ר"ן על גיטין מ״ח

1 מתני' שנים ששלחו שני גיטין שוין. בשמותיהן:

2 נותן שניהם לזו ושניהם לזו. וממה נפשך כל אחת מגורשת. ובגמרא בעינן לאוקמה כר"מ ודלא כרבי אלעזר. וכתבו בתוספות דאי מתניתין רבי מאיר שוין לאו דוקא דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי בעינן שיהא הגט מוכיח מתוכו מי המגרש ומי המתגרשת. ודייקינן לה מדאמרינן בגמרא בפרק כל הגט דף כד: אמר ליה אביי אלא מעתה רישא דקתני כתב לגרש את אשתו מצאו אחר ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרת ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ורבי אלעזר היא והם הקשו ולוקמה כרבי מאיר במגרש בעדי חתימה וכגון דאיכא סהדי שמכירין שזו היא אשתו ושבעלה נתנו לה ומדלא מוקי לה הכי למדו דלרבי מאיר דסבירא ליה דעדי חתימה כרתי בעינן שיהא מוכיח מתוך הגט מי המגרש ומי המתגרשת ומתניתין דהכא במוכיחין מתוכן כגון שהן משולשין או שאחד מהן כהן או בסימן אחר אלא שהשליח אינו יודע איזו בעלה של זו ואיזו בעלה של זו ואף הנשים אינן מכירות בשלוש בעליהן. וזה דוחק דשני גיטין שוין קתני ולדבריהם אינם שוים לכולי עלמא לפיכך נראה דאפילו לרבי מאיר לא בעינן מוכיח מתוכו והתם אין הכי נמי דהוה איפשר ליה לאוקומה כר"מ אלא דמשום דרישא דמתניתין דהתם לא אתיא אלא כרבי אלעזר אוקמה להא נמי כרבי אלעזר וכבר כתבתי זה בריש פרק כל הגט:

3 לפיכך אם אבד אחד מהם הרי השני בטל. לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן נינהו לא ינתן לאחת מהן אבל אם נתנו לאחת מהן או לשניהם ודאי דהרי זה ספק גירושין:

4 טופס לכל אחד ואחד. בגמרא מפרש לה:

5 את שהעדים נקרין עמו. היינו תחתון אבל בעליונים איכא למיחש שמא לא העידו העדים אלא על האחרון ואם נתגרשו האחרות בגט זה הוי ספק גירושין כמו שאכתוב בגמרא בסייעתא דשמיא:

6 גמ' זמן אחד לכולן זהו כלל. כגון שכתב בחד בשבא גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית. ופרכינן בגמרא ודילמא כי חתמי סהדי אבתרא הוא דחתימי מי לא תניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו. כלומר שאם כתב תחת הגט ושאלו בשלומה והעדים חתמו מלמטה פסול שמא על שאלת שלום חתמו ולא על הגט. ומפרקינן א"ר אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר. כלומר לפי שהוי"ו מחבר הכל הכא נמי דכתב ביה ופלוני פלונית:

7 זמן לכל אחד ואחד כגון בחד בשבא בחד בשבא. כלומר שכתב לכל אחד ואחד בחד בשבא:

8 זהו טופס. ואינו כשר גמור אלא האחרון אבל הראשונים בספק וכן כתב הר"ם במז"ל בפ"ד מהל' גירושין דומיא דמאי דאמרינן שאלו פסול ואמרינן חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו הכי נמי חיישינן שמא על האחרון בלבד חתמו ומיהו שמא על הראשונים נמי חתמו ומש"ה הויא לה ספק מגורשת. ולי נראה אפשר דכיון שאין העדות מתברר ומוכיח הרי אלו כאילו אין כאן עדים כלל ודקאמר חיישינן אינו אלא טעם הפיסול ומיהו מנקט לחומרא עדיף טפי. וכתב ז"ל בפרק הנזכר דכלהו בעדי מסירה כשרים שאין לחוש כאן למזוייף מתוכו כיון שפסולו ניכר והאי דמצטריכינן לאוקומה בחד בשבא כו' משום דאי בחד בשבא בתרי בשבא תיפוק לי דראשון מוקדם ופסול שהרי לא חתמו עדים אלא עד תרי בשבא:

9 אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס. כל אחד ואחד לפסול העליונים אם כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית דהואיל והזכיר שם איש ואשתו לכל אחד ואחד הוי כל אחד ואחד לעצמו ונמצא אחרון מפסיק ואין עדים מעידין אלא עליו:

10 דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית. כי היכי דליהוו כל חד וחד באפיה נפשה ומיהו אהני לישנא קמא לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין:

11 והלכתא כר' יוחנן. מיהו רבי יוחנן גופיה מודה לר"ל דכלל כשר ולא חיישינן משום ולא לה ולחברתה כיון דהדר כתב פלוני גירש פלונית וכן כתב הר"ם במז"ל בפ' הנזכר ופשוט הוא אבל ראיתי מי שחולק בזה:

12 מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה. ברוחב המגילה:

13 וב' עדים עברים באים מתחת הראשון לתחת השני. שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני הב' וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן ב' ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזה אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתו יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון נמצא שם העד חתום על הגט השני ושם אביו חתום על ראשון הלכך היונים תחת השני חתמו כזה:

14 את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר. אם העברים חתומים למעלה הימני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא מפרש אידך אמאי מפסיל:

15 עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני. כלומר חתמו כסדר הזה עברי ויוני:

16 באין מתחת זה לתחת זה ומתחת זה לתחת זה. ונמצאו שני עברים מעידים על הראשון ושני עדים יונים על השני:

17 שניהם פסולין. בגמ' מפרש אמאי פסולין:

18 גמ' זעירי תני שניהם כשרים. בין ברישא בין בסיפא שהראשון כשר בשני עדים עברים והשני בשני יונים ותנא דידן דפסל אחרון ברישא חייש דילמא גונדלית חתום היונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים ונמצא שכולן חתומין על הראשון. כל שלא כמנהגו קרי גונדלית. וכתוב בתשובת הגאונים ז"ל אדם המשתמש בידו השמאלית קורין לו במקומנו גונדלית לפי שמשנה מסדר שמשתמשים. ומיהו את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר משום דודאי הראשונים בין עברים בין יונים אינם משנים מנהגם ובסיפא היינו טעמא דשניהם פסולין משום דחיישינן שמא שני היונים או אחד מהם גונדלית חתם ונמצא השני פסול או שמא עברי שני חתם גונדלית וכדרך היוני שלמעלה הימנו והיונים לא שינו מנהגם ונמצאו עברי שני ושני יונים מעידים על השני ואין מעיד על הגט ראשון אלא עברי ראשון וסיפא דמתני' איצטריכא ליה לתנא דאי מרישא הוה אמינא כי חיישינן לגונדלית הני מילי ביונים אבל בעברים לא קמשמע לן סיפא דאפילו בעברים חיישינן לגונדלית. ויש על משנה זו הויה בגמרא ולרש"י ז"ל דרך אחרת בסיפא דמתני' ולפי שאין ענין זה מצוי ודרך יוני נשתקע ואבד מן העולם לא רציתי להאריך:

19 מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני. שאצלו ברוחב המגלה שקורין קולוניל:

20 מן הצד. בגליון של ימין הגט או בגיליון השמאל:

21 או מאחוריו בגט פשוט. שתקנו להיות עדיו בתוכו:

22 הקיף. חבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות:

23 שניהם פסולין. שאין נקראת החתימה לא עם זה ולא עם זה:

24 גמ' אמר רב אשי והוא דידיע במתחתא דמגילתא. לעיל מהא פרכינן בגמ' דליחוש אחששי טובא וחדא מינייהו וליחוש דילמא אימלוכי אימליך שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגרשה והתחיל לכתוב בדף השני ונמצא הראשון בטל והדברים מוכיחין כיון שלא גמר הגט בדף הראשון ואע"פ שאין אנו רואין בסוף דף ראשון קלף חלוק שמא לאחר שנמלך והשלימו בדף השני מיגז גזייה. ולפרוקי הך פרכא ואינך חששי דחוששין בגמ' מפרש רב אשי כגון דידיע במתחתא דמגילתא. כלומר שניכר במתיחת הקלף סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבין כדרך עושי קלפים שקושרין אבנים למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך הילכך כיון שלא היה קלף אחר סוף דף זה מעולם ליכא למיחש לאימלוכי אמליך. והקשו בתוספות כי אמליך מאי הוה הא קי"ל כרב נחמן דאמר דף לב: חוזר ומגרש בו כדאיתא בפרק השולח ואיפשר דהתם היינו טעמא לפי שהגט נגמר ולפיכך אינו יכול לבטלו אבל כשלא נגמר מודה רב נחמן דאינו חוזר ומגרש בו ור"י ז"ל פירש דאיכא למיחש שמא הסופר התחיל הגט לשם אדם אחר ונמלך ואח"כ סיימו לשם זה ולשון אמלוכי אמליך לפירוש זה לישנא קטיע הוא ואינו במשמע. והרמב"ן ז"ל פירש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך בעל וחזר בו ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך וא"ל השלם אותו הגט לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין ע"כ. ולא ידעתי למה פסול בכך דכשם שהבעל יכול לכתוב ולהמלך ולחזור ולכתוב שהרי לא שמענו פסול בכך למה לא יהא רשאי למנות שליח לחצאין. וכי תימא שליח שאני מדאמרינן בפרק כל הגט דף כט: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא. זה אינו מן השם דהתם היינו טעמא משום דכיון ששליח זה אינו יכול לגרש כך אינו יכול לעשות שליח אחר שיגרש אבל הכא בעל עצמו למה לא יהא רשאי לעשות הסופר שליח לחצאין ולי נראה דהכי פרכינן וליחוש שמא נמלך בעל וביטל שליחות הסופר ואחר כך כשנתרצה לגרש לא חשש הסופר שעשאו שליח אלא השלים את הגט על דעת הראשונה: