ר"ן על שבת ל״ט א

1 ולא בלחיים. דאמרי' בפ"ק דעירובין לחי רחבו שלשה ולא קיי"ל הכי אלא כת"ק דאמר כל שהוא:

2 הלכך נקטינן דמי מלח מרובים אסורין אבל מי מלח מועטין לצורך טבול אותה סעודה שרי ומיהו אפילו מועטין כל היכא דאיכא תרי תלתי מלחא אסור וכדאמר אביי בסמוך:

3 אין עושין מי מלח עזין. דהיינו כל שהביצה צפה בהן שכח המלח מעכבה מלשקוע:

4 אין מולחין צנון וביצה. ג' וד' חתיכות יחד שהמלח הוא מעבדן ונעשו קשין והוי תקון:

5 פוגלא. צנון:

6 פשרי פשרי. תלי תלים גבוהים עגול על עגול:

7 מימלח לא מלחנא. שתים יחד:

8 טבולי. בשעת אכילה מטבילנא במלח ואכילנא:

9 יין בתוך העין. דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא דלרפואה קא עביד:

10 על גבי העין מותר. דאמרינן דלרחיצה בעלמא עביד:

11 רוק תפל. שלא טעם כלום משניעור משנתו אפילו על גב העין אסור דמוכחא מילתא דלרפואה היא ולא לרחיצה להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

12 שורה אדם קילורין מע"ש ונותן על גבי עיניו. דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מערב שבת איכא היכרא וליכא למגזר ומאן דחזי נמי סבר דלרחיצה בעלמא היא דסבור שהוא יין:

13 כולי האי. ודאי לא שרא דמוכחא מילתא:

14 טיפת צונן. לתת בעיניו:

15 ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית. נמי מאירה את העינים:

16 הוא היה אומר. רבי מונא:

17 יד לעין. קודם שנטל ידיו:

18 תיקצץ. נוח לו שתיקצץ שרוח רעה שורה על הידים ומסמאתו וכן כולם:

19 לחיסודא. ריבדא דכוסילתא:

20 לפי טבעת. נקב הרעי שעגול כטבעת:

21 תקצץ. ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:

22 לגיגית. שמטילין בה שכר:

23 תקצץ. ולא תגע בה קודם נטילה:

24 יד לעין. קודם נטילה מסמאת את העין יד לאוזן מחרשת:

25 יד לפה או לחוטם מעלה פוליפוס. ריח החוטם וריח הפה יד לאמה דנקט לאו לענין נטילת שחרית נקט לה אלא מפני שמביאתו לידי קרי ובמסכת נדה דף יג. נמי אמרינן בה תיקצץ משום האי טעמא ומשום דתני בה נמי לטותא דתקצץ תני גבי הנך:

26 תנן התם בנדה. פ' כל היד דף יג.:

27 המרבה לבדוק בנשים. שבודקת תמיד שמא ראתה דם:

28 משובחת. דליכא למיחש להרהור דנשים לאו בנות הרגשה נינהו כדמפרש ואזיל:

29 ובאנשים. שבודק תמיד באמתו שמא יצא קרי ממנו:

30 תקצץ. שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה ומוציא שכבת זרע לבטלה:

31 אנשים דבני הרגשה נינהו. שמזדעזעין איבריו כשמתחמם ורואה קרי:

32 כי קתני מרבה אנשים. משום נשים נקט מרבה דאשה המרבה לבדוק עצמה משובחת אבל תקצץ דאנשים בחדא זימנא נמי:

33 לענין זוב. שיוצא ממנו ורוצה לבדוק כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה וג' לקרבן. זוב דומה למי בצק של שעורים ובא מבשר המת ושכבת זרע בא מבשר החי וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:

34 בצרור. דבר קשה שאינו מחמם:

35 במטלית עבה. קשה היא ואינה מחממתו:

36 כאילו מביא מבול לעולם. שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר וגו' ואמר מר ברותחין קלקלו ברותחין נדונו:

37 ניצוצות ניתזין. כשאינו אוחז באמה אינו מטיל למרחוק כסריס שאין מימי רגליו עושין כיפה:

38 איסורא. אסור לאחוז אפילו מוציא לעז כדקתני מוטב שיוציא לעז:

39 תקנתא. ישתין על העפר תיחוח דמשמע דאי ליכא הכי יאחז באמה:

40 הנחמים באלים. שמתחממים בעצי אילנות במדורות גדולות כלומר בעלי הנאות:

41 באלים. כמו תחת האלה בראשית לה:

42 דשף ויתיב. שנעשה מעפר ארץ ישראל:

43 במלכות נהרדעא. משום שנא' תהילים ק״ב:ט״ו כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו:

44 אחוז באמה. כדי שלא יפלו מים על הגג: