ר"ן על שבת ח׳

1 בוסר. ענבים בתחלתן כשהן דקים מוציאין מהם משקה לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב לחומץ:

2 מלילות. שבלים שלא בשלו מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן וטובל בו:

3 שריסקן. האי שריסקן כולל רסוק ודיכה דשלש מלאכות יש בדברים הנידוכין להוציא מהן משקה רסוק ודיכה ושחיקה ובמתניתין איירי בשלא עשה בהן מבעוד יום אלא ריסוק שהקורה והעגולין מבעוד יום אינן אלא מרסקות אבל הכא מיירי שריסקן בידים שפיר עד שהן מרוסקין ונידוכין ואין מחוסרין אלא שחיקה וקתני ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך כלומר יגמור אפי' בידים ומינה ילפינן דלר' ישמעאל במחוסרין דיכה נמי אי סחיט להו לא מחייב בהו חטאת דאם איתא דמחייב בהו חטאת לא הוה לר' ישמעאל למשרי בשאין מחוסרין אלא שחיקה והוה ליה למגזר אטו מחוסרין דיכה ומדלא גזר ש"מ דס"ל דמחוסרין דיכה נמי דומיא דמתני' אי סחיט להו בידים ליכא חיוב חטאת ומש"ה קתני מתני' דאפילו לב"ש טוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת דליכא משום שביתת כלים דהא אפי' עביד בידים לא מיחייב חטאת:

4 ר' עקיבא אומר לא יגמור. דס"ל דבמחוסרין דיכה מיחייב חטאת ודלא כמתני' ומש"ה אפילו בשאין מחוסרין אלא שחיקה גזר אטו מחוסרין דיכה:

5 במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי. דלא יגמור בידים:

6 והני נמי כמחוסרין דיכה דמו. הני דמתני' שאין הקורה עושה בהן מבעוד יום אלא רסוק:

7 הורה ר' יוסי ב"ר חנינא כר' ישמעאל. דכשאין מחוסרין דיכה יגמור בידים והר"ז הלוי ז"ל הקשה על הרב אלפס ז"ל שהביא לה אדרבה בר בר חנה א"ר יוחנן דבגמרא משמע דפליגא אדרבי יוסי בר' חנינא ובמה שפירשנו נתקיימו דברי הרב אלפסי ז"ל יותר מבמה שנכתב בזה בספר המלחמות:

8 שמן של בדדין וכו'.:

9 רב אסר. דאית ליה מוקצה וכר' יהודה ושמואל שרי דלית ליה מוקצה וכר"ש:

10 עז לחלבה. עז העומדת לחלבה וכן רחל העומדת לגדל גיזים ותורי דרדייא העומדים לחרישה:

11 ותמרי דעסקא. העומדים להוליכם לסחורה במקום אחר:

12 מתני' אין צולין בשר בצל וביצה וכו'.:

13 חררה. עוגת רצפים מ"א יט:

14 כדי שיקרמו פניה. לאו פנים המדובקין בתנור אלא העליונים שהם נמהרים לקרום מפני האור העומד כנגדו ור' אליעזר בן יעקב פליג עליה דבעינן שיקרמו אף פניה התחתונים כך פרש"י ז"ל דר' אליעזר לחומרא קאמר ובירושלמי מכילתין סוף הל"י משמע דלקולא קאמר דגרסינן התם מודה ר' אליעזר בלחם הפנים שאינו קרוי לחם עד שיקרמו פניה בתנור משמע דהכא סגי בקרימה כל דהו אבל בלחם הפנים בעיא קרימה מעליא וקי"ל כר' אליעזר בן יעקב כדאמרינן גיטין דף סז. יבמות מט: וכ"מ משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי:

15 גמ' כמאכל בן דרוסאי. לסטים היה ומבשל בשולו שליש איתמר נמי. דמאכל בן דרוסאי חשוב בשול:

16 כל שהוא מבושל ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בגמרו משום בשולי נכרים אפילו נטלו הנכרי מעל האור ואחר כך החזיר אותו שרי:

17 וכבר כתבתי למעלה בדף ו' ד"ה והאי שלדברי הרב אלפסי ז"ל לא שרינן לשהות כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי אלא בצלי שהוא מונח על האש אבל בקדרה לא:

18 מתני' משלשלין את הפסח וכו'. והוא נצלה והולך משתחשך ואף על גב דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי משום דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתי לחתויי בגחלים:

19 ומאחיזין את האור. מעט בעצים:

20 של מדורת בית המוקד. שהיתה בעזרה והיא מתבערת והולכת משתחשך ולא חיישינן שמא יהיו הכהנים צריכים להבעירה משתחשך כדמפרש בגמרא:

21 בית המוקד. לשכה היה שהכהנים מתחממין שם במדורת אש הנסקת בה תמיד מפני שמהלכים יחפין על גבי רצפת שיש בעזרה וכדתניא בזבחים דף כד: הואיל ורצפה מקודשת דכתיב קדש המלך את תוך החצר וכלי שרת מקודשין מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה. בגבולין. צריך אדם לבער מדורתו מבעוד יום כדי שתאחוז האור ברובו:

22 ר' יהודה אומר כו'. אם היתה מדורת פחמים אינו צריך לאחוז בהן את האור אלא כל שהוא והיא דולקת והולכת דאין דרכה להיות כבה והולכת ואין צריך לחתות בה:

23 גמ' מאי רובו אמר רב רוב כל אחד ואחד. רוב כל עץ ועץ ולא תימא כיון שאחז ברוב העצים מותר:

24 ושמואל אמר כדי שלא יהא צ"ל הבא עצים דקים ונניח תחתיהן. להעביר את אלו:

25 עץ יחידי. שהוא עבה:

26 רוב עוביו. שיכנס האור ברוב עביו מתוכו רוב היקפו. מבחוץ קנים צריכין רוב. מדורה של קנים צריכה רוב משום דמיבדרן:

27 אין צריכין רוב. דכיון דניצתה אור במקצתן הולך ואוחז בכולן וכן גרעינין:

28 חותלות. כלים שעושין מלולבי תמרים:

29 אדרבה איפכא מיסתברא. דבלא אגדן אין צריכין רוב לפי שאין כבין אלא דולקים והולכין אבל אגדן צריכין רוב לפי שיש לחוש שמא יכבו לפי שאין השלהבת יכולה ליכנס בהן וכן נמי גרעינין שנתנן בחותלות לפי שצבורים יחד ובגמרא נמי אמרינן דהמדליק את הפתילה נמי צריך שידליק ברוב היוצא:

30 ארבע מדורות אין צריכין רוב. דמיד שהתחילו לידלק נדלקין כולן והולכין:

31 גפת. פסולת של זיתים ושל שומשמין:

32 רבב. שומן:

33 קירה. שעוה:

34 גבבא. מה שמגבבין מן השדה:

35 סליקו להו יציאות השב ת

36 במה מדליקין ובמה אין מדליקין. לעשות פתילה כלהני דמתני' מפרש בגמרא:

37 לא בזפת ולא בשעוה. לאו לענין פתילה קאמר אלא לתתן במקום שמן וכל הני דמזפת ואילך פסול שמנים הם:

38 וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל. בגמרא פריך היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב דשרי בגמרא חלב מהותך ע"י תערובת שמן כל שהוא ולא מסיימי כלומר שאינו ניכר מי האוסר ומי המתיר:

39 גמ' עץ בעלמא הוא. ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה:

40 עמרניתא. כמין צמר יש בין קליפתו לעץ:

41 כיתנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין השמן נמשך אחריו:

42 נפיץ. באותן מסרקאות של ברזל:

43 גושקרא. על שם שהוא פסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת דפסולת מקרי גושקרא וגם פת סובין נקראת כן במסכת גיטין דף נו.:

44 אחוונה. ערבה ויש כמין צמר בין קליפה לעץ:

45 שברא. מין עשב ארוך:

46 אוכמתא דארבי. ספינה המתעכבת במקום א' במים גדל ירקרוקות סביב שוליה מבחוץ:

47 תנא עד כאן פסול פתילות. עד בירוקה שעל פני המים פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים שלא יתן חתיכות זפת או שעוה בנר במקום שמן:

48 שעוה איצטריך ליה. לפי שרגילין לעשותה כמין פתילה ארוכה והפתילה בתוכה כמו שאנו עושין מהו דתימא בפתילה נמי קא סבר דאפילו כעין נרות שעוה שלנו יהא אסור להדליקן:

49 קמ"ל. מכאן ואילך פסול שמנים שאינו אסור אלא בשנתן השעוה והזפת בנר כמין שמן אבל בשחברן יחד ועשה מהן פתילה מותר דנמשך הוא יפה אחר הנר ומכאן יש להתיר נרות שעוה בשבת וכן התירו בתוספות וכן דעת ה"ר יונה ז"ל אבל חכמי נרבונה היו אוסרין והיו מפרשים כן מהו דתימא לפתילה נמי לא שאפילו שם נר שעוה בנר של שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים דכיון שיש בו שמן מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולא מיחוור שאם אסור להדליק בלא שמן אפילו הניחו בשמן נמי אסור כדאמרי' לקמן דף כא. ע"ש דעירב דבר שמדליקין בו עם דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין אלא ודאי כי לא הניחו בשמן נמי שרי כך העלו התוספות אבל נמצא בתשובות רבינו שרירא גאון ורב אלפסי ז"ל דנר של שעוה אסור להדליק בו וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות:

50 כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה. היסק גדול שהאחד מבעיר את חבירו:

51 לא אסרו אלא לעשותה פתילה לנר בלבד. כדמפרש טעמא בסמוך:

52 עוף אחד יש. ומחלבו נותנין בנר ודולק:

53 משחא דקזא. שמן העשוי מגרעיני צמר גפן שקורין קוטון:

54 לפי שהאור מסכסך בהן. אינה נכנסת תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ כמו סכסכה אבניו ב"ק ד"ו.:

55 אין נמשכין. ואתי להטות:

56 שמן כל שהוא. הניתן בתוכו ממשיכו אחר הפתילה:

57 לפי שאין מדליקין. בעיניה גזרו הא אטו הא ל"א שאין דולקין היטב: