ר"ן על שבת ס״א

1 גרסי'. בכתובות דף ס. גונח שיש לו חולי בריאה והחלב טוב לו סמוך לחליבתו:

2 כלאחר יד. כיון שבפיו הוא יונק:

3 ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בפרק חרש דף קיד. וכו' כדאיתא בהלכות. ואי קשיא היכי שרינן הכא למעבד איהו גופיה אף על גב דליכא סכנה אמאי לא אמרינן שיעשה על ידי נכרי דקיימא לן בכל דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה י"ל הכא א"א על ידי נכרי כדקי"ל דרפואת החלב היא כשהוא רותח כדאמרי' במרובה דף פ. מעשה בחסיד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאין ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח והרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם דמשום הכי שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך המלאכות:

4 ממעכן ברגלו בצנעא בשבת. כדי שיהו מי המטר ניגרים היטב ולא ידלוף הבית וא"ת הא דאמרינן הכא ממעכן בצנעא לימא פליגי אמאי דאמרינן לקמן דף קמו: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור י"ל התם הוא דאסור גבי שוטחן בחמה לפי שהרואה שהוא שוטחן בחמה יחשוב שכבסן בשבת ולפיכך אסור אפילו בחדרי חדרים אבל הכא הרואה שממעכן יחשוב שהוא מותר דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא שרי ואפשר דלאו דוקא בצנעא דאי לא אפשר בצנעא אפילו בפרהסיא נמי שרינן מיהו כל היכא דמצי למעבד בצנעא טפי מעלי:

5 ובמקום פסידא לא גזור רבנן. וא"ת א"כ למה אסרו לכבות דליקה בשבת והא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא שלא לפחמים הוא צריך אלא להצלת ביתו ולא מיתסר אלא מדרבנן דודאי כבוי דליקה מיתסר אפילו לר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואפי' על ידי נכרי נמי דתנן בפ' כל כתבי דף קכא. נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ומוקמינן לה כר"ש י"ל שאני כבוי דכיון דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן אפי במקום פסידא ואפילו ע"י נכרי נמי אסרו לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה ע"י נכרי אתי לכבויי איהו גופי' אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו וחמיר טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי:

6 כבשין. ירק חי שכובשין אותו בחומץ:

7 לגופן. אם לאכול הכבשין סחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בה:

8 מותר. לכתחלה דלאו מפרק הוא הואיל דלאו למשקה הוא צריך:

9 למימיהן פטור אבל אסור. לפי שאינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכדאמרינן לקמן אבל שאר פירות היוצא מהן לא חשיב משקה להתחייב עליו ודאמר למימיהן פטור אבל אסור וכן חייב חטאת לר' יוחנן בסוחט לתוך הקערה דאילו לתוך הקדרה שרי דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכדאמרינן לעיל:

10 וקי"ל כשמואל דאמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור וכדאיתא בהלכות:

11 לעדות אשה. לומר לה מת בעלך:

12 לעדות בכור. ביד כהן שנתנו לו ישראל שלם ואירע בו מום ואמרי' בבכורות דף לה. דנחשדו הכהנים להטיל מום בבכורות ואין נאמן לומר מום זה נפל מאליו וצריך להביא ראיה:

13 לעדות שהאשה כשרה לה. והא נמי אשה כשרה לה ומסקנא דעד מפי עד כשר לבכור:

14 פיסקא חלות דבש שריסקן וכו' אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן. וא"ת מאי קמ"ל ברייתא טפי ממתני' דאי ממתני' הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל אבל הכא דמעיקרא אוכל ולבסוף משקה לא קמ"ל:

15 מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת. שנתבשל מלפני השבת:

16 שורין אותו בחמין בשבת. כדי שיהא נימוח:

17 וכל שלא בא בחמין. כגון בשר יבש אוכלין אותו חי ע"י הדחק:

18 מדיחין אותו ולא אמרי' זהו בשולו אבל לא שורין:

19 חוץ ממליח הישן. של שנה שעברה:

20 וקולייס האספנין. שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע"י הדחק בחמין והנך אפי' הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן הלכך אם הדיח חייב חטאת:

21 מתני' שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות. פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום איסור שבת ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסור מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא והראיה מדאמר בפרק בכל מערבין דף לד: נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב ר"א אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה רבנן סברי כל הכלים ניטלין לצורך גופן ור' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמיש הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין ערובו עירוב ולא שרינן לשבר את המגדל והיינו טעמא משום דהתם במגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה והיינו טעמא דשרינן הכא בחבית וכן פרש"י ז"ל בעירובין והכי מוכחא סוגיא דהתם:

22 ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. לנקבה יפה לעשותה כלי:

23 אין נוקבין מגופה. דבוקה בפי החבית אלא נוטל את כולה אבל כי נקב לה מתקן פתחה:

24 וחכמים מתירין. דאין דרך פתיחת חבית בכך:

25 ילא יקבנה מצדה. בגמרא מפרש לה:

26 שהוא ממרח. ויש כאן משום ממחק:

27 מחטאת. שמא ממרח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב:

28 גמ' ואינו חושש. דלעין יפה מכוין שמרחיב פיה למטה ממגופתה:

29 חותלות. כלים של כפות תמרים ועשוין כמין סלים:

30 מתיר. ביד:

31 ומפקיע וחותך. בכלי ולאפוקי מדר' נחמיה דאמר מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו:

32 בבורטיא. ברומח:

33 לעין יפה קא מכוין להרחיב מוצא היין בנקב גדול מדלא נקיב לה כדרך הנוקבים נקב עגול ויפה:

34 לפתחא קא מכוין ואסור. ולא דמי לרשב"ג דהתם לעין יפה קא מכוין להרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז את ראשה אבל הכא אם איתא דלעין יפה קא מכוין יטול כל המגופה:

35 פיסקא אין נוקבין מגופה של חבית וכו'.:

36 מחלוק' למעלה. בראש המגופה הוא דשרו רבנן דלאו אורח ארעא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה:

37 אבל מצדה. זמנין דעבדי ליה משום פתחא אינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסול' ביין:

38 וי"א אין מוסיפין. בגמ' מפרש טעמייהו:

39 ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. נקב שנסתם:

40 לא שנו אלא במקום העשוי לשמר. פירש הרב אלפסי ז"ל להוציא את היין מעל השמרים שסתימה זו בודאי עתידה היא להפתח. וכיון שכן מתחלה אין מהדקין אותה כל כך אבל במקום שסתימה זו נעשית לחזק את היין שלא יצא אפשר שלא תפתח אותה סתימה ומתחלה עושין אותה מהודקת וכי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

41 למעלה מן היין. בדופני החבית זהו לחזק דשמא לא תפתח אותה סתימה אלא ינקבו את החבית במקום אחר למעלה מן הסתימה או למטה ממנה:

42 למטה מן היין. במקום שהיין כלה שם שאין יין בחבית למטה מאותה סתימה זהו לשמר שבודאי סתימה זו עשויה ליפתח להוציא היין מעל השמרים ומתחלה אין עושין אותה סתימה יפה:

43 רבה אמר למעלה מן היין נמי. זהו סתימה לשמר שכיון. שאפשר שתפתח אותה סתימה שכשירצו לפתוח את החבית יפתחו אותה סתימה אף מתחלה אין עושין אותה מהודקת:

44 היכי דמי לחזק. שהוא אסור כגון שניקבה למטה מן השמרים שאין סתימה זו עשויה להפתח לעולם שהרי אין מוציאין יין משם וכיון שכן עושין אותה מהודקת וכשבא לנקבה הרי הוא כנוקב נקב חדשה. זהו פירושן של דברים על דרך גירסת הרב אלפסי ז"ל ויש לרש"י ז"ל גירסא אחרת ופי' אחר:

45 והלכתא כותיה דרבה. דלא פקע שם פתח מינה אלא בסתימה מעליא דתניא כותיה גבי דין נטילת ד' אמות בחצר שנוטל ארבע אמות לכל פתח ופתח אף על פי שנסתם כל זמן שלא פרץ את פצימיו:

46 גובתא. לתקוע קנה חלול בנקב חבית שיצא היין דרך הנקב:

47 למיחתך. לתקנה למדת הנקב:

48 אהדורי. אם נפלה:

49 לא מתקנא. ולא נתנה בנקב לידע אם למדתו היא ואסיקנא דשרי וכדר' יאשיה:

50 משחא. לתת שמן עבה בדופני החבית סביב הנקב:

51 טרפא דאסא. לתת עלה של הדס בנקב חבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם: