רש"י על בבא מציעא ט״ו א

1 שנטלוה מסיקין - אנסים עכו"ם נטלוה מן הגזלן ומחמתו ותנן בבבא קמא דף קטז: הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר והרי היא יוצאה מתחת ידו דקתני בנטילת מסיקין הוא:

2 בדינא משמע - הלכך בהוצאת נגזל קאמר וגובה את הקרן דקאמר כשחפר בו בורות:

3 בעינא משמע - כמו שהיתה ולא שחפר בה בורות:

4 ומכר את השדה - והרי היא יוצאה מתחת ידו של לוקח בדינא ובעינא:

5 בין לרבה בין לרבא - דמוקמי גביית קרן מן הגזלן בנגזל הא מלוה על פה הוא ולא טרפא ממשעבדי:

6 כשעמד בדין - קודם שמכר נכסיו וכיון דחייבוהו ב"ד אית ליה קלא והוה ליה כמלוה בשטר:

7 מאי פסקא - בתמיה פסקא תנא למלתיה דהעומד בדין אינו עומד על הפירות:

8 רב חיננא בר שילת - סופר היה:

9 אמליך - כשאתה כותב שטר המלך במוכר אם יקבל עליו להגבות ללוקח משפר נכסיו קרנא ושבחא ופרי אם יטרפוה ממנו:

10 כגון שיש לו קרקע - לגזלן זה שמגבהו ללוקח קרקע ולא מעות דהשתא לא מחזי כרבית:

11 אסור ללות סאה בסאה - שמא יוקרו חטין:

12 בהלואה - שייך רבית טפי ממכר:

13 שקנו מידו - על השבח דהוה ליה מחויב משעת המכר קודם שיש שכר המתנת מעות:

14 תדע - דגובה ולא מצי לוקח למימר אנא אשבחי:

15 שכך כותב לו מוכר ללוקח - באחריות שטר המכר:

16 ואשפי - אשקיט ודומה לו על הר נשפה דמתרגם על טורא שליוא ישעיהו י״ג:ב׳:

17 ואדכי - אטהר מכל ערעור:

18 אינון ועמליהון ושבחיהון - וכיון דעל מוכר הדר גבי שבחא בעל חוב מלוקח וחוזר הלוקח על המוכר:

19 מתנה דלא כתיב ביה הכי - שאין אדם מקבל עליו אחריות מה שהוא נותן:

20 ה"נ - דאם נותן נכסיו במתנה לא גבי בעל חוב שבחא הואיל ולא הדר על הנותן:

21 וכי יפה כח מתנה כו' - בתמיה:

22 יפה ויפה - בדבר זה דכיון דלא הדר גבי ליה לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה לבעל חוב דבשלמא גופה של קרקע א"ל אמאי זבנתיה מאין אגבה חובי אבל שבחא א"ל מאי אפסדתיך:

23 מסייע ליה למר שמואל - דבעל חוב גובה את השבח:

24 כשהוא גובה - כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר:

25 במילי אחריני - בדבר אחר:

26 בלוקח מגזלן - דנגזל ודאי טריף שבחא דאמר ליה ארעאי אשבח אבל בעל חוב כל כמה דלא טרפה לה לאו דידיה הוא וברשותא דלוקח אשבח:

27 על הוצאה - שהוציא הלוקח בשבחה:

28 נוטל - הלוקח:

29 את השבח מבעל הקרקע - מה שעודף על היציאה דאמר ליה פרעתי את חובך:

30 אין לו - ללוקח אלא מן היציאה שהוציא בה פורע לו שיעור שבח והשאר מפסיד:

31 אי בלוקח מגזלן - האי בע"ח היינו נגזל:

32 קשיא רישא - דקתני נוטל את השבח מבעל הקרקע:

33 קשיא רישא וסיפא - דקתני בע"ח נותן את היציאה ולשמואל בעל חוב גובה השבח ואינו נותן כלום: