1אין אומרים כל הקודם בשטר צואה זה זכה. שאם אין מספיקין הנכסים לכולם א"א הקודם בשטר ראשון נוטל ראשון:2לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכולן. פי' לפי חשבון וכן אם לא הספיקו הנכסים נוטלין לפי חשבון כל אחד מהם שהרי נתכוון לתת לזה פי שנים על זה:3ואע"ג דקמא בינונית ובתרא זיבורית . ומשום דסתמא קתני משמע אף בנתרצה לו לא היה בע"ח גבי מבינונית אלא מזיבורית דכיון דאחרון זה היה ראוי לו ור"ל בינונית אע"פ שנתרצה לו הוה ליה כמכרו לו ואמר רבא בפרק מי שהיה נשוי דף צב. ובפרק קמא דב"ק דף ח:ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בע"ח דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה כל דזבן בינונית אלא ודאי כדאמרן וכן מצאתי ספרים ישנים כתוב בהן אע"ג דקמא בבינונית ובתרא בזיבורית דאלמא דינן בכך ורבינו ז"ל דחה דדילמא כגון שהבינונית כנגד חוב של זה וכשבאו לחלק לקח כל אחד מחצית השדה ומחצית הזיבורית ונמצא שהבעל חוב כשגובה חובו מאחרון צריך לגבות מקצתו מהזיבורית ובתוספות נסתפקו בדין זה. וא"ת והיכי קרי למתנת ש"מ משעבדי דא"כ מלוה על פה בגו זימנא ומזון האשה והבנות לא יגבו מהן וליתא מדאמרינן ביש נוחלין דף קלג. השתא ירושה דאורייתא אמרת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתנת ש"מ לא כ"ש ויש לומר דהכא במתנת ש"מ במקצת ובקנין דכמתנת בריא היא אבל במתנת ש"מ בכולה אי קמא בינונית ובתרא זיבורית מבינונית דקמא גבי וכן דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל בבבא בתרא:4אשתדוף. נשדפו:5מתני' אין מוציאין לאכילת פירות. הרי שגזל שדה מחברו ומכרה לאחר והלוקח זרעה ועשאה פירות ובא הנגזל וטרפה מן הלוקח ולא נתן לו כי אם היציאה כדינו והלוקח גובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים שהרי באחריות מכרה לו בשטר והויא כמלוה בשטר והפירות גובה מנכסים בני חורין כדמפרש בגמ':6ולשבח קרקעות. אם השביח אותה שנטע בה אילנות והנגזל טרפה הימנו:7ולמזון אשה והבנות. שלו שקבל עליו לזונן כדתנן כתובות דף נב: לא כתב לה בנן נוקבן דהויין ליכי מינאי יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי חייב מפני שהוא תנאי ב"ד:8גמ' מפני שאינן כתובין. שאין כותבין הפירות הללו כשנכתב שטר מכירה על קרקע הגזולה שעדיין לא היו בעולם ולא כתב בשטר אלא שפלוני מכר לפלוני קרקע פלונית באחריות הילכך דמי הקרקע הוי כמלוה בשטר אבל דמי הפירות הוי כמלוה על פה דאע"פ דכתב ליה מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי זביני אלין אינון ועמליהון ושבחיהון ופיריהון אפ"ה אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר כיון שעדיין אינן בעולם ואפשר שלא יבאו. ודפרכינן והא מזון האשה והבנות וכו' לא פריך אלא ממזון האשה ולא משל בנות דהנהו נמי לא באו לעולם בשעת כתיבה ואולי לא יבואו:9מתני' יתומים שסמכו אצל בעל הבית. שבאו אצלו להשתדל בנכסיהם אבל לא מנוהו אביהם אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהם . כאפוטרופא:10ישבע. כשמחזיר הנכסים ליתומים נשבע שלא לקח משלהם כלום:11חלוף הדברים. דמנוהו בית דין ישבע דליכא למיחש דלמא מימנע ולא מקבל דבההיא הנאה דנפיק עליה קלא דגברא מהימנא הוא דאין ב"ד ממנין אלא אדם נאמן וכשר ודאי לא מימנע אע"ג דרמי עליה שבועה אבל מינהו אבי יתומים אי רמית עליה שבועה אתי לאימנועי ומ"מ כל שהחזיקו בנכסים אין יכולין לחזור בהן והכי איתא בתוספתא דב"ב פ"ח הל"ג:12המטמא. טהרותיו של חברו:13והמדמע. שמערב חולין עם תרומה:14שפיגלו. ששחטו הזבח לאכלו חוץ למקומו:15גמ' להאכיל. הפירות שרוצין לאכול אבל לא הפירות שרוצין להניח ולהצניע:16לחוב על מנת לזכות. כלומר אפילו דנו על מנת לזכות ונתחייבו בזה אין היתומים נפסדין ולכשיגדילו ידונו עמו:17ברחוק. שדה הרחוק מן העיר כדי לגאול הקרוב דדילמא משתדיף הקרוב שאין אדם יודע אי זה מהם יכשר:18לא משפיין. לא יעשו פירות בשופי:19להוציא עבדים לחירות. אם באים לפדות עצמן בכסף שנותנים להם אחרים ע"מ שאין ליתומים רשות בהם:20אבל מוכרין אותם לאחרים. לתקנת היתומים כגון להאכילם:21אף העבד עצמו נותן דמי עצמו ויוצא. לחירות:22מפני שהוא כמוכרו לעצמו. ומה לי מכרו לעצמו מה לי לאחרים ותנא קמא סבר מפני שנראה כמוציאן לחירות שאין הכל יודעין בדמים שהוא נותן:23וצריך לחשב עמהן באחרונה. פירוש ולהשביען אם נטלו משל יתומים כלום:24רשב"ג אומר אינו צריך. והלכתא כוותיה והרב בעל העיטור ז"ל כתב דדוקא באחרונה אין מחשבין אבל בתחלה צריכין ב"ד לחשוב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל מה שנתנו בידם ואע"ג דאמרינן דאין נשבעין הני מילי בטענת שמא אבל בטענת ברי כגון שאמר ליה יודע אני שלקחת משלי כך וכך משביעין והילכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו וכתב הראב"ד ז"ל שכותבין שני שטרות א' לאפוטרופוס ואחד לקרובים של יתומים אות באות והוא הנקרא שטר שמוש ב"ד:
