ר"ן על גיטין כ״ז

1 גמ' מפר תקנת השבים. שאם יצטרכו לקעקע הבירה ימנעו מלעשות תשובה:

2 מתני' לא היה סיקריקון. פי' אנס. כלומר שאינו יכול לטעון דין אונס ולומר אנוס הייתי כשמכרתי:

3 בהרוגי המלחמה. אבל משם ואילך היה יכול לטעון דין אונס וטעמא מפרש בגמ' דבשעת הרוגי המלחמה דגזרו כל דלא קטיל לקטליה אגב אונסיה גמר ומקני אבל בתר הכי אמרו כל דקטיל לקטלוהו והילכך כשאנסו שדה לא גמר והקנה ונקט ביהודה מפני ששם היתה הגזירה שהיתה ירושלמי הלכה ז קבלה בידם שיהודה הרג עשו דכתיב ידך בעורף אויביך:

4 מקחו בטל. שיכול לומר כשהסכמתי על המכירה נחת רוח עשיתי לסיקריקון:

5 אבל אם לקח תחלה מבעל הבית ואחר כך מסיקריקון מקחו קיים. שלא היה לו לקיים תחלה המקח מפני נחת רוח אם לא שמכר מרצונו:

6 נותן לבעלים רביע. דמן הסתם רביע מוזיל הסיקריקון:

7 אימתי. סגי בנתינת רביע:

8 בזמן. שאין ביד בעה"ב במה ליקח השדה:

9 ירושלמי סוף הלכה ז הם אומרים היה בידינו ליקח והלקוחות אומרים לא היה בידכם ליקח אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הלקוחות שהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ ובלשון הזה הביא הרשב"א ז"ל בתשובה:

10 בפני סיקריקון. פירוש ברשותו:

11 גמ' לא שאנו. דמקחו בטל:

12 אלא שאמר בעל השדה לקונה זה לך חזק וקנה. ועל כן יכול לטעון נחת רוח עשיתי לסיקריקון כיון דלא הוי אלא דבורא בלחוד. אבל אם קיים בשטר המכר קנה לוקח דאי משום נ"ר לא היה לו לעשות כל כך לכתוב שטר בדבר:

13 עד שיכתוב אחריות. שיקבל עליו ישראל זה אחריות דכולי האי לא איבעי ליה למעבד אם לאו שמרצונו קיים המקח שאם לא כן היה יכול לומר לסיקריקון את מזבנא ואנא מקבלנא אחריות ומ"מ אם יש לו עדים שנאנס בקבלת האחריות ודאי בטל מקח:

14 מאי אחריות נמי שטר. דכל שכתב שטר הוה ליה כקבל אחריות:

15 נכי ריבעא זבין. שוה ד' מאות מכר לו בג' מאות:

16 ארצי ליה זוזי. מנה לו המעות מלשון המרצה מעות:

17 אנפראות. אונס:

18 דואר. שוטר:

19 קביל. צועק:

20 אחולי אחליה. ואע"ג דתלוה ויהיב הוא אינו כלום משום דלא אמרי' בעלמא אין מתנתו מתנה אלא דמשום דאיכא למימר אע"ג דלא אזיל וקביל לא משום דאוחיל ליה הוא אלא משום דלא מצא עת למיזל ולמקבל אבל הכא בי דואר קבוע בכל עת כיון דלא קביל ש"מ אחולי אחיל:

21 רצו קרקע. דמי אותו רביע נוטלין:

22 מתני' חרש רומז ונרמז. פי' מועילין מעשיו אם רומז או רומזין לו וע"י כן גיטו גט:

23 בן בתירא אומר קופץ ונקפץ. ומועיל לגבי מטלטלין אם קנאם לו או מכרם בכך והרמיזה הוא בעיניו וקפיצה בשפתיו:

24 גמ' אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה. בלבד הוא שמוציא ומיירי בשנשא כשהוא חרש אבל נשא כשהוא פקח ונתחרש לא וכמ"ש הרב ז"ל בריש פ' מי שאחזו:

25 כל חד וחד לפום חורפיה. אם הוא פקח וחריף מבר שית מהני ואי לא בר שבעה או בר תמניא לפי מה שהוא אדם:

26 וטעמא מאי. מועיל והלא אין מעשה קטן כלום:

27 משום כדי חייו. שיוכל להתפרנס כשיוכל למכור שלו שאם לא כן לא יוכל להתפרנס:

28 וטעותו עד כמה. אם טעה במכר עד כמה הוא חוזר:

29 עד שתות כגדול. דאפסיקא הלכתא במציעא דף נ: שתות קנה ומחזיר אונאה וכת' רבינו האי ז"ל דכיון דטעמא משום כדי חייו אין ממכרו ממכר אלא לכדי חייו ולפי דעתנו אנו רואין אם יש שם ממון הרבה נותנין לו קצת ממנו לסחורה כדי להתלמד במו"מ אע"פ שאינו צריך לכדי חייו לפי מראית עיני הדיין ע"כ והרמב"ן ז"ל כ' דכיון דתקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פלוג רבנן בין כדי חייו ליתר מכאן דאף במתנתו אסיקנא דמהני אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת כי היכי דליעבדו מיליה ולא עוד אלא אף במתנת ש"מ דלא שייך למימרא ליעבדו מיליה מהני משום דלא פלוג רבנן והכי מוכח בשילהי מציאת האשה דף ע. ע"ש:

30 ומתנתו מתנה. פירוש במטלטלין דאילו בקרקעות אינו מוכר עד שיהא בן י"ג ויודע בטיב משא ומתן ומתנתו מהניא אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ולמכור בקרקעות שירש מאביו עד שיהא בן עשרים וכל זה מפורש בפ' מי שמת דף קנה: ודף קנו.:

31 מתני' מערבין בבית ישן. אם נהגו להניח עירוב בבית א' מן המבוי אין להם להניחו בבית אחרת כדי שלא יתקוטטו:

32 בור הקרוב . לאמת המים:

33 המנקף. מלשון כנוקף זית:

34 אין מוחין ביד. עניים עובדי כוכבים שלא יטלו הלקט או הפאה:

35 לא תבור ולא תטחון עמה. שמסייעת ידי עוברי עבירה:

36 מחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית. שאומר להם חזקו:

37 גמ' לפתוח ראשון. בבית הכנסת:

38 ולברך. בסעודה ראשון או בכל מקום:

39 נקיטינן. הלכה למעשה:

40 אין שם כהן נתפרדה חבילה. ואין הלוי קורא כלל:

41 אחריהן. של אלו של כהן ושל לוי מי קורא:

42 בחומשין. הספרים שלהם היו בגלילה וחומשין היינו שאין שם כל החמשה חומשי תורה:

43 מפני כבוד הצבור. שנראה כעני ובכאן כתב רבינו ז"ל הלכה ולא למעשה שאם נמצא טעות בס"ת באחד מן החומשים מותר לקרוא בשאר דהא אין החומשין מעכבין זה את זה אלא מפני כבוד הצבור וכיון שהס"ת שלם שפיר דמי:

44 והא לא ניתן ליכתב. דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב:

45 כיון דלא אפשר. שלא לכתבה מפני שהיתה תורה משתכחת עת לעשות לה' הפרו תורתך. כלומר עת שיכול האדם להפר התורה כדי לעשות לה' דבר מצוה: