ר"ן על שבת י״ד

1 דמתאמרא קמי מרה. שהמרגל אומרה בפני האומר:

2 חזרתי לאחורי. לראות מי עומד אחרי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיב:

3 ל"א שאם באו בעלים ואמרו לי למה אמרת כן לא חזרתי בי לומר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:

4 דמתאמרא באפי תלתא. שהבעלים אמרוה באפי תלתא:

5 לית בה משום לישנא בישא. המגלה אותה אינה לשון הרע שגלה דעתו זה תחלה שאם תגלה אינו חושש דמידע ידע דסופה ליגלות:

6 דחברך חברא אית ליה. וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע:

7 קללה תחשב לו. אותה ברכה קללה היא לחבירו:

8 ושמעי אינשי ואכסני ליה. שמתאכסנים אורחים אצלו עד שמכלין את ממונו:

9 שמתוך טובתו בא לידי רעתו. שהאחרים שומעין שזה משבחו ואומר הלא מדת כך וכך יש בו:

10 צרות עין. שצרה עינו באחרים ואינו מהנה שכניו מכליו כלל אף על ידי שאלה:

11 אותו אצמית. ואוקימנא לעיל דהיינו נגעים:

12 אל יכרת מבית יואב. מפני שהרג את אבנר:

13 הואל. השבע ששלחך אלישע וקח ככרים:

14 ובחזקתו. בעוזיה משתעי:

15 מי שייחד ביתו לו כלומר אינו מכניס לביתו וכו'.:

16 למה נסמכה וכו'. בפרשת ואתה תצוה נסמכה פרשת המלואים לבגדי כהונה:

17 ואין אפוד ותרפים. בזמן שאין אפוד הוי עון ותרפים:

18 דבר שבקול. פעמוני המטיל הם נשמעין:

19 על מעשה קול. לשון הרע:

20 אהנו מעשיו. שנתקוטטו על ידו ואי קשיא אמאי לא מותיב לה משפיכות דמים וגלוי עריות דקאמר לעיל נגעים באים עליהם והכא תני דבגדי כהונה מכפרים יש לומר הא דתני בגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא על אחרים דעל ידי שפיכות דמים נענשין העולם דכתיב כי הדם הוא יחניף ובגלוי עריות כתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני:

21 שבחשאי. קטורת נעשית בהיכל בחשאי כדתניא במסכת יומא דף מד. היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה:

22 ויכפר על מעשה חשאי. לשון הרע בחשאי הוא:

23 קשיא שפיכות דמים כו'. דקאמר לעיל בגדי כהונה מכפרים על אחרים וקא חזינא דעגלה ערופה מכפרת על האחרים דעל ההורג אינה מכפרת דקי"ל בסוטה דף מז: שאם נתערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג מנין שהוא נהרג ת"ל ולארץ לא יכופר וגו':

24 קשיא לשון הרע. דלעיל קתני דבגדי כהונה מכפרין:

25 דלא ידיע מאן קטליה. מכפרת:

26 בר קטלא הוא. כל כמה דלא מיקטיל לא מכפרי אחריני דכתיב ולארץ לא יכופר וגו':

27 הא בצנעא. דמעשה חשאי הוא דקטרת מכפרת:

28 בפרהסיא. דמעשה קול הוא מעיל מכפר:

29 הוא הבדיל. שעל לשון הרע באו עליו נגעים:

30 פטיט. לשון קול יוצא בחשאי יבא קרבן פטיט שהצפרים צועקים כל שעה:

31 מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. שאם ימהר להזכיר יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות:

32 עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר:

33 ערבתם. עירובי תחומים וחצירות והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא והא קא חזי אי אדליק אי לא אדליק:

34 גמ' וידעת כי שלום אהלך. זו נר של שבת כדאמרינן לעיל דף כה: ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר דשבת:

35 ופקדת נוך. זה עירוב שהוא דבר הצריך לנוה לטלטל מבית לבית:

36 ולא תחטא. זה מעשר כלומר שלא לאכול דבר שאינו מעושר כדכתיב ולא תשאו עליו חטא:

37 סוף בא לידי שלש עבירות גלוי עריות. כשהגיע זמן טבילה בעת צנה היא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה:

38 שפיכות דמים. כפילגש בגבעה או פעמים שבורחת מפניו ונופלת ומתה:

39 וחלול שבת. פעמים שמדלקת נר בשבת ומבשלת משחשיכה מפני אימתו והוא אינו יודע:

40 מתני' ספק חשיכה. כגון בין השמשות:

41 אין מעשרין את הודאי. דתיקון מעליא הוא ואף על גב דתקון שבות בעלמא הוא קסבר גזרו על השבות אף בין השמשות:

42 ואין מטבילין את הכלים. דהוי נמי שבות כדאמרינן במסכת ביצה דף יח. שנראה כמתקן כלי. ואין מדליקין את הנרות. כל שכן דספיקא דאורייתא היא וזו ואין צריך לומר זו קתני:

43 אבל מעשרין את הדמאי. דלא דמי למתקן דרוב עמי הארץ מעשרים הן:

44 ומערבין. עירובי חצירות:

45 וטומנין החמין. נותנין בקופה של מוכין להיות חומן משתמר בתוכן אבל משחשיכה ודאי אין טומנין כדמפרש בגמרא:

46 גמ' אוקימנא. דמערבין עירובי חצירות משום דחומרא בעלמא הוא:

47 אבל לא עירובי תחומין. דהוי תקון מעליא דאסמכוה רבנן אקראי ואפילו למאן דאמר תחומין דרבנן כדאמרינן בעירובין מקום ממקום ומקום מניסה וכו' והיינו דתנן לעיל דצריך לומר ערב שבת עם חשיכה ערבתם דמשמע עם חשיכה אין בין השמשות לא ומשום עירובי תחומין תנא הכי:

48 אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו וכו'. מה נפשך אי בין השמשות יממא הוא בתרא ליקני שהרי קנה לו עירוב כשקדש היום קמא לא ליקני שהרי נאכל עירובו קודם שקדש היום:

49 ואי בין השמשות לילה הוא קמא ליקני. שהרי בשעה שנאכל כבר קדש היום:

50 בתרא לא ליקני. זה שהונח עליו בהש"מ:

51 בהש"מ ספיקא דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא. ולגבי קמא אמרי' דבין השמשות ליליא הוא ולגבי בתרא אמרינן דיממא הוא:

52 והאי צא וערב עלינו פרש"י ז"ל עירובי תחומין ולא מיחוור דהא תנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מערבין וכי תימא ה"מ לכתחלה אבל דיעבד עירובו עירוב ליתא דהא תנן בפ' בכל מערבין דף לה. נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבע"י אינו עירוב משחשכה ה"ז עירוב מספק ר' יהודה ור"מ אומרים הרי זה חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק עירוב כשר ועד כאן לא מכשרי ר' יוסי ור"ש אלא כגון תרומה ונטמאת דאמרי' העמד תרומה בחזקתה והשתא הוא דנטמאת וכדאי' בגמ' התם ד' לו. ספק בתרומה טהורה עירב ספק בתרומה טמאה עירב אין זה ספק עירוב כשר אלמא כל היכא דליכא חזקה לא מכשרינן ספק עירוב ובין השמשות ספיקא הוא וליכא חזקה ולפיכך עיקרן של דברים כדברי ר"ח ז"ל שפי' הא דאמרינן הכא שניהם קנו עירוב בעירובי חצירות קיימי' אבל בעירובי תחומין לא:

53 אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא ירתיח. כלומר אם נתיר לטמון בדבר המוסיף הבל מבעוד יום שמא תרתיח הקדירה בשבת ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת שהוא אסור ואקשינן אי הכי בין השמשות ליגזור שלא יטמין בדבר המוסיף לצורך מחר ופרקינן סתם קדרות בין השמשות רותחות הן כלומר כבר רתחו ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אינן רותחין כך כתב הרמב"ם ז"ל בפרק רביעי מהלכות שבת. ואם תאמר ואפילו יבא לידי כך שיגלה ויחזור ויטמין בשבת מה בכך דהא משמע לקמן דהיכא שטמן מערב שבת מגלה ונוטל וחוזר ומטמין בשבת לאו קושיא היא דהתם בדבר שאינו מוסיף וכיון שאינו מתחדש חום בשבת אינו כתחלת הטמנה אבל בדבר המוסיף שכל שעה ושעה מתחדש חומו והולך כתחלת הטמנה היא וכן מוכיח בירושלמי. אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר היאך אפשר שבדבר המוסיף יהא אסור מבעוד יום ובין השמשות יהא מותר לפיכך יהא אפשר לפרש לפי גירסא זו דכי פרכינן אי הכי בין השמשות נמי ליגזר לא קאי אדבר המוסיף אלא אמאי דשרינן במתניתין בבין השמשות דהיינו בדבר שאינו מוסיף והכי פרכינן בין השמשות בדבר שאינו מוסיף נמי ליחוש שמא ירתיח שמתוך שהוא מסלק קדרה מעל גבי כירה עם חשיכה והיא רותחת ומטמין שמא תרתיח ויצטרך לגלותה וחוזר ומטמין בשבת לכתחלה דהא לא הות טמונה בשבת כלל ופריק התם קדירות בין השמשות כבר הן מרותחות ויצאה זוהמתן מבעוד יום ואין חוששין שמא בזמן מועט ירתיח ויצטרך ליטלן שהרי דבר שאינו מוסיף אינו מרתיח :

54 אמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשיכה גזירה שמא יטמין ברמץ. פירוש דרמץ דבר שאינו מוסיף הוא וזהו שקשה בגירסא זו דודאי רמץ דבר המוסיף הוא לפיכך נראית יותר גירסת רש"י ז"ל שהוא גורס מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשיכה גזירה שמא ירתיח כלומר שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה באור ואמר רבה מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ דרמץ דבר המוסיף הוא:

55 ת"ר בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומרא לשני ימים. כלומר שלש ספקות יש בו דשמא יש בו משניהם ומפרש בגמרא דנפקא מינה לענין טומאת זב דקיימא לן בעל ראיה אחת טמא טומאת ערב בעל שתי ראיות טמא טומאת שבעה ופטור מן הקרבן בעל שלש ראיות טמא טומאת שבעה וחייב קרבן ותניא בתוספתא ספ"ק דזבין שאם ראה אחת בין השמשות עולה לשתי ראיות לפי שהוא כשני ימים והיינו דאמרינן הכא מטילין אותו לחומרא בשני ימים דאמרינן שמא מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה ועולה לו לשתי ראיות. ספק כולו מן היום נפקא מינה למ"ש. ספק כולו מן הלילה נפקא מינה לערב שבת:

56 וכל זמן שפני מזרח מאדימין. מפרשינן בגמרא פנים המאדימין את המזרח דהיינו מערב וסימניך כוותא כלומר כחלון זה שחמה נכנסת בו ומאדמת הכותל שהיא כנגדה:

57 הכסיף. השחיר: