרא ראיה. ובאמת הארכתי בזה דעי״ז הוה מה דמבואר בנדה דף ס״ה וכ״מ דדם בתולים טהור לדידן, דלא כר״מ, דר״ל דזה הוה מעיין דם, אך זה ע״י שהוא קרע המעיין, וזה לא נקרא ראיה, ולכך טהור. ועיין כתובות דף ה׳ ע״ב גבי מפקד פקיד וכו׳, ודף ט׳, ודף ל״ו גבי בוגרת ע״ש בגירסת התוס׳ גבי דמים ופתח, ובדברי רבינו בהל׳ אישות פי״א הל׳ י״ב י״ג בזה. וכבר כתבתי בזה מהך דחולין דף ק״ט ע״ב בתוס׳ ונדה דף ס״ה ע״ב, ובתו״כ פ׳ תזריע פ״ג, דנקט כל דמים שהיא רואה אינו אלא מן המקור. ובפ׳ מצורע פ׳ ד׳ ע״ש דנקט שכל דמים אינן אלא במקור. ועיין בתוס׳ נדה דף ע״א ע״א ד״ה מקור מקומו, ורש״י דף י׳ ע״ב ד״ה שמעוותות. וכן ר״ל בהך דיבמות דף ק״ה ע״א גבי וירקה, דרק רוק שבא ע״י רקיקה ולא שבא מאליו ע״ש. ועיין תוס׳ שבת דף קמ״ד גבי מעיין שמתעגל ויוצא ע״ש.

2 נדה פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן בַּיָּד, מִפְּנֵי שֶׁמְּעַוְּותוֹת אוֹתָן, אֶלָּא סָכוֹת אוֹתָן בְּשֶׁמֶן מִבִּפְנִים, וּמְקַנְּחוֹת אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְהֵן נִבְדָּקוֹת מֵאֵילֵיהֶן.

10 שמעוותות אותן - כלומר מסרטין לה בצפורן ומייתו לה לידי ראיה:

11 מבפנים - שסיכת שמן מביא הדם אם זמנו הוא:

1 משנת ארץ ישראל על משנה נדה פתח ↗

בתוספתא מובא: "בנות ישראל קטנות – עד שלא הגיעו לפירקן הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן; וכשהגיעו לפירקן הרי הן בחזקת טמאה1ראו ליברמן, תוספת ראשונים על תוספתא נידה כאן ה, ד. והנשים בודקות אותן. רבי יהודה אומר: אף משהגיעו לפירקן אין הנשים בודקות אותן, שמא יקלקלוהו בידיהן, אלא סכות ומקנחות מבחוץ, והן נבדקות מאליהן" נידה ה, ד עמ' 645; בבלי, נידה י ע"ב. כנראה מובע כאן חשש לקריעת קרום הבתולין כתוצאה מן הבדיקות.2ראו רש"י, נידה י ע"ב, ד"ה שמעוותות: "כלומר, מסרטין לה בצפורן ומייתו לה לידי ראיה". ראו פירושו של בעל חסדי דוד לדברי הרמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב ד, ח, שהכוונה היא גם לנשואות. הברייתא יוצאת מההנחה שיש חובת בדיקה, ועוסקת בשאלה כיצד לבדוק. דברי רבי יהודה מנוגדים לעצה במשנה שלנו ומתאימים למציאות העולה מהמשנה לעיל א, א, שלא תמיד הקפידו הנשים על בדיקות תכופות.

« רש"י על נדה י׳ ע״ב:ט׳ רש"י על נדה י׳ ע״ב:י״א »