רש"י על בבא מציעא ס״ה ב

1 והלכתא כר' אלעזר - דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:

2 מתני' ה"ג במתניתין - מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך:

3 אסור - לעשות כן ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם יאכל לוקח פירות מעכשיו. שמא לא יביא מותר המעות ויחזור לו זה מה שקיבל ונמצא שלא היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:

4 גמ' מי אוכל פירות - מכר וקבל מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:

5 מוכר אוכל פירות - לקמיה מוקי שפיר כדמפרש ולא פליגי כו':

6 משלשין - מפקידין אותו ביד שליש אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם לא יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול פירותיו:

7 הא דאמר ליה לכי מייתית קני - מוכר אוכל פירות שאין השדה קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד השתא דידיה אכל:

8 הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו - אין זה אלא תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:

9 תני רב ספרא - ולא היה מפורש במשנה מתי שניהן מותרין ומתי אסורין ופי' רבא מסברא:

10 קני מהשתא כשיעור זוזך - והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:

11 לכי מייתית קני - הכל מעכשיו שניהם אסורין כדפרישית לעיל:

12 לכי מייתית קני - עד דמייתי שדה של מוכר הוא:

13 קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה גבך - כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם יאכל מוכר פירות בשכר המתנת מעות יאכלם:

14 צד אחד - דלמא אתי לידי רבית דלמא לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי' רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית:

15 משכן לו בית - ברייתא היא:

16 בדמים הללו - פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה להצמיתה לו אם בא למוכרה:

17 צד אחד - האי נמי דלמא לא אתי לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד אחד הוא דהוה ברבית:

18 מכר לו בית - ונתן לו כל דמיו:

19 ואמר לו - מוכר ע"מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך:

20 אסור - דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל:

21 לכשיהיו לך מעות אחזירם לך - הלוקח אמר לו מאיליו כן:

22 מותר - ולקמיה מפרש טעמא:

23 מאן תנא - אאיסור קאי:

24 ה"ג דאמר ליה מדעתו - אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע"כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא:

25 שלא באחריות - שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא לעיל בבא מציעא ד' טו: כשמואל דאמר אחריות טעות סופר:

26 מגבינא שופרא שבחא ופירי - מעידית שבנכסי אפרע לך אף את השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך: