ר"ן על שבת ס״ז

1 אביי אשכחיה לרבא דהוה משפשף ליה לבריה. אגבא דחמרא בשבת לשעשע התינוק:

2 הא משתמש מר בב"ח. ותנן לא רוכבין על גבי וכו' וה"ה לכל תשמיש:

3 צדדין הם שאינו מרכיבו עליו אלא משפשפו על צדי גבו ואין זה תשמישו ורבנן לא גזור בה:

4 צדי צדדין. כגון שיש דבר בצדי הבהמה והוא משתמש בצדדי אותו דבר ובאילן נמי מסקינן כה"ג בגמרא דצדדין אסורין ולפיכך אסור לסמוך הסולם לצדי אילן דכי סליק ביה משתמש בצדדין אבל אם יש יתד תקוע בצדי אילן מותר לסמוך סולם עליו דהוה ליה יתד צדדין וסולם צדי צדדין:

5 מתני' מתירין פקיעי עמיר. קשין של שבולין שאגדן מתירין אותן שיהו נוחין לבהמה לאכלן:

6 ומפספסין. שכן דרך בהמה שמפזרין לפניה עשבים ויפה לה לאכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה את ריחן כל כך וקצה בהן:

7 כיפין. מפרש בגמרא וכן זירין:

8 אין מרסקין. אין מחתכין:

9 את השחת. אספסתא:

10 ולא את החרובין. מפרשינן בגמרא אליבא דרב יהודה דאמר מטרח באוכלא לא טרחינן וקיימא לן כוותיה דחרובין דקתני דומיא דשחת דרכיכא אף חרובין דרכיכי ומש"ה אין מחתכין דמטרח באוכל לא טרחינן דכיון דבלאו הכי אוכלא הוא הוה ליה טירחא דלא צריך:

11 רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. דס"ל דאע"ג דרכיכי שוויי אוכלא הוא שמתוך ששיניה דקות אינה יכולה לאכלן בלא ריסוק:

12 גמ' הן הן פקיעין הן הן זירין. שניהן קשין של שבולין הן ומיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשין:

13 זירין תלתא. קשורין תלתא אגדין:

14 כיפין דארזי. ענפים של ארז שמזירין אותן ובעודן לחים ראויין לבהמה וה"ק מתירין פקיעי עמיר דכל זמן שהן קשורין לאו אוכלא נינהו ומתיר לשווינהו אוכלא:

15 אבל פספוסי לא. דסגי ליה בהתרה בלבד:

16 ומטרח באוכלא. כלומר בדבר שהוא אוכל בלא תיקון זה לא טרחי':

17 וכיפין פספוסי נמי מפספסין. דבלאו פספוס לא הוי אוכלא ושוויי אוכלא משוינן:

18 אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר. כך היא הגירסא במקצת נוסחות הלכות הרב אלפסי ז"ל ומשום הכי לא שרינן דכיון שקשור בשלשה מקומות הוי ליה טירחא יתירא ואסור אבל רש"י ז"ל גורס וכן הגירסא בספרים שלנו אבל לא הזירין לפספס אלא להתיר וכי קתני אבל לא הזירין אפספוס קאי דפספוס בזירין מיטרח באוכלא הוא אבל להתיר שרי דשוויי אוכלא הוא דזירין הרי הן כפקיעין אלא דפקיעין זירין תרי זירין פקיעין תלתא:

19 מתני' אין אובסין את הגמל. מאכילין אותו הרבה על כרחו שתוחבין בגרונו ובגמ' מפ' אובסין שעושין אבוס במעיו והא דאמרינן בפרק עושין פסין דף כ. גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים כבר פי' רבינו שמואל ז"ל דההיא הלעטההיאאלא דלא דק בלישנא:

20 ולא דורסין. שדורס לה לתוך גרונה את העומרין ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין:

21 אבל מלעיטין. מפרש בגמרא:

22 אין נותנין מים לפני דבורים. לפי שאין מזונותן עליו שיוצאין ואוכלין בשדה ומיא באגמא שכיחא להו:

23 הדרסיות. על שם מקומן:

24 גמ' המראה מרביצה ופוקס את פיה. נותן חרס לתוך פיה שלא תוכל לסגור את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית הבליעה על כרחה למקום שאינה יכולה להחזיר:

25 מאכילה מעומד. נותן לתוך פיה וכ"ז שאין מרביצין אותה אינו יכול כל כך לתחוב ויכולה להחזיר:

26 מהלקטין לתרנגולין. הלקטה דתרנגולין כהלעטה דעגלים:

27 דספי ליה בידי'. נותן לתוך פיו במקום שיכולה להחזיר:

28 אין מזונותן עליך. ומש"ה אפי' למשדי קמייהו אסור והיינו דתנא אין נותנין מים לפני דבורים. מדאמרי' בגמרא ולטעמיך מאי איריא מים אפילו חיטי ושערי נמי ומפרקינן שאני מים דשכיחי משמע ליה דמזונות דלא שכיחי כגון חיטי ושערי מותר לתת לפני יוני שובך אע"פ שאין מזונותיהם עליו ודקתני אין מהלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה במזונות דשכיחי קאמר ולפיכך תמהני על הר"ם במז"ל שכתב בפרק כ"א מה' שבת אבל מי שאין מזונותיו עליו כגון חזיר ויוני שובך ויוני עלייה ודבורים לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים ולא חילק בין שכיח ללא שכיח וכן הרב אלפסי ז"ל לא הזכיר מזה כלום ולא ידעתי למה:

29 ת"ר אין גובלין את הקלי. קלי קמח של תבואה שנתייבשה כשהיא קליות בתנור ואותו קמח לעולם מתוק והיא קמחא פסחים דף לט: דאבישונא ועושין ממנו שתית של שמן ומים ומלח מעורבין:

30 ר' יוסי ברבי יהודה היא. דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל וכיון דלרבי יוסי ברבי יהודה לא מיחייב בנתינת מים עד דאיכא גיבול ועל ידי שינוי מותר מתני' נמי דקתני נותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין ר' יוסי ברבי יהודה היא:

31 ושוין שבוחשין את השתית. ובגמ' והא אמרת רישא אין גובלין ופרקינן ל"ק הא בעבה הא ברכה כלומר דברכה אפילו תנא קמא מודה שבוחשין בתרווד והיינו גובלין הלכך נקיטינן דבעבה על יד על יד שרי ואפי' לגבל לגמרי וברכה אפי' טובא נמי שרי והוא דמשני:

32 בחול נותן את החומץ. כלומר כן דרכו:

33 לגבלא דבי נשא. שומר בהמות שלאביו ומגבל מאכלן:

34 דקא גביל. מורסן על ידי שינוי:

35 בטש ביה. דהוה סבירא ליה דכי תנן אבל לא גובלין אפי' ע"י שינוי נמי אסורין:

36 גובלין. על ידי שינוי כדמפרש ואזיל:

37 ולא מספין. אין ממרין כדתנן במתני':

38 ודלא לקיט בלישניה. עגל קטן שעדיין לא למד לאכול:

39 והני מילי. דמותר לגבל:

40 אפנקסיה. לוחות קשורות זו בזו כאותן של גלחים:

41 מהו לגבל. א"ל אסור כתב הרז"ה ז"ל שלא היה לו לרב אלפסי ז"ל להביאה דלא קי"ל הכי דכרבי אזלא ופליג עליה ר' יוסי בר' יהודה וקי"ל כוותיה והרמב"ן ז"ל כתב בספר המלחמות דלא קשיא מידי דהכא בגיבול גמור קאמר ור' יוסי ברבי יהודה לא שרי אלא על ידי שינוי וכתב שכך הוא פסקן של דברים דגיבול מורסן לתרנגולין לעולם אסור קלי ושתית לאדם על יד מותר ואע"פ שמגבל גיבול גמור וכן בשתית כל שמשנה שנותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ נמי שרי' ואפי' טובא וממרס ביד מורסן לשוורים במגבלו לגמרי אסור והיינו דאמרינן מהו לגבל אמר ליה אסור אבל בשאינו מגבל לגמרי אלא שתי וערב וחוזר ומנער לכלי שרי אלו דבריו ז"ל מכלל דסבירא ליה דגיבול מורסן לתרנגולין אפי' ע"י שינוי אסור ולא ידעתי מנין לו אי משום דתנן במתני' אבל לא גובלין ההיא בגיבול גמור עסקינן ומכיון שמצינו בגמ' דלשוורים שרי ע"י שינוי למה לא נלמוד ממנה לתרנגולין דא ודא אחת היא וכן דעת הר"ם במז"ל בפכ"א מהלכות שבת:

42 מהו לפרק. פרש"י ז"ל לפרק מלפני בהמה זו ולתת לפני בהמה אחרת ולא נהירא דאם איתא מתני' היא בפ' תולין דף קמ: נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה אחרת בשבת וברייתא שם נמי תניא נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ונותנין לפני בהמה שפיה רע אלא ודאי הכי פירושו מהו לפרק ולנער מכלי אל כלי אמר ליה מותר וכדאמר רב יהודה מנערו לכלי:

43 חד קמי חד תרי קמי תרי שפיר דמי. מדה אחת שרגילין לתת לפני בהמה מותר לפרק ולנער בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד אבל תלתא קמי תרתי הואיל ובחול לא יהיב להו כה"ג לא ואסיקנא ואפילו כור ואפילו כוריים:

44 מתני' מחתכין את הדלועין. התלושין ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם:

45 ואת הנבלה. שנתנבלה היום ובין השמשות הוה עומדת לאדם ואפילו הכי מחתכין כר' שמעון דלית ליה מוקצה:

46 גמ' כרכי דזוזי. מחצלאות עשויות לספינה לכסות פרקמטיא שבתוכה:

47 כל הכלים ניטלין בשבת. ואפילו מלאכתן לאיסור ור"ש היא:

48 חוץ מן המסר הגדול. מגרה שהיא לאומנין לקוץ בה עצים ומוקצה מחמת חסרון כיס היא שלא ישתברו חריציה שהיא עשויה כסכין מלא פגימות:

49 ויתד של מחרישה. החופר את הקרקע ומדאמרינן בכל השבת כולה הלכה כר"ש כתב הרמב"ן ז"ל דמהכא שמעינן דבמלאכה שאינה צריכה לגופה נמי הלכה כר"ש דאמר פטור עליה דלישנא דכל השבת כולה הכי משמע דבכל מאי דקאמר ר"ש בשבת נקיטינן כותיה כדאמרינן בעלמא עירובין דף מו. הלכה כדברי ר"ש בעירובין שם והלכה כדברי המיקל באבל ועוד אי במוקצה בלחוד קאמרינן למ"ד בר ממוקצה מחמת מיאוס כ"ש מוקצה מחמת איסור ומוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה דגרוגרות וצמוקין דאפי' ר"ש מודה בהו וכיון שאפי' בדין מוקצה בטלי ארבעה חלקיו היכי לימא בכל השבת כולה ועוד דלמ"ד נמי חוץ ממוקצה מחמת איסור היה לו ליפסוק במוקצה כר"מ דף מד. דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס ואית ליה מוקצה מחמת איסור אלא לאו שמע מינה שהוא כלל גדול לכל מילי דשבתא דנקיטי' בכולהו כר"ש הלכך נקיטינן כותיה במלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור עליה:

50 מתני' מפירין נדרים בשבת. בעל לאשתו:

51 ונשאלין. לחכם:

52 שהן לצורך השבת. כגון שנדר שלא אוכל היום:

53 ופוקקין את המאור. כרבנן דאמרי דף קכה: פוקקין פקק חלון בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן:

54 ומודדין את המקוה. אם יש אמה על אמה ברום שלש אמות:

55 ואת המטלית. שתהא בת שלש אצבעות על שלש אצבעות כגון אם היתה טמאה ונגעה בטהרות: