ר"ן על גיטין ד׳

1 גמ' קא פסיק ותני. כל השטרות כשרין בחותמיהן עובדי כוכבים:

2 לא שנא שטר מכירה ול"ש שטר מתנה בשלמא שטר מכר. דארעא לאו בהאי שטרא מקניא אלא בזוזי מכי יהיב האי גברא זוזי לישראל חבריה קמיה דדיינין עובדי כוכבים הוא דקנה לארעא דקרקע נקנה בכסף או בשטר והאי שטר ראיה בעלמא הוא שלא יאמר לא מכרתיה ולא קבלתי מעות ובהא מילתא אינהו מהימני דאי לאו דיהיב זוזי קמייהו כיון דערכאות נינהו לא מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא. ונ"ל דלאו מדינא אמרי' הכי כיון דעובד כוכבים פסול לעדות כי לא מרעי נפשייהו מאי הוי אטו משה ואהרן מי לא מהימני ואפ"ה רחמנא פסלינהו אלא ודאי הכי קאמרי בשלמא מכר איכא למימר דתקנתא דרבנן הוא כיון דקים לן דקושטא קאמרי דאי לאו הכי לא הוו מרעי נפשייהו אלא מתנה דעל ידי השטר הוא קונה אותה שהוא כותב לו שדי נתונה לך ובלא שום חליפין וקנין הוא קונה אותה במסירת השטר היכי מקניא דהא האי שטרא חספא בעלמא הוא:

3 ודאמרינן מדיהיב זוזי לאו דוקא אלא הוא הדין דאי אודי קמייהו דיהיב ליה זוזי דלא הוו מרעי נפשייהו וכתבי שטרא וכל היכא דאודי מהני' בין בשטרי מכר בין בשטרי הודאות והלואות דבכה"ג ליכא למימר משטה אני בך ולא אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וכיון דהודאה מהניא כי אמר בשלמא מכר ומתמה אמתנה לאו דוקא דאין הכי נמי דמצינן למימר איפכא ומתנה אתיא שפיר היכא שהשטר אינו בא אלא לראיה כגון שהודה שנתן לו שדהו והקנהו לו בחזקה ואיכא גוונא דמצינן לאתמוהי אמכר כגון דהוי זוזי הלואה גביה שאין הקרקע נקנה בהן ולא קנה ליה אלא בשטרא אלא משום דסתם שטר מכר לראיה וסתם שטר מתנה לקנייה נקטינהו הכי וה"ק בשלמא שטר ראיה שפיר אלא שטר קנייה אמאי:

4 אמר שמואל דינא דמלכותא דינא. הלכך כל השטרות העולות בערכאות של עובדי כוכבים לא שנא שטרי מכר ולא שנא שטרי הלואה כשרין לגמרי ואפילו לגבות ממשעבדי דכל שטר העשוי בערכאות קלא אית ליה והכי מוכח לקמן באידך פירקין דף יט: דאמרינן רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של עובדי כוכבים מקרי לשני עובדי כוכבים זה שלא בפני זה ומגבי ביה ממשעבדי וזו היא גרסת ר"ח ז"ל וכן בעיקר הנוסחאות וליכא למדחי דההיא בדאיכא עדי מסירה ישראל חדא דסתמא קאמר ועוד דאי משום שטרא גופא לא גבי ממשעבדי משום עדי מסירה נמי לא גבי כדאמרי' בסמוך דף יא. אי הכי ממשעבדי נמי ומפרקינן לית ליה קלא ודאי משום שטרא גופיה גבי ממשעבדי:

5 ודאמרינן דדינא דמלכותא דינא. דוקא במה שהמלך עושה מחוקי מלכותו אבל מה שהגמון עושה שלא כדין לא ולישנא דדינא דמלכותא הכי משמע כלומר מה שהמלך עושה מחוקי מלכות ואי עביד הגמון שלא כדין חמסנותא הוי ולא דינא:

6 ואיבעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים. כל שטרות שהן כגיטי נשים שע"י השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה וליכא למימר דנדינן מלישנא קמא משום דפליג עליה וס"ל דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא דהא בעלמא נקטינן לדשמואל כדמוכח בפ' הגוזל דף קיג: ובפ' חזקת הבתים דף נד: ולפיכך יש מי שפירש דנדינן מלישנא קמא משום דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם להנאת המלך וכדאמרינן בפרק הגוזל תדע דקצצי דקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו ודאמרינן נמי בפ' חזקת הבתים דמלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באגרתא בכה"ג נמי איכא לאוקומי כדי שיקיים השטר ויקח את חוקו אבל מידי דלא שייך ביה מלכא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ומש"ה נדינן הכא מלישנא קמא ואמרינן ואיבעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים ולא נהירא מדאמרינן התם בפ' חזקת הבתים דף נה. אמר רבה הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיה משמיה דרבא דשמואל דינא דמלכותא דינא אריסא דפרסאי ארבעין שנין. כלומר דמלכא אמר והנהיג שתועיל חזקה לעובד כוכבים בארבעין שנין והכא ליכא הנאה ותועלת בכך למלך אלא ודאי כי אמרינן הכא ואיבעית אימא לא פליגא אלישנא קמא אלא ה"ק מתני' אפילו בליכא הורמנא דמלכא אערכאות אלא אינהו קיימי מנפשייהו אפ"ה קתני מתניתין דכשרין ותני חוץ מכגיטי נשים והוא הדין לשטר מתנה דדמי להו שבשניהם הדבר מתקיים בשטר בלבד ומיהו היכא דאיכא הורמנא דמלכא כל השטרות העולות בנוטירין בערכאות שלהם כשרין ואפילו שטרי מתנה:

7 רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי. שאינן ערכאות:

8 שטרא פרסאה. שעשאוהו בלשון פרסי וחתמו פרסאים הדיוטות עליו:

9 והא לא ידעי העדים שמסרו לפניהם למקרייה. ולא ידעי מאי ניהו והיכי מסהדי לאחר זמן עלה דמלתא:

10 והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. שיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עבודו שעושין אותו שחור ושוב אין אדם עושה מחק וחוזר וכותב עליו מפני שהוא ניכר וקלפי פרסיים אינן מעובדים בעפצין שקורין גלי"ש ואדם יכול למחוק כתבו ומניח חתימת העדים וכותב למעלה ממון הרבה. ומשנינן בדעפיצן. שהקלפים מעובדים בעפצין שקורין גלי"ש. ואיכא למידק וכיון דבעדי מסירה עסקינן דשמעתין כר"א אתיא דאמר עדי מסירה כרתי ור"א הא לא בעי כתב שאין יכול להזדייף דהא תנן באידך פרקין דף כא: אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדפתרא וחכמים מכשירין ואמרי מאן חכמים דף כב: ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי י"ל דאליבא דר"א מקשינן דאמר לקמן שם לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשטרות לא משום דלראיה קיימי זמן מרובה וחיישינן דילמא תנאי הוה ביה וזייפיה אבל בשטר שאינו יכול להזדייף ליכא למיחש לאיחלופי שהרי עדי מסירה מכירין אותו. ומדמשנינן בדאפיצן משמע דבדלא אפיצן יכול להזדייף וא"ת והיאך אנו כותבין בקלפים שלנו דלא אפיצן שטרות וס"ת ותפילין ומזוזות והא דפתרא דלא אפיץ פסול בכולהו כדמוכח בכמה דוכתי תירץ ר"ת דעבוד סיד שלנו אינו יכול להזדייף כעבוד עפצים שלהם והיינו דבפרק הקומץ רבה דף לא: וע"ש תוס' ד"ה הא מוכח דכותבין ס"ת בדלא אפיצן דאמרי' התם הא דאפיצן הא דלא אפיצן והיינו בעבוד שלנו או דומה לו:

11 והא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. כדאמרינן בגט פשוט דף קסא: וקנינא מן פלוני ככל מה דכתוב ומפורש לעיל וטעמא דמלתא לפי שאין למדים משיטה אחרונה ולפיכך צריך שלא יהא בשטה אחרונה שום דבר שיהא צריך ללמוד ממנו. ומפרקינן דמהדר. וא"ת ומאי קושיא והא מש"ה לא מפסיל שטרא אלא שאין למדין משטה אחרונה לפי שהעדים מרחיקין שטה אחת מהכתב י"ל דהיינו דוקא בשטרות שלנו שישראל חותמין בהם אבל בשטרותיהן כיון דמרחקא טובא אי אפשר ללמוד מהן כלל שהרי אפשר שהוסיף כמה שיטין אא"כ החזיר מעניינו של שטר בשטה האחרונה שנראה כסוף שטר ואם כתב בו משם ולמטה כלום אין חוששין ואיכא מאן דאמר שאין צריך לחזור מעניינו של שטר בגיטי נשים שהרי כותבין בו כדת משה וישראל והרי הוא בגט במקום שריר וקים דשטר דמוכח התם בפרק גט פשוט דף קסב. דכל היכא דאיכא הכל שריר וקים תו ליכא למיחש לזיוף והוא הדין לגט כיון שתקנו לכתוב בסופו כדת משה וישראל ובמסכת ידים פרק ד מוכח שאף בימי רז"ל היו כותבין אותו בגיטי נשים דתנן התם אמר צדוקי גלילי קובלני עליכם פרושים שאתם כותבין המושל עם משה בגט ולא עוד אלא שאתם מקדימין המושל למשה כלומר שדרכן היו שהיו כותבין בשטרות ובגיטין בשנת כך וכך למלך פלוני ומסיימין בסוף הגט כדת משה וישראל אלמא תיקנו לכתוב כן בגיטי נשים ולפ"ז מחק במקום כמ"ו בשיעור כדת משה וישראל פוסל אם נכתב שם תנאי חדש אבל שטה שלפניו למדין ממנה כדאמרינן התם בב"ב דף קסא. גבי הכל שריר וקים ואין זו ראיה שאפשר שהיה מנהגן כך אבל לא נתקן לעכב ולפיכך אין ללמוד משטה אחרונה שמא לא כתבוהו וכן דעת ר"ת שאין למדין משטה אחרונה כלל אפילו בגיטי נשים. ולפיכך צריך שיהיו סופרי הדיינין זהירין שלא לכתוב בשטה אחרונה אלא כדת משה וישראל בלבד שאין הדבר צריך ללמוד הימנו ויש מקומות שנהגו לכתוב כדת משה וישראל וחתימתן של עדים בשטה אחת וכשר הדבר ובלבד שיהא אפשר לכתוב במקום כדת משה וישראל פלוני חייב לפלוני מנה דכה"ג ליכא למיחש שמא הרחיקו וכתב בשטה חלק מאי דבעי ובשטת העדים כתב הוא כדת משה וישראל שהרי העדים נזהרים שלא להרחיק בשטה אחרונה אחת כשיעור הזה משום דקי"ל שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר ויש להן לחוש שלא יהא אפשר לזייף בכך:

12 אי הכי ממשעבדי נמי לית ליה קלא. לפי שאין חותמין ישראל דסהדי דחתימי בשטרי אינהו מפקי לקלא ולפיכך אין הלוקח נפסד דאמר לא הוה ידענא דמשעבד לך ובפ' שני אמרינן דאי חתימי עלה ישראל טריף ממשעבדי:

13 מתני' האומר תנו גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור בשניהם. קודם שהגיע הגט ליד האשה והעבד יחזור ואין השליח יכול לזכות בהם לצרכם דחוב הוא להם כדמפרש לקמן:

14 וחכ"א בגיטי נשים. יכול לחזור:

15 אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו. הילכך זכה השליח בהם לצרכו:

16 שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי. הילכך כי משחרר ליה לא מפסיד מזונות דבלאו הכי נמי אי בעי לא זיין אבל אם רצה שלא לזון את אשתו אינו רשאי הילכך כי מגרש לה מפסדה למזוני:

17 והלא הוא פוסל את עבדו בגט זה מן התרומה. אם של כהן הוא אלמא חוב הוא לו:

18 אמרו לו מפני שהוא קניינו. מפרשינן לה בגמ' דף יב: דר"מ ה"ק להו לרבנן השבתוני על המזונות. כלומר דכיון שאינו חייב לזונו זכות הוא לו מה תשובה תשיבוני על התרומה שהרי כ"ז שלא שחררו הוא הולך ואוכל תרומה בכ"מ בשביל רבו וכי תאמרו אי בעי זריק ליה גיטא כלומר ברה"ר בתוך ארבע אמות ופסיל ליה בעל כרחו שהרי משוחרר הוא זו אינה ראיה דשביק ליה ועריק ליה ואזיל ליה לעלמא ולא יכול לפסלו בגט שהרי עבד כהן שברח אוכל בתרומה ואהדרו ליה רבנן לר"מ מפני שהוא קניינו. כלומר טעמא מאי עבד כהן שברח אוכל בתרומה מפני שהוא קניינו דכהן הילכך אי בעי כהן שיפסל עבדו שקיל ארבעה זוזי מישראל ומקני ליה ניהליה כל היכא דאיתיה ושוב אינו קניינו של כהן ומפסיל:

19 גמ' התופס לבעל חוב. אדם מן השוק שתפס מטלטלין של ראובן מן השוק לצורך שמעון שהוא בעל חובו:

20 במקום שחב לאחרים. כלומר שמפסיד בתפיסתו זו ללוי דהוי נמי בעל חובו דראובן לא קנה:

21 וא"ת משנתינו. דקתני בשחרורי עבדים אם רצה לחזור לא יחזור ומשמע לן דהיינו טעמא לפי שהשליח תופס שטר שחרור בשביל העבד ואע"פ שהוא חב לאחרים דהיינו רבו ונראה לי דהשתא סבירא לן דכי תנן רצה לחזור בשחרור לא יחזור היינו כשהשליח אומר אני זכיתי לו דאי לא תימא הכי היכי אמרי' דתופס לבע"ח קנה מנ"ל דשליח זה יהא רוצה לתפוס לעבד אלא ודאי כדאמרן ומיהו במסקנא דמסקינן כל האומר תן כאומר זכי דמי אין צורך לכך. והקשה ר"י ז"ל אפילו אמרינן דתופס לב"ח קנה היכי שייך הכא דהתם היינו טעמא מפני שהוא שלוחו וקונה אפי' בע"כ לפי שהוא חייב לו והוי כאילו היה תופס הוא בעצמו אבל כאן אפילו העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור בו אילו היה נותן לו גט שחרור על דעת שלא ישתחרר בקבלה זו שהרי אינו חייב לשחררו ואם כן למה יעכב את האדון מלחזור כיון דהשתא ס"ד דתן לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון לעבד דחשיב ליה תופס לבע"ח ואי חשיב חוב משום דעביד ליה ניחא נפשיה א"כ היכי חשיב חב לאחרים דהא אינו חב אלא לרבו ואיהו חייב קרית ליה תירץ ר"י ז"ל דמשום דעביד ליה ניחא נפשיה חשיב כקצת חוב ואעפ"כ כיון שאין האדון חייב לו כלום חשיב ליה חב לאחרים. והכי פירושא בשלמא אי תופס לבע"ח קנה אין תימא אם גם כאן קנה בקבלה זו לענין שלא יוכל לחזור משום דעביד ליה ניחא נפשיה רוצה הוא שיהא בע"ח בכך שיוכל לעכבו מלחזור שאע"פ שלא נתכוון המקבל לכך דעתו הוא לקבל כרצון האדון אבל אם התופס לבע"ח לא קנה כ"ש זה שאינו בע"ח אלא דעביד ליה ניחא נפשיה שיוכל האדון לחזור בו. ודברים הללו רחוקים בעיני הרבה ועוד דא"כ היכי בעינן למילף מהכא דתופס לבע"ח קנה שאני הכא שהאדון נותנו על דעת כן. ולי נראין דברים כפשטן דממתני' שמעינן דכל אדם מדעתו יכול לעשות שליח לחבירו שיעמוד במקומו ומש"ה כיון שהאדון אמר תן שטר שחרור לעבדי הרי שליח יכול לומר הריני עושה עצמי שליח קבלה שלו והרי הוא כאילו עשאו עבד שליח לכך ומינה בעינן למילף דתופס לבע"ח קנה לפי שהתופס יכול לעשות עצמו כאילו עומד במקומו של בע"ח. וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דב"מ דף י. עלה דהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היינו טעמא משום דלאו כל כמיניה שיחוב לאחרים מאחר שלא עשאו נושה שליח ונראה מדבריו שאם עשאו שליח מהני וליתא מדגרסי' בפרק הכותב דף פד: יימר בר חשו הוה מסיק זוזי בההוא גברא שכיב ושבק ארבא אמר ליה לשלוחיה זיל תפסה ניהליה אזל תפסה ניהליה פגעו ביה רב פפא ורב הונא בר יהושע אמרי ליה את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אלמא אף על גב דשויה שליח דא"ל זיל תפסה ניהליה לא קנה. עוד יש ראיות אחרות וכתבתים בפ"ק דב"מ: