רש"ש על חולין ס״ד א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על חולין ס״ג ע״ב רש"ש על חולין ס״ד ע״ב »

1 חולין פתח ↗

וְתַנְיָא גַּבֵּי בֵיצִים: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בֵיצִים – כָּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וַעֲגוּלְגּוֹלֶת, רֹאשָׁהּ אֶחָד כַּד וְרֹאשָׁהּ אֶחָד חַד – טְהוֹרָה, שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין אוֹ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין – טְמֵאִין. חֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְמוֹן מִבִּפְנִים – טְהוֹרָה, חֶלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבְּפָנִים – טְמֵאָה, חֶלְמוֹן וְחֶלְבּוֹן מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ.

3 רש"י על חולין פתח ↗

השורץ על הארץ - ואי לא אשמעינן שהיא ביצת השרץ אלא טמאה סתם ה"א משום עוף טמא הוא דאסירא ובעי לאתרויי ביה משום שרץ העוף ואי אתרו ביה משום שרץ הארץ לא לקי:

4 תוספות פתח ↗

סימנין לאו דאורייתא - אומר ר"ת דדוקא סימני ביצים משום דאיכא דעורב דדמו לדיונה אבל סימני עוברי דגים דאורייתא יש לסמוך עליהם כדאמר סוף פרק אין מעמידין ע"ז דף מ. ושם דאמר רב קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ופריך ל"ל מומחה לבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כו' ומשני שנימוחו ולא משני סימנים לאו דאורייתא וכי תימא משום דמשמע ליה דבכל ענין אין ניקחין אלא מן המומחה אפילו אמר של דג פלוני וטהור דאז היה ראוי לסמוך עליו דעל כרחך לא איירי בכל ענין דבאומר מלחתים נקחים אף שלא מן המומחה ועל זה אנו סומכים לאכול אותן דגים שקורין ברבט"א בלע"ז ואפילו לא ידעינן אם נשרו הקשקשין בשעה שעולה מן המים סמכינן אסימני עוברי דגים ומיהו בירושלמי משמע דאין לסמוך על סימני עוברי דגים דגרסי' התם נתן בר אבא קם קמיה דשמואל אמר ידענא מפרשא בין עוברי דגים טהורים לעוברי דגים טמאים עוברי דגים טמאים עגולים עוברי דגים טהורים ארוכים אחזי ליה דהדר בקליפתה אמר ליה כזה מהו א"ל טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור אלמא אין בודקין בסימנין כדהדר ליה שמואל לנתן בר אבא ומשמע אפי' על סימני הברייתא אין לסמוך מדלא אמר לו שיבדוק בסימני הברייתא וגם מה שאמר נתן בר אבא הן סימני הברייתא והש"ס דידן הוה מצי לשנויי הכי אלא דשפיר קא משני ומה שאנו לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים אע"פ שאינם אומרים של עוף פלוני וטהורים הם אנו סומכים על רוב ביצים שמצויין בינינו דשל עופות טהורים הם ומה שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים אובליא"ש וקנטיא"ש שנילושו בביצים אע"ג דאסרי' הכא ליקח מהם ביצים טרופות בקערה לא דמיא דהכא איכא ריעותא מדזבין להו עובד כוכבים טרופות בקערה ש"מ דמוכחא מילתא דישראל מכרם לו לפי שהיו של טרפה אבל עיסה שנלושה בביצים לא חיישינן ואזלינן בתר רוב ביצים שאינן של טריפות ולא חיישינן שמא היה בהם דם דרוב ביצים אין בהם דם ומעשים בכל יום שאנו אוכלין ביצים מגולגלות אע"פ שאין יכולות ליבדק ומיהו ר"ת היה אוסר ליקח מן העובדי כוכבים אובליא"ש וקנטיא"ש משום בשולי עובדי כוכבים אע"ג דאמר בירושלמי דפת נמנו עליו והתירוהו שאני הכא שנילושו בביצים ונאסרו מטעם שלקות שלא היה בכלל ההיתר דשתי גזירות היו דגזרה דפת מי"ח דבר דגזור תלמידי שמאי והלל אבל גזרה דשלקות קדמה הרבה תדע מדבעי למימר בסוף פרק אין מעמידין ע"ז דף לז: דהויא מדאורייתא מדכתיב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה ולבסוף מסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא ואי מי"ח דברים היתה לא היה טועה בה הש"ס שידועות לכל היו כדאמר בפרק אין מעמידין עבודה זרה דף לו. שפשט איסורן בכל ישראל ומיהו נראה דאע"ג דאמרינן הלכה כמאן דאסר ביצים משום בישולי עובדי כוכבים בפ' אין מעמידין דתניא כוותיה מכל מקום עיסה שנלושה בביצים אין לאסור משום דקמחא עיקר כיון דמברכין עליה המוציא לחם מן הארץ ואנו סומכין על היתר דירושלמי דפת ואמרינן בפרק אין מעמידין עבודה זרה לח. גבי קרבי דגים אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הרסנא עיקר קמ"ל קימחא עיקר משמע דאי הוה הרסנא עיקר היה מותר ואע"פ שהקמח מעורב בו ומטעם זה אין להתיר עיסה של פשטיד"א שאפאו עובד כוכבים שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם מתחילתו הוא נאסר משום בישולי עובדי כוכבים ולא דמי לעיסה שנלושה בביצים שהביצה נתבטלה מתחלה ולא נאסר מעולם:

1 גמרא ותניא גבי ביצים כו'. עי' הגהת הגליון בשם ת"ח. וכהגהתו כ"ה במסכת ע"ז מ.:

2 שם הא דא"ר אשי שמונה כו'. לעיל איתא אסי:

3 רש"י ד"ה השורץ עה"א. ה"א משום עוף טמא כו' ובעי לאתרויי ביה משום שרץ העוף כו'. מפירושו עה"ת ויקרא כא כ מוכח דעוף טמא לחוד ושרץ העוף לחוד וכ"כ לקמן סו בסוף הסוגיא דחגבים. וכ"מ לעיל סב ב בתד"ה כרזי. גם מש"כ ואי אתרו ביה משום שה"א לא לקי. צריך לחלק בין הא להא דאמר אביי בפסחים כד ב צירעה לוקה שש ופירש שם דהיא שרץ העוף כו' אלמא דחייב עליה ג"כ משום שרץ הארץ:

4 תד"ה סימנין. אבל כו' דאורייתא ויש לסמוך עליהם כו'. כצ"ל:

1 עבודה זרה פתח ↗

וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בֵיצִים: כֹּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וַעֲגוּלְגֹּלֶת, רֹאשָׁהּ אֶחָד כַּד וְרֹאשָׁהּ אֶחָד חַד — טְהוֹרָה, שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין וּשְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין — טְמֵאָה, חֶלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבִּפְנִים — טְמֵאָה, חֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְמוֹן מִבִּפְנִים — טָהוֹר, חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה — זוֹ הִיא בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רָבָא: כְּשֶׁנִּימּוֹחוּ.

« רש"ש על חולין ס״ג ע״ב רש"ש על חולין ס״ד ע״ב »