ר"ן על שבת כ״ה א

1 שית זונה. נוטריקין שחוזות:

2 שית. בית הבשת:

3 שמכבנין. קושרין בגד סביביו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף:

4 למילת. לעשות מצמרו כלי מילת:

5 באנפי נפשה. ולא אפלוגתא דמתני':

6 אבל מי מפיס. מי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלוב והרואה אותן צרורות ליבש אומר לחלוב הוא ואתי למשרי תרוייהו:

7 מתני'לא יצא הגמל במטולטלת. מטולטלת כמין כר מלא מוכין שנותנין לו תחת זנבו ואית דמפרשי מטולטלת לגמל כמרדעת לחמור:

8 ולא עקוד ולא רגול. מפרש בגמרא שעוקדים ידיהם עם רגליהן בחבלין שלא יברחו:

9 ולא יקשרו גמלים זה בזה וימשוך. האחד כדפריש בגמ':

10 אבל מכניס חבלים לתוך ידו. אם רוצה להוליכן לנהר להשקותן מכניס חבל כל אחד ואחד בידו ומוליכן:

11 ובלבד שלא יכרוך. החבל על ידו ובגמ' מפרש טעמא:

12 גמ' בזנבו ובחטוטרתו. דכיון דקשור בשניהם לא נפיל:

13 חטוטרתו. חרובא שיש לכל הגמלים בגביהם:

14 בשליתה. דכיון דכאיב לא מנתחא ליה:

15 עקידת יד ורגל. אחד מן הרגלים ואחד מן הידים מחבר ומאסר ביחד:

16 כיצחק בן אברהם. כדכתיב בראשית כ״ב:ט׳ ויעקוד את יצחק בנו כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד עם רגל ונפשט צוארו לאחוריו:

17 ידו על גבי זרועו. אחת מידיו כופף כלפי מעלה וקושר כדי שלא יהיו לו אלא שלשה רגלים לברוח:

18 לחינגא. לשוק למוכרו חינגא על שם שסובבין את השוק במחולות:

19 עד כאן לא שנו אלא לענין כלאים. האי לא יכרוך דמתני' לא שייך ביה איסור שבת אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל:

20 אילימא כלאים דאדם. כריך להו סביבות ידיו ורגליו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהם מושכים שום דבר ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד:

21 והתנן אדם מותר. עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלא אסרה תורה אלא לשני מיני בהמות יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:

22 כלאים דחבלים. שיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן וכי כריך להו הוי כלאים וידיו מתחממות באחיזתן וקסבר תנא דמתני' דבר שאין מתכוין אסור:

23 התוכף. בגדי צמר ופשתי':

24 תכיפהאחת. כגון ע"י מחט פעם אחת או שקשר קשר א':

25 אינו חיבור. דכתיב דברים כ״ב:י״א צמר ופשתים יחדו לא אסרה תורה אלא יחדיו דהיינו חבור המתקיים יפה:

26 שלא יכרוך ויקשר. כריכה וקשירה בשתי תכיפות ומה שהביא הרב אלפסי ז"ל הך סוגיא לא הביאה אלא לפרוש' למתניתין דהא קי"ל דבר שאין מתכוין מותר ואפילו לענין כלאים כלאים פ"ט מ"ה דמוכרי כסות וכלים מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:

27 אמר שמואל ובלבד שלא יוציא. ראש החבל מתחת ידו למטה טפח דדמי כמי שנושאה ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמל:

28 הלכה למעשה אתא לאשמועינן. דהבא לימלך אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:

29 והתניא ובלבד שיגביה אפסר מן הקרקע טפח. אבל כל כמה דבעי נפיק מתותי ידיה:

30 בחבלא דביני ביני. שבין ידיו לגמל ובההיא קאמר דכמה דבעי להוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתראה הבהמה נמשכת דאי לא לא מתחזי נטירותא דבהמה אלא למשוי בעלמא שאין נראה שאוחז ראשה בידו:

31 מתני' אין חמור יוצא במרדעת וכו' בזוג. אשקיל"א:

32 סולם ורצועה. וכל הנך דמתני' מפרש בגמרא:

33 קופר. שרץ הוא ונימיו חדין כמחט וקורין לו אריסיון וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יינקוה שרצים:

34 ולא ברצועה שבין קרניה. דמשוי הוא:

35 גמ' שאינה קשורה לו מערב שבת. דלא גלי אדעתיה מעיקרא שהיא צריכה לכך שיהא לה למלבוש: