ר"ן על גיטין נ׳

1 א"ר אבא וכו' אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני. כלומר דאיכא קמן עד אחד שאומר אני שמעתי מראובן ועד אחד אומר אני שמעתי משמעון דהשתא איכא תרי סהדי דמסהדי מפומא דתרי אחריני והלכו הני קמאי למדינת הים רבותא קמשמע לן דאע"ג דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד ואין כאן שנים ששמעו מפי שנים כאחד בהכי סגי ולישנא דכדי שיאמרו ה"ק שהקול יוצא כך שראובן שמע משמעון ולוי מיהודה והלכו להם שמעון ויהודה ובאו לפנינו ראובן ולוי והעידו שהם שמעו כמו שהקול יצא. והא דר' אבא לא פליגא אדעולא דאמר כדי שיהיו נרות דולקות וכו' אלא בדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני כו' דמשמע בגמ' דקרו ליה דבר ברור אבל כל שאין רגלים לדבר בעינן דבר ברור כי ה"ג ועוד דמילתיה דעולא לא שייכא אלא בקדושין ומילתיה דרבי אבא שייכא בין בקדושין בין בגרושין. והר"ם במז"ל כתב בפרק ט' מהלכות אישות וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני ששמע מפלוני דנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני נראה מדבריו דבדעולא היינו ששמעו דקאמרי טובא פלונית נתקדשה היום ובדרבי אבא אע"פ שלא שמעו אלא מאחד ולא אמרו ג"כ נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי כיון שהקול גומר לשנים שהלכו להם אבל מה שהוא אומר דסגיא בשנים מעידין ששמעו מאחד שאמר כן מפי שנים איני יכול לישבו ללשון הגמרא אא"כ גריס כדי שיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים:

2 ההיא דנפק עלה קלא וכו' לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא. משום דבעינן שתצא האמתלא יחד עם הקול כדאמרינן לקמן:

3 יצא לה לאשה פנויה קול בעיר שמזנה. לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה לכהונה:

4 אין חוששין לה. לאוסרה לכהונה:

5 גרגרה בשוק. הלכה נטויית גרון:

6 מוזרות בלבנה. נשים הטוות לאור הלבנה דרכן להשיח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר:

7 לא הנחת בת. שלעולם אויבים מוציאין קול חנם ברמז מועט והני תנאי בקלא דקמי נשואין מיירי דאי בתר נשואין כ"ע מודו דלא חיישינן ליה וכדרב אשי אלא הכא כגון שיצא עליה לעז קודם שנשאת לכהן ואפ"ה א"ר יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה כהן שהרי הוא אינו יודע מה שדברו עליה קודם שנשאה ומה יוכל לעשות:

8 תנו רבנן יצא עליה קול שהיא בעולה. יצא על בתולה בעיר קול בעולה אין חוששין לה לאוסרה על כה"ג דלמא פריצותא בעלמא חזו לה דהא דתנן במתני' דחיישינן לקלא היינו בכגון נרות דולקות שהדברים ניכרין כך פרש"י ז"ל. ולעיל ג"כ פי' יצא לה שם מזנה בעיר כגון שנבעלה לעובד כוכבים ולעבד. ור"י ז"ל אומר דסתם בעולה בזנות שאינו נודע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה כדאמרינן פ"ק דכתובות דף יד. שאין אשה מזנה בודקת ואפילו לר"ג דאמר התם דף יג. נאמנת היינו כשאומרת לכשר נבעלתי אבל היכא דאמרה לא נבעלתי או שאינה יודעת ממי נבעלה אפי' ר"ג מודה:

9 נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה. לא מיבעיא נשואה שאם היה אמת היה הדבר מתפרסם אלא אפי' ארוסה שאינו מתפרסם כל כך אין חוששין לה ולא מיבעי בארוסה סתמא אלא אפילו ארוסה של פלוני אין חוששין לה:

10 בעיר אחרת. ויצא עליה קול שהיא נתקדשה היום במקום פלוני:

11 הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין. לאסור נכסיו עליו:

12 גרסי' בגמ' דף פט. מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא. כלומר חזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן קלא או לא מבטלינן. ומסקינן אתרוותא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלינן קלא. והכי מוכח האי פירושא לקמן בגמ' דאמרינן שם ע"ב אילימא דאי מגליא מילתא דקדושי קמא לאו קדושי מעליא נינהו מבטלין קלא הא נהרדעא אתרא דשמואל הוה ובנהרדעא לא מבטלי קלא אלמא פירושא דמבטלינן קלא כדכתיבנא ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין את הקול בשום מקום אפילו בכענין זה ולפיכך לא כתבה הרי"ף ז"ל בהלכותיו :

13 אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. יצא קול בעיר מקודשת ועד עשרה ימים יצתה אמתלא שהיו קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה אמתלא מיקרי לבטל קול של קידושין:

14 במקום אמתלא. אפילו אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שיוכל לומר שיש שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל כך פרש"י ז"ל ולפ"ז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. אבל הרי"ף ז"ל כתב ומסתברא כוותיה דהא דרבה דחאה ר' יוחנן לעילא משמע דס"ל דרב זביד פליג עליה דרבה לפיכך פירש הרמב"ן ז"ל דרב זביד פליג ואמר שאין תולין באמתלא שמכאן ועד עשרה ימים אלא שאם היה מקום אמתלא כגון שאמרו שמשעה ראשונה זרק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היו ולפיכך רואין אם לא יצתה אמתלא מכאן ועד עשרה ימים ואמרו כן היו תולין בה ומתירין אותה לינשא לכתחלה ואם לא יצאה שם מקום אמתלא ויצאת מכאן ועד עשרה ימים לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והיינו לשון חוששין והר"ם במז"ל כתב בפ"ט מהלכות אישות יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר עשרה ימים אמרו אמתלא אם נראו הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלא ואם לאו הואיל ולא נשמעה האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלא וגם זה על דרך הרי"ף ז"ל:

15 איתיביה ובלבד שלא תהא שם אמתלא. אלמא אמתלא בהדיא בעינן אבל במקום אמתלא אפילו נשאת תצא. ואהדר ליה דהכי קאמר ובלבד שלא תהא שם מקום אמתלא:

16 דהא דרבה דחאה רבי יוחנן לעילא. הכי איתא בגמ' בדף פט. לעיל מהא:

17 כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. כתב הרמב"ן ז"ל כל שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול גמור בשמיעת קול פלוני ופלוני שהלכו למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קול שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש"י ז"ל ועיקר הוא וא"ת כל שלא הוחזק ממש יחזקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נשואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני והם אומרים שמענו מפלוני ופלוני שהלכו להם למדינת הים ואילו יבאו לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו:

18 כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. נישאת היום ואח"כ יצא הקול שהיום הזה נתקדשה לאחר קודם נישואיה לא חיישינן לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מפני הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אסורה על זה ומחזקת לקלא ונמצא זה בועל א"א וקי"ל דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

19 הא דבתר אירוסין חיישינן ליה. ומגרש ראשון ונושא שני:

20 לא חיישינן ליה. ואינה צריכה גט הימנו:

21 יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי מעליא. בעדים:

22 והעמידו דבר על בוריו. היו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמתתו אם הוא אמת או שקר והודיעוני עיקרו של דבר:

23 מאי היא. למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

24 לא צריכה גט משני. דלא כרב הונא דאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אפילו שלא בפני הבעל מקודשת. כלומר להצריכה גט דאיכא למיחש דאי לאו דראשון גרשה לא היתה מקבלת קדושין מאחר זהו דעת הרי"ף ז"ל לדחותה לרב הונא וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' רביעי מהלכות אישות והרמב"ן חושש לה להחמיר כמו שכתבתי בפרק ב' דכתובות ומ"מ אם קבלה קדושין מאחר בפני בעלה הכל מודים דמקודשת דהויא לה כרב המנונא דאמר דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת והכי מוכח בגמ':

25 מגרש ראשון ונושא שני אם ירצה:

26 אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. דאמרי' על ידי שגרשה ראשון תחלה קידש ועכשיו חוזר ומחזירה:

27 עיינו רבנן בקדושי שני דלאו קדושי נינהו. מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו מקודשת היתה לשני שגירשה ראשון תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני:

28 יצא עליה קול מזה ואחר כך מזה. שלא קדשה בפנינו קדושי תורה אלא קול יצא שקדשה אחר הראשון:

29 אף בזו מגרש הראשון. ולא יגרש שני וישא ראשון ואע"ג דקלא בעלמא הוו הנך קדושי חיישינן דלא לימרו גירש ראשון תחלה וקידש שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה:

30 מותרת לשניהם. כלומר אף מגרש שני ונושא ראשון ואפילו רב הונא מודה בהא:

31 והלכתא מותרת לשניהם. כתבו בתוספות שמעשה בא לפני ר"ת ז"ל שיצא על גט קול פיסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת ז"ל להמתין ג' חדשים מזמן גט שני כיון שהראשון היה כשר ולא היה גט שני אלא מפני חשש לעז בעלמא והביא ראיה מכאן דאמרינן הכא מותרת לשניהם דאע"ג דדמי למחזיר גרושתו מן האירוסין כיון שאין כאן אלא קול בעלמא לא החמירו ואומר ר"י ז"ל דאינה ראיה דשאני הכא דהוי קול מזה ומזה ואינה דומה כל כך למחזיר גרושתו מן האירוסין אבל בקול אחד יש להחמיר כדאמרינן לעיל בשלא מצאו דבר על בוריו שלא יגרש שני וישא ראשון אע"ג דקדושי ראשון לא היו אלא קול בעלמא אפ"ה החמירו לפי שקידושי שני היו קדושי תורה ודמי טפי למחזיר גרושתו מן האירוסין:

32 מתני' אפי' הקדיחה לו תבשילו. שרפה או ע"י האור או במלח כמו דברים ל״ב:כ״ב כי אש קדחה:

33 ערות דבר. לב"ה משמע להו או ערוה או שאר דבר ואיצטריך ערות לומר שאפילו יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר כדכתיב והיתה לאיש אחר ואיצטריך דבר לומר שאפילו משום דבר רשאי לגרשה הכי איתא בגמ':

34 שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו. מפרשינן בגמ' רבי עקיבא סבר והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר:

35 גמ' לא מצא בה לא ערוה ולא דבר. לב"ה וגירשה:

36 מהו. מי כייפינן ליה לאהדורי או לא:

37 גבי אונס. נערה בתולה:

38 לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואמרינן במסכת מכות דף טו. דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא בשלוחה כל ימיו שב"ד היו כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שלוחה שניתקו הכתוב לעשה בעמוד והחזיר מכלל דכל המגרשין אינם בעמוד והחזיר דא"כ ל"ל לגלויי בהאי:

39 כשם שדעות במאכל. דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו איסטניס כל כך ויש שאינו איסטניס כלל כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש שמקפיד על פריצות מעט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל:

40 פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו ויוצא. כשיוצא מביתו נועל דלת בפניה שלא תדבר עם כל אדם ומדה שאינה הוגנת היא שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם:

41 ופרומה משני צדדיה. אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן:

42 עם בני אדם ס"ד. פרש"י ז"ל א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו וחובה לגרשה ולא מצוה. והקשו בתוס' דיוצאה וראשה פרוע נמי חובה לגרשה דבעיין היא בסוטה דף כה. אי עוברת על דת יהודית מותר לקיימה או לא ולא איפשיטא ואמאי לא פריך נמי עלה ויש לומר דכיון דבעיין בסוטה לא הויא אלא מדרבנן קאמר שפיר דמצוה לגרשה אבל זו חובה לגרשה מן התורה ויש לפרש רוחצת עם בני אדם ס"ד אפילו אדם רע אינו סובל זה מאשתו אי נמי אפילו קלה שבקלות אינה עושה כן. ומפרקינן אלא במקום שבני אדם רוחצין. והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהם: