מאירי על שבת פ״ד

1 שלש עגלות הם העשויה כקתדרא שהיא קצרה ומוקפת משלשה צדדין טמאה מדרס שהרי מיוחדת היא לישיבה ואם עשויה כמטה שהיא ארוכה ומקבלת מתחתיה כגון מטה של עור טמאה טומאת מת כלומר שמקבלת שאר טומאות חוץ מטומאת מדרס מפני שהוא כלי לקבל טומאה ואינה מיוחדת לישיבה מפני שהדבר מצוי לטעון בה פרקמטיא ולא תפשה בלשון טומאת מת אלא מפני שהיא אב הטומאה כמדרס ואם היא של אבנים ר"ל עשויה להוליך בה אבנים טהורה שמן הסתם פרוצה היא מתחתיה בנקבים גדולים כמוציא רמון ומ"מ אם לא ניקבה כמוציא רמון טמאה ולמדת שהטלטול על ידי שוורים טלטול הוא שהרי עגלה של אבנים אינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים:

2 שלש תיבות הן תיבה שפתחה מצדה טמאה מדרס שהרי ראויה לשכיבה עליה ואין אומרים לו עמוד ונפתח שהרי מצדה פותחין אותה ואם היה פתחה למעלה כעין שלנו טמאה טומאת מת כלומר נעשית אב הטומאה על ידי מת וראשון ע"י שאר הטומאות כשאר הכלים ואינו מיטמא מדרס שהרי כלי הוא ליטמא ואינו עומד לישיבה שהרי אם ישב עליה יאמרו לו עמוד ונפתח והבאה במדה ר"ל גדולה הרבה מל' אנשי מדות ויש לה חלון מלמעלה להשתמש בתוכה טהורה מכלום שבמדרס אינה מטמאת הואיל ויש לה חלון מלמעלה אינה עשויה לשכיבה ובשאר טמאות אינה מיטמאית שהרי אינה מיטלטלת מלא וריקן:

3 כלי חרס בין גדולים בין קטנים בין פשוטיהם בין מקבליהם טהורים מן המדרס שהרי אינם ראויים לישיבה אפי' ישב עליו כל שלא הכניס אצבעו באוירו טהור ואין מגעו שבישיבה מטמאתו שהרי אינו מטמא מגבו ומ"מ הכניס אצבעו לתוכו או הסיטו טמא וזה שאמרו כאן ומגעו טמא פירושו שנגע בו מתוכו אבל לא למדרס שנ' וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור ואפי' ייחדהו לאשתו נדה לישב עליו ואעפ"כ טהור אפי' ישבה ואפי' הסיטה שמאחר שהוא מיוחד לה לישב עליו תמיד אי איפשר שלא תסיט ומעתה צמיד פתיל אין לו שום טומאה לא טומאת מדרס שאין מדרס לכלי חרס ולא טומאת מגע שאין מיטמא אלא מאוירו והרי הוא צמיד פתיל ולא היסט שכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל היסט וכן פכים קטנים שאין אצבעו יכול ליכנס בתוכה טהורים בזב טהור מן המדרס שאין מדרס לכלי חרש וממגע שאין אצבעו יכול ליכנס בתוכו ואע"פ שיכול להכניס בו שערו ושער הזב מטמא כמו שהתבאר בתורת כהנים וכן רוקו ומי רגליו לא נאמרה טומאת שער ורוק ומי רגלים אלא במקום שאפשר לו ליגע בבשר וזהו לדעתם שהוציאו הכתוב בלשון נגיעת בשר שנאמ' והנוגע בבשר הזב שלא ליטמא בשער וחבריו אלא במקום הראוי לנגיעת בשר:

4 מה שכתבנו בענין צמיד פתיל הוא שיטת גדולי הרבנים ולמדת שאין כלי חרס הסתום מיטמא אף בהיסט ומ"מ מגדולי אחרוניהם הקשו עליהם שהרי במסכת גיטין פרק נזקין אמרו בכלי חרש המוקפים צמיד פתיל וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה וכן בראשון של נדה אמרו נדה מטמאה מעת לעת ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין ומשכבות ומושבות וכלי חרש המוקף צמיד פתיל ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו פרשום לענין אוכלים שבתוכו שהן מטמאים מצד ההיסט שהוא אצלם כמגע כמו שאמרו איזהו מגעו שהוא ככלו הוי אומר זה היסט אבל הכלי עצמו טהור ואל תתמה שהרי כיוצא בו נושא אוכלים בפשוטי כלי עץ שהאוכלין טמאים אע"פ שמה שהסיטן בו טהור ומ"מ לדעת המקשים אין צמיד פתיל מציל אלא במת אבל לא להיסט כלל ולדעתם מה שאמרו כאן מי לא עסקינן שייחדן לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור כלומר שיחדן לנדה לישב עליו ואין היסט אא"כ הנידו וקאמר טהור הא בהיסט מ"מ טמא ושמא תאמר ואלו בהיסט טמא היאך מציל והרי כל שמקבל טומאה אינו חוצץ תדע שאלו נטמא בהיסט ואח"כ הכניסו אינו מציל אבל זה שלא נטמא מעולם ועכשיו מכניסו מוקף הואיל ואין בו טומאת אהל חוצץ וכך הוא הענין כל דבר המקבל טומאת מת אינו חוצץ לפי שהכלי עצמו מיטמא באהל המת והשתא לדידיה לא מגני לאחריני מגני אבל מאחר שהוא טהור באהל המת חוצץ ומציל על מה שבתוכו ויש מכריעים לומר שהפתוח מתחלה ונסתם טמא בהיסט הואיל וכבר בא לכלל מגע אבל מוקף מעיקרו אף בהיסט טהור:

5 יש שואלים בשמועה זו מאחר שכלי חרס מציל במדרס על האוכלין שבתוכו וחוצץ והוא עצמו טהור מן המדרס היאך אמרו כיפת שאור שייחדה לישיבה טמאה מדרס ואינה קושיא שכלי חרס המוקף צמיד פתיל גזירת הכתוב הוא:

6 אף מה שכתבנו בפכים קטנים שבשל חרס אנו עסוקים ולא חששנו לשערו ורקו ומי רגליו הוא שיטת גדולי הרבנים אבל גדולי אחרוניהם חולקים בה מחשש רקו ומי רגליו ולא נאמר לדעתם שלא ליטמא אלא במקום הראוי ליטמא בבשר ויש מסייעים לדבריהם ממה שאמרו במסכת חולין פרק רוטב קולית של נבלה וקולית של שרץ הנוגע בהם סתומים טהור נקובים כל שהם מטמאה במגע שהרי באו לכלל מגע מצד שער ומ"מ אפשר לתרץ בה שעומדים לינקב אלא שלא נגמרו ואחר שבאו לכלל מגע שער ועומדים לבא לכלל מגע בשר טמאים אבל פכים קטנים אין עשויים להשתנות ומ"מ הם מפרשים אותה בפכים של עץ וטהרתן במדרס לבד ומפני שאין עומדים לישיבה ואלו גדולים ראויים הם לישיבה ומיטמאין מדרס ועיקר הדברים כדעת ראשון:

7 מפץ אע"פ שאינו מן הכלים הנזכרים בתורה מיטמא הוא טומאת מדרס הואיל וראוי לשכיבה וכן מיטמא באהל המת מקל וחומר הנזכר כאן או מגזירה שוה הנזכרת בשני של בבא קמא:

8 מפץ זה יראה מכאן שאין לו טהרה במקוה וגדולי הרבנים מפרשים את הטעם שלא נזכרה טבילה אלא בפרשת שרצים ובפרשת מדין ואחר שכן אינה עולה אלא לאותם הכלים שהוזכרו שם ופשוטי כלי עץ לא הוזכרו שם לטומאה ומעתה כל שאנו מזקיקין אותם לטומאה אם מדברי תורה כגון מדרס אם מדברי סופרים בקצת טומאות על הדרך שהזכרנו במסכתא זו בפרק ראשון ובראשון של חולין אין להם טהרה במקוה ואף בזו גדולי אחרוניהם סותרים את דבריהם ממה שאמרו מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה והעמדנוה במסכת סכה בארכה ושתי כרעים אלמא פשוטי כלי עץ יש להם טהרה במקוה והם מפרשים שהמפץ הוא של גמי ושל שיפה ואינו כפשוטי כלי עץ ליטהר במקוה ומה שאמרו הואיל ויש במינו טהרה לא נאמר אלא מצד שכשהוא מתיבש דומה לעץ ובשני של בבא קמא יראה שיש למפץ טהרה ואיפשר שהיא אמורה במפץ העשויה ממיני העצים כגון חריות של דקל ודומיהם וגדולי הדורות שלפנינו פרשוה מצד שסתם מפץ היא ששה על ששה וכמו שהתבאר בשיעורן לטומאה וסתם מקוה ששה על ששה ברוחב כמו שאמרו אמה על אמה וכו' ואמתא באמתא לא יתיב וענינה כפשוטי כלי עץ ולא אמרו אין להם טהרה במקוה אלא במקוה סתם והוא אמה על אמה אע"פ שיש להם טהרה במקוה גדול או בנהר ולכרכו אינו יכול שקשה הוא כעץ והדברים זרים והוא שאמר שיש במינו טהרה והוא בכל שאר פשוטי כלי עץ הא כל שאין במינו טהרה במקוה אינו טמא מדרס ואע"פ שאמרו כיפת שאור שייחדה לישיבה בטלה ומיטמאת מדרס ואע"פ שהשאור אין למינו טהרה במקוה בזו הואיל וייחדה לישיבה עץ גמור הוא ואנו קורין בו יש במינו טהרה וכן שהשאור הואיל ומגדולי קרקע הוא יש במינו טהרה הוא:

9 המשנה השלישית מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבעה על ארבע רוחות ערוגה ואחד באמצע שנ' כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זירועיה תצמיח זרעה תצמח לא נאמר כאן אלא זירועיה תצמיח אמר הר"ם פי' ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים כבר ביארנו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכור בכאן ממנו מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכין שיהיה בין כל זריעה וזריעה טפח ומחצה מריחוק כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תטה זוית בצד זוית או בצד סלע מקום זריעה שניה או לא נצטרך להרחיק ביניהם כי הגבלת הזויות יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן צורה אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה הזרועים וזאת היא הצורה ראה הציור בפיה"מ הנדפס בגמ' וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינה ראיה אבל היא אסמכתא חלושה כמו סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו בה בכלאים והוא כלו דבר אמת ואינו לר' עקיבא בלבד:

10 אמר המאירי המשנה השלישית והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר מנין לערוגה וכו' כבר ידעת שכלאי זרעים אין נוהגים אלא בארץ ישראל ומ"מ כל הזורע כלאי זרעים בארץ לוקה ומשנתנו בארץ היא שנויה ואף בארץ איסור כלאי זרעים אינו אלא כששני המינים יונקים זה מזה ושהדבר נראה כן לעין אבל אם לא היה נראה לעין אע"פ שיונקים זה מזה כגון היה גדר בנתים או ששני המינים נראים באיזה צד כמובדלים זה מזה מותר וכן אם אין יונקים זה מזה אע"פ שנראין מעורבין מותר הא אין איסורן אלא ביניקה ובמראית העין ואמרו במשנה זו שהערוגה שהיא מרובעת ששה טפחים על ששה טפחים יכול לזרוע בתוכה חמשה מיני זרעים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ולא בנקודת הזויות אלא בנקודת האמצע שברוחות ואחת באמצע כל הערוגה בנקודת מרכזה והוא שיש זרעים מזרעוני גנה שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות קטנות כגון כוסבר וכרפס ודומיהם ותכונת זריעות אלו עם ביאור המשנה וסוגיא שלה מבולבל ביד המפרשים ומ"מ רוב מפרשים מסכימים בה שכל ארבע הזריעות שבארבע הרוחות יש בכל אחת מהן גרעיני' הרבה עד שאורך הזריעה בכל אחת מהן יש שישה טפחים ורחבה טפח והזריעה שבנקודת האמצע ארכה טפח ורחבה טפח ונמצאת למד בזריעת הרוחות שמשפת אורך כל אחת מהן עד הקרן טפח ומחצה מכאן וטפח ומחצה מכאן וכן משפת רחבן עד שפת זריעת האמצע טפח ומחצה שהרי כשתפרנס ארבעה הזריעות רוחב טפח לכל אחת מהן נשתיירו בתוך הערוגה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים וכשזרע בנקודת האמצע טפח על טפח נשאר מכל שפה שבטפח עד שפת רוחב כל אחת מארבע הזריעות טפח ומחצה ונמצאו י"ג טפחים זרועים בערוגה וכך היה ידוע להם שבשיעור הרחקה זו אין יונקים זה מזה ואי אפשר לו לזרוע את הקרנות שהרי זריעת הקרן תהא סמוכה לשל אמצע יותר מדאי וזו היא צורת הערוגה ויש מפקפקין בה מצד סמיכות נקודת הזויות שבזריעות זו לזו שאין ביניהם אלא טפח המשל בזה הרי זריעת המזרח טפח רוחב ואלו היתה הזריעה הולכת על פני כל הערוגה לא היתה רחוקה מזריעת הצפון והדרום אלא חצי טפח והילכך זוית שבזריעת המזרח אינה רחוקה מזוית שבצפון ובדרום אלא טפח ומ"מ כבר הקדמנו שכל שאין בו מראית העין מותר ואין מראית אלא ברוחב הזריעה וארכה ומורשא דקרנתא אין אדם מרגיש בה והרי בראש תור ירק אמרו שמותר כמו שיתבאר בגמ' אבל מ"מ ראוי לשאול ויזרע תשעה מינין כל א' בטפח על טפח ארבע בארבע קרנות וארבע בארבע נקודות האמצעיות ואחת באמצעה ונמצא בין זריעה לזריעה טפח ומחצה חלק כגון צורה זו ולא עוד אלא שאף מצד הזויות יש בה גם כן ריחוק טפח ומחצה ועוד באמת כך הם הדברים אלא שמשנה זו עצה טובה קמ"ל שבדרך זה אין כאן אלא תשעה טפחים זרועים ובדרך שהזכרנו יש בהן י"ג טפחים זרועים בתשבורת אלא שיש עוד לדון בה יזרע שבעה בדרך זה שיזרע צד המזרח על פני כלו ברוחב טפח וצד המערב שלשה טפחים שנים בקרנות ואחת באמצע וכן ברצועה האמצעית ונמצאו לו שנים עשר טפחים זרועים ונוח לו זריעת שבעה בהפסד זריעת טפח וזו היא הצורה ואם על כל פנים אתה חס על הטפח יזרע ששה בדרך זה שיזרע צד מזרח על פני כלו ברחב טפח ושלשה ברצועה האמצעית על הדרך שציירנו בזו וברצועת המערב יזרע בצד ימין שני טפחים אורך ברוחב טפח ובצד שמאל שני טפחים ומחצה אורך ברוחב טפח ונמצאו לך י"ג טפחים ומחצה זרועים וששה זרעים והרי שהרויח חצי טפח וזרע אחד וזו היא צורתה:

11 וכן שואלים שלא יזרע אלא ארבעה ויוכל לזרוע כמה טפחים וכל שכן אם לא יזרע אלא שלשה מינין והתשו' בכל אלו הוא שהגננים מצמצמים את זריעותיהם עד שיהו באים במדה ואע"פ שלחמשה מינין אתה זקוק לפרש את האמצעי בטפח על טפח כך היא המדה שהאמצעית מעוטה בשיעורה וכן יראה לי שדרך הערוגה ליזרע בארבע צדדים וחמשי שבאמצע והוצרכו חכמים ליתן שיעור בריבועה כפי מנהגם כלומר מנהג זריעתם בערוגה אחת צריך שיהא ריבועה כך וכך ויש מתרצים שכך הוא ידוע לחכמים חמשה בשית' לא ינקי טפי ינקי אף בשיעור הרחקה זו שאם היה זורע שלשה זרעים בכל רוח מתוך שהם סמוכים לגבולים הגבול מערבבם ע"י שהוא מושך העפר תמיד לגבוליו ונוטל מכאן ונותן לכאן ויונקים זה מזה כשמזיז העפר מן הזרעים לגבולים מצד שלחלוחית הזרעים מעורבת עם העפר ובירושלמי שאלו שאלה זו לתני תשעה ותרצו בערוגה שבערוגות מתניתא וחכמי שיטה זו מפרשים לשיטתם שמתוך שהוא בין הערוגות והא חופר תמיד מכאן ומכאן הגבולים מתמוטטים והוא צריך למשוך להם עפר תמיד ומזיז עפר מן הזרעים שעל הגבול ומתקן הגבול ולפיכך החמירו שלא לזרוע בכל רוח אלא זרע אחד שהוא סמוך לגבול ולא יבא למשוך העפר לזרע שזרע ואף גדולי המחברים נוטים לדעת זה כמו שיתבאר למטה בע"ה והרבה טורחים לתרצה ואיני רואה צורך בכך: