1ואם מינן אבי יתומים. בחייו הרשות בידו. פי' ולא חשבינן להו כאפוטרופא דמפסיד דמסלקינן ליה. וכתב ר"י ז"ל דהרשות בידם גרסינן. והכי פירושו אם מינן אבי יתומים בחייו שהיה רגיל להפקיד להם הרשות ביד ב"ד למנותן עכשיו דאנן סהדי דניחא ליה לאב. וה"ג בתוספתא דב"ב פ"ח הל"ד ע"ש אין עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים בחייו הרשות בידו ושמעינן מסיפא דאף באפוטרופוס שמינוהו ב"ד אין רשאין לעשות כל הדברים הנזכרים למעלה שלא לעשותן דהא בסיפא קתני ואם מינן אבי יתומים מכלל דעד השתא במינוהו ב"ד איירינן ומכל מקום כשנטלו רשות מב"ד הכל מותר וה"ג בתוספתא שם וכולן אם נטלו רשות מב"ד מותר שאין לך בדברים אלא מקומן ושעתן:2לאשתי ביתי ולשורי שדי. שהאשה עיקר הבית ורוב תבואות בכח שור:3מאי עבידתא דמזבנא. היך יכולה למכור:4יתומים שסמכו אצל בעל הבית. דינו כאפוטרופא אף לעשר הפירות ומכאן דיתומים שסמכו אצל בעל הבית דינו כאפוטרופא לכל דבר וכתב הראב"ד ז"ל דלא משבעינן ליה דהשתא מינהו אבי יתומים דאי לאו דעבד ליה נייח נפשא לא הוה ממני ליה אפוטרופא חששו דילמא מימנע כ"ש זה שסמכו אצלו וכן דעת הרמב"ן ז"ל והכי מוכח בפרק הכותב ואין דעת הרא"ש כן בספרו:5משוך פירי מיתמי. שמכרו היתומים פירות ומשכן הלוקח מהם ולא נתן דמים:6זול לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. כלומר היתומים כהקדש הן לא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ובהדיוט דבר תורה מעות קונות ותיקנו שתהא משיכה קונה והילכך כיון דבעלמא אין ההדיוט יכול לחזור בו כל שמכר להדיוט אף לגבי יתומים אע"ג דאמרינן דלא מקנו אלא בכספא אין הלוקח יכול לחזור בו ולא אמרו לא מקנו אלא בכספא אלא לתועלת היתומים:7אמשיכו פירי ליתמי. שקנו לצורך יתומים פירות ומשכום:8היינו דרב נהילאי. דאמר דלא מקנו אלא בכספא:9וליכא דיהיב להו. אם תהיה ידם על העליונה לעולם:10יהיב זוזי דיתמי אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. פי' בהדיוט דכוותה יכול לחזור בו שאין המעות קונות:11דאמרינן להו נשרפו חטיך בעליה. וא"ת אמאי לא אמרינן הכי במשוך פירי מיתמי ואייקר וכי תימא דאמרי יתמי ללקוחות שלכם נשרף שקנה לכם משיכה אף כאן נאמר כן למוכרים י"ל שכך ה"ה כיון שאם רצו כסף ומשיכה קונין בשל יתומים לענין אונסין משעה ראשונה קנו אלא שאם חזרו בהן המקח בטל וכ"ז שלא חזרו אם נאנס ללוקח נאנס וכ"נ מדברי רש"י ז"ל:12יהיב זוזי ליתמי אפירי אייקור לא יהא כח הדיוט כו'. והרי הדיוט היה יכול לחזור בו דמעות אינן קונות כ"ש יתומים:13לכרגא. מס המלך שחייבין היתומים. וכן למזונות היתומים ולקבורת' מזבנינן בלא אכרזתא. שאי אפשר להמתין לדברים אלו ימי הכרזה:14כי היכי דלישתמעון מיליה. פירוש הרשות בידו לעשות כן כדי שיהיה מכובד וישמעו דבריו ולא יגזלוהו:15ולא אמיד. אינו מוחזק בעשיר ונמצא שהוא גונב משל יתומים:16אימור מציאה אשכח. וכתב הרמב"ן ז"ל דלא תלינן הכי אלא באפוטרופא שמינהו אבי יתומים אבל לא במינהו ב"ד שאין לב"ד למנות אלא גברא מהימנא ולא דסנו שומעניה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות נחלות ורבינו ז"ל חולק עליהם דכיון דטעמא משום דלא מחזיקינן אינשי בגנבי לא שנא מינהו ב"ד ל"ש מינהו אביהן של יתומים דאי לא תימא הכי הוה ליה לגמרא למימר בהדיא עמרם צבעא אפוטרופא שמינהו אבי יתומים הוה כיון דתלי דינא בהכי:17הלכה כאבא שאול. וכתב הרמב"ן ז"ל דאף לענין תשלומין כן דאם פשע ומינהו אבי יתומים פטור דילמא מימנעי והכי מוכח בפרק שור שנגח ד' וה' דף לט. דאמרינן שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להם אפוטרופא ומעידין להם בפני האפוטרופא ומשוי ליה מועד וכי הדר נגח משלם מן העליה ואמרינן מעלית מאן רבי יוחנן אמר מעלית יתומים דאי אמר' מעלית אפוטרופין מימנעי ולא עבדי ואע"ג דהתם מינוהו ב"ד הוא מ"מ הוה ליה כמינהו אבי יתומים כיון דלא נפיק עליה קלא בהכי דגברא מהימנא הוא דאין ממנין אותו אלא לשמור השור שלא יזיק ור"ת ז"ל סובר דכל אפוטרופא שפשע חייב אף על פי שמינהו אבי יתומים והכי מוכח בפרק המפקיד דף מב: דאמרינן בההואי אפוטרופא דזבן תורא ליתמי ולא הוו ליה ככי ושיני למיכל מסריה לבקרא ומית אמרינן התם היכי נעביד נימא ליה לאפוטרופא זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה אלמא הא לאו הכי חייב וטעמא משום דהוה ליה נושא שכר משום פרוטה דרב יוסף ב"מ דף כט. וההיא דב"ק שאני דאינו נעשה אפוטרופא לתועלת היתומים אלא אדרבה להזיקם ואי מעלית אפוטרופא מימנע אבל כל שמשתדל בתועלת היתומים אינו נמנע מחמת תשלומין שהוא אומר בלבו אני אזהר מלפשוע ואין הפשיעה מצויה כ"כ:18גוילים שבו לא עבדתים לשמן. וספר תורה בעי עבוד לשמו דבתפילין הוא דאפליגו דף מה: רשב"ג ורבנן דלרבנן לא בעי עבוד לשמה אבל בס"ת מודו והרמב"ן ז"ל כתב ומזוזה דינה כתפילין מדאמרינן מנחות דף לב. ס"ת שבלו ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין אלמא מזוזה אינה צריכה עבוד לשמה כתפילין אבל הרמב"ם סובר דתפילין בעי עבוד לשמה כס"ת אבל מזוזה לא בעיא עבוד לשמה:19ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח וכו' ואינך נאמן להפסיד ס"ת. ומשום דחזקת פועל עשה כהוגן מה שבידו וכל שאין בידו אינו נאמן דחזקה משקר ומיהו באדם בעלמא גיטין דף ב. עד אחד נאמן באיסורין בכל צד דסתמא אמרו נאמן:20טעי בדרבי ירמיה. והיה סבור כמו שהיה סובר רבי ירמיה שאין הספר כולו נפסד מחמת כך אלא סגי בהעברת הקולמוס על האזכרות לשמן:21מתני' העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת ואע"פ שהשיאה אביה קטנה דהויא לה אשת איש גמורה אפ"ה מקבלת גיטה ומתגרשת משום דלא בעינן דעתה דאשה מתגרשת בעל כרחה:22ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה. ולמאן דאמר ביבמות דף קיד. דקטן אוכל נבילות בית דין מצווין להפרישו הכא מיירי בתרומה דרבנן ובאיסורין דרבנן לכולי עלמא אין אנו מצווין להפרישו:23מריש. קורה:24שיטול את דמיו. ולא הצריכו לקעקע כל הבירה וליטלה ולהחזיר הגזילה בעין:25ושלא נודעה לרבים. שלא נודע הגזל לרבים:
