ר"ן על שבת ה׳ ב

1 תניא ר"ש בן אלעזר אומר אין הורגין את המאכולת בשבת. כינה:

2 וב"ה מתירין. כדמפר' טעמא בשמונה שרצים מאילים מאדמים דמשכן מה אילים שפרים ורבים אף כל שפרה ורבה וכנה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם הוא שורצת וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר דבהני מילי פליגי ב"ש וב"ה:

3 אין משדכין. מלשון שקט ומנוחה שהאשה מוצאת בבית בעלה כדכתיב רות א׳:ט׳ ומצאן מנוחה אשה בית אישה ומתרגמינן שופטים ה ותשקוט הארץ ושדוכת ארעא ואסור משום ממצוא חפצך:

4 וב"ה מתירין. דקסברי חפצך ולא חפצי שמים:

5 ואין מנחמין. משום דמצטער עם המצטערים:

6 אומר שבת היא מלזעוק. פירוש אינו יכול לבקש רחמים עכשיו שעל ידי כן יעורר בכי ויצטער אלא אומר להם דברי תנחומין שלא יצטערו:

7 יכולה היא שתרחם. אם תכבדנה מלהצטער בה:

8 בתוך חולי ישראל. שמתוך שכוללו עם הרבים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים:

9 שבנא איש ירושלים. אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא:

10 ורחמיו. של הקב"ה:

11 שבתו בשלום. נוחו בשבתכם בשלום:

12 בקושי התירו. מפני שמצטער:

13 בתפיחה. חולה:

14 זמנין א"ל בלשון הקדש וזמנין א"ל בלשון ארמי. והא לאו לענין שבת נקטה:

15 דשכינה עמו. ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:

16 סועד. סומך בתשות כחו:

17 אלא מתעטף. מאימת שכינה כאדם היושב ואין פונה לצדדין:

18 וכתבו בתוספות דכי אמרינן לא ישב על גבי מטה דוקא כשהחולה יושב נמוך וכדי שלא ישב גבוה מראשותיו של חולה:

19 ואמר רבה ואפילו גבוה וכו'. דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור רבנן לא פלוג במלתייהו:

20 הא ב' קורין. שאם יבא להטות יזכרנו חבירו:

21 בשני ענינים. בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו:

22 במדורה. מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכין להם אין זה מכיר בבוא חבירו להבעיר ולהטות:

23 אדם חשוב הוא. שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו:

24 כאן בשמש קבוע. שרי מפני שאינו צריך עיון הרבה ואע"פ שאפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו שאינו צריך גם בם עיון מרובה אסרו מפניהנקיות הקלו כאן:

25 כאן בשמש שאינו קבוע. אסור מפני שצריך עיון מרובה:

26 הא בדנפטא. שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי לאטויי ורש"י ז"ל גורס גירסא אחרת אבל גירסא זו הסכים הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שבת אלא שאסר לשמש שאינו קבוע אפי' בשל נפט. ולא נתבררו לי דבריו:

27 מסדר הוא ראשי פרשיות. מריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה:

28 דאימת רבן עליהן. ואין פושטין יד לשום דבר אפי' בחול אלא על פי רבן:

29 איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו. מי חיישינן להרגל עבירה או דלמא כיון דאיכא היכרא מדכר דכירי:

30 מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. לגבי אשת רעהו ודאי ליכא לספוקי דאסור. אף אשתו נדה וכי תימא כיון דמקשינן אשתו נדה לאשת רעהו נימא דכי היכי דאשת רעהו מיתסר ביחוד אף אשתו נדה נמי. איכא למימר דמדרשא דסוגה בשושנים נפקא לן דיחוד שרי כדאיתא בסנהדרין דף לז. ועוד דכל זמן שלא בעל דיצרו תקפו דומיא דאשת רעהו אפילו באשתו נדה אסור כדאיתא בפ"ק דכתובות דף ד.:

31 וכתב בספר בעלי הנפש אמרו רבוואתא נדה כל ימי טומאתה אסור' למיכל על פתורא דגברא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה ואע"פ שאין הטעם מפורש בכאן לאסור אותה מן השולחן כי יש לומר עם הזבה דקאמר בקערה אחת אבל על שולחן אחד מותרת. יש לסמוך דבריהם ממה שאמרו בברייתא בגמרא כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא יאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו והתם ודאי על שולחן אחד נמי אסור דומיא דעוף וגבינה דאיכא למיגזר ביה עלייה אטו אכילה וקאמר כיוצא בו אלמא אכילת זב וזבה נמי אסור על שולחן אחד כי הך. מיהא אתחזי לן שאם הפריש מפה אחרת לעצמו אף על פי שהיא אוכלת על השולחן מותר דהא איכא היכרא להרחקה והכי נהוג עלמא נמי בבשר וגבינה ע"כ: