רש"ש על בבא קמא פ״ח ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא קמא פ״ח ×¢×´× רש"ש על בבא קמא פ״ט ×¢×´× »

1 בבא קמא פתח ↗

אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מַתְנִיתָא יָדַעְנָא, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ – הַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב; וְהָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן. מָכַר הָאָב – מְכוּרִים עַד שֶׁיָּמוּת. מָכַר הַבֵּן – אֵין לוֹ לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.

2 רש"י פתח ↗

הכותב נכסיו לאביו - לאחר מותו ומכר האב בחיי הבן ומת האב בחיי הבן ואמר לן ריש לקיש דקנה לוקח שמעינן מינה משום דקנין פירות שהן קנויין לבן לאו כקנין הגוף דמי אבל השתא דלמא היינו טעמא דקנה לוקח אע"ג דלא אתי לידי דבן משום דראוי ליורשו הוא ואע"ג דבעלמא כקנין הגוף דמי הכא גופא ודאי אקני אב לבן בחייו למוכרן כשירצה דאי משום לאחר מיתה בלאו הכי הוה ירית ליה אבל רב שמואל בר אבא לא היה ראוי לירש את אמו אלא רבי אבא בעלה היה ראוי ליורשה:

3 תוספות פתח ↗

באושא התקינו האשה שמכרה - וא"ת לר' יוחנן למה הוצרך לתקן כיון דכקנין הגוף דמי וי"ל דאצטריך להיכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד סוף העולם דאין זה אוכל פירות כדאמר בהכותב כתובות דף פג. ומיהו אם לא כתב אלא דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן לא סגי בהכי דאכתי בפירות עצמן ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:

1 גמרא א"ל אנא מתניתין ידענא. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה הכותב נכסיו לאביו בסופו. אבל רשב"א כו' עד סופו. לכאורה הן דברים תמוהים ואך למותר:

3 תד"ה באושא וי"ל דאיצטריך להיכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן כו'. לכאורה תמוה דהא משמע שם בריש הכותב דבכה"ג אם מכרה ונתנה קיים וע"ש נ בתד"ה הבעל ובמהרש"א שם ובב"ש סי' צ"ב סקי"ב:

« רש"ש על בבא קמא פ״ח ×¢×´× רש"ש על בבא קמא פ״ט ×¢×´× »