ר"ן על גיטין ז׳

1 המביא. בפני נחתם חציו. אחד מן העדים:

2 אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. מסקינן בגמ' דדוקא בשאין הגט יוצא אלא מתחת ידי האחד שהוא מביאו ואין חבירו שליח בהבאתו ומשום הכי פסול דשליח אצרכינהו רבנן לממרינהו לתרוייהו אבל אם היה הגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר דשנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם כרבא דאמר דטעמא לפי שאין עדים מצויים לקיימו וכיון שאנו יודעים על פי אלו השנים שהבעל מסרו ליכא חששא תו למיחש לזיוף:

3 שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד שלישי אומר בפני נחתם פסול. וביוצא מתחת ידי האחד דכיון דמאן דאמר בפני נחתם לא אמר בפני נכתב אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ור' יהודה מכשיר דכיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה תו לא אתי לאחלופי:

4 אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר. לרבא דסבירא ליה לפי שאין עדים מצוין לקיימו אפילו אין שום עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע"פ השנים ולא נקט אחד אומר בפני נכתב אלא אגב רישא דתנא אחד אומר וכו':

5 גמ' אפילו לא כתב אלא שיטהאחת לשמה. שיטה ראשונה שיש בה שם האיש ושם האשה והזמן:

6 אני הוא עד שני פסול מאי טעמא או כולו בקיום הגט. דאני הוא עד שני היינו קיום הגט כשאר שטרות דאדם מעיד זה כתב ידי:

7 או כולו בתקנת חכמים. שאומר בפני נכתב וכו' וטעמא דמילתא דכיון דאמר אני הוא עד שני על עיקר הגט הוא מעיד ובהך חתימה דאמר בפני אינו מעיד אלא על חתם ידו ואמאי דקא מסהיד בהאי לא מסהיד בהאי ולא תיקון רבנן להימוני יחיד לחצאין:

8 דליכא מידי דכי אמר אחד כשר. פי' רש"י ז"ל שאם היה שליח זה אומר אני מכירה כשר דסבירא ליה ז"ל שהמביא גט ממדינת הים אינו צריך שיאמר בפני נחתם דוקא אלא כל שאומר אני מכיר החתימה כשר לפי שהוא גורס בפ"ק דף ג. ורבא אמר אטו הכא כי אמר ידענא לא מהימן ומש"ה ס"ל ז"ל דבאמר ידענא סגי וחלקו עליו לומר דבלשון יודע אני ומכיר ודאי לא מהימן עד אחד דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ובההיא דלעיל הכי גרסי' אטו כי אמרי בפנינו מי לא מהמני כלומר בשאר שטרות דבקיום שטרות אי אמרי בפנינו ואי אמרי ידעינן מהני אבל בקיום הגט דוקא כי אמר בפני אבל ידענא לא מהני וה"פ מי איכא מידי דאילו אמר חד כשר דכיון דבקיומו של יחיד ליכא למיחש דאתי לאיחלופי שהרי אומר בפני נכתב קיומן של שנים למה יפסל דהא חד גוונא הוא בקיום כיון דבקיום שטרות דעלמא כי אמר בפני מהני ובגמרא איכא מאן דסבר שאם העידו שנים על חתימת יד שני אי נמי העיד הוא ואחר על חתימת יד שני דפסול ולא סליק הכי אלא כשר כמו שכתב הריא"ף בהלכות:

9 אבל הגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר. פי' רש"י ז"ל ששניהם אדוקין בו ולאו דוקא אלא כל שהבעל עשה את שניהם שלוחים ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו לאחד במעמד חבירו כדאמרינן בפרק התקבל דף סז: כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם בהכי סגי ולא עוד אלא אפילו אם האחד בלבד שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל גט לחבירו להוליך לאשתו לרבא דלא חייש לשמה כשר דהא אם יאמר בפנינו גרשה דף טז: מי לא מהימני דלרבא דלא חייש אלא לקיום וקי"ל כוותיה כל שיש עדים לנו שהבעל מסרו להוליכו לאשתו שוב אין לחוש למזוייף:

10 אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. דטעמא לפי שאין עדים מצויין לקיומו וכאן אין לחוש לזיוף וכי תימא לעולם צריכין ושאני הכא משום דקאמרי הני לאו מילתא היא דאמירה דהני לית בה מששא דהא רבנן אצרוך לשליח למימרינהו לתרוייהו כי היכי דלא ליתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דאי לא תימא הכי אפי' אין הגט יוצא מתחת ידי שניהם למה פסול:

11 וכי אין הגט יוצא מתחת ידי שניהם במאי פליגי. הואיל ואחד הביאו והוא לא אמר כתקון חכמים אמאי מכשיר ר' יהודה:

12 מר סבר וכו'. ת"ק סבר אע"פ שהגט יוצא מתחת יד עד המעיד על החתימה. והשליח הימנוהו רבנן כבי תרי אפי' הכי כיון דלא אמר בפני נכתב פסול גזירה דילמא אתי לאיחלופי וכו':

13 ור' יהודה סבר כיון דאצרכוהו תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה תו לא אתי לאיחלופי:

14 ואפי' גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה כשר. כלומר אפי' מתחת ידי אחד מהם ואע"ג דמאן דאמר בפני נכתב כיון שאינו שליח כמאן דליתיה דמי הרי נתקיים הגט ע"פ השנים ולרבא בהכי סגי וקא דייק דכיון דבקיום הגט סגי שמע מינה נמי דשנים שהביאו אין צריכין דכיון שהם מעידין שהבעל מסרו להם תו ליכא למיחש לזיוף ומהני כעידי קיום:

15 מתני' נכתב בלילה ונחתם ביום. היינו חד יומא ואין כאן גט מוקדם:

16 ביום ונחתם בלילה. מוקדם הוא דמשמע דמההוא יומא אגרשה ולא אגרשה עד למחר ובגמרא מפרש מאי פסוליה:

17 כל גיטין. של מכר ומתנה והלואה פסולים דאתו למטרף לקוחות מיומא דכתיבה ושלא כדין:

18 חוץ מגיטי נשים. דלאו לגוביינא עבידי:

19 גמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין. כיון דלאו שטרא לגוביינא הוא וממתני' דתנן בפרק המגרש דף פו. ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר וחד מנייהו יש עליו עדים ואין בו זמן ילפינן דתקנו חכמים זמן בגיטין אבל ממתני' דהכא דפסול גט מוקדם ליכא למשמע מינה דתקנו חכמים זמן בגיטין משום דאיכא למימר דגט שאין בו זמן כשר דלא נפיק מינה חורבא דכי בעיא לאפוקי פירי א"ל אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כיון שאין בו זמן אבל כי אית ביה זמן והוי מוקדם מפקא פירי מזמנו של גט שלא כדין וא"ת ואמאי לא אמרינן דתקנו בו זמן כדי שתוכל להוציא האשה מן הבעל מזונות שלותה ואכלה קודם הזמן שכתוב בגט ולא יוכל לומר לה גרשתיך קודם לכן י"ל דאפילו אין בו זמן יכולה האשה להביא עדים בב"ד ויעידו על זמן גירושיה:

20 ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. והיא אשתו ושמא תזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט בלא זמן ונותן לה וכשמעידין עליה בב"ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה דלא אמרינן אוקמה בחזקת אשת איש והשתא הוא דאגרשה והגט מאוחר כיון שהיא גרושה לפנינו ואדרבה אוקמא בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיתה א"א:

21 ריש לקיש אמר משום פירות. כתב רש"י ז"ל שמזמן הגט ואילך אם ימכור הבעל פירות נכסי מלוג שלה תגבם ואם לא היה בו זמן היה מוכר והולך וכשתתבע בב"ד הויא ידה על התחתונה שאומר לה קודם גירושין מכרתי ונראה מדבריו שאילו לא היה בו זמן היינו חוששין שמא ימכור לאחר גירושין ואין זה מחוור שמשעת גירושין ואילך ודאי אין לחוש שהרי האשה יכולה לברר שעת גירושיה ולהוציא נכסי מלוג מידי הבעל אלא כי אמר ר"ל משום פירות הכי קאמר שמתוך שהבעל מפסיד פירות משעת חתימת הגט צריך שיהא בו זמן כדי שלא ימכור פירות בין חתימה לנתינה ואם מכר שתטרפם האשה: