ר"ן על שבת מ״ז

1 לא יאמר ישראל לנכרי טול אתה חלקך בשבת. לפי שנעשה שלוחו על עבודת חצי היום המוטלת עליו:

2 ואם התנו מתחלה. קודם שהוטלה עליו:

3 מותר. דהא לא קביל עליה ישראל עבודה בשבת ואין הנכרי שלוחו:

4 ואם באו לחשבון. פרש"י ז"ל דלאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באפי נפשיה היא כלומר אם קבלוה סתם ועשו סתם שנטל נכרי בשבת וישראל בחול ולא ציוהו ישראל ובאו לחשבון אחר זמן שאמר לו ישראל לנכרי כמה ימי שבת נטלת ואטול אני כנגדן ימות החול אסור דשכר שבת הוא נוטל דגלי אדעתיה דנכרי שלוחו הוה כך פרש"י ז"ל. אבל הראב"ד ז"ל פירש דאהתנו מעיקרא קאי כלומר אע"פ שהתנו אם אמרו אחר כך שיבואו לחשבון ותהא חלוקתן שוה אסור דכיון דבאו לחשבון אשתכח דתנאי דמעיקרא הערמה בעלמא הוא:

5 סליקו להו כל כתבי כל

6 הכלים ניטלין בשבת. כתבו בתוספות דלא גרסינן כל הכלים ניטלין דאי הכי משמע שאין שום כלי אסור בטלטול וליתא דהא איכא מסר גדול ויתד של מחרישה דלכ"ע אסירי בטלטול כדאיתא לקמן דף קנז. אלא הכי גרסינן כל הכלים הניטלין בשבת והכי פירושו כל הכלים שהן ניטלין בשבת אף דלתותיהם של אותם שיש להם דלתות ניטלין עמהן ולפי זה הן צריכין ג"כ לומר דלא גרסינן ודלתותיהן בוא"ו דלא שייכא בהך גירסא וא"ו כלל. ואין צריך לכך דשפיר גרסינן כל הכלים ניטלין בשבת דכיון דקתני ודלתותיהן עמהן שפיר משמע דלא מיירי אלא בכלים העשוים להצניע בהן שמלאכתן להיתר ועיקר חדושיה דתנא משום שריותא דדלתות הוא וכך מטין דברי רש"י ז"ל שכתב בלשון זה כל הכלים שיש להם דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי אבל אלו הוו כלי על גבי אביהם:

7 גמ' ואע"פ שנתפרקו בשבת ולא מיבעיא בחול כתב רש"י דקס"ד דאע"פ שנתפרקו אשבת דתנן ברישא קאי ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרין ולא מיבעיא שנתפרקו מאמש ומש"ה אקשי' אדרבה מאי אע"פ שייך למיתני הכא הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למימר משום דכי קדיש יומא היו מוכנין לטלטל אגב אביהן ולפי זה נראה דלא גריס רש"י ז"ל ואע"פ שנתפרקו בשבת אלא אע"פ שנתפרקו:

8 הכי קאמר וכו'. ואע"פ לאו ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת ולא מבעיא כשלא נתפרקו:

9 ומקשו הכא דמהא משמע דטפי איכא למישרי בשברי כלים שנשברו בשבת משנשברו מערב שבת ואילו לקמן בפרקין דף קכד: מסקינן דשברי כלים שנשברו מערב שבת שרו טפי משנשברו בשבת דאילו נשברו מע"ש לכ"ע סגי להו במעין מלאכה ואילו נשברו בשבת פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לאו קושיא היא דהתם כיון שאינן ראוין למלאכתן הראשונה דין הוא שכשנשברו בשבת יהו אסורין מדין נולד אבל דלתות הכלים שראויות להחזירן במקומן ולשמש מלאכתן הראשונה טפי חזי כי נתפרקו בשבת שהן מוכנין אגב אביהן מכשנתפרקו מערב שבת דהתם איכא למימר דכיון שלא החזירום מבעוד יום בטלי מתורת כלי:

10 ת"ר דלת של שידה תיבה ומגדל ניטלין. ומסלקין אותן בשבת מציר שלהן דאין סתירה בכלים:

11 ולא מחזירין. לאו משום דיש בנין בכלים אלא משום גזירה שמא יתקע וכדמפרש ואזיל כלומר שמא יתקע מסמר או יתד בחזקה וחייב משום מכה בפטיש א"נ משום בונה דכי אמרינן ביצה דף כב. אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק ואין צריך אומן בחזרתו אבל עושה כלי מתחלתו א"נ כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו כל שהחזירו לא מיקרי בנין בכלים אלא עושה כלי מיקרי ומחייב משום בונה ומש"ה חיישינן לשמא יתקע דכל כה"ג מלאכת אומן הוא וכבר כתבתי זה למעלה בפ' הבונה בס"ד:

12 של לול של תרנגולים לא נוטלין ולא מחזירין. דכיון דמחובר בארעא דיש בנין בקרקע ויש סתירה בקרקע וחזרתו בנין ממש הוא וסלוקו סתירה גמורה היא:

13 גזירה שמא יתקע. קא יהיב טעמא אמאי דאמרינן דדלת של שידה תיבה ומגדל לא מחזירין וכדפרישית:

14 מתני' נוטל אדם קורנס. מרטל:

15 דבילה. מאחר שעשאה עגול היא עבה מאד וקשה כגבינה וצריך קרדום לחתכה:

16 מגירה. כעין סכין ויש בו פגימות:

17 לגרוף בה. מן החביות:

18 רחת. פאל"א בלע"ז:

19 מזלג. כמין עתר שקורין פורקא ויש לו שלש שינים ומהפכין בה קש בגורן:

20 לתת עליו לקטן. מזונות:

21 כוש. פלך:

22 לתחוב בו. ולאכול תותים וכל פרי רך:

23 מחט של יד. מחט קטנה שתופר בה בגדים:

24 ושל סקאין. מחט גדולה שתופרין בה שקין:

25 לפתוח בה את הדלת. מי שנאבדה לו מפתחו:

26 גמ'בין קורנס של אגוזים. שמיוחד לפציעת אגוזים והוי מלאכתו להיתר:

27 בין של נפחים בין של זהבים. דמלאכתו לאיסור ואפ"ה לצורך גופן שרי כדאמרינן לקמן:

28 זיירי. דעצר בהו הם כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן הבגדים כדתנן דף קמא. מכבש של בעלי בתים:

29 מזורי. דחביט בהו כלי עץ שהכובס מכה בו הבגדים על האבן בעת שמלבנן:

30 סיכי. הן יתידות שהן מוכנין לנער בהן משי וכיוצא בו ואלו כולן קפיד עלייהו שלא יפגמו כדי שלא יקרעו הבגדים והמשי וכן פירש הר' בעל הערוך ז"ל וכן מפרשי' בירושלמי:

31 ת"ר פגה. תאנה שלא בשלה כל צרכה כדכתיב שיר השירים ב׳:י״ג התאנה חנטה פגיה וטומנה בתבן להתבשל ותבן הוי מוקצה לטיט:

32 וחררה שטמנה בגחלים. מבעוד יום לאפות בהן ובא בשבת ליטלה:

33 אם מגולה מקצתה. שיכול לאחזה במקום המגולה דאפילו טלטול מן הצד ליכא שאין צריך להגביה את התבן אלא אוחז במקום המגולה והתבן נשמט ונופל:

34 ורבי אלעזר בן תדאי סבר שאע"פ שאין בהן מקום המגולה תוחב בהן כוש או כרכר ומגביהן ונופלים התבן או הגחלים מאליהן ואח"כ נוטלן בידו כיון שאין טלטול הגחלים והתבן כדרכן אלא מן הצד:

35 אמר רב נחמן הלכה כר' אלעזר בן תדאי. דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול ואע"ג דבפרק כירה דף מג: מסקינן דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול כבר כתבתי שם דתרי גווני טלטול מן הצד נינהו וביארתי שם עיקרי הדברים בס"ד:

36 אבל מחט שניטל חורה. חור שלה:

37 עוקצה. פונטה:

38 אסור כרבא. דאמרי' בגמרא דמדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא וכי אמרינן דשבת וטומאה כי הדדי נינהו ה"מ בדבר שהוא כלי מעיקרו ונשבר כגון מחט שניטל חורה או עוקצה אבל בכלי מעיקרא שבת וטומאה לאו כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק במה אשה דף סג. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת ותנן נמי בסמוך גבי קנה של זיתים בין כך ובין כך ניטל בשבת:

39 אסוכי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי. פרש"י ז"ל לתקן איבריו ביד ומאן דאסר משום דדמי למתקן ולא דמי ללפופי ינוקא דשרי' לקמן בפרק חבית דף קמז: לכ"ע דהתם הוא שמלפפים אותו בבגדים והאיברים מתיישבין מאליהן אבל הכא שמחזירן ומתקנן ביד אסר רב נחמן ול"נ דא"ה ה"ל לרב נחמן למיפשט איסורא ממעצבין את הקטן דאמרינן לקמן שם דאסור לכך פר"ח ז"ל דאסוכי ינוקא היינו אסוקי גרמא דפומא דנפלה לינוק' ומגביהין אותו ביד ור"נ דאסר ס"ל דכיון דלרפואה קא עביד איכא למגזר משום שחיקת סמנין ורב ששת דשרי סבר כיון דביד קא עביד ולא בסם ליכא למגזר משום שחיקת סמנין וקי"ל כרב ששת:

40 מתני' קנה של זיתים. לאחר מסיקתן צוברן במעטן ושמנן מתאסף לתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם נגמרו כל צרכן והגיעו לבית הבד:

41 אם יש קשר בראשו. היינו אותו פקק של קנים:

42 מקבל טומאה. דכלי הוא:

43 ואם לאו אינו מקבל טומאה. דלא הוי מנא ובגמ' פריך נהי נמי דקשר משוי ליה מנא אמאי מקבל טומאה דהא פשוטי כלי עץ הוא שאפי' הוא חלול אין חללו עשוי לקבל ומשנינן בשעה שמהפך בו זיתים הופכו ורואה בשמן המשתייר שם ע"י הפקק אם הגיעו לעצור וזו היא קבלת החלל שבו:

44 בין כך ובין כך. ניטל בשבת דהא כלי הוא להפך בו זיתים:

45 מסר הגדול. מגירה גדולה העשויה לקצוץ בה קורות:

46 ויתד של מחרישה. הוא כלי העשוי כסכין שבו עושה חריץ של תלם המענה דהנך קפיד עלייהו ומיחד להן מקום דלא חזו למלאכה אחריתי:

47 גמ' האי אוכלא דקצרי. פירש הרב אלפסי ז"ל:

48 חרבא דאושכפי. סכין של רצענין:

49 סכינא דאשכבתא. סכין המיוחדת לשחיטה בלבד:

50 חצינא דנגרי. דולדורה בלע"ז כל הני קפדי עלייהו משום דפגמי ומקצי להו בידים וכל הני הוו מוקצה מחמת חסרון כיס דכ"ע מודו ביה: