ר"ן על שבת מ״ד

1 ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני תרגימא כדאמרינן בפרק הישן דף כז. לדברי ר"א דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה במאי משלים להו ומהדרינן במיני תרגימא ומיני תרגימא היינו פירות ואע"ג דרבא פליג עליה בפרק בתרא דיומאדף עט: ואמר דפירי לא בעי סוכה מסקנא דההיא שמעתא לאו כרבא אתיא:

2 וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות בג' סעודות וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס המן ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן ברכות דף כ: מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה הוי כל חיובי שבת:

3 ת"ר קערות שאכל בהן ערבית מדיחן וכו' מן המנחה ולמעלה שוב אין מדיחן. דאין הדחתן אלא לחול:

4 חבלו של משיח. כדאמרינן בכתובות דף קיב: דור שבן דוד בא קטיגוריא באה לתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' וחבלו לשון הושע יג חבלי יולדה:

5 בלא מצרים. כלומר אין לה קץ:

6 אז תתענג. בתר וקראת לשבת עונג כתיב:

7 נחלת יעקב אביך. ולא נחלת אברהם ויצחק:

8 לארכה ולרחבה. ארץ זו ולא יותר:

9 הארצות האל. ותו לא:

10 בתבשיל של תרדין. חשוב הוא:

11 ראשי שומין. חשובין היו להם:

12 כסא דהרסנא. דגים קטנים מטוגנין בשומן קרביהן ובקמח:

13 דור אנוש. התחילו לעבוד ע"ז דכתיב בראשית ד׳:כ״ו אז הוחל לקרוא בשם ה':

14 וכתיב בתריה. בתר ההיא פרשה:

15 הרי זה מחרף ומגדף. שהנביאים הראשונים תקנוה לאמרה בפרקי' לשיר ולהודאה כדאמרינן בע"פ דף קיז. וזה הקורא תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר בשיר ומתלוצץ:

16 פסוקי דזמרה. שני מזמורים של הלולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו:

17 ומתעטף. בבגדים נאים:

18 בואי כלה. הכי קרי לשביתת שבת מתוך חביבות:

19 טחיי. רקיקין טוחין פניהן בשומן אליה או בשמן:

20 מי עדיפת לן מינה. כלומר מי אתה חשוב לנו יותר משבת לכבוד שבת עשינו ולא היינו יודעין שתבא:

21 מתליסר טבחי. לטעום מן המובחר:

22 אסתירי. סלעים:

23 אסתירי פשיטי. סלע מדינה והם א' משמונה מסלע צורי והיינו חצי דינר:

24 ומשלים להו אצנורא דדשא. כמה שהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשים המכינין סעודתו על פתח ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר הוא לחזור ולהביא אחרת:

25 ואומר להם. לשמשים המכינים סעודתו:

26 אשור הייא. תתאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא אחרת:

27 אתכתכא דשינא. כסא של שן שחשוב ועשיר היה:

28 ומושיף נורא. נופח ומצית את האור לכבוד שבת:

29 לביש גונדא. כלי שחור להודיע שהיום אינו כדאי להתנהג בחשיבות ולהתעסק בצרכי שבת ולא יטנף בגדיו מבישולי קדרות:

30 דתנא דבי רבי ישמעאל. דבישול קדרה מטנף בגדים:

31 מחריך רישא. אם היה ראש של בהמה לחרכו מחרכו הוא בעצמו:

32 פרים סילקא. לשון ויקרא יג פרומים מחתך:

33 מצלחי ציבי. מבקעין עצים לבשל:

34 מצתת צתותי. מצית את האור בעצים דקים וכל הני רבנן עבידי צורכי שבת בנפשייהו משום דאמרינן בריש פרק האיש מקדש דף מא. דקיום מצוה באדם עצמו טפי עדיף מבשלוחו:

35 מכתף ועייל מכתף ונפיק. לערב בא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופש כאדם שבא לקבל רבו לביתו ומראה לכל שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו:

36 במה הם זוכים. לעושר גדול כזה:

37 לה' הארץ ומלואה. דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך שמו בברכת הלחם:

38 והארץ נתן לבני אדם. על ידי מתנתו נהנינו בטובה:

39 וכבדתו. אשבת קא מהדר דאי ביוה"כ הא כתיב ביה מכובד:

40 להקדים. זמן סעודת שבת מזמן סעודת חול וזהו כבודו:

41 לאחר. וזהו כבודו שיהא תאב לאכילה:

42 במאי נשנייה. במאי נשנהו משאר ימים:

43 אי רגילתו לאקדומי. סעודתכם בחול אחירו:

44 רב ששת. סגי נהור הוה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שמגיע חמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:

45 דמטי טולא. כדי שיצטננו:

46 רבי זירא. כשהיה רואה ב' ת"ח מזדווגין ומדברים בתורה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מינייכו לכו והתעסקו בכבוד שבת ולא תחלוניה לבטל תענוגיו:

47 ויכלו. הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום:

48 נר דלוק ושולחן ערוך. כתב הרב בעל התוס' ז"ל דאף על גב דאמרינן בפ' ע"פ דף ק: ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש התם מיירי להביאו אצל המטות שמסובין שם אבל צריך הוא להיות ערוך במקומו רחוק ממקום הקידוש ואחר כך מביאו ומיהו דוקא שלהם שהיו קטנים ונוחים לטלטלן אבל שלנו דגדולים הם ויש שהיה טורח מרובה בהבאתו טוב לנו להביאם מקמי קדושא כדי שלא יהיה הפסק בין קדוש לסעודה דקי"ל אין קדוש אלא במקום סעודה עד כאן:

49 יסדר אדם שולחנו בערב שבת. ליל שבת ולמוצאי שבת נמי כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד כדרך בני אדם המלווין את המלך ביציאתו מן העיר:

50 חמין במוצאי שבת. לרחוץ ולשתות:

51 מלוגמא. רפואה:

52 אכליה אריא. לעגל הראוי לשחוט לפי שנראה כחסרון אמנה:

53 בשעה שאין בני אדם מצוין לכבותה. בשבת:

54 מתני' מצילין סל מלא ככרות. ועגול דבילה שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה:

55 ואם היו פקחין. לשאול שכרם מטורחם כפועלים וכתב הרב ר' ישעיה מטראני ז"ל דהנך אחרים רשאין להציל אפילו כמה ואפי' בכלים הרבה דדוקא לבעל הבית הוא דחיישינן דלמא אתי לכבויי אבל באחרים ליכא למיחש שהרי הדליקה גורמת להם שיכולין לזכות מן ההפקר דאילו כבתה הוה הכל לבעל הבית וכן נמי דף קיז: נשברה לו חבית בראש גגו שיכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם מצילין הם אפילו בכלים הרבה וכי תימא תינח בדליקה דלא אתי לכבויי מטעמא דכתיבנא אבל נשברה לו חבית בראש גגו ניחוש דאי שרינן ליה אתי לאיתויי כלים דרך רה"ר י"ל דכי חיישינן להכי היינו מתוך שאדם בהול על ממונו אבל במי שזוכה מן ההפקר שאינו ממונו ליכא למיחש להכי ומיהו בההיא שם דשכח פת בתנור דאמרינן בה נמי דאומר לאחרים באו והצילו לכם מזון שלש סעודות דוקא הוא דשרינן להו ובשאין להם מה יאכלו בלבד הא לאו הכי לא דהא רדיית הפת שבות הוא ומפני כבוד שבת התירו בלבד:

56 גמ' בבא להציל. שהכל בסל א' כדתנן סל מלא ככרות ואינו טורח אלא להציל מתוך הדליקה בבת אחת ומש"ה מציל כל מה שבסל וכיון דבחדא מציל מה לי פורתא מה לי טובא:

57 בבא לקפל. סלים הרבה שכל אחד טורח בפני עצמו: