מאירי על שבת ס״ו

1 החולץ ליבמה במנעל שאינו שלו או שחלצה סנדל של שמאל מעל רגלו הימנית או בסנדל של עץ והוא מחפה עור חליצתו כשרה אבל בסנדל של עץ ואינו מחופה עור או של סיב או של שעם וכן אם חלצה מעל רגלו השמאלית חליצתו פסולה:

2 סנדל של סיידין והם העסוקים במלאכת הסיד שנועלים סנדלים רחבים של עץ שלא יכנס חום הסיד ברגליהם ואין עושין אותן מן העור מפני שחום הסיד שורף את העור טמא טומאת מדרס שהרי כל גופו נשען עליהם ואע"פ שאינו עשוי להלוך שכן סייד מטייל בו עד שמגיע לביתו אבל אין חולצין בה ואין יוצאין בה בשבת כמו שביארנו:

3 כוורת של קנים או של קש מקבלת טומאה ובכלל כלי עץ הם כדין כל הכלים העשויים מן הגומא ומן הערבה ומכפות התמרים ומן העלים והשריגים ומקליפי האלנות שכלם בכלל כלי עץ הם וכן שפופרת של קש מקבלת טומאה ככל כלי העץ המקבלים ואפי' אינה מקבלת אלא טיפה אחת כמו שיתבאר במקומו:

4 עגלה של קטן העשויה ללמדו לילך אם קטן זה הוא זב מיטמאה מדרס שהרי כל גופו נשען בה ומיוחדת היא לכך וכבר ביארנו ענין זה בארוכה בסוף שני של ביצה אבל מקל של זקנים אינו טמא מדרס שאינו עשוי לגוף הלוך אלא לתקנו וליפותו:

5 וכן סמוכות הנקראים קשורי והם הנקראות בלשון לעז אשקא"צאש העשויות לסמוך בהם על הטיט שלא יתלכלך העובר עליו טהורות ממדרס ואין יוצאים בהם בשבת וכן פרמי והם צורות עשויות להבהיל התנוקות ונקראות בארבאקאנ"אש טהורות ממדרס ואין יוצאין בהם בשבת וכבר פירשנו כן במשנה בחמרא דאכפא אלא שיש מפרשים שלש אלה בענין אחר והוא שהם מפרשים קישורי כל עצים ארוכים תחת כפות הרגלים ומרקדים בהם ופרמי חתיכת בגד העשויה להניח לפני הצואר להגין על הרירין שלא ילכלכו המלבוש ואע"פ שעל הרוב היא עשויה לנערים שאין בהם חיוב הוצאה עשויה היא לפעמים לזקנים ששפתותיהן מתרפטות וכן בחמרא דאכפא פירשו אדם שידיו רצוצות שעושין לו משענת דפין מכאן ומכאן:

6 שנינו בנדרים פרק ירק יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים והרועים יוצאין בשקים ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה ובתוספתא שנו עלה אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים וכן שנו בתוספתא יוצאין במוך ובספוג שעל המכה ופירשו בה אע"פ שאינו עומד שם לרפואת המכה אלא כדי שלא ישרטו בגדיו את המכה ובלבד שלא יכרוך עליהם חוט או משיחה פי' שמאחר שאינו צורך מכה לגמרי יקל בהשמטת החוט והמשיחה ויבא להביאם וכן יוצאין בקליחת שום או בצל שעל מכה ואם נפל לא יחזיר ואין צ"ל שלא יתן לכתחלה בשבת ויוצאין באגד שעל המכה וקושרו ומתירו בשבת ואספלנית שפירשה מן האגד והוא מטלית של בגד הנמשחת ברטייה וניתנת על גבי המכה מחזירין אותה עם האגד ויוצא באספלנית ובמלוגמא וברטייה שעל גבי המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחילה בשבת והתבאר בערובין בהלכת חזרת רטיה במקדש שלא אסרו חזרת רטיה אלא בפירשה על גבי קרקע אבל בפירשה על גבי כלי מותר:

7 המשנה השמינית הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה אמר הר"ם פי' אלא הקשרים נתבארו בתלמוד והוא כי הם זכרו כי הבן הקטן כשיש לו אהבה רבה באביו ולא יוכל הנער לעזוב את אביו וישוב עליו להיזק שהאב לוקח שרוך נעלו הימני ויקשרנו לו בזרועו השמאלי ויועיל לו בסגולה ואלו הן הקשרים ואמרו וכל אדם חוזר להתיר לבני מלכים שיצאו בזגים:

8 אמר המאירי המשנה השמינית והכוונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הבנים יוצאים בקשרים וכו' שאלו בגמ' מאי קשרים קשרי פאה ר"ל שתולשין משערות פיאה ידועה אצלם וקולעי' ותולים בצואר ולא פירשו בה באיזה חולי אלא שהיה ידוע כן אצלם עד שאמרו ששלשה קליעות מאלו מעמידים את החולי שלא יכבד וחמשה מרפאים ושבעה מועילים אפי' לכשפים והקשו על זו וא"כ מאי איריא בנים אפי' בנות נמי ומאי איריא קטנים אפילו גדולים נמי ופירשו בו שבן שיש לו געגועין על אביו נוטל האב רצועה ממנעל ימין של בן ותולה וקושר בשמאלו של עצמו והוא אצלם נחש המוניי להעמדת אהבה והיו רגילים לנשאם ולא היה רגיל כן אלא בבנים קטנים ויש מפרשים שהבן היה נושאה ממנעל האב ולא יראה כן שלא הוצרך להשמיע היתר הוצאה לתינוק ושמא בהגיע לחינוך וכן יש מפרשים בו כשמת האב והניח בן קטן וגדל עצבו על מיתת אביו שנוטלים רצועה ממנעל האב וקושרין בשמאל הבן והיו רגילים לומר שדבר זה משקיטו מן הדאגה ובני מלכים בזגים והם אותם המשמיעים קול הן של כסף הן של זהב וכן בכל אדם ר"ל הקטנים כיוצא בהם אלא שדברו בהווה שאין דרך בכך אלא בבני מלכים וכבר פירשנו דוקא בארוג בכסותם: